פרגמנטציה

תוצאות הבחירות המקומיות באנגליה כאן ואפשר להתחיל לנתח. מפלגת הלייבור אמנם לא הגיעה לכדי קטסטרופה של ממש, אבל מספיק כדי שבמפלגה יתחילו לפעול להדחתו של סטארמר. הרפורמה זכתה להישגים נאים, אבל בעיקר בתחום חברי המועצה ופחות בתחום השליטה במועצות. הירוקים זכו גם הם להישגים נאים וחלקם תקדימיים, ולכל הפחות מנעו מהלייבור ניצחונות. השמרנים חטפו מכה, אבל קטנה מספיק כדי שבדנוק תוכל לחייך. הליברל-דמוקרטים לא הראו הצלחה גדולה, אבל כן נתנו מענה למי שמאסו במפלגות הגדולות ולא רצו להצביע לקיצוניות. אבל מעל הכל, התוצאות מעידות על פרגמנטציה שעוברת על הפוליטיקה הבריטית, שיכולה להביא לתוצאות לא צפויות | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10

אחרי שסיימנו לדון בתוצאות הבחירות לפרלמנטים של ויילס (סנד’) וסקוטלנד, הגיע הזמן לדבר על הבחירות המקומיות באנגליה, שהתוצאות הסופיות שלהן הגיעו אתמול (ש’) בערב. מה שנראה ברור לכולם הוא שמפלגות הממסד חטפו היטב בזמן שהמפלגות הפופוליסטיות הביאו ביצועים לא רעים. אבל, כרגיל, כדאי לרדת לעומקם של דברים.

אבהיר מראש: אין לי כוונה להיכנס כאן לכל מה שקרה בעקבות הבחירות האלו, כמו כמה מהלכים של ראש הממשלה קיר סטארמר. הנושא הזה, בתקווה, יקבל פוסט נפרד.

התוצאות

כרגיל, נתחיל בתוצאות:

בנוסף, היו בחירות ישירות לשישה ראשי ערים: חמישה בלונדון רבתי ועוד אחד בווטפורד, הרטפורדשייר. בלונדון, שני ראשי ערים – האקני ולואישהאם – עברו מהלייבור לירוקים. ארבעת האחרים נשארו בידי אותה מפלגה: קרוידון בידי השמרנים, ניוהאם בידי הלייבור, ווטפורד בידי הליברל-דמוקרטים וטאוור המלטס בידי המפלגה אספייר.

וקצת אחוזים: ניתוח של ה-BBC, על בסיס איסוף של למעלה מאלף אזורי בחירה, בדק איך הקול הפופולרי היה מתחלק אם הבחירות היו מתקיימות באי הבריטי כולו ולא רק בחלקים מאנגליה. במקרה כזה, הרפורמה הייתה מקבל 26%, הירוקים 18%, השמרנים והלייבור 17% כל אחת, הליברל-דמוקרטים 16% והמפלגות האחרות 6%.

וכעת, כשהמידע בידינו, בואו נתחיל.

גודל הקטסטרופה: מפלגת הלייבור

אנחנו ממשיכים ללכת עם מפת התרחישים של מובילי החוקרים של פוליטיקה מוניציפלית בריטית, פרופ’ קולין רולינגס ופרופ’ מייקל ת’רשר. הלייבור איבדו קצת פחות מ-1,500 חברי מועצה. זה יותר מחצי ממספר המועמדים עליהם הם הגנו ובאזור מה שהמפה מתארת כתרחיש “רע”. מאחר שיש במפה גם תרחיש “נורא”, אפשר להבין שהתוצאות ממש לא מרוממות רוח, אבל לא מדובר בקטסטרופה שרבים חששו שתקרה. גם, צריך לזכור, הלייבור בכל זאת הצליחה לשמור על מספיק חברי מועצה כדי לפחות להגיע למקום השני בתוצאה הסופית, ובמועצות אפילו להישאר במקום הראשון (למרות שגם שם היה אובדן כבד). כמובן, זה שהתוצאה לא קטסטרופלית לא אומר שהיא לא רעה: אנחנו עדיין מדברים על שיעורי אבדות גדולים, ואפילו בלונדון – בה ב-2022 הלייבור תחת סטארמר קיבלה לידיה את השליטה ב-21 רובעים מנהליים – השליטה במועצות נחתכה בכחצי.

כמובן, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין למה זה קרה: ממשלת סטארמר נחשבת לכושלת בכל תחומי החיים. כשנשאל על כך, סטארמר טען שהבעיה היא לא שהממשלה לא עושה מספיק, אלא שהלייבור לא הצליחה לשכנע שנעשה מספיק כדי להביא את השינוי שהובטח בבחירות הכלליות ב-2024. כמובן, זאת לצד הטענה הקבועה של מפלגת השלטון שחווה תוצאות לא נעימות, לפיהן הציבור שלח מסר ושהממשלה תקשיב לו ויאדה יאדה יאדה. מספר הפעמים שזה שכנע מישהו נמוך יותר ממספר הפעמים שעלה ירוק עברה את אחוז החסימה.

