אסיפת צפון אירלנד (בתמונה) התפזרה לטובת הבחירות, וזו הזדמנות מעולה לעשות קצת סדר בעניין. בואו להכיר את המפלגות השונות, לאומניות ויוניוניסטיות כאחת, ואת המצב המסובך אליו נקלעה האסיפה בשל פרוטוקול צפון אירלנד וההתנגדות היוניוניסטית אליו. בנוסף, בגלל הסיכויים של שין פיין לקטוף את הבכורה, והסירוב של היוניוניסטים לשבת בממשלה בה המפלגה הזו תעמיד את השרה הראשונה עקב העבר הטרוריסטי של המפלגה, ישנו סיכוי סביר שגם אחרי הבחירות לא תצליח לקום ממשלה. בקיצור, בלגן אחד גדול | צילום: Dom0803, ויקיפדיה
היום (ב’) אסיפת צפון אירלנד, שיושבת בסטורמונט, התפזרה לקראת הבחירות שייערכו במאי (טכנית, הכינוס האחרון שלה היה בחמישי, אבל רק מהיום היא נחשבת למפוזרת). הבחירות האלו הולכות להכריע לא מעט, עקב המצב הפוליטי הלא פשוט בצפון אירלנד. אז לכבוד הפתיחה הרשמית של הקמפיין, הנה מדריך קצר.
מתי מצביעים?
ביום חמישי ה-5 במאי, במקביל לבחירות המקומיות (שיקבלו מקום בפוסט נפרד).
איך מצביעים?
תחזיקו חזק, כי זה קצת כאב ראש. מדובר בשיטת הקול היחיד הנודד (STV, הסברתי עליה גם כאן). צפון אירלנד מחולקת ל-18 מחוזות בחירה, שכל אחד מהם בוחר חמישה חברי אסיפה, כלומר בסך הכל 90. לכן, כל מפלגה יכולה להציב יותר מחבר מפלגה אחד בכל מחוז. המצביעים מתבקשים להגיע ולדרג את המועמדים לפי העדפה: לכתוב “1” ליד ההעדפה הראשונה, “2” ליד ההעדפה השנייה וכן הלאה. אפשר שכל העדיפויות יהיו מאותה המפלגה ואפשר לערבב.
במעמד הספירה מחלקים את מספר הקולות הכשרים ב-6 (חמישה מועמדים + 1), ולמנה מוסיפים 1. כלומר, אם יש 180 מצביעים, נחלק אותם ב-6 ונקבל 30, ולזה נוסיף 1, כלומר 31 בסך הכל. מה עושים ה-31 הזה? סופרים את ההעדפות הראשונות בלבד. כל המועמדים שהגיעו ל-31 קולות או יותר יקבלו מקום באסיפה. עקרונית, כל החמישה יכולים להיכנס כבר בהעדפה הראשונה, שכן זה דורש רק 155 קולות. אבל מה קורה אם בהעדפה הראשונה נבחרים רק ארבעה מתמודדים או פחות? כאן מתחיל כאב הראש. ראשית, לוקחים את הקולות העודפים שהמועמדים שעברו קיבלו (כלומר, אם מישהו קיבל 36 קולות, ניקח חמישה) ונחלק אותם באופן יחסי בין המועמדים שעוד לא עברו בהתאם להעדפה השנייה. ואם זה לא מספיק? מדיחים את המועמד עם מספר ההעדפות הראשונות הנמוך ביותר, ומחלקים את הקולות שלו בהתאם להעדפה השנייה של הטפסים שלו. וכך זה ממשיך, עד שנבחרים חמישה חברי אסיפה.
עשה לכם כאב ראש? הנה סרטון שהוכן לקראת הבחירות למועצות המקומיות של סקוטלנד ב-2017 (ושרלוונטי שם שוב השנה), שם משתמשים באותה שיטה.
הדבר הזה אמור ליצור איזון בין המחויבות של חברי האסיפה לקהילות המקומיות, בדומה למה שיש בבחירות הכלליות בבריטניה, לבין איזושהי התחשבות בקול הפופולרי. לכך גם נוסף עניין של אחריותיות (accountability) לכל אחד מחברי האסיפה בנפרד: אם חבר אסיפה ממפלגה פלונית סרח, תומכי המפלגה יוכלו לשים אותו בעדיפות נמוכה יותר, ולשים בעדיפות ראשונה חברת אסיפה אחרת מאותה המפלגה.
