לקראת טלטלה?

היום (ה’) מתקיימות הבחירות המקומיות באנגליה והבחירות לפרלמנטים של ויילס וסקוטלנד, זמן מצוין לדבר על כל התמות שעומדות בפנינו. איך נכון לקרוא את התוצאות? מה המשמעויות שלהן? איך הפרגמנטציה של הפוליטיקה הבריטית צפויה לבוא לידי ביטוי? כיצד הפוליטיקה הממסדית מגיבה לעלייה של המפלגות הפופוליסטיות? מה השלב הבא אם בראשות כל הממשלות המואצלות בממלכה יעמוד שר ראשון שרוצה עצמאות לאומה שלו? מה קורה בלונדון הבירה? וגם: כמה סייגים שחשוב לזכור | צילומים (מימין לשמאל): ממשלת סקוטלנד; המפלגה הירוקה, סניף בריסטול; אדוארד מאסי, המפלגה השמרנית; לורן הארלי, דאונינג 10; גייג’ סקידמור; פלייד קמרי

היום (ה’) מיליונים באנגליה, ויילס וסקוטלנד ילכו לקלפיות כדי להצביע בבחירות המקומיות או הפרלמנטריות שלהם. מדובר, אם כן, בבחירות שמכסות חלקים ניכרים מהאי הבריטי (שכן לא כל אנגליה משתתפת בבחירות המקומיות השנה), וכמו שאמר מדען המדינה המוביל פרופ’ ג’ון קורטיס: זהו המבחן הגדול הראשון למה שנראה כמו מעבר של הפוליטיקה הבריטית למערכת רב-מפלגתית. אז הנה, בקצרה, מה שחשוב לדעת לקראת הבחירות.

איך לקרוא את התוצאות?

בואו נתחיל מהסוף: בימים הקרובים (בניגוד לבחירות הכלליות, בבחירות שלפנינו ייקח יותר מלילה בודד לספור הכל) יגיעו התוצאות. איך נדע כיצד נכון להתייחס אליהן? ובכן, בוויילס ובסקוטלנד התשובה ברורה: המפלגה שתקים ממשלה ניצחה, והאחרות יצטרכו להסתפק בפרסי ניחומים כמו מפלגת האופוזיציה העיקרית או שותפה קואליציונית.

בבחירות המקומיות באנגליה העניין קצת אחר, מהסיבה שלא כל הארץ עומדת למבחן, ועם כל הכבוד לשאלה מי תעמוד בראשות מועצת ברמינגהם או ברומלי, אנחנו רוצים לקבל תמונה יותר כוללת. כמו כן, מכל מפלגה יש ביצועים אחרים, ולכן התוצאות שלה צריכות להיקרא בהתאם. למרבה השמחה, פרופ’ קולין רולינגס ופרופ’ מייקל ת’רשר – שני חוקרי הפוליטיקה המוניציפלית המובילים בבריטניה – סיפקו לנו חישוב של אילו תוצאות ייחשבו לטובות ואילו ייחשבו לפחות עבור כל מפלגה. אזכיר שבבריטניה, מה שסופרים זה כמה חברי מועצה כל מפלגה הוסיפה או איבדה ביחס למה שהיה לה לפני ארבע שנים (מחזורי הבחירות המקומיות בממלכה).

Reform in 2025 dominated in local elections, winning 680 out of 1641 seats mostly at expense of Conservatives. Will they do it again this year with Lab? 1600+ impressive 2000 great results. Look too for Greens, can they push past 500 seats gains? pic.twitter.com/nZg3lRdgg2

— Beth Rigby (@BethRigby) May 3, 2026

שתי המפלגות הגדולות, הלייבור והשמרנים, הן מועמדות ברורות להפסד. גם במה שייחשב לסצנריו הכי טוב מבחינתן, הן ייצאו עם פחות חברי מועצה ממה שהיו להן כשנכנסו לבחירות. הלייבור, בתרחיש שנחשב ל”טוב”, תיאבד “רק” 800 חברי מועצה (מתוך קצת יותר מ-2,500 עליהם היא מגנה). מקרה בו היא תפסיד אלף ייחשב ל”בסדר”. התרחיש הקטסטרופלי הוא זה בו המפלגה תיפרד לשלום מאלפיים. השמרנים, במקרה הטוב, יוכלו לצפות להפסד של 400 “בלבד” (מתוך קצת פחות מ-1,400). במקרה החמור, היא תפסיד אלף.

מי שצפויות להרוויח הן כל השאר: הליברל-דמוקרטים, הירוקים והרפורמה. הליברל-דמוקרטים, ביום רע, יתחזקו רק במאתיים חברי מועצה, אבל בתרחיש “נהדר” לא יתעלו הרבה מעבר לזה: תוספת של 450 חברים. גם אצל הירוקים ההבדל בין תוצאה רעה לתוצאה נהדרת הוא קטן: 350 ו-550 בהתאמה. מי שמראה מרחב יותר גדול ופוטנציאל יותר מרשים היא הרפורמה, שביצוע חלש שלה יראה תוספת של 650 חברי מועצה ותוצאה נהדרת יכולה להגיע לעוד אלפיים. חשוב לציין: התוצאות יכולות להיות קיצוניות יותר מתרחישי הקצה, וזו יותר מפה לצורך תיאום ציפיות.

ומה בכל זאת מחכה בוויילס וסקוטלנד?

בוויילס נראה שמתהווה מסלול ראש בראש בין פלייד קמרי (המפלגה הוולשית, שתומכת בעצמאות לוויילס) והרפורמה. כשפירטתי יותר על הבחירות לסנד’ (הפרלמנט הוולשי), אמרתי ששני מודלי המושבים האחרונים חוזים לפלייד קמרי להיות המפלגה הגדולה ביותר. מאז, התפרסם מודל נוסף, שחוזה שהרפורמה תהיה הגדולה ביותר, אבל תוביל במושב אחד בלבד על פלייד קמרי ובכל מקרה לא תשיג רוב. בגלל שלפלייד קמרי יש יותר עם מי להרכיב קואליציה מאשר לרפורמה, סביר להניח שהיא זו שתעמיד את השר הראשון, שיהיה הראשון שלא ממפלגת הלייבור מאז שהמוסד קיים. לכן, מה שייבחן כאן יהיה ההצלחה של פלייד קמרי להיות מפלגת השלטון, ההצלחה של הרפורמה לפחות להיות המפלגה הגדולה, וההצלחה של שאר המפלגות לפחות ללקט משהו ואולי להיכנס לשותפות קואליציונית.

בסקוטלנד, כל תרחיש שבו ה-SNP לא ממשיכה להיות מפלגת השלטון יהיה בגדר הפתעה מוחלטת. אבל אם כשסיקרתי את הבחירות לפרלמנט הסקוטי האלו לפני כחודש מודלי המושבים חזו לה להמשיך להיות מפלגת מיעוט גדולה, מאז יצאו שני מודלים שחוזים לה רוב מוחלט למרות שיטת הבחירות (ויצאו גם שניים שלא). כלומר, עבורה להמשיך להיות בשלטון אבל ללא רוב מוחלט יהיה נייס טו האב, אבל רוב מוחלט יהיה הצלחה מסחררת, שהצליחה להיות מושגת רק פעם אחת בהיסטוריה של הפרלמנט הסקוטי (2011). הירוקים הסקוטים יקוו להצליח מספיק כדי להבטיח רוב של תומכי עצמאות סקוטית גם אם ה-SNP לא תזכה לרוב, הלייבור, השמרנים והרפורמה ינסו לריב על המקום של מפלגת האופוזיציה העיקרית והליברל-דמוקרטים פשוט יקוו למספר נחמד של חברי פרלמנט.

למה זה חשוב?

ובכן, בעיקר בגלל ראש הממשלה קיר סטארמר. כפי שדובר פה רבות, הבחירות המקומיות מצופות להיות הטריגר לתהליכים בתוך הלייבור כדי להדיח את סטארמר מראשות המפלגה ובכך מראשות הממשלה. אם לצורך העניין הלייבור תיאבד איכשהו “רק” 600 חברי מועצה, לשמור על מספיק מועצות בלונדון רבתי (שם היא צפויה לקבל את התמיכה הפופולרית הנמוכה ביותר מאז 1968) ותצליח לא להימחק לגמרי בוויילס, סטארמר יוכל לנסות למכור שלמרות כל המהמורות שהמפלגה עוברת מאז שהוא נכנס לדאונינג 10, הדברים עכשיו במגמת בלימה ויש מה לצפות לשיפור. ככה, אולי, הוא יצליח לשרוד עוד קצת. כמובן, זה תרחיש אופטימי עבורו שממש לא ברור אם יתממש (גם אם הנתונים ההיפותטיים שהצעתי יושגו), והדיבור בקרב הפרשנים הוא על “סטארמגדון”, ושבמקרה הטוב הוא יצליח לשרוד עוד כמה חודשים. עם זאת, ככל שהתוצאה תהיה פחות קטסטרופלית, הסיכויים של סטארמר לשרוד יעלו.

