הפתרון של המפלגה השמרנית לאי-השוויון: להשוות כלפי מעלה. בוריס ג’ונסון הגיע לקובנטרי כדי לנאום על החזון שלו לחברה שוויונית יותר, מה שהיווה עוד צעד בהתרחקות ממורשתה של מרגרט ת’אצ’ר שלא ראתה באי-השוויון בעיה כה גדולה. ג’ונסון מעוניין ליצור עבור האזורים הפחות עשירים בממלכה תנאים טובים יותר כדי לצמוח ובו זמנית גם לחזק את ההנהגה המקומית כדי שתיקח חלק במהלכים. אבל הנאום התקבל באופן צונן בטענה שג’ונסון כבר שנתיים מבטיח להשוות כלפי מעלה ולא מקיים, ושהנאום היה חסר תוכן. מעבר לכך, נראה שהמהלכים הקונקרטיים שהציע יוצאים לדרך כי זה נוח לו פוליטית, ושייתכן שהוא יחזיר אותם לאחור אם המצב הזה ישתנה | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

בואו, נואמים. בוריס ג’ונסון הגיע אתמול (ה’) לקובנטרי כדי לנאום נאום מדיניות חשוב. כותרתו: “להשוות כלפי מעלה” (Levelling Up, שאני מאמין שהתרגום שלי הוא הקולע ביותר לרוח הדברים של ג’ונסון). ראש הממשלה מתארגן לימים שאחרי הקורונה (למרות שהוא מודה שהיא לא נגמרה), ומבקש להציג את החזון שלו לעתיד ורוד יותר.

תוכן הנאום

הבעיה

ג’ונסון הסביר בנאומו שאי-השוויון בבריטניה הוא מהגבוהים באירופה. לא רק סטטיסטיקות הוא הזכיר, למשל כמה זמן צפוי לחיות אדם ממוצע בלונדון לעומת אדם ממוצע בפריפריה, או מה הסיכויים של תלמיד מבית ספר בלונדון להתקבל לאוניברסיטה יוקרתית לעומת מי שלמד בבית ספר מאותו סוג אבל מחוץ לעיר. ספוילר: אלו שגרים מחוץ ללונדון צפויים לחיות פחות, אבל הם יכולים להתנחם בזה שהסבל שלהם ייגמר הרבה יותר מוקדם. ג’ונסון גם נתן השוואה מהממת: התמ”ג לנפש של צפון-מזרח אנגליה, יורקשייר, מזרח המידלנדס, ויילס וצפון אירלנד נמוך מהתמ”ג לנפש של שטחי מה שהיה פעם גרמניה המזרחית. כלומר, כך ג’ונסון מסיק, גרמניה המזרחית מנפילת החומה ואיחוד גרמניה ועד היום הצליחה להצעיד את עצמה קדימה טוב יותר מכל האזורים האלו. הוא סבור שיש צורך לטפל באי השוויון הזה בין דרום-מזרח אנגליה לכל שאר הממלכה, כי אי-שוויון כזה פירושו שאלו שנשארים מאחור גם מקשים על המדינה להתקדם.

זה לא שג’ונסון לא מדייק: בריטניה היא באמת מדינה לא שוויונית, והיא נמצאת במקום הרביעי ב-OECD באי-שוויון (לפי מדד ג’יני). מה שמעניין זה שג’ונסון רואה בכך בעיה. מרגרט ת’אצ’ר, כידוע, כשנשאלה על העלייה ברמת אי-השוויון בתקופתה, ענתה שהפערים אולי גדלים אבל שרמת ההכנסה של כולם עלתה, כך שהעלייה הזו היטיבה עם כולם. ג’ונסון כבר לא רואה את זה ככה. כמובן, הוא לא לגמרי תקדימי: נאום הפתיחה של ת’רזה מיי כשנהייתה ראשת הממשלה עסק ב”חוסרי צדק בוערים”, שכללו בין השאר חלק מהבעיות שג’ונסון העלה. אבל היא דיברה בעיקר על ההזדמנויות, בזמן שברור שג’ונסון מוטרד גם מהנושא הכספי. מדובר בעוד שלב של לקיחת המפלגה השמרנית רחוק יותר מהת’אצ’ריזם שהיה מזוהה עמה זמן כה רב, חזרה לטובת שמרנות בנוסח one-nation, שמאמינה בהתערבות המדינה כדי להסדיר בעיות חברתיות.

המתודה: להשוות כלפי מעלה

ג’ונסון מאמין שכדי ליצור שוויון, צריך להעלות את החלשים כלפי מעלה, ולא לעצור את החזקים. אין צורך, לדבריו, להפוך את העשירים לעניים יותר. בקיצור, צריך להשוות כלפי מעלה. לא מדובר פה במשחק סכום-אפס. לדבריו, מתודת ההשקעה של הממשלות היא איפה שיש כבר הצלחה. כך לונדון, שגם ככה עמוסה לעייפה, מקבלת עוד השקעות, ומושכת אליה עוד אנשים שמחפשים פרנסה טובה. זה מביא לעומס על הכבישים והרכבות, מעלה את מחירי הדירות ומקטין את הזמן של התושבים עם משפחתם. אבל לונדון לא נפגעת מזה שמנצ’סטר, לדוגמה, מתפתחת. לא ייגרע מלונדון שום דבר אם עוד ערים בבריטניה ייהפכו למרכזים שוקקים. ואיך זה ייעשה? המפתח הוא שמעסיקים ייתנו שם משרות, וכדי שזה יקרה על הממשלה ליצור את התנאים שיאפשרו למעסיקים לעשות זאת.

לדוגמה, אחת הבעיות שהביאו לירידה בפריון במערב המידלנדס הייתה תחבורה ציבורית לא מספקת. לכן ג’ונסון מתכוון לתת לשמונה רשויות מטרופוליטניות תקציב כדי שיוכלו ליצור לעצמן רשת תחבורה ציבורית טובה לפחות כמו זו של לונדון. אישית, בשימושיי הרבים בתחבורה הציבורית בלונדון התרשמתי שבאזורים רבים היא טעונה שיפור, אבל אני מניח שכראש העיר לשעבר לא נקבל מג’ונסון הודאה בכך. עניין אחר הוא השקעות בחינוך ובביטחון האישי, כדי לאפשר לכולם לנצל את הפוטנציאל שלהם. וכמובן, שימוש בתרבות העבודה מהבית שנוצרה כדי לאפשר לאנשים למצוא עבודות טובות מבלי צורך לעבור לערים הגדולים ולהפוך עליהן למעמסה.

בוריס ג'ונסון - נאום להשוות כלפי מעלה
לחזק את החלשים, לא על חשבון החזקים. בוריס ג’ונסון (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

מנהיגות מקומית

אבל לפי ג’ונסון יש עוד עניין שקשור בכך. מעבר לכך שהכלכלה הבריטית היא הכי לא מאוזנת בעולם המערבי, בריטניה היא המדינה הריכוזית ביותר. הוא התייחס לכך שהממשלה המרכזית בעבר ריסקה את ההנהגה המקומית ברחבי בריטניה. לזכותו ייאמר שהוא הודה שזו הייתה מפלגתו שלו שעשתה זאת (כלומר, בעיקר מרגרט ת’אצ’ר), ולא הפיל זאת על הלייבור. בערך, שכן הוא טען שלא הייתה לממשלה בררה בגלל הצורך לרסן עיריות סוציאליסטיות. זאת פרשנות הוגנת של מה שקרה שם, גם אם מתעלמת מכמה הקשרים חשובים. אבל נעזוב את זה. המסקנה של ג’ונסון שכיום אין את הקונפליקטים האלו בין הממשלה המרכזית לבין העיריות. אולי, אבל כדאי להזכיר שהוא עצמו מצוי בקונפליקט עם הממשלות האזוריות, בעיקר של סקוטלנד. בכל מקרה, לדבריו יצירת הרשויות המטרופוליטניות של שנות ה-2000, אחרי ניסוי וטעייה, היא הצלחה מסחררת.

ג’ונסון מאמין שהריכוזיות הזו גם משפיעה על אי-השוויון בכלכלה. כדי להשוות כלפי מעלה, יש לדחוף מלמטה. לכן, הוא רוצה לחזק עוד יותר את השלטון המקומי. לתת עוד כוח לא רק לערי המטרופולין, אלא גם לעיירות ולמחוזות הכפריים (shires). בסופו של דבר הרשויות המקומיות יודעות טוב יותר מה הן צריכות בשטחן מאשר הממשלה המרכזית. זה יכול לקרות באמצעות יצירת ראשי רשויות שייבחרו ישירות, בדומה לראשי הערים של לונדון, מנצ’סטר רבתי ועוד, אבל גם באמצעות האצלת סמכויות בנושא ספציפי אם עיירות קטנות ירצו לשתף פעולה בתחום מסוים.

פרשנות קצרה

כשג’ונסון מבקש להשוות כלפי מעלה, הוא מבקש לעשות שני צעדים במקביל. הראשון הוא, כפי שהוזכר קודם לכן, להתרחק עוד קצת מהמורשת הת’אצ’ריסטית. השני הוא לפתור את נושא אי-השוויון באמצעות השוק הפרטי. הוא לא ייתן פתרונות סוציאליסטיים של התערבות ממשלתית ישירה, אלא הוא יבקש לתת לאנשי העסקים את התנאים בהם ישתלם להם להשקיע גם מחוץ ללונדון. זאת, בשילוב של הנהגה מקומית חזקה יותר. הוא עקבי מאוד בגישה המשלבת הזו שלו, שהוא מדמה לשתי כנפיים: הראשונה היא מגזר עסקי מפותח, והשנייה היא שירותים ציבוריים ברמה גבוהה. יחד, שתי הכנפיים האלו יאפשרו לבריטניה להגיע לגבהים. כמה שפעמים רבות ג’ונסון נודע כזגזגן ולא בלי צדק, פה הוא עקבי לחלוטין.