כמה צריך בשביל רוב?
טכנית, 46 חברי אסיפה, אבל זה לא בדיוק רלוונטי. שיטת הממשל בצפון אירלנד היא כאב ראש גדול יותר משיטת הבחירות שלה. כל מפלגה משייכת את עצמה לאחד הגושים הבאים: יוניוניסטים (תומכי האיחוד הבריטי), לאומנים (תומכי איחוד עם הרפובליקה האירית) ועצמאיים (כלומר, לא משתייכים לאף אחד מהגושים). כדי להקים ממשלה יש צורך באחד משני המצבים: המצב הראשון הוא בו בהצבעת האמון הממשלה זוכה לרוב פרלמנטרי פשוט. אבל בשביל שהצבעה כזו תהיה תקפה, יש צורך שרוב בכל גוש יצביע בעד הממשלה. אפשרות שנייה היא ש-60% מחברי האסיפה יצביעו בעד הממשלה, כשלפחות 40% מחברי כל גוש ינכחו בהצבעה. במילים אחרות, גוש אחד לא באמת יכול להקים ממשלה בלי שיתוף פעולה של הגוש השני.
לא לדאוג, זה בסדר: המנגנון הממשלתי הוא כזה שאמור להכניס את שני הגושים לניהול משותף של צפון אירלנד, עם ממשלה דו-ראשית. בראשותה עומדים השר/ה הראשונ/ה (ראש/ת המפלגה הגדולה ביותר בקואליציה) וסגנ/ית השר/ה הראשונ/ה (ראש/ת המפלגה הגדולה ביותר מהגוש השני). מעבר להם יש עד עשרה שרים נוספים, שמתחלקים בין חברות הקואליציה באופן יחסי בהתאם לגודל הסיעות. רוב השרים נבחרים על-ידי המפלגות שקיבלו את הג’וב, למעט תיק המשפטים שניתן בהתאם להצבעה בין-גושית, ולרוב ניתן למפלגה שלא מזדהה גושית.
זה אומר שהמפלגות לא באמת שואפות לרוב לעצמן או לגוש שלהן, שכן לא תהיה להן בררה אלא לשתף פעולה עם יריביהן הפוליטיים. הניסיון להשיג כמה שיותר קולות נובע משתי סיבות: ראשית, תחרות פנים-גושית, שכן המפלגה הגדולה בגוש בסבירות גבוהה תיקח חלק בממשלה. שנית, ככל שמפלגה יותר גדולה כך היא תזכה ליותר שרים. הרוב כבר יושג באמצעות החברים מהגוש השני.
מה הנושא העיקרי?
נושא ליבה בבחירות האלו יהיה פרוטוקול צפון אירלנד, בגינו התפטר השר הראשון פול גיוואן (DUP). הפרוטוקול הזה למעשה מסדיר את מעמדה של צפון אירלנד בעידן הפוסט-ברקזיט, במטרה לשמור על הגבול עם הרפובליקה האירית פתוח, בהתאם להסכם יום שישי הטוב שסיים את ימי “הצרות” הזכורים לרע. השאלה הייתה כיצד ניתן לשמור על הגבול פתוח אחרי הברקזיט, כשהממלכה המאוחדת ואירלנד כבר לא יהיו חלק מאותו גוש סחר. הפתרון שנמצא הוא הפרוטוקול הנ”ל, שלמעשה קובע גבול פנימי בין האי הבריטי לבין צפון אירלנד, וגם מכפיף את צפון אירלנד לחלק מחוקי האיחוד האירופי.
הדבר הזה גורם למחלוקת רצינית בין שני הגושים. היוניוניסטים מתנגדים לפרוטוקול, שכן הוא מפריד אותם משאר הממלכה שהם רואים את עצמם חלק ממנה. אצל ה-DUP, שתמכה בברקזיט במשאל העם, מתווספת גם הכפיפות לאיחוד האירופי. בשביל מה יצאנו מהאיחוד אם אנחנו עדיין כפופים לחוקיו? לכן ההתפטרות של גיוואן, כדי ללחוץ על הממשלה בווסטמינסטר לחתור לשינוי הפרוטוקול. מצד שני, הלאומנים דווקא לגמרי בסדר עם הפרוטוקול, שמעדיף את הרציפות באי האירי על פני הרציפות עם האי הבריטי, ובתקווה גם יקדם משאל עם על התאחדות עם הרפובליקה. בהתחשב בכך שכל מיני הקלות במע”מ שבריטניה נותנת לאזרחים לא תופסות בצפון אירלנד בגלל הפרוטוקול והכפיפות לאיחוד, כנראה שהפרוטוקול הולך לשלוט בסדר היום.
מי המפלגות?
הנה המפלגות המרכזיות שרצות למשרה.
שין פיין
ראשת המפלגה
מארי-לו מקדונלד
ראשת המפלגה בסטורמונט
מישל אוניל
גוש
לאומני
מספר מושבים נוכחי
26
המצב בסקרים
לפי הסקר היחידי שנעשה לאחר התפטרותו של פול גיוואן, המפלגה תקבל 23.2% מהקולות (העדפה ראשונה)
על סדר היום
מעבר לתמיכה באחדות אירית, תמיכה בפרוטוקול ועבר טרוריסטי, יש לשין פיין עוד כמה תכניות באג’נדה, רובן מזוהות עם השמאל הכלכלי. ביניהן ניתן למצוא סבסוד למעונות היום, הרחבת הדיור הציבורי, עצירת העלאת גיל הפרישה ועוד.
תחזיות
הסיבה שפתחתי בשין פיין היא שלפי התחזיות זו תהיה המפלגה הגדולה ביותר באסיפה. זה אומר שלראשונה מפלגת השרה הראשונה תהיה לאומנית ולא יוניוניסטית, ומכל המפלגות הלאומניות מדובר דווקא בשין פיין. זה מפריע לחלק מהמפלגות היוניוניסטיות, שחלקן הצהירו שלא יישבו בממשלה בה מישל אוניל תהיה השרה הראשונה (למרות שתפקיד סגן השרה הראשונה נושא באותן סמכויות). לכן, במקרה כזה, הרכבתה של ממשלה חדשה תעמוד בסימן שאלה.
המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP)
ראש המפלגה
ג’פרי דונלדסון
גוש
יוניוניסטי
מספר מושבים נוכחי
26
המצב בסקרים
19.4%
על סדר היום
מעבר להתנגדות נחרצת לפרוטוקול צפון אירלנד, שהספיקה כדי שדונלדסון יחליט לשבור את הכלים, גם ל-DUP יש אג’נדה שכוללת בין השאר מעבר לתוספת מימון (בסך מיליארד ליש”ט) ל-NHS כדי לקצר את זמני ההמתנה, במפלגה תומכים בגישה של הלייבור להשית מס חד-פעמי על רווחים לא צפויים של ענקיות האנרגיה כדי להתמודד עם העלייה במחירי האנרגיה, וגם בכך שכל משפחה תוכל ליהנות מ-30 שעות חינמיות בשבוע במעונות היום. זאת בנוסף לרעיונות שמרניים מהבחינה החברתית, כמו התנגדות להפלות.
תחזיות
מאז 2007 ה-DUP רגילה להחזיק במשרת השר הראשון. אבל כעת היא צפויה לרדת למקום השני, והיא כרגע עוד לא התחייבה שתסכים לשבת בממשלה בה השרה הראשונה תהיה מישל אוניל משין פיין. אם היא אכן תסרב להיכנס לממשלה כזו, הסיכויים להרכיב ממשלה ישאפו לאפס. הירידה של ה-DUP ככל הנראה נובעת לא רק מתוצאות הברקזיט עבור צפון אירלנד, אלא גם מהשינויים הדמוגרפיים והפיכתם האיטית אך המתמדת של הקתולים (שנוטים ללאומנות אירית) לרוב בצפון אירלנד על חשבון היוניוניסטים הפרוטסטנטים.
מפלגת הברית
ראשת המפלגה
נעמי לונג
גוש
עצמאי
מספר מושבים נוכחי
8
המצב בסקרים
15.6%
על סדר היום
מבחינת גישה לפרוטוקול צפון אירלנד, במפלגת הברית מנסים לשמור על גישה פרגמטית. הם מכירים בכך שיש צורך בשינויים בפרוטוקול, אבל מתנגדים לשבירת הכלים מהסוג שעושה ה-DUP ובסופו של דבר מעוניינים להגיע למצב של יציבות בצפון אירלנד, איתו יהיה אפשר לעבוד. במצע הבחירות תוכלו גם למצוא הבטחות למהפכה ירוקה, מעונות יום בני השגה, פעולות למען זכויות עובדים, איסור על חיפוש דלקי מאובנים נוספים ועוד.
תחזיות
לפי התחזיות המפלגה צפויה לקבל קפיצה רצינית ולהפוך למפלגה השלישית בגודלה באסיפה. ברוב המקרים זו המפלגה שלוקחת לעצמה את תיק המשפטים, וסביר להניח שעם הכוח הנוסף הזה היא עשויה לרצות עוד. זאת, בהנחה כמובן, שתקום ממשלה.
המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP)
ראש המפלגה
דאג ביטי
גוש
יוניוניסטי
מספר מושבים נוכחי
10
המצב בסקרים
14%
על סדר היום
כמובן, איך לא, התנגדות לפרוטוקול צפון אירלנד ואהבה למלכה. רק שביטי לא בדיוק עף על המהלך של דונדלסון וגיוואן לפרוש מהממשלה ולשבור את הכלים. הוא מאשים את ה-DUP ואת ה-TUV (ע”ע) שהם משתמשים בפרוטוקול כדי להתסיס. כמו כן, יש הבדלים נוספים בינה לבין ה-DUP, למשל בתחום ההפלות למפלגה אין עמדה נחרצת וחברי האסיפה של המפלגה מקבלים חופש הצבעה.
תחזיות
המפלגה צפויה לזכות לעלייה קטנה לעומת בחירות 2017. גם שם מסרבים לאשר ישיבה עם שין פיין אם אוניל תקבל את תפקיד השרה הראשונה. לכן, גם ביטי וחבריו עשויים להוות מכשול בדרך להקמת ממשלה.
מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית (SDLP)
ראש המפלגה
קולום איסטווד
סגנית ראש המפלגה
ניקולה מאלון
גוש
לאומני
מספר מושבים נוכחי
12
המצב בסקרים
9.9%
על סדר היום
במפלגה רואים צורך בשימור הפרוטוקול, על היציבות שהוא מביא. הם מסכימים שאולי צריך לשנות בו כמה דברים נקודתיים, אבל הם מתנגדים לניסיונות לרסק אותו לגמרי. עם זאת, קולום איסטווד מאמין שהמצביעים לא נותנים לפרוטוקול עדיפות גדולה מדי בהצבעה. למרות רצונה לראות אירלנד מאוחדת, המפלגה נבדלת משין פיין בזה שהיא מתנגדת לשיטות הטרור שמפלגתה של אוניל השתמשה בהן בזמן “הצרות”. המפלגה, כפי שיכול לרמוז השם, היא סוציאל-דמוקרטית: מצד אחד היא מעוניינת להגדיל את המגזר הפרטי, ומצד שני לרתום את המערכת להילחם בצורות שונות של עוני.
תחזיות
התחזיות לא מנבאות גדולות ונצורות למפלגה, שצפויה לרדת מהמפלגה השלישית בגודלה לאסיפה לחמישית בגודלה. איסטווד מאוד חושש ממצב בו לא תקום ממשלה בגלל ההתנגדות לשין פיין, וכבר התחיל לפזר טיעונים שיהיה מדובר בצעד אנטי-דמוקרטי, בגלל שנוצר מצב בו תקום ממשלה רק אם היוניוניסטים יקבלו את תפקיד השר הראשון.
הקול היוניוניסטי המסורתי (TUV)
ראש המפלגה
ג’ים אליסטר
גוש
יוניוניסטי
מספר מושבים נוכחי
1
המצב בסקרים
6.4%
על סדר היום
בגדול ה-TUV הם יוניוניסטים על סטרואידים. המפלגה היא חדשה למדי, והוקמה ב-2007. מה שקרה ב-2007 זה שה-SDLP איבדה את מקומה כמפלגה הלאומנית הגדולה ביותר לטובת שין פיין, שכאמור מחזיקה בעבר טרוריסטי. ה-TUV קמה כדי להתנגד לרעיון של טרוריסטים בממשלה, אבל לא רק. במפלגה מתנגדים לשיטת הממשל הצפון אירית, שמחייבת לתת מקום לאנשים שמעוניינים לראות איחוד עם אירלנד, ובהתאם מעוניינים להביאה לסיום. עד אז, הם אומרים, הם שומרים שה-DUP לא תעשה שטויות. ג’ים אליסטר גם טוען שהוא הוביל את מה שהפך להתנגדות של ה-DUP לפרוטוקול צפון אירלנד, כאילו שהוא לא שרף את ה-DUP מהרגע הראשון שהוצג לעולם.
