העצמאים באים

תוצאות הבחירות לפרלמנטים של ויילס וסקוטלנד כבר כאן, ואפשר להתחיל לנתח. בוויילס נוצר מהפך, כשהלייבור הודחה ממעמדה כמפלגה הגדולה בוויילס לראשונה זה מאה שנה, לטובת פלייד קמרי תומכת העצמאות. עם זאת, עצמאות ולשית כרגע לא על הפרק, ולמרות התבוסה המשפילה הלייבור תוכל להתנחם בכך שמפלגת השלטון החדשה תזדקק לה מעת לעת. בסקוטלנד ה-SNP שמרה על מעמדה כמפלגה הגדולה, אבל נחלשה משמעותית לאור חוסר הפופולריות של הממשלה הסקוטית. לשמחתה, גם המפלגות האחרות לא הביאו תוצאות מרשימות במיוחד, ויהיה קשה לערער את שלטונה. אבל גם שם, עצמאות לא נראית באופק כרגע. זאת, למרות שלראשונה בתולדות בריטניה בכל הממשלות האזוריות המפלגה הגדולה רוצה עצמאות מהממלכה | בתמונות: השר הראשון המסתמן של ויילס רין אפ יורוורת’ והשר הראשון של סקוטלנד ג’ון סוויני (צילומים: פלייד קמרי וממשלת סקוטלנד)

בזמן שמחכים לתוצאות האחרונות מהבחירות המקומיות באנגליה, אפשר להתרכז בבחירות לשני הפרלמנטים האזוריים, של ויילס (הסנד’) וסקוטלנד. כעת, לשתי האומות יהיו ממשלות בראשות מפלגות שמעוניינות להוציא את אותם חבלי ארץ לעצמאות מהממלכה המאוחדת – לצד צפון אירלנד שהמפלגה הגדולה בה היא גם כזו – אבל רצוי לרדת קצת יותר לעומק של הבחירות האלו. כי כשמסתכלים לעומק, רואים שהעצמאים אולי באים, אבל לא חזקים כמו שנראה.

ויילס: גבירותי ורבותיי – מהפך!

התוצאות

כרגיל, נתחיל בתוצאות. בגלל ששיטת הבחירות לסנד’ שונתה ומספר החברים בו גדל, אני לא רואה טעם בהשוואות של כמה חברי כל מפלגה הרוויחה או הפסידה, וגם לא ניתן באמת לעשות השוואה של שיעור הקולות. במקום זאת, בדקתי את השינוי בשיעור חברי הסנד’ של כל מפלגה לעומת בחירות 2021.

אם לקצר, הרי שפלייד קמרי הפכה לראשונה אי-פעם למפלגה הגדולה בוויילס, והלייבור התרסקה והפסידה לראשונה זה מאה שנה בחירות כלליות או אזוריות בוויילס (הסנד’ הוקם רק בסוף שנות התשעים, ותחת שם אחר). עם זאת, חסרים לפלייד קמרי עוד שישה חברי סנד’ כדי להגיע לרוב מוחלט, אך ככל הנראה הדבר לא ימנע מראש המפלגה רין אפ יורוורת’ להפוך לשר הראשון של ויילס, כך שלראשונה יחזיק בכך מישהו שאינו מהלייבור.

We did it: Wales’ largest party!

