“ממשלה פריטטית!” זועקות הכותרות הישראליות לגבי הממשלה החדשה שבדרך. לכבוד העניין, סקירה מיוחדת על ממשלת צפון אירלנד, הממשלה היחידה שצריכה לקום כבררת מחדל כממשלה פריטטית. טוב, כמעט. הדבר אמנם נכון לנסיבות המיוחדות של צפון אירלנד, אבל הוא גם יוצר לא מעט שיתוק. פעמיים צפון אירלנד מצאה את עצמה לכמה שנים בלי ממשלה כלל, ועם חקיקה תקועה בנושאים חשובים למדי. וגם מילה קטנה על המצב בישראל, בכל זאת | בתמונה: ת’רזה מיי עם השרה הראשונה ארלין פוסטר וסגנה מרטין מקגינס ב-2016, לא הרבה לפני שהכל קרס (צילום: דאונינג 10)

המושג “ממשלה פריטטית”, כלומר שוויונית, הופיע הרבה מאוד בתקשורת הישראלית, סביב ההסכמות סביב הליכוד וכחול לבן. כך נוצר מצב מוזר ביותר, בו הממשלה מונהגת למעשה על-ידי צמד, ולא על-ידי אדם בודד. כמובן, זו לא הפעם הראשונה בתולדות ישראל בה דבר דומה קורה, וכבר הייתה ממשלת רוטציה ב-1984, אבל גם אז ההסדרים היו אחרים. באופן כללי, אנחנו מצפים ממדינות שיונהגו על-ידי אדם אחד שברור מיהו, ולא ראש ממשלה ועוד אחד שהוא לא ראש הממשלה באופן רשמי אבל בפועל צריך גם אותו כדי לקבל החלטות.

אבל מה אם אגיד לכם שיש מקום, ממש בשטח מנדט הפעולה של הבלוג הזה, שלו יש ממשלה פריטטית באופן מבני, קבוע ומחייב? אני מדבר, כמובן, על צפון אירלנד. לכן, לכבוד הממשלה החדשה (בהנחה שלא תתפרק בדרך להשבעה): פוסט מיוחד על הממשלה הפריטטית הקבועה של צפון אירלנד.

קצת רקע

אנחנו מתחילים בתקופת “הצרות” הידועה לשמצה. במהלך התקופה הזו, המאבק בין הפרוטסטנטים היוניוניסטים לבין הקתולים הלאומנים גבתה מצפון אירלנד מחיר דמים. עיקר ההתקפות היה כמובן מצדם של הלאומנים, בעיקר מצד ה-IRA שבחסות השין פיין. אבל, היו גם פעולות נגדיות, ועד היום ישנן חקירות שמתקיימות בנושא גם נגד יוניוניסטים. התקופה הזו נמשכה כשלושה עשורים מדממים, והיו תקופות בהן לא היו בטוחים שזה ייגמר אי-פעם.

ואז הגיעה 1998 ועמה הסכם יום שישי הטוב. ההסכם הזה ידוע בעיקר הודות לגבול הפתוח שיצר בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית, אבל למעשה החלק הראשון שלו עוסק במוסדות הדמוקרטיים של צפון אירלנד. לפי ההסכם, הם אמורים לעבוד על בסיס שני הגושים העיקריים בצפון אירלנד, מתוך הבנה שלא אמור לצאת הרבה טוב ממצב שגוש אחד ישלוט על הגוש השני. זאת, במיוחד אם לוקחים בחשבון שהקהילה הגדולה הייתה הקהילה היוניוניסטית, בזמן שהלאומנים היו עושי הצרות העיקריים. אבל מה זה אומר לעבוד על בסיס של שני הגושים?

הכללים שנקבעו

המוסדות שנקבעו במסגרת הסכם יום שישי הטוב הם אסיפת צפון אירלנד וממשלת צפון אירלנד. סעיף 4 לחלק הראשון, קובע שהאסיפה תפעל על “בסיס חוצה-קהילות”, כלומר הפרוטסטנטים והקתולים. סעיפים 14-25 מגדירים את עבודת הממשלה. לפי סעיפים 14-15, הממשלה תיבחר גם היא על בסיס חוצה-קהילות.

מה זה בדיוק אומר? תודה ששאלתם: כל מפלגה משייכת את עצמה ליוניוניסטים, ללאומנים או לעצמאים. כדי להשביע ממשלה, יש צורך באחד משני מצבים שיביע את אמון האסיפה. הראשון הוא רוב רגיל, אבל בתנאי שגם בתוך כל אחת משתי הקהילות יהיה רוב. השני הוא רוב של לפחות 60%, כשלפחות 40% מכל קהילה הגיעו להצביע. בראשות הממשלה עומד/ת לא רק שר/ה ראשונ/ה כמו בסקוטלנד או ויילס, אלא גם סגנ/ית שר/ה ראשונ/ה. אין שום הבדל היררכי בין השניים מלבד השם. כשקוראים את ההסכם הקואליציוני בין נתניהו לגנץ, אז מבינים שזה גם ההבדל בין ראש הממשלה לראש הממשלה החלופי. אתם יודעים, ממשלה פריטטית.

אבל איך בדיוק מוקמת הממשלה הזו? בגדול, המפלגה הגדולה מכל גוש נכנסת לקואליציה, וכמובן שניתן לצרף עוד מפלגות מהגושים השונים, ואפילו מהגוש העצמאי. מי שעומד/ת בראש המפלגה הגדולה ביותר מקבל/ת את תפקיד השר/ה הראשונ/ה, ובראש המפלגה השנייה בגודלה את תפקיד הסגנ/ית. החלוקה הבין-גושית מביאה לכך שתמיד מדובר במפלגות משני הגושים. מלבדם יש עוד עשרה שרים לכל היותר. השרים מחולקים על בסיס יחסי לגודל המפלגות. בעוד שהמינויים הם בידי המפלגות, תפקיד שר המשפטים כפוף להצבעה בין-גושית, ולרוב ניתן למישהו מהגוש העצמאי. אז לא ממשלה פריטטית פר אקסלנס, אבל הכי קרוב לזה כבררת מחדל.

לא רק הממשלה מוקמת ככה: חברי האסיפה יכולים לבקש להצביע על נושאים מסוימים באופן דו-גושי. כך, חקיקה שהוגשה לגביה בקשה כזו יכולה לעבור רק בהסכמה בין-גושית, בהתאם להשבעת הממשלה.

אסיפת צפון אירלנד - ממשלה פריטטית
על טהרת המאזן הגושי. אסיפת צפון אירלנד (צילום: Wknight94, ויקיפדיה)

ואיך זה עובד?

ובכן, קשה להגיד שלא היו לצורת השלטון הזו הישגים. כלומר, ב-22 השנים האחרונות ה-IRA מפורק מנשקו ולא מנסה לפוצץ את המלון בו שוהה ראש הממשלה. השלום, בגדול הושג. אמנם מדיי פעם יש מקרי רצח של גופים שמנסים לרשת את ה-IRA, אבל הם בודדים והם לא מכניסים את תושבי צפון אירלנד למצב של חיים בפחד.

אבל יש לזה גם הרבה חסרונות. פעמיים צפון אירלנד מצאה את עצמה למספר שנים בלי ממשלה, וכתוצאה מכך גם עם אסיפה מושעית.

קשיים ראשונים

הצרות הראשונות הגיעו כבר עם הממשלה הראשונה שהושבעה. החברות בממשלה היו ה-UUP מהצד היוניוניסטי, וה-SDLP והשין פיין מהצד הלאומני. ה-DUP לקחו חלק בממשלה, אבל לא השתתפו בישיבותיה כמחאה על השתתפות השין פיין בה. בכל מקרה, הממשלה הזו סבלה מלא מעט חריקות שסביר להניח שיהיו בשיטת ממשל חדשה. שלוש פעמים הושעתה הממשלה לזמן קצר על-ידי שר צפון אירלנד בממשלה הבריטית. הפעם הראשונה הייתה בפברואר 2000, לאחר שנוצר משבר בעקבות הסירוב של ה-IRA להתפרק מנשקו. הדבר נפתר אחרי שלושה חודשים כשה-IRA הבטיח להתפרק. 2001 ראתה שתי השעיות בנות יום, שוב בגלל שה-IRA לא עמד בהתחייבות להתפרק מנשקו. הפעם השנייה עשתה את שלה, ובאוקטובר 2001 גוף חיצוני אישר שה-IRA התפרק מנשקו.