תחזיות
לפי הסקרים, ה-TUV עומדת יותר מלהכפיל את מספר המצביעים שלה, ובהתאם צפויה גם להעלות את מספר המושבים שלה באסיפה. היא מהווה כעת מוקד לחץ רציני על ה-DUP וה-UUP שלא להעז להיכנס לממשלה בה שין פיין תקבל את משרת השרה הראשונה. התחזקות אמיתית בבחירות עשויה לשדר לדונלדסון וביטי שהליכה עם שין פיין תגרום ל-TUV רק להתחזק.
מפלגות נוספות
כמובן, ישנן מפלגות נוספות ואי-אפשר להספיק הכל, אז רק נציין שגם המפלגה הירוקה ומפלגת אנשים לפני רווח רצות למקום במועצה. השתיים מזדהות כעצמאיות והן קטנות למדי, כך שכנראה לא ישפיעו על הרכב הממשלה.
מה יהיה?
אנחנו מגיעים לבחירות האלו אחרי שהאסיפה היוצאת העבירה כשלוש שנים מתוך חמש בלי שהייתה ממשלה. כמו שזה נראה, אלא אם כן איכשהו ה-DUP יפתיעו, זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו עכשיו. ואין סיבה להאמין ששין פיין לא תנצח, בעיקר אם לוקחים בחשבון את ההצלחה הפנומנלית שלה בבחירות 2020 באירלנד, שם המפלגה הופתעה מההצלחה של עצמה, שלא מוצתה במושבים בגלל שהמפלגה העמידה מועמדים להישג צנוע בהרבה.
הבחירות האלו עשויות גם לסבול מהתערבויות מווסטמינסטר. לפי הדיווחים, כמה שרים בממשלה הבריטית ניסו ללחוץ על ליז טראס ובוריס ג’ונסון להפעיל את סעיף 16 לפרוטוקול צפון אירלנד. מדובר בסעיף שמשעה את הפרוטוקול חד-צדדית, ונחשב לאופציה גרעינית. זאת מכיוון שמומחה בחירות שמרני כלשהו אמר להם ששין פיין, בעלת העבר הטרוריסטי כאמור, בדרך להשתלט על האסיפה והממשלה. יכול להיות שהוא מומחה לבחירות, אבל אם קראתם את הפוסט הזה אתם כנראה יודעים ששין פיין לא באמת יכולה להשתלט על מוסדות צפון אירלנד, ושגם אם כן היא לא בדיוק בדרך לשם. כנראה שבצל המלחמה באוקראינה וכאב הראש שהיא מייצרת לממשלה סעיף 16 כבר לא יופעל, אבל זה מראה את הנכונות של חלק מחברי הממשלה לזרוק את כל העקרונות הדמוקרטיים לפח כדי להבטיח ניצחון לצד שהם רוצים ביקרו.
כמובן, נשאלת השאלה מה בדיוק יקרה באופן גושי, ולא רק מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר. שין פיין אולי בעלייה, אבל ה-SDLP בירידה. מצד שני, הגוש היוניוניסטי גם לא ממש מתפקד. ה-DUP וה-TUV הגיעו למה שאפשר לכנות “הסכם אי-תוקפנות” לבחירות, אבל הן נכשלו בצירוף ה-UUP לעסק. ההסכם הזה דיי דבילי, יצוין, ובעיקר כולל עידוד של שתי המפלגות לשים בהעדפות הנמוכות בטופס ההצבעה גם מפלגות יוניוניסטיות שמתנגדות לפרוטוקול צפון אירלנד, כאילו באמת צריך את ההוראה הזו בשיטת הבחירות הנוכחית. אבל הדבר מראה על קרעים רציניים בתוך המחנה היוניוניסטי, כשה-UUP ממצבת את עצמה כמפלגה פרגמטית ושפויה לעומת הקיצוניים מה-DUP וה-TUV.
לכן, יש סיכוי טוב שאחרי הבחירות נקבל בעיקר בלגן. ואם תקום ממשלה, לא לדאוג: משאל עם על איחוד אירלנד נראה רק בעוד הרבה מאוד שנים.