Thank you to each and every one of you that put your trust in Plaid Cymru 💚

Now, let’s gets on with it – for Wales 🫡🏴󠁧󠁢󠁷󠁬󠁳󠁿 pic.twitter.com/XQWLjDaLhf

— Plaid Cymru 🏴󠁧󠁢󠁷󠁬󠁳󠁿 (@Plaid_Cymru) May 8, 2026

ניצחון וקוץ בו: פלייד קמרי

קשה לראות תרחיש בו אפ יורוורת’ לא הופך לשר הראשון: היחיד שבעמדה לאתגר אותו הוא ראש השלוחה הוולשית של הרפורמה, דן תומאס. אלא שהירוקים תומכים בעצמאות, וכנראה שהלייבור והליברל-דמוקרטים יעדיפו לראות שר ראשון מפלייד קמרי מאשר מהרפורמה כך שהם יעמדו מהצד או יצביעו למועמד מטעמם, והשמרנים לבדם – גם אם יחליטו לחבור לרפורמה (מה שלא מובן מאליו) – לא יספיקו כדי שהרפורמה תוכל לקבל יותר קולות. מאחר שכדי להיבחר לשר הראשון אין צורך ברוב מיוחד אלא רק לקבל יותר קולות מכל מועמד אחר, זה יספיק לאפ יורוורת’.

זה הישג ללא עוררין, להפוך כך מהמפלגה השלישית בגודלה למפלגה הראשונה בגודלה, ועוד להדיח מפלגה הגמונית כמו הלייבור. ההצלחה שלהם מראה שהוולשים לא נטשו את הנטייה שמאלה, שכן במובנים רבים היא ממוקמת שמאלה מהלייבור. בהתאם, היא הפכה לאלטרנטיבה המתבקשת למי שמאסו בלייבור, אבל לא רצו להצביע לפופוליסטים, לא לירוקים משמאל ובטח שלא לרפורמה מימין. סביר להניח שרבים ממצביעי המפלגה החדשים כלל לא מעוניינים בעצמאות ולשית, והצביעו לרע במיעוטו.

הבעיה בהישג של המפלגה היא שהוא רחוק מרוב, גם אם הירוקים יצטרפו אליו. זה אומר ממשלת מיעוט, או קואליציה עם מפלגה יוניוניסטית כלשהי. זה לא יהיה תקדימי: הלייבור הקימה ממשלה בשותפות עם פלייד קמרי ב-2007, אז יכול להיות שעכשיו זה יהיה הפוך. ואם לא קואליציה, אז גם תמיכה מבחוץ זה בסדר. אבל זה אומר שכל חלום על עצמאות ולשית כרגע לא הפרק (בלי קשר לשאלה כמה ממצביעי המפלגה רוצים עצמאות). בחמש השנים הבאות אפ יורוורת’ יצטרך בעיקר להוכיח שהוא יכול לשים את ויילס על מסלול שונה מזה של הלייבור ב-27 השנים האחרונות.

תבוסה עם קרן אור קטנה: מפלגת הלייבור

הלייבור, כפי שניתן לראות, חטפה שוק על ירך. לא רק שהיא הפסידה את הבכורה בוויילס לראשונה זה מאה שנה, אלא שגם השרה הראשונה מטעמה, הברונית איליניד מורגן, איבדה את המושב שלה בסנד’, ובהתאם התפטרה מראשות השלוחה הוולשית של הלייבור. שיהיה ברור: זו הפעם הראשונה בתולדות בריטניה שראש של ממשלה, מרכזית או אזורית, מאבד את המושב בבחירות (לאובדן מושב של ראש מפלגה דווקא יש תקדימים). מדובר בהשפלה מסוג חדש.

מורגן באה בטענות לראש הממשלה קיר סטארמר: “אנחנו צריכים שממשלת הלייבור תשנה מסלול ברמה הלאומית, אנחנו צריכים שהעושר של האומה הזו יפוזר באופן יותר שוויוני, הרחק מדרום-מזרח [אנגליה]”. עוד לפני הבחירות, למעשה, היא סיפרה שהשם של סטארמר עלה בשיחות שלה עם בוחרים פוטנציאליים. אלא שאי-אפשר להפיל הכל על סטארמר, וגם ההתנהלות של הלייבור בסנד’, כאילו מעמד המפלגה הגדולה רשום על שמה בטאבו, סייעה גם היא. בין השאר אפשר למנות את ההחלטה לזנוח את הרטוריקה של עמידה על האינטרסים של ויילס לטובת צידוד בממשלת סטארמר, או הכהונה הקצרה אך הסוערת של השר הראשון הקודם ווהן גת’ינג.