אבל צריך להתעכב על נושא ההנהגה המקומית: ג’ונסון רוצה לתת לרשויות המקומיות יותר כוח עכשיו. הוא הצדיק את ריסוק השלטון המקומי על-ידי ת’אצ’ר שכן אז היה קונפליקט רציני וצורך למנוע חוסר אחריות על-ידי הרשויות הנשלטות על-ידי השמאל. היום, כך ג’ונסון, אין קונפליקט כזה. הקונפליקט הזה אכן שכך, אבל הוא עלול לחזור. השרים של ת’אצ’ר לא הסתירו את העובדה שחלק מהפעולות שננקטו נגד הרשויות המקומיות באו לענות על כך שהן החזיקו בעמדה מנוגדת לזו של הממשלה. וגם כעת עלולות להיות רשויות מקומיות ואזוריות שיעלה בהן שלטון שלא נוח לשמרנים. בנאום, ג’ונסון הזהיר מחזרתו של “השמאל ההזוי” ששלט ברשויות המקומיות בשנות השמונים. גם ככה הממשלה הנוכחית נמצאת בעימות חריף עם ממשלת סקוטלנד ובעימות קצת יותר משוכך עם ראש עיריית מנ’צסטר רבתי אנדי ברנהם. מה ג’ונסון יעשה אם זה יתרחב? יבטל את החיזוק לרשויות המקומיות? רוצה לומר, הוא לא נתן שום ערובה שהוא לא ישנה את הכללים ברגע שהם לא יהיו נוחים לו.

אנדי ברנהם - להשוות כלפי מעלה
אין קונפליקט? אנדי ברנהם (צילום: BMA)

תגובות

וכמובן, אי-אפשר בלי כמה תגובות. דבר שזכה להדהוד רב היה השאלה שהפנתה לג’ונסון כתבת סקיי ניוז בת’ ריגבי: ג’ונסון רוצה “להשוות כלפי מעלה”, אבל הוא לא ממש דמות מאחדת. זאת על רקע התבטאויות עם ניחוח גזעני של ג’ונסון בעבר, ובשל העובדה שחברי הממשלה לא גינו את מי ששרקו בוז לספורטאי נבחרת אנגליה שכרעו ברך נגד גזענות, מה שהתפתח לבריונות גזענית ברשתות כלפי השחקנים השחורים לאחר ההפסד בגמר היורו. ג’ונסון ניסה לטעון שהוא וחבריו גינו את שריקות הבוז מההתחלה, אבל ריגבי התעקשה שהם התמהמהו ופטרו את הכריעה כ”פוליטיקה של מחוות”. גם אם לא חושבים שהיה מה לגנות, קשה להתחמק מכך שג’ונסון שוב חטא לאמת: הוא וחברי מפלגתו אכן נמנעו מגינוי ישיר.

קיר סטארמר אמר שהסיסמה הזו היא “שתי מילים (שלוש בעברית – אב”מ) בלי כלום מאחוריהן”. איאן בלאקפורד טען שמדובר ב”סלוגן בלי תוכן. זה היה יכול להיכתב על הצד של אוטובוס”. הוא כמובן רמז לאוטובוס מימי משאל העם על הברקזיט, עם סיסמה לא מדויקת עובדתית לגבי התשלומים לאיחוד האירופי. אד דייווי צייץ שהנאום הזה “לא עושה כלום” עבור מי שזקוקים לעזרה. גם מומחים מתחו ביקורת על הנאום: חלקם התלוננו על כך שכבר שנתיים שג’ונסון מדבר על הצורך להשוות כלפי מעלה, ושבינתיים הוא עשה מעט מאוד. אחרים טענו שהוא בפועל השווה כלפי מטה, לדוגמה עם קיצוץ התוספת של 20 ליש”ט לקצבאות שניתנה בשיא תקופת הקורונה. היו אפילו חברי פרלמנט שמרנים שתוסכלו מהנאום.

וצריך להגיד שאכן קיים מבחן המעשה. ג’ונסון יודע להזיז דברים, אבל הוא מתקשה לעשות אותם עד הסוף. הוא התקשה להתנהל מול הקורונה בגלל הרצון שלו לרצות את כולם, והוא צריך לנסות ולשנות כל הזמן את הסכם היציאה מהאיחוד האירופי עליו הוא רץ בבחירות כי הוא לא חשב על הכל עד הסוף. אז זה שיש חזון זה טוב ויפה, ונחכה למסמך המדיניות שייצא בהמשך השנה, אבל ג’ונסון צריך לזכור שחובת ההוכחה עליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *