ממשלת בריטניה חוותה אתמול (ד’) התפוררות מהירה למדי, עם למעלה מארבעים חברי ממשלה שהתפטרו במהלך פחות מיממה וחצי. הסירו דאגה מלבכם, זה לא משהו שיגרום לבוריס ג’ונסון להתפטר מתפקידו. הוא התעקש שהמצב דורש ממנו להישאר במקומו, ושהוא מתכוון למלא את חובתו. לאחר שוועידת 1922 סירבה לשנות את חוקי הצבעת האי-אמון המפלגתית לפני שייערכו הבחירות לוועידה ביום שני, המשימה לגרום לג’ונסון לעזוב נפלה על כתפיהם של שרי הקבינט. אלו כשלו בכך, וחוץ מפיטוריו של שר השיכון מייקל גוב והתפטרותו של שר ויילס סיימון הארט התקדמות של ממש לא נרשמה. ג’ונסון, כך זה נראה, לא מתכוון להתפטר עד שיכריחו אותו, וזה יהיה מכוער | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
הנחת היסוד לגבי סוף דרכו של בוריס ג’ונסון היא שהשאלה אינה “האם?”, אלא “תוך כמה ימים?”. אתמול (ד’) היה עבור ג’ונסון יום לא פחות קשה (ואולי אפילו יותר), אחרי שגל ההתפטרויות רק המשיך והמשיך וגם בקרב חבריו הקרובים הוא התקשה למצוא ישועה. אבל ג’ונסון מתעקש להמשיך בתפקיד, והייתה לו נחמה אחת: בוועידת 1922 לא ממהרים לשנות את הכללים.
בפעם הקודמת
תקציר הפוסט הקודם: בשבוע שעבר כריס פינצ’ר, סגן מצליף המפלגה השמרנית, התפטר מתפקידו לאחר שעלו נגדו תלונות על שמישש שני גברים. לאחר שהופעל לחץ על בוריס ג’ונסון לחץ בעניין, הוא גם השעה את פינצ’ר מהמפלגה השמרנית. זה היה יכול להיגמר כאן מבחינת ג’ונסון, רק שאז נזכרו שזו לא הפעם הראשונה שעולות תלונות נגד פינצ’ר, מה שגרם לרבים לתהות מה ג’ונסון ידע לפני שמינה את פינצ’ר לתפקידים שונים בממשלה. בתחילה קו ההגנה של דאונינג 10 היה שג’ונסון לא הכיר שום תלונות, אבל לאט-לאט הקו השתנה, ומגרסה לגרסה התברר שג’ונסון ידע יותר ממה שהסכים להודות. בסופו של דבר הוא נאלץ להתנצל על המינוי של פינצ’ר ולהודות שהייתה טעות מצדו למנות לתפקידים בכירים טורף מיני שכזה.
מי שסבלו במיוחד משינוי הגרסאות התכוף הזה היו השרים, שנאלצו ללכת לדברר את קו ההגנה התורן, רק כדי לגלות שאחרי שסיימו להתראיין נוצר קו הגנה חדש. הדבר הביא לעליית התסיסה בתוך המפלגה השמרנית, ושלשום (ג’) הגיע השיא: שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד ושר האוצר רישי סונאק הודיעו על התפטרותם מהממשלה, כשמכתבי ההתפטרות שלהם כללו בעיקר ביקורת אישית נגד ג’ונסון. מלבדם, התפטרו עוד שמונה חברי ממשלה זוטרים (שרים מדרג נמוך, מזכירים פרלמנטריים ועוד). ג’ונסון לא בזבז זמן ומיהר למנות את שר החינוך נאד’ים זהאווי כשר האוצר החדש, את שר הקבינט סטיבן ברקלי כשר הבריאות החדש, ואת מישל דונלן כשרת החינוך החדשה. מבחינתו ומבחינת תומכיו אפשר להמשיך. אבל מתנגדיו סברו שהוא מסדר את הכיסאות על הטיטניק.
התפטרויות ביום שאחרי
קשה להגיד שאתמול (ד’) האיר את פניו כלפי בוריס ג’ונסון יותר מהיום שלפניו. התפטרויות של זוטרים בממשלה ומכתבי אי-אמון המשיכו להציף במשך כל היום, ואנשים התקשו לשמור על הספירה. למעשה, תוך כדי שהתחלתי לכתוב ההתפטרויות המשיכו, ואיני מתחייב שמאז פרסום הפוסט לא התפטרו עוד כמה. בכל מקרה, לפי הספירה האחרונה התפטרו 46 משלישי בערב ועד אתה. מעבר אליהם, גם לא מעט בקבנצ’רס הודיעו על אי-אמון בג’ונסון. מכתבי ההתפטרות והאי-אמון היו נוקבים וקשים נגד בוריס ג’ונסון אישית. זה לא היה על הברקזיט, זה לא היה על מחדלי הקורונה, זה לא היה על המדיניות הכלכלית. זה נטו על בוריס ג’ונסון, ועל זה שלאנשים נמאס ממנו. כמו שכתבתי בפוסט הקודם, זה לא פוטר אותם מזה שהם הגנו על ג’ונסון במשך יותר מחצי שנה למרות שהוא לא התנהג באופן שונה במיוחד אז, אבל נו מוטב מאוחר. המספרים, שיהיה ברור, ענקיים ולמעשה משאירים לג’ונסון מרווח קטן מאוד למינויים חדשים לכל התפקידים שהתרוקנו.