אבל כן יש קרן אור קטנה: מאחר שהשמרנים והרפורמה כנראה לא ישתפו פעולה עם מהלכים של פלייד קמרי, זה משאיר את הלייבור כמפלגה היחידה שיכולה לסייע לממשלה שכנראה תקום מול מקרים שהאופוזיציה תצביע כאיש אחד נגד הממשלה. כלומר, אפ יורוורת’ צפוי לערוך לא מעט פגישות עם מי שיחליף את מורגן כראש השלוחה, והמפלגה תוכל להוציא מזה כמה תופינים. אם היא תשחק בזה בחוכמה ותדע לקחת קרדיט באופן משכנע, אולי היא תוכל טיפה לשקם את עצמה עד הבחירות המקומיות בוויילס בשנה הבאה.

קיבלה פרס ניחומים: מפלגת הרפורמה

שתי מפלגות הצליחו להיכנס לסנד’ אחרי שלא היו בו בבחירות הקודמות: הירוקים והרפורמה, שתיהן אחרי שמעולם לא היו בסנד’. המנצחת העיקרית מביניהן היא, כמובן, מפלגת הרפורמה, שהצליחה לנגוס גם בלייבור וגם בשמרנים והפכה למפלגת האופוזיציה הראשית. ולא סתם: בימי הלייבור, המערכת המפלגתית הזכירה את שנותיה הראשונות של ישראל: מפלגה גדולה אחת ומפלגות בינוניות וקטנות סביבה. כאן, לעומת זאת, אנחנו רואים שתי מפלגות גדולות, שאולי ההפרש ביניהן ניכר, אבל לא עצום. כך, באופן מעניין, בזמן שבריטניה ככלל עוברת ממערכת דו-מפלגתית לרב-מפלגתית, ויילס עוברת ממערכת על גבול החד-מפלגתית לדו-מפלגתית.

עם זאת, ייתכן שהתוצאה בחדרי חדרים קצת אכזבה חלק מחברי הרפורמה. זאת בהתחשב בכך שהתחזיות האחרונות שמו את הרפורמה הרבה יותר קרוב מפלייד קמרי, ובחלק מהמקרים היא גם הייתה אמורה לקבל יותר מושבים (אם כי זה כנראה לא היה עוזר לה לקבל את משרת השר הראשון). כמובן, גם תפקיד ראש האופוזיציה הוא לא רע, אבל אולי קיוו שהמשרה הזו תגיע עם עוצמה גדולה יותר. אבל כך או כך, ויילס קיבלה סנד’ שכמוהו לא ראתה מעולם, והרפורמה תשחק בו תפקיד מפתח.

סקוטלנד: דועכים, אבל בשלטון

התוצאות

ושוב, נתחיל עם התוצאות. בגלל שהפרלמנט הסקוטי שמר על שיטת הבחירות שלו ועל גודלו, יש טעם בהשוואות.

כאן לא היה מהפך, אלא שה-SNP הצליחה לשמור על כוחה כמפלגה הגדולה ביותר, אם כי היא חוותה ירידה של קרוב ל-10% מחברי הפרלמנט הסקוטי שהיו לה קודם. למזלה, הודות לכך שהמפלגה הירוקה הסקוטית – אותה אין לבלבל עם המפלגה הירוקה של אנגליה ו-וויילס, בראשה עומד זאק פולנסקי – גם תומכת בעצמאות, יש לתומכי העצמאות רוב וככל הנראה שראש ה-SNP ג’ון סוויני ישמור על תפקידו כשר הראשון של סקוטלנד.

📸 First Minister @JohnSwinney and your SNP MSPs – we’ll always be on Scotland’s side. pic.twitter.com/JQTStSm8SJ

— The SNP (@theSNP) May 9, 2026

(עריכה 11.5.26: בגלל טעות באתר ה-BBC ממנו לקחתי את התוצאות, נפלה טעות בפוסט המקורי לגבי השינוי במושבים של הלייבור והירוקים. למרות שמדובר בטעות נגררת מה-BBC, האחריות לבדוק את נכונות הפרטים היא כמובן עליי ואני מתנצל. רוב הפרשנות לא השתנתה, והיכן שהיה צורך היא תוקנה בהתאם.)

ניצחון של חלשים: ה-SNP

כן, ה-SNP שמרה על מעמדה כמפלגה הגדולה, ובסקוטלנד נשמרה המערכת הכמעט חד-מפלגתית (מפלגה גדולה אחת וסביבה מפלגות בינוניות וקטנות) שיש בה מאז 2011. ג’ון סוויני גם הוציא סרטון בו הוא סיפר שמפלגתו ניצחה “בגדול”, והבטיח להיות השר הראשון של כולם – אלו שהצביעו לו ואלו שלא. ובהתחשב בזה שזה הניצחון החמישי ברציפות שלה ושהמפלגה הבאה אחריו מחזיקה בפחות משליש מהמושבים של ה-SNP, זו לא אמירה מנותקת.

אבל האם תהיתם איך זה מסתדר שה-SNP מצד אחד כל-כך פופולרית בהתחשב בזה שממשלת ה-SNP לא ממש? ובכן, קודם כל, כי ה-SNP לא כזו פופולרית: מדובר בתוצאה החלשה ביותר שלה מאז 2007, אז היא עלתה לשלטון לראשונה לאחר שקיבלה 47 מושבים והלייבור עוד התחרתה בה ראש בראש. גם בשיעורי ההצבעה, היא איבדה 9.5 נקודות אחוז בהצבעה לנציגים ו-13.1 נקודות אחוז בהצבעה לרשימות. רוצה לומר: המפלגה מאבדת כוח, והפיצול בקרב האלטרנטיבות שומר עליה לא מאותגרת. הדבר נובע גם כי רוב הציבור חושב שהממשלה לא מביאה תוצאות, ושערוריות כמו זו שהביאה להתפטרות של השר הראשון הקודם המזה יוסף בטח לא עזרו.

מי שכנראה לקחו לה קולות היו בעיקר הירוקים, בהתחשב בכך שהיא ירדה ב-6 והם עלו ב-7. זה מצביע על כך שהכוחות שרוצים לראות סקוטלנד עצמאית לא נעלמו, אלא ניצלו את העובדה שיש מפלגה נוספת שמציעה פלטפורמה לתומכי עצמאות כדי לעזוב את ה-SNP המאכזבת. מה שכנראה מנע מהמפלה להיות קשה יותר היה העובדה שהציבור בוטח בשאר המפלגות אפילו פחות מבמפלגת השלטון. הבעיה היא שה-SNP הבטיחה שמה שיביא למשאל עם נוסף יהיה רוב מוחלט לה בלבד, כך שכעת העובדה שיש רוב לתומכי העצמאות, אפילו גדול יותר מב-2021, לא תביא ללחץ הרצוי על הממשלה הבריטית לאשר משאל כזה.

תיקו: מפלגת הלייבור ומפלגת הרפורמה

הלייבור והרפורמה קיבלו כל אחת 17 מושבים. עבור כל אחת מהן מדובר בתוצאה אחרת: הלייבור איבדה מושבים, אבל מצד שני היא חזרה להיות במקום השני בפרלמנט הסקוטי, ובמצבה לאבד “רק” חמישה מושבים זה לא הכי נורא, בטח לא בהינתן המצב באנגליה ובוויילס. עבור הרפורמה מדובר בכניסה מרשימה, ולקפוץ מיד למקום השני זה בהחלט מכובד. אלא שבהתחלה עוד חזו למפלגה להיות השנייה בגודלה, נקודה. בלי תיקו ובלי התחלקויות בתואר (הלא רשמי) של ראש האופוזיציה. ההידרדרות הגיעה יותר מחודש לפני הבחירות עצמן, אבל אין ספק שביחס לוויילס זה פחות מלהיב.

