ברקזיט: אי-אפשר איתו ואי-אפשר לגמור את העבודה עליו. בריטניה אינה חברה באיחוד האירופי כבר כשנה וחצי, אבל הדיונים עליו עודם ממשיכים. הבעיה היא, שוב, פרוטוקול צפון אירלנד, שיוצר גבול פנימי בין צפון אירלנד לאי הבריטי. ישנו קונצנזוס בממלכה כולה שהפרוטוקול טעון שיפור. אחרי שבוריס ג’ונסון נכשל במשימתו להביא להקמת ממשלה בצפון אירלנד, הוא עבר לתכנית ב’: חקיקה חד-צדדית שלמעשה תדרוס חלקים מההסדרים שהושגו עם האיחוד האירופי. בממשלה מבטיחים שהדבר לא סותר את החוק הבינלאומי, אבל טרם הסבירו כיצד זה ייתכן. באיחוד האירופי מאיימים במלחמת סחר באמצע משבר כלכלי ומלחמה באירופה. בפועל, לא בטוח שהממשלה באמת מתכוונת להעביר את החוק | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
אם אתם אוהבים סיקוולים, אז בטח תשמחו לדעת שהברקזיט חוזר לכותרות. אחרי שבוריס ג’ונסון הצליח להשיג הסכם יציאה כשכולם חששו שבריטניה תסיים בלי הסכם; אחרי שהוא הצליח גם להשיג הסכם סחר עם האיחוד האירופי כשרבים התריעו שבריטניה תמצא את עצמה בלי סחר חופשי עם אף מדינה; עכשיו מתברר שזה לא מספיק. כי בממשלה לא מרוצים מהסכם היציאה שהם עצמם חתמו עליו, ומנסים לשנות אותו. כי הברקזיט הוא מתנה שלא מפסיקה לתת.
קצת רקע
נחזור למקורות. הבעיה המרכזית ביציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי היא הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית. הסכם יום שישי הטוב, זה שסיים את תקופת “הצרות” האלימה שם, קבע שהגבול הזה יהיה פתוח. אבל זה משהו שנורא קל ליישם כששתי המדינות נמצאות באיחוד האירופי ואין שום צורך בפיקוח על הסחורות שעוברות משם לכאן. אבל מה עושים כשאחת המדינות מחליטה לעזוב? הפתרון אליו הגיעו בוריס ג’ונסון והאיחוד היה גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד, הסדר הידוע כפרוטוקול צפון אירלנד. ממש בקצרה, הפרוטוקול למעשה קבע שבמקום שסחורות שעוברות מצפון אירלנד לרפובליקה יעברו במכס, צפון אירלנד תהיה כפופה לתקנות הרלוונטיות של האיחוד האירופי, והסחורות שיעברו מבריטניה לצפון אירלנד יעברו במכס. יש עוד כמה ניואנסים, אבל הם פחות קריטיים עכשיו.
מי שלא אהב את זה אז ובטח שלא אוהב את זה היום אלו ה-DUP, המפלגה היוניוניסטית הגדולה ביותר בצפון אירלנד והמגבה העיקרית של הברקזיט באזור. יש לזה סיבות טובות: ראשית, הפרוטוקול חותר תחת הרעיון שהאי הבריטי וצפון אירלנד הן ממלכה אחת מאוחדת. שנית, זה שם צפון אירלנד במצב בו היא כפופה לתקנות שקובע האיחוד מבלי שבריטניה חברה בו. שלישית, הגבול הפנימי הזה מקשה על צפון אירלנד עם בירוקרטיה והגבלות על הייבוא מהאי הבריטי. בבחירות האחרונות לאסיפת צפון אירלנד, ה-DUP הגדירה את הפרוטוקול כגורם ליוקר המחיה.
וצעדים ננקטו. בריטניה איימה להשתמש בסעיף 16, שמאפשר להשעות באופן חד-צדדי חלקים מהפרוטוקול, והאיחוד הסכים לגלות קצת גמישות. ה-DUP מצדה פרשה מממשלת צפון אירלנד לפני הבחירות (שבגלל הסכם יום שישי הטוב חייבת לכלול יוניוניסטים וגם לאומנים, קרי תומכי איחוד עם הרפובליקה האירית), ולאחר הבחירות סירבה להיכנס לממשלה (או אפילו לאפשר לאסיפה המחוקקת לתפקד) עד אשר יוחלף הפרוטוקול. כעת, בריטניה מנסה להביא לשינוי בפרוטוקול.
ביקור בבלפסט
נעבור למה שקורה כעת. שלשום (ב’) בוריס ג’ונסון נסע לבלפסט כדי להיפגש עם ראשי המפלגות של צפון אירלנד. בממשלה בלונדון אמנם מעוניינים לשנות את הפרוטוקול (שרק אזכיר, השמרנים מכרו אותו בבחירות 2019 כ-“oven-ready deal”), אבל מעוניינים שבצפון אירלנד תקום ממשלה מקומית שתתפקד עוד לפני שהפרוטוקול ישונה. קשה להגיד שג’ונסון הצליח במשימה: ב-DUP התמידו בסירובם לשתף פעולה עם המוסדות הפוליטיים של צפון אירלנד, בטענה ששיטת הממשל שם דורשת קונצנזוס, שאינו קיים כרגע. שין פיין האשימה את בוריס ג’ונסון שהוא חבר ל-DUP.
בוריס ג’ונסון נשאל על-ידי התקשורת אם הוא לא הבין את ההסכם עליו הוא חתם. ג’ונסון אמר ש”הוא קיווה והאמין” שהאיחוד האירופי לא יאכוף את ההסכם כפי שהוא אוכף אותו. יש פה שלוש אפשרויות. הראשונה היא שג’ונסון משקר, מה שלא ניתן לפסול לאור העובדה שב-DUP טוענים שג’ונסון הבטיח להם עוד ב-2019 שיהיה בסדר, כי הוא חתם על ההסכם רק כדאי להגיד שיש לו אחד, והוא לא מתכוון להיצמד אליו. השנייה היא שהוא חתם על הסכם מחורר בתקווה שהאיחוד לא ינצלו את זה לטובתם. בהתחשב בעובדה שהוא עצמו הוכיח לא פעם שאין לו בעיה להשתמש בפרצות לטובתו האישית, היה אפשר לצפות ממנו לקחת בחשבון את האופציה שהוא לא היחידי שנוטה לעשות את זה.
צריך להגיד: הקו של ג’ונסון אינו זהה לזה של ה-DUP. ג’ונסון לא רוצה להחליף את הפרוטוקול, אלא לשנות אותו. במאמר שכתב יום לפני הביקור הנ”ל לבלפסט טלגרף, ג’ונסון טען: “מי שרוצים לזרוק את הפרוטוקול, במקום לחפש שינויים, מתמקדים בדבר הלא נכון”. הוא הסביר שהצורך בשינוי נובע מכך שהפרוטוקול אולי שומר על הגבול פתוח, אבל באותו זמן פוגע בחלקים אחרים של הסכם יום שישי הטוב (לו זה רק היה ברור מראש), וכי הפרוטוקול נכתב לפני המגיפה והמלחמה באירופה, וכעת המציאות הופכת אותו ללא רלוונטי. החלק השני הוא, במחילה, בולשיט: ג’ונסון הבטיח עוד ב-2019 שלא יהיה גבול בים האירי, והנה עובדה שיש.
נרתע מעימות
למרות שבממשלה איימו להשתמש בסעיף 16 האמור, מקורות בדאונינג 10 סיפרו לערוץ 4 שג’ונסון לא מאוד נלהב מכך. הסיבה: הוא לא מאוד רוצה להיכנס למלחמת סחר עם אירופה. ובצדק: האיחוד הוא עדיין שותף הסחר הגדול ביותר של בריטניה, ובאמצע משבר יוקר מחיה אף אחד לא רוצה להיכנס לקשיים נוספים בסחר. תוסיפו לכך שהמערב מנסה להציג חזית מאוחדת מול רוסיה בצל המלחמה באוקראינה, ואת זה שבריטניה מנסה להוביל את החזית הזו, ותוכלו לראות שליצור מתחים מיותרים עם האיחוד זה לא בדיוק אינטרס של אף אחד.