סטארמר אמר שהוא לוקח אחריות על העניין, אבל שלא יתפטר. אלא שכבר מופעלים עליו לחצים בעניין, וחברת הפרלמנט קת’רין וסט כבר מחממת מנועים לאתגר את סטארמר על ההנהגה (אם כי היא כנראה רוצה לראות תגובת שרשרת שתביא תותח כבד יותר להיכנס לעסק). חברי פרלמנט מלונדון, שמן הסתם לחוצים מהירידה במעמד המפלגה אפילו בבירה הקוסמופוליטית, מנסים להבהיר לסטארמר שהגיע הזמן ללכת ולו כדי “להציל את המדינה” מהתרחיש בו נייג’ל פרג’ הוא ראש הממשלה.

ניצחון מתוק: מפלגת הרפורמה

המפלגה הרוויחה קרוב ל-1,500 חברי מועצה חדשים, אחרי שהיו לה בודדים להגן עליהם. זו קפיצה ענקית, ואצל רולינגס ות’רשר התוצאה הזו מסומנת כקצת פחות מ”מרשימה” (1,600), אבל הרבה יותר מסתם “טובה” (950). גם פה, אין מימוש של תרחיש הקצה, ה”נהדר”. כמו שהלייבור לא סבלה מהקטסטרופה הכי גדולה שניתן לדמיין, גם הרפורמה לא הגיעה לתרחיש הכי טוב לו היה ניתן לקוות.

אבל כך או כך, אין למפלגה על מה להתלונן. המפלגה הצליחה משמעותית מחוץ ללונדון מאשר בתוכה – דבר לא מפתיע כלל – ובמיוחד באזורי “החומה האדומה” בצפון אנגליה, שאמורה להיות מעוז לייבור. גם בתוך לונדון ניתן למנות הישג: השתלטות על מועצת הברינג. עם זאת, דווקא במועצת בקסלי, שהייתה היעד הראשון במעלה של הרפורמה בלונדון רבתי, הרפורמה הראתה ביצועים חלשים והמועצה נשארה בידי השמרנים. לפי פרשנות אחת, הדבר נבע מההבטחה של הרפורמה לתקוע דווקא אזורי בחירה שלא יצביעו לה עם מתקני שהייה למהגרים. ובכל זאת, בגדול התמונה דיי ורודה, ולא סתם נייג’ל פרג’ הראה שביעות רצון.

Patriotic Labour voters who love their country have backed Reform in astonishing numbers.

These are truly historic results — and we are just getting started. pic.twitter.com/IXPxbXTJuy

— Nigel Farage MP (@Nigel_Farage) May 9, 2026

אבל, כמובן, חייבים לסייג: למרות המספר המאוד גבוה של חברי מועצה, הרפורמה הצליחה להשיג רוב מוחלט במספר לא מאוד גדול של מועצות – פחות מהלייבור ומהליברל-דמוקרטים. אמנם זה מתוך 31 מועצות מחוץ ללונדון שבהן כל חברי המועצה עמדו לבחירה, אבל זה עדיין פחות מחצי. כלומר, יש עוד קצת דרך לפיזור יותר חכם של הקולות. הדבר עולה גם בקנה אחד עם ניתוח של סקיי ניוז לתוצאות הבחירות, לפיו אם אנשים היו מצביעים באותו אופן לפרלמנט הרפורמה הייתה המפלגה הגדולה ביותר, אבל ללא רוב מוחלט. סייג שהעלו ולכן אתייחס אליו הוא שהרפורמה נמצאת הרחק מאחורי המפלגות האחרות במספר חברי המועצה בכל המדינה, כולל אלו שלא השתתפו בבחירות הנוכחיות. אבל זה כמובן סייג בעייתי, שכן הרפורמה השתתפה רק בשתי מערכות בחירות מקומיות.

ניצחון יותר קטן: המפלגה הירוקה

בבריטניה יש מפלגות מחאה לכולם: לימנים יש את הרפורמה, לאנשי השמאל את הירוקים. והירוקים גם הצליחו לא רע: לראשונה בהיסטוריה הם ניצחו בבחירות ישירות לראשות עיר, הכפילו את מספר חברי המועצות שלהם בערך פי חמישה, לראשונה הגיעו לסך כולל של אלף חברי מועצה (כולל אלו שלא עמדו לבחירה השנה) וזכו לרוב מוחלט בחמש מועצות חדשות, שלוש מהן בלונדון. במפת התרחישים, הם על “מרשים”. זה לא סיפור הצלחה כמו של הרפורמה – בעיקר בהתחשב בזה שלא מדובר במפלגה חדשה שקופצת מכלום למקום הראשון אלא במפלגה ותיקה – אבל המפלגה עדיין נבנית ככוח שמפלגות השמאל-מרכז יתקשו להתעלם ממנו.