45 – Gareth Davies resigns – PPS
46 – Jamies Davies resigns – PPS https://t.co/gsJ2mGfiNj
— Joe Pike (@joepike) July 6, 2022
צריך לזכור: כשלפני חודש התקיימה נגד ג’ונסון הצבעת אי-אמון במפלגה השמרנית, כ-75% מהבקבנצ’רס הצביעו נגדו. מתוך 25 האחוזים שנשארו הרבה מאוד הסירו את האמון שלהם בג’ונסון. ועם כל-כך הרבה תפקידים ממשלתיים שצריך למלא, זוטרים ככל שיהיו, לג’ונסון כמעט לא נשאר מרחב תמרון. מעבר לכך, אותם 75% מהבקבנצ’רס היוו 41% מכלל המפלגה. כל המתפטרים למיניהם מהווים יותר מעשרה אחוזים מהמפלגה. או במילים אחרות, אם נעשה את החישוב, יש סבירות גבוהה מאוד שבוריס ג’ונסון כבר לא נהנה מאמון המפלגה. אבל נחזור לזה בהמשך.
בווסטמינסטר
גם בפרלמנט, פנים אל פנים, חיכו לג’ונסון צרות בצרורות. בתחילת, הסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה. הוא הותקף מכל עבר. ראש האופוזיציה קיר סטארמר הציג את ג’ונסון כאפולוגטי של טורפים מיניים, וחברי פרלמנט מכל המפלגות (כולל השמרנית) קראו לג’ונסון להתפטר. אחד הבולטים מקרב השמרנים שעשו זאת היה דייוויד דייוויס, אולי הכי ברקזיטר מכל הברקזיטרים שבבית הנבחרים (לטובת אלו שמנסים לטעון שמדובר בקשר של מתנגדי ברקזיט). דייוויס, יצוין, קורא לג’ונסון ללכת מאז ינואר.
מכה יותר רצינית חיכתה לג’ונסון בסוף הסשן. נהוג שכאשר שר בכיר מסיים את תפקידו, הוא נושא בפרלמנט נאום התפטרות. רישי סונאק ויתר על הנאום שלו, אבל סאג’יד ג’אוויד לא. הוא קיבל את הנאום שלו מיד לאחר שאלות לראש הממשלה, וזה היה נאום קטלני. הוא אמר שהוא כבר לא מסוגל לשמור על היושרה שלו בתוך הממשלה כל עוד ג’ונסון עומד בראשה, ושבאופן כללי הבעיה של המפלגה היא בראש. “מספיק זה מספיק”, קבע ג’אוויד, והזכיר לחבריו למפלגה שהם נאלצו להביך את עצמם בפומבי כשמכרו את שקריו של ג’ונסון. מתבקש להשוות את הנאום הזה לנאום ההתפטרות של ג’פרי האו מממשלת ת’אצ’ר ב-1990, שנחשב לטריגר שהביא בסוף לנפילתה של אשת הברזל. רק שקשה לבחון את האפקט של הנאום של ג’אוויד כי הוא ננאם באמצע של גל התפטרויות ולכו תבחינו בין מי שהתפטרו בעקבותיו ובין אלו שנסחפו על-ידי המסות.
ולבסוף, ג’ונסון ענה על שאלותיה של ועדת הקישור (ועדה המורכבת מכל היו”רים של הוועדות הקבועות של בית הנבחרים). חברי הוועדה לא חסכו בשאלות על העניין שעמד בראש סדר היום: האם בכוונת בוריס ג’ונסון להתפטר. הוא כמובן השיב בשלילה. על הדרך, הוא גם התוודה שכשהיה שר החוץ תחת ת’רזה מיי הוא נפגש באופן לא רשמי עם אלכסנדר לבדב, לשעבר סוכן קה-גה-בה, ואביו של לורד יבגני לבדב, שכדי לקבל את תואר הלורד שלו ג’ונסון לפי המדווח עקף את מנגנוני הביטחון והמלצתם.