ב-DUP, כאמור, עדיין לא מרוצים מהכוונות של ג’ונסון או של האיחוד האירופי. סמי וילסון, חבר פרלמנט מטעם המפלגה, דרש להתקדם לעבר הפתרון שהציעה המפלגה: החלפת הפרוטוקול בהסכמה הדדית בין בריטניה לאיחוד על התקנים החשובים להם. בריטניה תאכוף את הרגולציות האלו על התאגידים שמשווקים לרפובליקה האירית, והאיחוד יאכוף אותן על התאגידים שמשווקים לצפון אירלנד. אבל אם בריטניה מעוניינת רק לשנות ובאיחוד מראים אפילו פחות גמישות מכך, ספק שב-DUP יקבלו את מה שהם רוצים.
תכנית ב’
אבל זה שג’ונסון לא רוצה להיכנס למלחמת סחר לא אומר שהוא לא יאיים. אתמול (ג’) שרת החוץ ליז טראס עדכנה את הפרלמנט על התכניות של הממשלה לגבי הפרוטוקול. טראס הבהירה שעמדת הממשלה נשארה כשהייתה: העדפה להגיע להסכמות עם האיחוד, אבל בהיעדר הצלחה להגיע לכאלו תינתן קדימות לשמירה על הסכם יום שישי הטוב. לכן, טראס הודיעה שבכוונת הממשלה להציג בקרוב חקיקה שבפועל תבטל באופן חד-צדדי חלקים מהפרוטוקול. החקיקה הזו אמורה לא רק לטפל בהעברת הסחורות מהאי הבריטי לצפון אירלנד, אלא גם להחזיר הרבה מאוד מהחוקים הבריטים שכרגע לא תקפים בצפון אירלנד בגלל כללי האיחוד. טראס הבטיחה בעניין הזה שני דברים: ראשית, האיחוד לא ייפגע מהמהלך; שנית, החקיקה הזו לא תפר את החוק הבינלאומי.
בגלל שטרם ראינו את החקיקה עצמה, אני לא יכול להגיד האם ההבטחות האלו רציניות או לא. אבל לגבי החוק הבינלאומי חייבים להעלות את השאלה: איך זה לא סותר אותו? נכון, הפרוטוקול כולל את סעיף 16 שמאפשר להשעות באופן חד-צדדי חלקים ממנו. אבל הסעיף הזה הוא לא תכנית כבקשתך. נספח 7 לפרוטוקול כולל כללים מאוד ברורים להפעלה של סעיף 16, ועל האופן בו בריטניה והאיחוד אמורים לעבוד סביב הפעלת הסעיף. חקיקה רגילה, פוטנציאלית, עוקפת את כל המנגנון הזה, שנועד להבטיח שלא נעשה בסעיף שימוש לרעה. אז כאמור, ייתכן שכשהחקיקה תצא אכן נראה שהוא עומד במבחן החוק הבינלאומי, אבל זו שאלה רצינית שהממשלה תצטרך לענות עליה.
תגובות בפרלמנט
נחזור לדיון. מטעם הלייבור עלה לדבר סטיבן דאוטי (Doughty), שר ב”משרד החוץ” של ממשלת הצללים (שר החוץ עצמו, דייוויד לאמי, נעדר בשל קורונה). דאוטי הסכים עם הממשלה שיש להגיע להסדר עם האיחוד שיקל על הסחר בין שני חלקי הממלכה וגם יאפשר לממשלת בריטניה לסייע לצפון אירלנד במשבר יוקר המחיה הנוכחי. עם זאת, הוא הזכיר שההסכם שפעם נחשב לספינת הדגל של הממשלה כעת נמכר על-ידה כפגום, והבהיר שהוא מתנגד לחקיקה שעשויה לפגוע בחוק הבינלאומי. טראס לא ענתה לשאלתו כיצד החקיקה העתידית מתיישבת עם החוק הבינלאומי.
אחריו עלה יו”ר ועדת צפון אירלנד סיימון הור (שמרני). הוא היה חד בהרבה: הוא הזכיר את אמירתה של מרגרט ת’אצ’ר שתפקידה הראשון של הממשלה הוא ליישם את החוק, שכן אם לא תעשה כן כך גם האזרחים מן השורה. לאחר מכן אמר: “כבוד לשלטון החוק זורם בעורקינו השמרניים. אני מוצא זאת יוצא דופן שממשלה שמרנית זקוקה לתזכורת לכך”. טראס שוב לא אמרה כיצד החקיקה תדור בכפיפה אחת עם החוק הבינלאומי, אלא רק אמרה שזה יוסבר כשהחקיקה תתפרסם.
מטעם ה-SNP עלה לדבר ריצ’רד תומסון, שטען לא רק נגד הבעייתיות החוקית של החקיקה המוצעת, אלא גם הזכיר שעם כל הכבוד להבטחות של טראס שהאיחוד לא ייפגע, אם לא יהיה גבול בים האירי הוא יצטרך לזוז לאנשהו. הוא טען שהחקיקה הזו לא תילקח ברצינות בבלפסט או בבריסל, ושאין צורך לקחת אותה ברצינות גם בבית הנבחרים.
אבל לא היו רק מתנגדים: ת’רזה ויליירס (שמרנית) טענה שההסדרים בפרוטוקול “מגוחכים” וקראה לשנותם. שזה יפה, כי בעת החתימה על ההסכם היא הייתה שרה בממשלה. אז סוף-סוף טראס ענתה על השאלה כיצד השוק האירופי יישאר מוגן: “תכנית סחר מוסכמת”. מהי? עדיין לא ברור.
ראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון בירך על הודעתה של טראס, שמבחינתו היוותה צעד בכיוון הנכון בכל הנוגע להתחייבויות הממשלה כלפי היוניוניסטים בצפון אירלנד. כעת, הוא מחכה למעשים.
באיחוד
עד עכשיו עסקנו בשיח הבריטי הפנימי. אבל לטנגו הזה יש שותף נוסף: האיחוד האירופי. סגן נשיא הנציבות האירופית מארוש שפצ’וביץ’, שמנהל את המשא ומתן מול בריטניה מטעם האיחוד, לא התלהב. בהצהרה שפרסם הוא הבהיר שהאיחוד מוכן ללכת לקראת בריטניה (וזה לא מנותק מהמציאות: באוקטובר הוא הציג הצעות להגמשת הפרוטוקול), אבל שיש גבול. הפרוטוקול, כך אמר, הוא חלק מהסכם היציאה עליו חתומה ממשלת בריטניה, במסגרת סוג הברקזיט שבחרה לעצמה. לא רק זה, הסכם היציאה, והפרוטוקול בתוכו, מהווים את הבסיס להסכם הסחר שנחתם בסוף 2020. לכן, הוא הבהיר שהחקיקה עליה טראס דיברה, אם תושלם, “אינה מקובלת”, ותוביל את האיחוד להשתמש “בכל האמצעים העומדים לרשותו”.
מהם בדיוק האמצעים האלו? עקרונית, אם ירצו שם, יוכלו להפעיל את סעיף 16 ולסגור את הגבול באי האירי. אבל זו לא באמת אופציה ריאלית, כי אף אחד לא ירצה לקחת אחריות על קריסה טוטלית של הסכם יום שישי הטוב. במקום זאת, כפי שהסבירו בעלי תפקידים באיחוד בהווה ובעבר, יהיה כנראה מדובר במלחמת סחר. אף אחד לא באמת רוצה שזה יקרה, כי גם באיחוד לא ייהנו מסצנריו כזה, אבל זה האקדח שבאמת עומד לרשותם. זה לא בהכרח רק הסחר עצמו, אלא גם שיתופי פעולה שהוסכמו בין בריטניה לאיחוד, שעלולים להיכנס להקפאה עד שיושג פתרון מוסכם.