🚨 GREEN MILESTONE 🚨

For the first time, the Green Party has 1,000 councillors 💚

Congratulations to Cllr Maxine Webb – the 1,000th Green Party councillor – on being elected to Norfolk County Council 🎉 pic.twitter.com/RpH33aabmD

— The Green Party (@TheGreenParty) May 8, 2026

ולמרות שהירוקים לא בהכרח ניצחו, נוכחותם הייתה מורגשת: למרות שהם לא הצליחו לזכות במושב אחד במועצת וסטמינסטר, העלייה בהצבעה להם על חשבון הלייבור נחשבת לחלק ממה שהחזיר את המועצה לידי השמרנים. חשוב לזכור שבשיטת הבחירות הבריטית, פיצול קולות יכול לעלות ביוקר, ואם הפיצול הוא בשמאל הדבר יכול להועיל לימין ולהיפך. איך שלא יהיה, לא היה נראה שלראש המפלגה זאק פולנסקי זה מאוד משנה, והוא הודיע בשמחה שהפוליטיקה הדו-מפלגתית “לא גוססת, היא מתה”.

זה המקום להגיד שכנראה היה לסכסוך באזורנו גם קשר לזה. אל תשאלו אותי: ראשת העיר החדשה של האקני, זואי גרבט, טענה שהלייבור הפסידה את ראשות העיר בגלל שהם “שמו רווחים לפני כדור הארץ ותמכו ברצח עם”. צריך להגיד שבהקשר הזה הירוקים לא היו לבד, ולפי אמה שוברט, חוקרת במכון מחקר עם הטיה ימנית (כך הטלגרף), היו קרוב ל-260 חברי מועצה ברחבי אנגליה שניצחו על בסיס “כיתתיות מוסלמית”. הכוונה היא לא סתם מוסלמים שחתמו על אמנת הזדהות עם הפלסטינים, אלא כאלו שהופכים את העניין למצע. הרבה מהם שייכים לירוקים, אבל גם הרבה מהם היו עצמאיים או שרצו בקבוצות עצמאיות. כך או כך, הן אכלו בעיקר בשטחים שהיו של הלייבור עד לא מכבר, וכעת חומקים לה. ואין ספק שהירוקים הרוויחו לא מעט קולות של מוסלמים. עם זאת, יש להדגיש, המוסלמים אינם מקשה אחת ויש מי שנשארים נאמנים ללייבור.

הפסד לא צורב: המפלגה השמרנית

מי שגם חטפה היא המפלגה השמרנית, בהתאם למה שברור שהוא נסיגה בכוחן של מפלגות הממסד הגדולות. היא איבדה יותר משליש מחברי המועצה שלה ו-40% מהמועצות שלה. במבחן הכולל, היא הגיעה למקום הרביעי בשתי הקטגוריות. מועצת מחוז אסקס עברה לידי הרפורמה, עניין לא נעים במיוחד בהתחשב בעובדה שמחוז הבחירה לפרלמנט של ראשת השמרנים קמי בדנוק נמצא בשטח המועצה. אבל, מצד שני, לפי המפה של רולינגס ות’רשר, התוצאה שלה קיבלה את הציון “בסדר”. כלומר, בהתחשב בציפיות, המפלגה קיבלה תוצאה סבירה.

Across the country the Conservatives are coming back. pic.twitter.com/btkDk3S0yy

— Kemi Badenoch (@KemiBadenoch) May 8, 2026

ככל הנראה זו אחת הסיבות לכך שאין קריאות להדיח את בדנוק מתפקידה למרות ההפסדים ולמרות התוצאות הקשות יותר בוויילס וסקוטלנד, ולמה בדנוק הרשתה לעצמה להגיד שהמפלגה השמרנית במסלול לחזור למרכז הבמה. ככל הנראה ההצלחה המשמחת ביותר עבור בדנוק, אותה היא שמה באור הזרקורים, היה ההחזרה של מועצת וסטמינסטר לידי השמרנים. המועצה הייתה תמיד בידיה, עד שב-2022, בצל הפרשות של בוריס ג’ונסון, עברה ללייבור. כפי שהוצג קודם, חלק מזה הוא בזכות הירוקים, אבל השמרנים הם עדיין מי ששולטים במועצה. בקיצור, לא תוצאות לצאת בחגיגות בגללן, אבל לא האסון שחלק חששו ממנו.

מחאה בלי מפלגת מחאה: המפלגה הליברל-דמוקרטית

הליברל-דמוקרטים הראו ביצועים סבירים. במפת התרחישים הם לא הצליחו אפילו להגיע ל”בסדר”. אבל, הם הגיעו למקום השלישי בחברי המועצה ובמקום השני במספר המועצות. מאז 2018 הם מוסיפים לעצמם בכל שנה חברי מועצה והם הצליחו לשמור על הרצף. גם לקבל (לפי הניתוח של ה-BBC) מספרים שקרובים לטעות הדגימה לאלו של המפלגות האחרות (למעט הרפורמה) זה לא רע. בקיצור, אולי לא הצלחה גדולה, אבל כן יש להם כמה הישגים לרשום לזכותם.

8 sets of gains in a row – it’s our best ever winning streak at local elections.

We are the party for those who want to build Britain up, not burn it all down. pic.twitter.com/ME5KWd98rH

— Liberal Democrats (@LibDems) May 9, 2026

ראש המפלגה אד דייווי כיוון את עצמו בעיקר נגד השמרנים, אבל האמת היא שהמפלגה לקחה גם קולות ללייבור. באופן מעניין, הליברל-דמוקרטים הפכו למפלגת הממסד שהולכים להצביע לה כשמצד אחד מואסים במפלגות הממסד הגדולות ומצד שני לא רוצים להצביע למפלגות הפופוליסטיות מימין או משמאל. לא בטוח כמה דייווי עוד מתכוון למשוך כראש המפלגה, אבל אם המפלגה תחליט שהמצב הפוליטי הנוכחי מכניס לה אמביציות לנסות להיות מפלגת שלטון (ולא שותפה קואליציונית שנושאת באחריות למדיניות השמרנית), זו יכולה להיות התדמית שאפשר למכור – מפלגה למי שמאסו במפלגות הגדולות, אבל שלא רוצים ללכת לקצוות.

פרגמנטציה

את כל זה צריך לשים בתוך הסתכלות רחבה יותר: הפוליטיקה הבריטית, כך מסתמן, עוברת פרגמנטציה. לפי ניתוח שביצעו רולינגס ות’רשר עבור סקיי ניוז, אם היו מתקיימות בחירות לפרלמנט ואנשים היו מצביעים באותו אופן (כולל בבחירות בוויילס וסקוטלנד), היינו מקבלים מצב כזה: הרפורמה עם 284 מושבים, הלייבור עם 110, השמרנים עם 96, הליברל-דמוקרטים עם 80, וכל השאר עם 36 ומטה. כלומר, קודם כל, מעבר למערכת מפלגתית שמזכירה את שנותיה הראשונות של המדינה, עם מפלגה גדולה אחת שלא מצליחה להשלים לרוב, וסביב מפלגה בינוניות וקטנות. הדבר מעיד על כך שהאלקטורט כבר לא נשאר נאמן למפלגות הוותיקות ופונה לכל עבר.

הדבר השתקף גם בכך שנוספו כל-כך הרבה מועצות ללא רוב מוחלט, ולמעשה כשכתבתי על הלייבור שהיא במקום הראשון במספר המועצות זה כי לא כללתי את המועצות הללו. אמת, הרבה מועצות כאלו הן איפה שרק חצי או שליש מחברי המועצה עמדו לבחירה, אבל לא רק. למשל, יותר מרבע מהמועצות בלונדון הן כעת כאלו, ולמעט אחת כולן היו קודם בידי הלייבור. הדבר מראה שאפילו בבירה, שאמורה להיות מעוז בטוח למפלגות הממסד, אין באמת נחת. אם ניקח את כל המפלגות שתחת שליטה חד-מפלגתית של הלייבור או השמרנים, נגיע ל-15 מתוך 32 – פחות מחצי. עם הליברל-דמוקרטים, יצוין, כבר יש רוב של מועצות, אבל בעבר שתי המפלגות הגדולות היו אמורות להגיע לזה לבד.

ולכן, אני מציע שהלקח הגדול באמת מהבחירות המקומיות האלו לא יהיה “נייג’ל פרג’ ראש הממשלה הבא”, אלא “הפוליטיקה הבריטית עוברת פרגמנטציה”. בסופו של דבר, אנשים לא יצביעו לפרלמנט כמו שהם מצביעים בבחירות המקומיות. אבל המעקב לאורך השנים כן מראה מגמות חדשות. אחת מהן, כפי שאומר ת’רשר, היא שהרפורמה היא כוח שעולה במהירות מנקודת אפס. השנייה היא שהקולות מתפזרים באופן חדש, ואי-אפשר לשלול שום תרחיש לגבי בחירות 2029.