אבל, צריך להגיד, לא כולם מסתכלים על הדברים כמוני. גורמים בשלוחה הסקוטית של הלייבור קראו לראש השלוחה אנאס סארוואר ולסגניתו ג’קי ביילי להתפטר. אפשר להבין: סארוואר נכשל בניסיון שלו להיכנס לפרלמנט הסקוטי דרך ההצבעה לנציגים, ונאלץ להסתפק בכניסה דרך ההצבעה לרשימות. בניגוד לאיליניד מורגן הוא לא מתכוון ללכת כל-כך מהר, וגם הוא וביילי מאשימים את סטארמר ואת הפוליטיקה הלאומית במצבם. וזה כנראה נכון, בעיקר כי בסקוטלנד הלייבור היא מפלגת אופוזיציה וקשה להאשים אותה במשהו, אבל אם סארוואר לא מצליח לנתק את עצמו מסטארמר הוא צריך לעשות חושבים.

מלקולם אופורד, ראש השלוחה הסקוטית של הרפורמה, לא הסתיר שהוא קיווה להכניס יותר נציגים מטעם מפלגתו, אבל אמר שגם מה שקיבל מבטיח “קבוצה מצוינת” של חברי פרלמנט שיוכלו לפקח על עבודת הממשלה. אין ספק שזו גישה הרבה יותר בריאה להתייחס לדברים מאשר מה שעשו הרבה אחרים שהפסידו.

מילה על הליברל-דמוקרטים

מעניין להסתכל על הליברל-דמוקרטים, שיותר מהכפילו את מספר חברי הפרלמנט שלהם. אם נצא לרגע מנקודת הנחה שכל חברי הרפורמה הגיעו מהשמרנים, נקבל שעדיין שני חברי פרלמנט שהשמרנים הפסידו הלכו לליברל-דמוקרטים, יחד עם כל החברים שהלייבור הפסידה. ומה הדבר מלמד? שבסקוטלנד (גם באנגליה, שניכנס אליה בפוסט נפרד), המפלגה הליברל-דמוקרטית מסתמנת כהצבעת מחאה למי שלא רוצים להצביע למפלגות מחאה, קרי הרפורמה והירוקים. מי שמיואשים מהממסד אבל לא רוצים לרסק אותו לחתיכות, יכולים להצביע למפלגה הזו (בוויילס, ככל הנראה, זה לא בא לידי ביטוי כי גם פלייד קמרי לא נחשבת לאנטי-ממסדית).

הערות כלליות לסיום

ראשית, בשתי האומות המפלגה הגדולה ביותר, שכנראה תהיה גם מפלגת השלטון, תומכת בעצמאות האזור שלה משאר הממלכה. וכאמור, אנחנו עומדים בפני מצב בו שלושת השרים הראשונים של חלקי הממלכה המאוחדת רוצים לצאת לדרך עצמאית. עם זאת, התוצאות האלו מהוות סימן מעודד דווקא למי שמעוניינים לשמור על אחדות הממלכה, כיוון שבוויילס הכוח של העצמאים עדיין קטן מכוחם של היוניוניסטים, ובסקוטלנד המפלגה ששמה את העניין בראש סדר היום שלה נחלשה משמעותית. עם זאת, כל המצב שנוצר הוא מאוד שברירי ואם המפלגות שמעוניינות שהממלכה תישאר מאוחדת לא יפעלו כדי לשכנע את הציבור שזה הדבר הנכון, אין ערובה שהסטטוס קוו הזה יישמר.

שנית, גם בוויילס וגם בסקוטלנד השמרנים איבדו יותר ממחצית מכוחם. הרוב, ככל הנראה, הלך למפלגת הרפורמה. באנגליה המצב מסתמן כפחות חמור, אבל לא מאוד רחוק מכך. נכון לעכשיו כל אלו לא גורמים לאיזה ניסיון מחודש להדיח את ראשת המפלגה קמי בדנוק מתפקידה, אבל זה כן מראה שהדרך לפניה עוד ארוכה אם היא רוצה סיכוי להרכיב את הממשלה הבאה, או את זו שאחריה.