אבל אז הגיעה 2002 עם משבר רציני בהרבה. המשטרה חשפה חשד שה-IRA עסק בריגול עבור השין פיין. הדבר גרם להתפטרות מידית מהממשלה של ה-DUP. עם זה עוד היה ניתן לחיות, שכן ה-UUP אז הייתה המפלגה הגדולה ביותר בגוש היוניוניסטי. אבל גם ב-UUP זעמו על העניין הזה, ודרשו את יציאתה של השין פיין מהממשלה. גם זה התאפשר, טכנית, שכן ה-SDLP הייתה המפלגה הגדולה בגוש הלאומני. אבל גם ה-SDLP וגם הממשלה הבריטית בראשות טוני בלייר סירבו לשמוע על כך. זה הביא את שר צפון אירלנד בממשלה הבריטית להשעות את האסיפה ואת הממשלה הצפון אירית.

ג'רי אדמס - ממשלה פריטטית
צרות סביב התפרקות מנשק. ג’רי אדמס, ראש השין פיין במהלך המשבר (צילום: שין פיין)

הבחירות שהתקיימו ב-2003 לא ממש הועילו לשנות את סדר הכוחות באופן כזה שיאפשר לממשלה מתפקדת לקום. כך, צפון אירלנד מצאה את עצמה בלי ממשלה מקומית. מה שהצליח לפתור את הפלונטר היה הסכם סנט אנדרוז ב-2006. ההסכם הזה כלל הכרה של השין פיין במשטרת צפון אירלנד, תוך כדי שממשלת בריטניה הבטיחה להאציל את סמכויות השיטור בחזרה לממשלת צפון אירלנד רק ב-2008. מנגד, ה-DUP התחייבה לממשלה משותפת עם המפלגות הלאומניות. גם על ההסכם הזה הוערמו קשיים, אבל בסופו של דבר הוא נחתם. בחירות 2007 הביאו לממשלה חדשה.

ושוב פלונטר

העסק הצליח להמשיך כעשור בלי בעיות חריגות. אבל אז הגיעה שנת 2017. הפעם היה תור ה-DUP, שבינתיים החליפה את ה-UUP כמפלגה הגדולה בגוש היוניוניסטי, לעשות צרות. בינואר אותה שנה התגלתה שערורייה שעירבה את ה-DUP, שנגעה לדלק לחימום. במחאה, מרטין מקגינס, סגן השרה הראשונה מטעם השין פיין (שהחליפה בינתיים את ה-SDLP בתפקיד המפלגה הגדולה בגוש הלאומני), התפטר מתפקידו. לאחר שהשרה הראשונה ארלין פוסטר ניסתה לגרום לו לחזור בו ללא הצלחה, הממשלה נפלה. הפעם, נוכחות השין פיין בממשלה הייתה הכרחית. בלית בררה, שר צפון אירלנד הכריז על בחירות חדשות, שנה בלבד אחרי הקודמות. הדבר לא פתר את העניין כיוון שהפער בין השין פיין ל-DUP רק קטן, והמפלגות מצאו את עצמן בחילוקי דעות לא ניתנים לגישור במספר נושאים עקרוניים. שר צפון אירלנד סירב להכריז על בחירות נוספות, ונתן לרשות המבצעת ליפול לאחר שלא הוקמה ממשלה.

היו לא מעט ניסיונות להקים את הממשלה מחדש, ללא הועיל של ממש. בסופו של דבר, מי שהצליח להחזיר את ממשלת צפון אירלנד לתפקוד היה בוריס ג’ונסון. זאת, באמצעות הסכם חדש שנחתם ב-2020. ההסכם בין השאר שינה את הכללים לפיהם עובדת ההסכמה הבין-גושית באסיפה ובממשלה. כך למשל, נוצרה הפחתה ביכולת של המפלגות להשתמש ביכולת לדרוש שחקיקה כלשהי תעבור בהסכמה בין-גושית כדי להטיל עליה וטו. עוד הוחלט שהפעם אם ממשלה נופלת, פירוש הדבר לא יהיה מצב בו אין ממשלה, אלא מצב של הליכה מהירה לבחירות וממשלת מעבר. בנוסף, הובטחו עוד דברים שהיו אמורים לענות על חילוקי הדעות המפלגתיים שהוזכרו. כך, קמה ממשלה בראשות ארלין פוסטר מה-DUP ומישל אוניל מהשין פיין.

ג'וליאן סמית', ארלין פוסטר, מישל אוניל ובוריס ג'ונסון - ממשלה פריטטית
מנגנונים חדשים. שר צפון אירלנד ג’וליאן סמית’, ארלין פוסטר, מישל אוניל ובוריס ג’ונסון עם השבת הממשלה לפעולה (צילום: דאונינג 10)

חקיקה

עד ההסכם שהביא בוריס ג’ונסון, גם לא מעט חקיקה נתקעה. זאת, בשל המנגנון שאפשר את הצורך בהסכמה בין-גושית. הדוגמה הבולטת ביותר היא נושא ההפלות והנישואים החד-מיניים, שני דברים שעד לא מזמן היו אסורים בצפון אירלנד בזמן שהיו מותרים בשאר הממלכה. הסיבה לכך הייתה הסירוב של ה-DUP הפרוטסטנטית לקדם חקיקה בנושא, למורת רוחה של השין פיין. הדבר הביא לכך שהפרלמנט הבריטי החליט להשתמש בפלונטר שנוצר ב-2017 כדי לאלץ את צפון אירלנד ליישר קו עם שאר הממלכה בנושא.

ולסיכום

אמנם בצפון אירלנד אין ממשלה פריטטית לחלוטין, אבל יש בה בהחלט עקרונות פריטטיים. כבררת מחדל. יש בזה יתרונות רבים בנסיבות ההיסטוריות והפוליטיות המאוד ספציפיות של צפון אירלנד, אבל זה מנגנון רחוק ממושלם. אמנם השנה האחרונה בישראל, ומשברים אחרים בספרד ובאירלנד, מראים שגם במנגנון שמבוסס על מפלגת שלטון בודדת עשויים להיות פלונטרים פוליטיים, אבל זה לא אותו הדבר. במהלך יותר משליש משנות קיומה של אסיפת צפון אירלנד, לא הייתה ממשלת מקומית מתפקדת, ולמעשה הדברים פעלו בשליטה מווסטמינסטר. כמו כן, חקיקה רבה נתקעה בשל הצורך בקונצנזוס. שיתוק כזה צפוי בכל ממשלה פריטטית. גם בממשלות האחדות הישראליות של שנות השמונים היו שיתוק. זאת, כי כשממשלה מונהגת בידי שני כוחות שונים עם תפישות עולם שונות, קשה להגיע להסכמות של ממש.

ויש לי גם משהו קטן להגיד על ישראל. אין בפוסט זה כדי להגיד בהכרח שאין הצדקה עכשיו להקים ממשלת אחדות בישראל. באופן אישי, אני לא מרוצה ממה שעל השולחן מסיבות חוקתיות ואידיאולוגיות. אבל, זמני חירום יכולים להצדיק ממשלת אחדות במקרה של פלונטר פוליטי, כפי שקרה ב-1984. העניין הוא, שלישראלים רבים יש נטייה לרצות ממשלת אחדות כבררת מחדל. ובכן, ממשלת צפון אירלנד מראה שמומלץ לא להתלהב מהרעיון הזה כל-כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *