מאה ימים ראשונים

הכנס השנתי של מפלגת הרפורמה הגיע לסיומו בסוף השבוע והגיע הזמן לסכם. ראש המפלגה נייג’ל פרג’ בנה את הכנס סביב שלל הבטחות גרנדיוזיות שכולן אמורות להתקיים במהלך מאת הימים הראשונים מכינון ממשלת רפורמה. וההבטחות אמביציוזיות מאוד: הורדת מסים, הקטנת הוצאות הרווחה, הפסקה מוחלטת של מבקשי המקלט שמגיעים בסירות קטנות (כולל הופעת אורח של המועמד של מארין לה פן לראשות ממשלת צרפת) ועוד. אבל מעבר לכך שמדובר בקונספט בעייתי, מהכנס החוצה התמונה הייתה פחות מעוררת השראה, בעקבות תחקיר שהראה שוב איך במפלגה מוכנים לקבל תרומות בעייתיות מבחינה חוקית, חסימת שלושה עיתונאים ביקורתיים מסיקור הכנס ותקרית אלימה נגד מפגינה. בקיצור, בפנים האווירה הייתה מחשמלת, אבל כלפי חוץ אין תחושה של מפלגת שלטון רצינית | צילום: מארק הקנסון

אנחנו בעונת כנסי המפלגות, ובסוף השבוע המפלגה הראשונה לקיים את הכנס השנתי שלה הייתה מפלגת הרפורמה בראשות נייג’ל פרג’. הכנס התקיים בברמינגהם תחת הסיסמה “מאת הימים הראשונים”, והתמה הייתה, כנראה שניחשתם, מה ממשלת רפורמה תעשה במסגרת מאת הימים הראשונים שלה. אז מה בדיוק הובטח שם, ומה הייתה האווירה?

לפני ההתחלה

יום לפני שהכנס התחיל (ה’, אם כי כן היו באותו יום כמה פעילויות), ערוץ 4 פרסם בתזמון קטלני (ולפי פרג’, לא מקרי) תחקיר שמראה איך בכירים במפלגת הרפורמה – תחילה מקורבים של פרג’ ולאחר מכן הוא עצמו – היו מוכנים לקבל תרומות לא חוקיות. גוף תחקירים עצמאי, שהעביר בהמשך את ממצאיו לערוץ 4, המציא בן של איש עסקים אמריקאי שמעוניין לתרום לרפורמה. אלא שהחוק הבריטי לא מאפשר קבלת תרומות מאינדיבידואלים או תאגידים זרים. אז מה עושים? ה”בן” של התורם ושני מקורבים לפרג’ – דן ג’יוקס וג’יימס אור, שגם עסקו בניסוח המדיניות של הרפורמה – בחנו את האפשרות לעקוף את החוק באמצעות שהאב יעביר כסף לבנו, שלפי הסיפור מבוסס בבריטניה, והוא יעביר את התרומה בשמו. עד סוף התחקיר נערכת פגישה של ה”בן”, ה”אב”, ג’יוס, אור ופרג’ עצמו כדי לשוחח על תרומה כזו, והאחרון התמוגג מהתרומה ומהתהליך. אלא שמעקף כזה אינו חוקי, ובהתאם נציב הבחירות לשעבר, שהתראיין לערוץ 4, אמר שלדעתו יש מקום לפתוח בחקירה פלילית.

בנוסף, בשלב יותר מוקדם מהפגישה עם פרג’, אור הציע בפני התחקירן המחופש שה”אב” יתרום באמצעות מימון סקרים, והתברר שהמפלגה מימנה שלושה סקרים דרך חברת JL Partners (שבימים כתיקונם נחשבת לסוקרת מהימנה), שהועברו לטלגרף ולטיימס מבלי שהובהר מי עמד מאחורי הסקרים וכך הסקרים הוצגו לציבור מבלי שום גילוי נאות. הדבר היווה מבוכה גם עבור העיתונים, והטלגרף הודיע על השעיית שיתוף הפעולה עם הסוקר עד לבירור של העניין. יצוין, כמובן, שבשום שלב גוף התחקירים לא העביר כסף לרפורמה או לכל סוקר שהוא.

תגובת פרג’

אתם יכולים לתאר לעצמכם שזה תפס את פרג’ במבוכה כשהוא אמור להתחיל באירוע הגדול של השנה מבחינתו. וזה הרי אחרי קיץ שבו הוא נאלץ לכלות את זמנו בבחירות ביניים אידיוטיות מול אדם שמחופש לפח אשפה כדי לנסות להתחמק מחקירה פרלמנטרית נגדו בחשד לעבירה על כללי האתיקה. אז אתם יכולים לתאר לעצמכם שעכשיו המלצה לחקירה פלילית (פלוס הגשת תלונה למשטרה מצד הלייבור והליברל-דמוקרטים, ונציבות הבחירות יצרה קשר עם המשטרה כדי לבחון יחד את המידע שנחשף) היא לא בדיוק הדבר שהכי מוסיף למומנטום הדועך גם כך של המפלגה. אז איך הגיבו לזה במפלגה?

ראשית, ג’יוקס ואור, מה שנקרא, התפוטרו מהמפלגה. פרג’ לא היסס לזרוק אותם מתחת לגלגלים וטען בנאום המרכזי שלו שהם פעלו בחוסר סמכות. ומה לגבי זה שהוא נכח באחת השיחות? ובכן, בריאיון ל-BBC הוא הסביר שאמרו לו שמדובר בקרן בינלאומית שמבוססת בלונדון וש”בכנות, אפילו לא הקשבתי”. בכנות, כן? אולי פעם שיבקש מג’יוקס ואור שימשכו בדש מעילו כשמדברים על פרקטיקות ספק חוקיות לקבלת תרומות זרות והוא מגיב בהתלהבות. טענה אחרת שהעלה בנאום היא שארגון התחקירים הוא גוף שעוין למפלגה שזוכה למימון זר. אולי, אבל, ראשית, אף אחד לא הכריח מישהו מהמפלגה להנהן בהתלהבות מהאפשרות של תרומות אמריקאיות אסורות. שנית, לקבול על תרומות זרות כשאתה עושה מאמצים לקבל תרומות זרות זה, ובכן, מביך. פרג’ גם הזכיר את בחירות הביניים הנ”ל והסביר שהוא עשה זאת כדי לתת לציבור לשפוט אותו, כדי שיוכל לטעון לרדיפה.

כמובן, פרג’ לא הורשע בשום דבר ולידיעתי כרגע אפילו לא חשוד בפלילים – אם כי היום (ד’) המשטרה הודיעה על הרחבת החקירה בנושא – כרגע טוען שלא עשה שום דבר פסול מבחינה חוקית, והבלוג הזה הוא לא המקום לשפוט אותו. אבל את רמת התירוצים שלו אפשר גם אפשר, והיא מראה בעיקר גישה פופוליסטית שמזלזלת באינטליגנציה של כולם וחושבת שאפשר לתת למצביעים להכריע בשאלות של חקר העובדות.

האווירה

למרות האווירה האופטימית והנמרצת בכנס, היו שני דברים שאולי העיבו קצת על האופן בו הסתכלו על הכנס מבחוץ. הראשון הוא שלילת הכניסה משלושה עיתונאים שרצו לסקר את הכנס. הראשונה היא אנה אייזק מהגארדיאן, שחשפה את התרומה הבעייתית הראשונה של פרג’, שהביאה לחקירה פרלמנטרית נגדו, שהובילו לבחירות הביניים הנ”ל. השני הוא פיטר גייגן, שהתבשר שלא יוכל לסקר את הכנס זמן קצר לאחר שפרסם בניוזלטר “דמוקרטיה למכירה” שעיתונאית פרו-רפורמה אמרה בחדרים סגורים דברים לא מחמיאים על התורם של פרג’. השלישי הוא הביוגרף מייקל קריק, שפרסם ב-2022 ביוגרפיה לא מחמיאה של פרג’. למרות שאפשר להבין למה פרג’ לא רצה את האנשים האלו בכנס שלו, עולה פה השאלה של חופש העיתונות. בהתאם, איגוד העיתונאים הלאומי (NUJ) ביקר את ההחלטה והוסיף שהרפורמה באופן כללי מאוד עוינת לחלק מהעיתונאים (והזכיר שגם הלייבור והשמרנים חסמו עיתונאים מסוימים מכנסים בשנה שעברה).

המקרה השני היה של אלימות כלפי מפגינה בזמן הנאום של נייג’ל פרג’. אסביר: בכנסים של כל המפלגות, לרוב בזמן הנאום של ראש/ת המפלגה, יש תופעה של מפגינים שצועקים באמצע ומפריעים. לרוב, המנהיגים מנסים לשמור על פאסון או עוקצים את המפגינים בזמן שהמאבטחים גוררים אותם החוצה. כך היה גם עם רוב ההפרעות לנאום של נייג’ל פרג’, אלא שבמקרה אחד מפגינה צעקה כלפיו לגבי אותה תרומה חשודה, ובתגובה חברי מפלגה פנסיונרים חבטו בה ומשכו בשערה.

“Oh, boo hoo.”

Reform UK Treasury spokesperson Robert Jenrick tells a protester who appeared to have been hit by members at the party’s conference to “get a life”.@jonsopelhttps://t.co/LkCJrVVpe7

📺 Sky 501, Virgin 602, Freeview 233 and YouTube pic.twitter.com/f4pu03hQhI

— Sky News (@SkyNews) September 6, 2026

היה עוד אפשר לפטור את זה בתפוח רקוב, אבל אז שאלו על המקרה את רוברט ג’נריק, המיועד של פרג’ לתפקיד שר האוצר, וזה ענה: “בו-הו”, בטענה שמי שמגיעים כדי לשבש נאום בכנס יודעים במה הם מסתכנים. במקום אחר הוא אמר שאין לו שום סימפטיה כלפי המפגינה. זה, במחילה, בולשיט: הסיכון שמפגינים כאלו לוקחים על עצמם הוא להיגרר על-ידי מאבטחים, לא לקבל מכות ממפגינים עצבניים, וג’נריק מנרמל אלימות. בהתאם, המפגינה דורשת ממנו להתנצל. בהתאם, המשטרה פתחה בחקירה וביקשה מהמפגינה ליצור קשר. ואפילו בטלגרף הימני פרסמו טור דעה לפיו המקרה הזה צריך להדאיג את כולם.

איך יעבדו מאת הימים?

בדרך כלל אני משאיר את הנאום של ראש המפלגה לסוף, אבל גם פרג’ נאם כבר ביום הראשון וגם הנאום הזה נחוץ כדי להבין את התמה של הכנס. לא נעבור על כל הנאום, שבגדול נע בין התפארות בהישגים, השמצת היריבים, התנערות מהתחקיר הנ”ל, חזרה על התחזית שיהיו בחירות באביב 2027 (ולדעתו כך צריך להיות, שכן לדבריו לראש הממשלה אנדי ברנהם אין מנדט ציבורי) והספד לפעילת המפלגה אן וידקומב שנרצחה לפני כחודשיים. אבל הייתה לו גם תכנית עבודה. כלומר, בערך. הייתה לו שם מסגרת לתכנית עבודה.

פרג’ טען שהמפלגה השמרנית הייתה 14 שנים בשלטון ונכשלה עמוקות. הוא נדהם מהרעיון שברנהם רוצה עשור כדי לבצע תיקון. לפי פרג’, הוא יביא את כל השינויים הכי גדולים במאה הימים הראשונים של ממשלת הרפורמה. שרים שלא יעמדו במשימה להעביר את הרפורמות הגדולות במסגרת הזמן הזו יפוטרו (וחלקם גם התחייבו בהמשך שיתפטרו מעצמם אם לא יעמדו ביעדים). ואיך הוא יצליח לעשות כל-כך הרבה בכל-כך מעט זמן? על הפרלמנט כולו הוא יכפה מצב חירום, בלי פגרות ועם עבודה של 24 שעות שישה ימים בשבוע. על בית הלורדים הוא יאיים שאם לא יעביר את הרפורמות בהתאם למוסכמת סולסברי הוא ימנה מאות לורדים חדשים כדי שיהיה לו רוב שם. מבתי המשפט הוא ימנע לשפוט את החקיקה בהתאם לאמנה האירופית לזכויות אדם ועובדי מדינה שלא ישתפו פעולה יפוטרו.

משמעות

במקרה הטוב, פרג’ לא מבין איך חקיקה עובדת. גם אם הוא באמת יעביד את הפרלמנט 24/6, יגביל את זמן הדיון לכל הצעות החוק (מה שמכונה “גיליוטינה”) וידאג לעצמו לרוב בבית הלורדים – זה כנראה לא יעבוד. סיבה אחת, ולא יחידה, היא שבבית הלורדים אין גיליוטינה, וגם אם האופוזיציה תהיה במיעוט לא יהיה ניתן למנוע דיון בכל סעיף וסעיף של הצעות החוק השונות. אפשר לעשות את זה עם הצעת חוק אחת או שתיים, לא עם הכל. זה מסתדר עם שורות הסיום שלו, לפיהן נמאס לו לשמוע על דברים שאי-אפשר לעשות דברים מסוימים, כי את מי מעניינת המציאות? כלומר, רצוי שיהיו כאלו שינסו לראות מה אפשר לשנות ולא מה אי-אפשר, אבל יש דברים שבאמת אי-אפשר ורצוי להכיר בכך, וגם בכך שלא יקרה כלום אם חלק מהצעות החוק יעברו אחרי שנה.

במקרה הרע, פרג’ מוכיח שכמו כל פופוליסט, הוא מדבר גבוהה-גבוהה על ריבונות הפרלמנט, אבל בפועל הופך אותו לחותמת גומי של הממשלה. הנחת העבודה במשטר הפרלמנטרי הבריטי הוא שחברי הפרלמנט לא רק מחוקקים, אלא גם מפקחים על הממשלה ומי שאמורים לבחון את השלכות הצעות החוק. חקיקה שבה רק מעבירים הכל מהר-מהר כדי שיהיה אפשר להגיד שהכל נחקק במאה ימים, תוך כדי פגיעה באיכות חייהם של נבחרי הציבור, היא לא ריבונות של הפרלמנט, וגם תבטיח חקיקה פגומה מהסוג שקיבלנו בישראל עם חוקי בזק כמו ממשלת החילופים. המושג “דיקטטורה נבחרת” הפך לפופולרי בבריטניה כבר לפני חמישים שנה, אבל ההצעה של פרג’ מבקשת לקחת אותה לשלב הבא.

כך או כך, זו ירייה של פרג’ לעצמו ברגל. אחרי בוריס ג’ונסון וקיר סטארמר, היה מצופה מפרג’ ללמוד שמוטב להבטיח ברמה סבירה ולקיים עם בונוס, מאשר להבטיח המון ולקיים בחסר. ייתכן, אגב, שהוא יעשה בדיוק את אותם דברים בפועל, אך מבחינת תגובת האלקטורט זה משנה אם מדובר ב-100% מההבטחות פלוס בונוס או ב-80% מההבטחות. התרחיש הראשון משאיר את הבוחרים מסופקים, השני מאוכזבים.

הבטחות למאת הימים

אוקיי, אז הבנו את הקונספט. אבל מה המפלגה מבטיחה בפועל שיקרה במאת הימים הראשונים לכהונת ממשלה בהובלתה? ההבטחה העיקרית של רוברט ג’נריק הייתה העלאת מדרגת המס הראשונה ל-15 אלף ליש”ט (לעומת פחות מ-13 אלף כיום), מה שאמור לחסוך לרוב משלמי המסים 500 ליש”ט בשנה, ולהוציא 2.9 מיליון איש ממעגל משלמי המסים. הדבר צפוי לעלות כ-20 מיליארד ליש”ט בשנה בחמש השנים הראשונות, והדבר אמור להיות ממומן בין השאר באמצעות קיצוץ של 80 מיליארד בהוצאות הממשלה. על הכוונת קיצוץ ברווחה (בדגש על שלילת קצבאות ממהגרים ומי שלא עובדים בגלל בריאות נפשית), בסיוע חוץ, במאמצים להגיע לאפס פליטות עד 2050 ובמספר עובדי המדינה. קצבאות הזקנה, כרגע, לא על הפרק. בכל זאת, לא מעצבנים את הבייס.

זיה יוסוף, המיועד לתפקיד שר הפנים, הבטיח להילחם בהגירה. משמר החופים בתעלת למאנש יוחלף בחיל הים, שיחסום את הסירות הקטנות עם מבקשי המקלט ויחזיר אותם לצרפת (רק שזה תלוי במוכנות של צרפת). ייפתח מבצע לגרש מהגרים בלתי חוקיים לארצות המוצא שלהם. והשחרורים המוקדמים מבתי הכלא, שתפקידם לפנות מקום, ייפסקו. ובמקום זה תוגדל התפוסה האפשרית של בתי הכלא (עניין של שנים) ואסירים זרים יגורשו (גם הליך מסובך שכנראה ייקח יותר ממאה יום).

סואלה ברוורמן, המיועדת לתפקיד שרת החינוך, סיפרה לשומעיה שתוך מאה ימים התלמידים בבתי הספר יחויבו לשיר את ההמנון הלאומי, ושתסיר את המכסות על הסטודנטים לרפואה ותבטל את הריבית מהלוואות הסטודנטים לסיעוד. היא הדגישה שההטבות נועדו רק לאזרחים בריטים. ריצ’רד טייס, סגנו של פרג’ והממונה על העסקים, המסחר והאנרגיה, הבטיח שיוריד את חשבון האנרגיה הממוצע ב-250 ליש”ט בשנה, בעיקר באמצעות ביטול היטלים ירוקים.

אלו כמובן רק חלק מההבטחות, אבל אני חושב שברור שחלקן אפשריות למימוש תוך מאה ימים, וחלקן ממש רחוקות מזה והיה עדיף להתחייב שזה יקרה עד סוף הכהונה הראשונה. אבל פרג’ וחבריו מעדיפים להסתכן בהתנגשות חזיתית עם המציאות לטובת רווח אלקטורלי, רק שהם יצטרכו לשלם מתישהו את החשבון עם ריבית.

הופעת אורח

אבל מעבר לאנשי הרפורמה שדיברו, נייג’ל פרג’ הביא הופעת אורח מיוחדת: ז’ורדן ברדלה, המיועד להיות ראש ממשלת צרפת אם מארין לה פן תנצח בבחירות לנשיאות ב-2027. מאחר שגם הרפורמה וגם מפלגתו של ברדלה, החזית הלאומית, הן ימין פופוליסטי, ובגלל שבמקרה של שתיהן יש סבירות גבוהה להיות בשלטון אחרי הבחירות הבאות, יש להן כר לשיתוף פעולה פורה, ובהתאם ההופעה של ברדלה הייתה מובנת מאוד (למרות המבטא הכבד).

אבל הנאום של ברדלה – שהיה כל מה שניתן לצפות לו ממפלגות מהסוג של החזית הלאומית והרפורמה – היה החלק הפחות מעניין. אבל אחריו פרג’ הצטרף לברדלה על הבמה וביחד הם הציגו לקהל מזכר הבנות בין המפלגות, כהסכם מקדים למקרה של שתי ממשלות בהנהגתן, בנוגע לאותם מבקשי מקלט שמגיעים לבריטניה בסירות קטנות. לפי המזכר, לא רק שצרפת תעשה ככל שביכולתה כדי למנוע מהסירות הקטנות לעזוב את חופיה – דבר שלכאורה היא מחויבת אליו כבר עכשיו אך ממשל מקרון מואשם שהוא לא עושה מספיק – אלא גם לקבל בחזרה את אותם מבקשי מקלט שכן יגיעו לבריטניה.

החלק השני הוא החשוב ביותר וזה שתוקע את בריטניה בגלל הברקזיט. באופן כללי, יש בעיה להחזיר מבקשי מקלט לארץ האם שלהם, ולא ניתן להכריח מדינה שלישית לקבל אזרחים של מדינה אחרת, אפילו אם הם היו בה קודם, אלא אם יש הסכם. באיחוד האירופי כל המדינות חתומות על אמנת דבלין, כך שלפני הברקזיט בריטניה הייתה יכולה להחזיר לצרפת את מבקשי המקלט בלי יותר מדי קשיים, אבל אז מספר החוצים של תעלת למאנש היה קטן בהרבה. היום, בהיעדר הסכם עם צרפת, זו יכולה לשלוח את הבריטים ללכת לחפש. ההתחייבות בין שתי המפלגות, אם תגיע להתממש, תוכל לסייע מאוד לבריטניה.

לסיכום

אין ספק שמפלגת הרפורמה הראתה בכנס הזה הרבה שאפתנות ואמביציה, אבל בדרך היא כבלה את עצמה למסגרת זמנים שלא בהכרח תהיה ישימה, וזה עלול להתנקם בה. כלומר, בהנחה שאכן תקום ממשלת רפורמה, תרחיש שההתנהלות של פרג’ בכל הנוגע לתרומות וכל ניסיון לדרוש לגביהן דין וחשבון רציני פוגעת בסיכוייו להתממש. אזכיר ששום מודל מושבים לא חזה למפלגה רוב מוחלט מאז דצמבר, ושבשני המודלים האחרונים הרפורמה אפילו לא מגיעה להיות המפלגה הגדולה. אלו תוצרים בין השאר של הבוסט של אנדי ברנהם ושל ההצלחה היחסית של מפלגת שיקום לבריטניה שמאגפת מימין, אבל ההתנהגות של פרג’ לא בדיוק מוסיפה לה מחוץ לבייס. ככה זה, יש מדינות שבהן הציבור רוצה שהטוענת לכתר תתנהג כמו מפלגת שלטון.