הטיעון של ג’ונסון
בכל המקומות, כאשר נשאל, ג’ונסון אמר שאין בכוונתו להתפטר משתי סיבות: ראשית, הוא קיבל מנדט עצום מהציבור. שנית, שבמצב כזה של אתגרים כלכליים ומלחמה באירופה לא יהיה אחראי מצדו לפנות את הדרך. יורשה לי להגיב: בולשיט. ראשית, השיטה בבריטניה היא פרלמנטרית, וגם אם הרבה אזרחים הצביעו לשמרנים בגלל בוריס ג’ונסון המנדט לו אישי שלו בטאבו, אלא של המפלגה השמרנית. המנדט האישי שג’ונסון קיבל הוא במחוז הבחירה שלו. ועוד בעניין הזה, אזכיר שגם במערכת נשיאותית הדחה והתפטרות הן דבר, ותשאלו את ריצ’רד ניקסון. שנית, החלפת ראש ממשלה בזמן משבר היא לא תקדים. מעבר להחלפת ראשי ממשלה בזמן מלחמה שקרתה לא פעם, גם משברים כלכליים זה לא תקדים. כשת’אצ’ר ירדה מהבמה האינפלציה והאבטלה היו במגמת עלייה (למרות שלא היו גבוהות כמו ביום שבו היא נכנסה לתפקיד). בקיצור, אם זה מה שיש לג’ונסון אז שילך.
בוועידת 1922
רבים הסתכלו בתקווה על ועידת 1922, הגוף שלמעשה מנהל את המפלגה השמרנית הפרלמנטרית. האתגר של מתנגדי ג’ונסון הוא שהחוקים קובעים שמותר לנסות להדיח את ראש המפלגה באי-אמון רק פעם בשנה. בגלל שהניסיון האחרון נעשה ביוני, אז יש עוד 11 חודשים לחכות. אבל אתמול אחר הצהריים חברי הוועידה נפגשו, והיו דיווחים על כך שאולי ישנו את הכללים כך שיאפשרו הצבעת אי-אמון נוספת כבר באותו לילה. אבל זה לא קרה, ובמקום זה החליטו בוועידה שרק לאחר שיתקיימו הבחירות אליה ביום שני הקרוב יוחלט על כללים חדשים, אם בכלל. לפי מה שגורמים בוועדה מסרו לאינדיפנדנט, בוועידה לא מאמינים בכלל שג’ונסון ישרוד עד יום שני, ופשוט השאירו את ההחלטה הזו לשרי הקבינט.
שרי הקבינט
השרים ניסו למלא את התפקיד שהוועידה ייעדה להם. מוקדם יותר באותו יום דווח ששר הבינוי מייקל גוב דיבר עם ג’ונסון ביחידות ואמר לו שהגיע הזמן להתפטר, ורצוי בהקדם כדי לשמור על כבודו. מאוחר יותר משלחת של שרים הגיעה לדאונינג 10 כדי לשכנע אותו להתפטר. המשלחת כללה את המצליף הראשי כריס היטון-האריס, שר התחבורה גרנט שאפס, שר ויילס סיימון הארט, שרת הפנים פריטי פאטל ושר האוצר נאד’ים זהאווי. שני האחרונים לא מובנים מאליהם בכלל. פאטל נחשבת לבעלת ברית קרובה של ג’ונסון, וזהאווי רק יום קודם סחט את ג’ונסון כדי לקבל את תפקיד שר האוצר. לקחת את התפקיד המהווה את המקפצה לראשות הממשלה ואחרי פחות מ-24 שעות לנסות להדיח את ראש הממשלה זו סכינאות ברמה חדשה, אפילו בשביל השמרנים. בנפרד, גם שר צפון אירלנד ברנדון לואיס ושר האנרגיה קוואזי קווארטנג פנו לג’ונסון באותו עניין. מי שעוד הגיע לדאונינג 10 היה גראהם בריידי, יו”ר ועידת 1922, שניסה להבהיר לג’ונסון את מצבו בקרב הבקבנצ’רס.
ג’ונסון סירב להתפטר. לפי מה שהמקורות מסרו לתקשורת, הוא אמר שהבחירה היא בין קיץ של התמקדות בכלכלה לבין קיץ של כאוס ובחירות לראשות המפלגה. נראה שג’ונסון פשוט לא מסוגל להתרגל לרעיון שמה שהולך כרגע זה הכאוס, ושרוב המפלגה סבורה שהדרך לסיים את הכאוס הזה היא שג’ונסון ילך הביתה.