שר החוץ האירי סיימון קובני אמר שהצעדים עליהם טראס הכריזה “יפגעו באמון ו”יהפוך את מציאת הפתרונות למאתגרת יותר”. אבל האם באמת הוא צריך לחשוש? רבים מציעים, ובממשלה לא ממש מכחישים, שאין כוונה אמיתית לחוקק את החוק הזה. הכוונה היא רק ללחוץ על האיחוד. זו לא תהיה הפעם הראשונה: בריטניה כבר הגישה הצעת חוק שכללה סעיפים שיאפשרו לממשלה לעקוף חלקים בפרוטוקול, באופן שגם היא עצמה נאלצה להודות שיפר את החוק הבינלאומי באופן “נקודתי ומוגבל”. חודשיים לאחר מכן הממשלה הודיעה שהיא הגיעה להסדרים עם האיחוד והסעיפים הבעייתיים הוצאו מהחוק. כעת, כך מניחים, בריטניה עושה אותו דבר, כדי להכריח את האיחוד לגלות יותר גמישות בשולחן המו”מ.
אינטרסים
כדאי לעמוד מאחורי האינטרסים. למה בעצם בוריס ג’ונסון עושה את כל זה? לכאורה, יש לו צידוק: ממה שעלה מהדיון בפרלמנט, יש קונצנזוס – בין ימין ושמאל, יוניוניסטים ובדלנים (גם אם רוב המפלגות בצפון אירלנד לא רוצות להרוס את הפרוטוקול לגמרי), ברקזיטרים ורימיינרים – שהפרוטוקול יצר סיטואציה גרועה מאוד עבור צפון אירלנד ושהאיחוד צריך להתגמש יותר. יש צורך בתיקון. אבל למעשה, בריטניה החלה לרמוז שבכוונתה לנסות להיפטר מהפרוטוקול עוד לפני שהוא באמת התחיל להשפיע. ג’ונסון, כך נראה, חתם על ההסכם הראשון שלא כלל את ההסדרים שת’רזה מיי הגיעה אליהם, אבל מעולם לא רצה שההסכם הזה באמת יעמוד על כנו. כשהוא אומר שהוא לא חשב שהאיחוד יתעקש על יישום ההסכם כפי שהוא מתעקש, הוא למעשה אומר שהוא קיווה שהאיחוד יאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה. האיחוד לא ממש בעניין, אז ג’ונסון צריך ללחוץ.
אבל זה לא רק זה: יש גם לחצים פוליטיים. ואני לא מדבר רק על לחצים בתוך המפלגה השמרנית. אני מזכיר ששין פיין האשימו את ג’ונסון שהוא משת”פ של ה-DUP. זה לא מנותק מהמציאות: לפי התחזיות, יש סיכוי לא רע שהשמרנים יאבדו את הרוב המוחלט שלהם ויהיה מעבר למצב של פרלמנט תלוי. כלומר, ג’ונסון יזדקק לברית עם אחת המפלגות. הבעיה היא שממשלת הקואליציה של דייוויד קמרון שרפה את האפשרות לקואליציה עם הליברל-דמוקרטים, והתמיכה מבחוץ שהעניקה ה-DUP למיי ולאחר מכן לג’ונסון הפכה ללא אפשרית יותר מרגע שג’ונסון החליט ללכת על הפרוטוקול כדרך לשמור על הגבול פתוח. בהינתן שה-SNP לא ילכו עם השמרנים בחיים וששאר המפלגות פשוט קטנות מדי, ג’ונסון חייב לשקם את קשריו עם ה-DUP אם הוא רוצה אפשרות לשרוד במצב של פרלמנט תלוי.
Tuesday’s @thetimes cartoon https://t.co/Xo7JKONUNn pic.twitter.com/54ZBbSFHkL
— Morten Morland (@mortenmorland) May 16, 2022
ובסופו של דבר כדאי לזכור דבר אחד חשוב: השמרנים אוהבים לספר שג’ונסון “ביצע את הברקזיט”. טכנית זה נכון: בריטניה לא חברה באיחוד האירופי. אבל אם הברקזיט באמת בוצע, למה אנחנו עדיין כאן?