בסקוטלנד, ה-SNP כבר אמרה שאם תצליח להגיע לרוב מוחלט, הרי שהיא תדרוש משאל עם נוסף על עצמאות סקוטלנד (הניסיון שלה להשיג אחד כזה אחרי בחירות 2021, שבהן למפלגות תומכות העצמאות – ה-SNP והירוקים – היה רוב, כשל). אזכיר שההצלחה שלה לעשות כן ב-2011 הייתה מה שהביא את דייוויד קמרון להסכים למשאל העם של 2014. אז הובטח שיהיה מדובר במשאל של “פעם בדור” ובהתאם הממשלה הנוכחית מסרבת למשאל נוסף אחרי תריסר שנים בלבד, אבל ב-SNP משוכנעים שהמילה של סטארמר לא שווה יותר מדי ושאין לומר נואש. ראש המפלגה והשר הראשון של סקוטלנד ג’ון סוויני הבטיח שיש לו “תכנית סודית” להשגת המשאל, אז אנחנו נחכה בסבלנות.

פרגמנטציה

כאמור, שלוש הבחירות שלפנינו ביחד יעמידו מבחן גדול בפני מה שנראה כמו הכניסה של בריטניה למערכת רב-מפלגתית. רמז ראשון הוא בתרחישים השונים שהוצגו לעיל, שמראה איך המפלגות המסורתיות צפויות לאבד ביחד מספר ארבע-ספרתי של חברי מועצה לטובת מפלגות שנחשבו עד לא מזמן לשוליות או לשוליים. הדבר גם נראה בניתוח שערך פרופ’ ת’רשר לקול הפופולרי: ב-2021 ו-2022 (השנה, מעבר למועצות בהן התקיימו בחירות לפני ארבע שנים, יש גם כמה מועצות שיוציאו לפועל את הסבב של 2021, אחרי דחייה של הבחירות בהן בשנה שעברה) היו שתי מפלגות גדולות שקיבלו ביחד כ-70% מהקולות, אחריהן הליברל-דמוקרטים עם 15%-17%, הירוקים קיבלו בין 5% ל-7%, והמפלגות האחרות התחלקו ב-8%-10%. כעת, ארבע שנים אחרי, יש חמש מפלגות עיקריות, שלפי הצפי החזקה שבהן (רפורמה) צפויה לקבל 26% והחלשה (ליברל-דמוקרטית) 13%.

כלומר, החלוקה כבר אינה כזו בה יש שתי מפלגות גדולות וכמה קטנות, אלא כמה מפלגות שהפערים ביניהן הרבה פחות משמעותיים. לא סתם ראשת האופוזיציה קמי בדנוק אבחנה שכבר אין דבר כזה מושב בטוח. כמובן, שיטת הבחירות הבריטית יכולה וצפויה להביא לכך שהרפורמה תרוויח מזה ותגיע להישגים מרשימים גם אם לא תזכה לתמיכה עממית רחבה. זה נכון בעיקר בהתחשב בהערכה שהרבה מאוד חברי מועצה ייבחרו עם שיעור תמיכה מאוד קטן. הדבר יזכיר מאוד את הניצחון שקיר סטארמר הביא בבחירות 2024, כשהביא לניצחון עצום עם התמיכה הפופולרית הנמוכה ביותר למפלגה מנצחת בהיסטוריה הפוליטית המודרנית של בריטניה.

עליית הפופוליסטים

אין ספק שמי שמתכוונים להרוויח יפה מהמצב החדש הם נייג’ל פרג’ וזאק פולנסקי, ראשי מפלגת הרפורמה והמפלגה הירוקה בהתאמה. פרג’ הוא כמובן מי שכולם מסתכלים עליו, ובהתאם גם המפלגות הממסדיות שמות אותו בראש מעייניהן. הלייבור פרסמה תשדיר עם ציטוטים מזעזעים של מועמדים מטעם הרפורמה. הסרטון כל-כך חריף, שמנהלי ערוצי הטלוויזיה שלחו אותו חזרה וביקשו מהלייבור גרסה קצת יותר רגועה. מזל שיש יוטיוב. השמרנים הפיצו סרטון משלהם, בו הם התייחסו לכך שפרג’ קיבל לפני בחירות 2024 תרומה אישית של 5 מיליון ליש”ט מאוליגרך קריפטו, ולכאורה לא דיווח על כך בהתאם לכללי הפרלמנט. כמובן, אפשר לתהות אם ההתמקדות הזו בפרג’ מצד היריבות לא מסמנת אותו כראש הממשלה הבא.

ומנגד, אם כי בקנה מידה קטן יותר, יש את זאק פולנסקי, האיש שנראה עם כל יום שעובר כמו התשובה השמאלית לפרג’ עבור מי שמאסו במפלגות הממסד. למפלגתו יש פוטנציאל להשתלט על מספר נאה של מועצות בלונדון רבתי, וכמובן לגרוף רווחים גם מחוצה לה. אלא שלאחרונה נראה שהיא סובלת מבעיה של אנטישמיות, משל השנה הייתה 2019 והמפלגה המדוברת הייתה הלייבור תחת ג’רמי קורבין. הלייבור שחררה מסמך עם 25 שמות של מועמדים ירוקים עם השקפות בעייתיות מהתחום הזה, כולל שתיים שנעצרו. המפלגה גם שמה את המזרח התיכון בראש האג’נדה, ופולנסקי אמר שהוא שם את פלסטין על טופס ההצבעה בבחירות המקומיות. נראה שברפורמה מרגישים מעט מאוימים מהמפלגה, מספיק כדי להודיע שממשלת רפורמה לא רק שלא תקים מתקני שהייה למהגרים לא חוקיים באזורים שבחרו ברפורמה, אלא תתעדף לבניית כאלו אזורים שהצביעו לירוקים.

תשומת לב מיוחדת תקבל ברמינגהם, מועצת העיר הגדולה ביותר מחוץ ללונדון, אותה הלייבור צפויה לאבד אחרי יותר מעשור בשלטון. הדבר מגיע אחרי דעיכה של העיר, ניהול כושל ושביתות של מפני האשפה. ההצבעות צפויות לזלוג מהלייבור לרפורמה (במידה פחותה יותר, בגלל המגוון האתני בעיר), הירוקים ומועמדים עצמאים עם נטייה לאסלאמיזם. רבים יסתכלו על התוצאות שם וינסו להסיק מה המשמעות ברמה הלאומית, בעיקר עבור הלייבור, אבל גם עבור היכולת של הפופוליסטים לשחק במגרש הזה.

עליית הלאומנים

כשמדברים על לאומנים בוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד, לא מתכוונים לדוגלים בעליונות הלאום שלהם, באלימות ובשנאת זרים. הכוונה היא למי שרוצים לנתק את חבלי הארץ האלו מהממלכה המאוחדת ולזכות בעצמאות. כיום, בצפון אירלנד המפלגה הגדולה ביותר היא שין פיין, לאומנית של ממש עם קשרים לארגון הטרור ה-IRA. שם, יצוין, המערך החוקתי דורש ממשלת אחדות עם מפלגה יוניוניסטית, אבל זה עדיין נתון משמעותי. בסקוטלנד, כאמור, כמעט בטוח שה-SNP הלאומנית תישאר מפלגת השלטון. וכעת, בסבירות גבוהה, הולכת להיות לוויילס מפלגת שלטון לאומנית. או בקיצור, בראשות כל הממשלות המואצלות יעמדו מי שמעוניינים להתנתק מהממלכה המאוחדת.

האם זה אומר שיום אחרי זה הממלכה תתפרק? מן הסתם, לא. בצפון אירלנד לכל הפחות יחכו לבחירות של השנה הבאה לאסיפה המחוקקת, וגם אז סיכוי גבוה מאוד שמשאל עם לא יעמוד על הפרק. בסקוטלנד, כאמור, הממשלה הבריטית תעשה ככל שביכולתה כדי למנוע ממשאל עם נוסף לקרות. ובוויילס, ובכן, התמיכה בעצמאות לא מאוד גבוהה ובסקרים כמעט אף פעם לא עוברת את ה-40%. לכן, כנראה שראש פלייד קמרי רין אפ יורוורת’ לא יבזה את עצמו במשאל במצב הזה. הרבה ממצביעי המפלגה, אגב, עושים זאת כדי לחסום את הרפורמה (למרות שהשיטה שם יחסית). אבל מצב כזה, בו כל חלקי הממלכה שאינם אנגליה יציבו בראש מפלגה שלא רוצה להיות חלק מהאיחוד הזה, ישלח מסר לווסטמינסטר של חוסר שביעות רצון גדול מאוד (בצפון אירלנד באופן מסויג, בגלל המערכת המפלגתית הנפרדת שלהם).

מילה על לונדון

בכל זאת, חייבים איזו מילה על מה שקורה בבירה. שם, יתקיימו בחירות למועצות הרובעים המנהליים (לונדון בנויה מרובעים מנהליים שמעליהם רשות מטרופוליטנית). לפי התחזיות, הרובעים הולכים לעבור מתיחת פנים. למרות הכל, הלייבור כנראה תישאר המפלגה הכי מצליחה שם, כפי שהיה לא פעם בשנים האחרונות, אבל היא תחווה נסיגה, עם פוטנציאל להפסיד רבע ואף יותר מהמועצות שבידה. הירוקים יכולים לשלוט בארבעה רובעים, והרפורמה בשלוש (אחד מהם הוא ברומלי, ששומר על אופי שמרני גם בימים קשים). השמרנים כנראה יפסידו רק מועצה אחת, ועדיין יישארו עם יותר רובעים מכל מפלגה פופוליסטית בנפרד. חשוב להגיד שהסקרים מראים קרב מאוד צמוד בהרבה מועצות, כך שטווח הטעות גדול ויכול להיות שנראה שהלייבור מפסידה יותר או פחות, או שהירוקים לא מנצחים בכלל, או הרבה רובעים ללא מפלגת רוב.

מה שהתחזית הזו מלמדת היא שלונדון היא המקום בו שתי מפלגות הממסד הגדולות עדיין יכולות להיאחז איכשהו, גם אם בקושי. למעשה, למרות הירידה הקשה גם שם, המטרופולין עדיין מהווה את האזור בו הלייבור היא הכי פופולרית מבכל אזור אחר באנגליה. הדבר לא מובן מאליו, שכן למרות שברור שבימינו ערים גדולות נוטות יותר לשמאל מאשר אזורי הכפר, נראה שעדיין הריצה לירוקים לא מספיק גדולה כדי להחליף אותה. כמובן, ייתכן שזו רק תחילתו של תהליך ושבעוד ארבע שנים נראה עוד מפלה ללייבור, אבל בשביל זה נחכה ל-2030.

סייגים לסיום

כאמור, זה מבחן ראשון ברמה כלל-בריטית – גם אם לא נוגע לכל המצביעים – לתהליכים שעוברים על הפוליטיקה בממלכה. הפרשנים – ואני ביניהם, לא אכחיש – ינסו להבין מה זה אומר על מה שצפוי בבחירות הכלליות. אבל רצוי לזכור כמה דברים כשעושים את הקפיצה הזו. ראשית, הבחירות הכלליות הבאות הן בעוד שלוש שנים, אולי שנתיים. זה הרבה זמן בפוליטיקה. למעשה, רוב הסקרים שואלים “איך היית מצביע/ה אם הבחירות היו מתקיימות מחר?”, אבל כששואלים “איך תצביע/י בבחירות בעוד שנתיים?”, התשובה שמתקבלת היא שונה. שנית, בכל הנוגע לוויילס וסקוטלנד, הבחירות שם הן בשיטות יחסיות וממש לא בהכרח ייתרגמו באותו אופן לשיטה האזורית-רובית של הפרלמנט הבריטי.

שלישית, המצב במועצות המקומיות עדיין מהווה פקטור בהצבעה, גם אם חלש יותר מאשר בישראל. הליברל-דמוקרטים, לדוגמה, מצליחים בדרך כלל בבחירות האלו יותר מאשר בבחירות הכלליות, כי הם נורא טובים בלדאוג לדברים המקומיים הקטנים. לא סתם כשקמי בדנוק אמרה עליהם שזו מפלגה שטובה בתיקון גג הכנסייה בשכונה, ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי עשה לזה ריקליימינג.

רביעית, למרות הסעיף הקודם, צריך לזכור שהרבה פעמים ההצבעה בבחירות המקומיות היא הצבעת מחאה. רבים מרגישים שלמועצה המקומית אין הרבה מאוד סמכויות, ומרשים לעצמם להשתמש בזה כדי להביע את דעתם על המפלגות בווסטמינסטר. אבל להביע מחאה כשחושבים שלא הרבה מוטל על הכף לבין להצביע באופן מחאתי כשחושבים שזה משנה משהו אלו שני דברים שונים. לכן, גם אם נגלה שהרפורמה ניצחה בכל המושבים והלייבור לא קיבלה אפילו קול אחד, זה ממש לא אומר שככה זה ייראה בבחירות לפרלמנט, גם אם הן ייערכו בקרוב. לכן, למרות שנראה שהפוליטיקה הבריטית אכן משנה צורה, לא כדאי להעתיק את הדברים אחד לאחד מהפוליטיקה המקומית לפוליטיקה הארצית.

מה שאין ספק לגביו, זה שיהיה מעניין.