“If the party wants to overthrow the elected will of the people, they have to deep their hands in blood” – Johnson defies astonishing day of walk outs. https://t.co/fz58bwEdNN pic.twitter.com/HtC9DAZ7wy
— Harry Cole (@MrHarryCole) July 6, 2022
ג’ונסון ותומכיו גם ניסו להזהיר מפני בחירות כלליות כתוצאה מהחלפת הנהגת המפלגה, שיעלו למפלגה ביוקר. זה פשוט בולשיט. לשמרנים יש רוב ענק ואין שום חובה לצאת לבחירות כלליות בגלל החלפת ראש ממשלה. ג’יימס קלהאן, ג’ון מייג’ור וגורדון בראון נכנסו לתפקידם באמצע כהונת הפרלמנט ולא הלכו לבחירות עד הרגע האחרון. ת’רזה מיי חיכתה קרוב לשנה לפני שהלכה לבחירות, וכשבוריס ג’ונסון התחרה על ראשות המפלגה הוא הבטיח שלא ילך לבחירות מוקדמות בטענה שלציבור היה מספיק מזה. אם הבחירות הכלליות יוקדמו זה כי ראש המפלגה החדש יחליט וזה לא כורח המציאות.
סכינים לעת לילה
הניסיונות של השרים לגרום לג’ונסון ללכת הביתה לא עברו בשקט. לא הרבה לאחר מכן מייקל גוב פוטר מתפקידו, ועוד בטלפון. בדאונינג 10 הסבירו: “לא ניתן לעבוד עם נחש שלא ניצב לצדך באף אחד מהוויכוחים הגדולים ואז מספר בשמחה לתקשורת שהראש צריך ללכת”. ביומיום זה נכון, אבל הייתה הסכמה שזה היה מהלך מאוד מטופש מצדו של ג’ונסון. זה לא שהוא שוחה בתומכים כרגע שהוא יכול להרשות לעצמו פשוט לפטר שרים וליצור לעצמו עוד אויבים. בנוסף, יש לכך השלכות נוספות: בגלל שמשרד הבינוי, שגם אחראי על מדיניות הדגל של ג’ונסון (ה-levelling up, תכנית לצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה), התרוקן משרים, החקיקה בנושא צפויה להיתקע. במילים אחרות, ההתנהלות של ג’ונסון היא לא סתם משחק של פוליטיקאים, ויש לה השלכות על העולם האמיתי.
השרים בינתיים המשיכו להתפטר. בעיקר זוטרים, אבל גם שר קבינט נוסף: סיימון הארט, שר ויילס. במכתב ההתפטרות שלו הוא כתב שהוא “לא מעריץ של התפטרויות מיניסטריאלית כאמצעי הטוב ביותר לכפות שינוי”, אבל לאחר שמאמצי השכנוע שלו ושל חבריו לממשלה כשלו לא נותרה לו בררה. מי שעוד שלפה סכין אבל טרם התפטרה (נכון לכתיבת שורות אלו) הייתה התובעת הכללית סואלה ברוורמן. היא אמרה ברשת ITV, ממש בשידור (בניגוד לגוב, שדיבר עם ג’ונסון בשיחה פרטית), שג’ונסון צריך להתפטר וגם הודיעה שתתמודד במרוץ להחליפו (אני בספק שהיא תתקדם גבוה מדי). לאחר מכן גם מאט הנקוק, לשעבר שר הבריאות ומגן נחרץ של ג’ונסון, קרא גם הוא באותו ערוץ לג’ונסון להתפטר. מצד שני, לפי חלק מהדיווחים זהאווי מתכוון לשתף פעולה בהצהרה כלכלית משותפת, למרות שניסה לשדל אותו להתפטר. הפוליטיקה הבריטית מלאה בהפתעות.
מה קורה עכשיו?
מה שקורה זה שבוריס ג’ונסון פשוט איבד קשר עם המציאות. המפלגה שלו לא איתו (לפי חישוב של הטלגרף, ג’ונסון יקבל את תמיכתם של אולי 65 חברי פרלמנט בהצבעת אמון חדשה), הממשלה שלו מתפרקת לו מול העיניים, והוא מנסה להעמיד פנים שעוד יש לו תקנה. נראה שהוא מוכן לגרור לתוך הבוץ את הממשלה, המפלגה והמדינה כולה, העיקר לא לוותר על הג’וב. הימים הקרובים, עד שוועידת 1922 תערוך בחירות ביום שני ואז אולי תשנה את הכללים בנושא אי-אמון, הולכים להיות מכוערים. ג’ונסון יעשה הכל כדי לאחוז בכיסא ולנסות להפציץ בנושאי מדיניות חדשים כדי לזכות מחדש באמון חברי הפרלמנט, ובאופן כללי יתנהג כמו חיה פצועה. חבריו למפלגה, לעומת זאת, יעשו ככל שביכולתם כדי לשלוח אותו הביתה. רק שג’ונסון כנראה ייצא מדאונינג 10 רק אם יגררו אותו כשהוא מנופף בגפיו לכל עבר. בהצלחה לכולם.
Thursday’s front page: Just get exit done#TomorrowsPapersTodayhttps://t.co/nZzXnsf7Ac pic.twitter.com/Au9NtnZp32
— The Mirror (@DailyMirror) July 6, 2022