צילום: כריס מקאנדרו
אין ספק שאתמול היה יום שת’רזה מיי תעדיף לשכוח. אם היא חשבה עד עכשיו שהמפלגה השמרנית מתכוונת לתת לה את החסד של הבאת הסכם היציאה של להצבעה לפני שתדרוש את התפטרותה, אין ספק שאתמול היא התבדתה. מהעמודים הראשיים בעיתונים השונים, נראה שמיי פשוט שבורה נפשית, וקשה להאשים אותה.
הכל התחיל אתמול בפרלמנט, כשמיי מסרה הצהרה לגבי הסכם הברקזיט החדש שלה, עליו הצהירה לתקשורת שלשום. קשה להגיד שזה התקבל יפה על-ידי הפרלמנט. ראשית, חברים רבים קבלו על כך שמיי בחרה לדבר על החידושים לתקשורת, מעל ראשו של הפרלמנט. זאת, בניגוד לנוהג המקובל, לפיו הצהרות מסוג זה מוצגות לפרלמנט לפני כולם. אבל זה עוד בקטנה. ג’רמי קורבין ואיאן בלאקפורד טענו שההסכם לא שונה מהותית, ושאין בו תמיכה אפילו במפלגתה של מיי. קורבין אפילו קרא ללכת לבחירות כלליות כדי לפתור את הסיטואציה. חברי פרלמנט אחרים זעמו על כך שמשאל העם הוא לא חלק אינטגרלי מהחקיקה, אלא משהו שיצביעו עליו רק לאחר אישור ההסכם. אחרים, זעמו עליה מהכיוון השני. בקיצור, כיף לא היה לה.
אבל זה עוד היה החלק הקליל של היום הזה. בגלל ההסכם, ומוכנותה של מיי להביא את הרעיון של משאל עם שני להצבעה בפרלמנט, רבים המפלגה השמרנית החלו לדרוש שמיי תתפטר לא אחרי ההצבעה על העסקה שלה, אלא כבר עכשיו. צעד כזה תמיד מצביע על חוסר אמון, אבל כשדרישה כזו באה יום לפני בחירות לפרלמנט האירופי אי אפשר שלא להבין שלשמרנים באמת שכבר נמאס. היו אפילו שמועות שמיי תיכנע ושתוכרז פרישה כבר אמש, מה שהתברר כשמועות שווא. למרות ששרים רבים ביקשו להיפגש עם מיי, היא סירבה.
אבל אז הגיע הפיצוץ הגדול: אנדריאה לדסם, מנהיגת בית הנבחרים – תפקיד בקבינט שעיקרו ניהול ההצעות המובאות להצבעה בפרלמנט – הודיעה למיי על התפטרותה מהממשלה. אם זה לא הספיק, לדסם פרסמה את מכתב ההתפטרות שלה בטוויטר. המכתב נכתב בכך שלדסם גאה בשירותה בממשלתה של מיי, תחילה כשרת הסביבה ולאחר מכן כמנהיגת בית הנבחרים. לאחר מכן, היא הסבירה שהיא נשארה בממשלה כדי לקדם את הברקזיט. עם זאת, כעת היא לא מאמינה יותר שהגישה שלהן תוביל ליישום ההחלטה שהתקבלה במשאל העם של 2016, מארבע סיבות. ראשית, היא לא מאמינה שההסכם של מיי יהפוך את הממלכה המאוחדת למדינה ריבונית באמת. שנית, היא מאמינה שלמשאל עם שני יהיה אפקט מפלג על הציבור, וגם יסכן את האיחוד בממלכה (שכן הוא עלול להוות תקדים עבור ה-SNP לדרוש משאל עם שני לגבי עצמאות סקוטלנד – אב”מ). לכן, היא לא יכולה לתת יד לממשלה שנותנת לו הזדמנות. שלישית, התהליכים בהם הממשלה מקבלת החלטות לגבי הברקזיט ניזוקו. רביעית, הסובלנות כלפי שרים שקידמו מדיניות מנוגדת לזו של הממשלה פגעה קשות בכל רעיון האחריות הקולקטיבית.
לדסם הסבירה במכתב שהיא שקלה רבות את התזמון, והחליטה להתפטר אתמול למרות הבחירות לפרלמנט האירופי שמתקיימות היום, שכן היא לא מסוגלת לקבוע היום הצבעה על הסכם לו היא מתנגדת נחרצות. עוד היא כתבה שהיא מעריכה את היושרה של מיי ושהיא מאוד רצתה שתצליח, אך כעת היא מבקשת ממנה לקחת את ההחלטה הנכונה עבור המדינה, הממשלה והמפלגה.
מיי השיבה ללדסם. לאחר ההודיה על שירותה, מיי עברה להסביר שהיא לא מסכימה עם טענותיה של לדסם. ראשית, היא לא מסכימה שההסכם ישאיר את בריטניה מדינה שאינה ריבונית: בריטניה תצא מהאיחוד האירופי, וכתוצאה מכך לא תהיה כפופה לשורה של גופים אירופיים (למשל, בית הדין האירופי) ולחוקי האיחוד. מעבר לכך, בריטניה תפסיק לשלוח כסף לאיחוד ותוכל להשקיע אותו במטרותיה. שנית, מיי מסכימה עם לדסם שמשאל עם שני יהיה מפלג, אך שהממשלה אינה מציעה אחד. העניין הוא שלכל הצעת חוק אפשר לצרף תיקונים, וסביר להניח שיהיו מי שינסו להכניס תיקון של התניית ההסכם במשאל עם שיאשר אותו. לכן, הממשלה מעדיפה לתת לחברי הפרלמנט הרלוונטיים להציג את טיעוניהם לפרלמנט, מתוך אמונה שטיעוני הנגד חזקים יותר. שלישית, מיי לא מסכימה עם לדסם לגבי טענותיה על התהליכים בממשלה. היא טענה שעבודתה של לדסם בממשלה הבטיחה תהליך מוצלח. לסיום, מיי שוב הודתה ללדסם על שירותה, והצטערה על כך שזו הדרך בה נפרדות דרכיהן.
עכשיו, זו לא הפעם הראשונה בה שר/ה בממשלת מיי מתפטרת. למעשה, כל ראש/ת ממשלה כמעט סובל/ת מזה מתישהו. בארבעים השנים האחרונות, כל ראשי הממשלה איבדו במהלך כהונתם מספר דו-ספרתי של שרים ושרות. אבל מיי בהחלט שברה שיאים: בפחות משלוש שנות כהונה, לא פחות מ-36 שרים (כולל לדסם) התפטרו מממשלתה של מיי. זה אומר שבממוצע כל חודש יש יותר מהתפטרות אחת. זה המון, וזה הרבה יותר ממה שכל ראש/ת ממשלה אחר/ת בארבעים השנים האחרונות סבל/ה. במקום השני נמצא טוני בלייר. אצלו קרוב לשלושים שרים התפטרו, אבל הוא כיהן כראש הממשלה במשך עשר שנים, כלומר פחות משלושה שרים בשנה.
לגבי לדסם, רבים חוזים שברגע שמיי תתפטר סוף סוף, היא תתמודד על הנהגת המפלגה השמרנית. היא כבר ניסתה לעשות זאת לאחר שדייוויד קמרון התפטר ב-2016, אך פרשה מהמרוץ והשאירה את מיי לבדה במרוץ. בהחלט ייתכן שעכשיו תצטרף למרוץ, אבל שום דבר לא בטוח. בפעם הקודמת, היא טענה שהיא פורשת כדי לא להיכנס למרוץ של תשעה שבועות בזמן כה קריטי. אז, ב-2016, סעיף 50 טרם הופעל. עכשיו, כשהשעון מתקתק לעבר ה-31 באוקטובר, באמת שתשעה שבועות עלולים להכניס את המדינה לסחרור ושהיא תוותר על התענוג. נראה.
ולסיום: מיי קבעה פגישה עם גראהם בריידי, ראש ועידת 1922 של המפלגה השמרנית, אותו גוף של בקבנצ’רס שאיתו הסכימה מלכתחילה שתאריך פרישתה ייקבע לאחר שהסכם הברקזיט שלה יעלה להצבעה. אבל, בגלל הבחירות האירופיות המתקיימות היום, מיי מתכוונת לקחת חלק בקמפיין הבחירות של המפלגה השמרנית. לכן, הפגישה נקבעה לשישי. בהחלט ייתכן שבפגישה זו מיי תאולץ לפרוש מראשות הממשלה עוד לפני שההסכם יעלה להצבעה. בהחלט צפוי להיות סופ”ש עמוס בממלכה.
אם מיי תתפטר לפני ההצבעה, יהיה אפשר להגיד באופן כמעט סופי שהאופציה ליציאה עם הסכם ירדה מהפרק. קידום ההסכם של מיי הוא בגדר הבלתי אפשרי. לא בטוח שהאיחוד האירופי ייאות למשא ומתן מחודש לטובת ראש/ת הממשלה הבא/ה. מועמדים רבים לתפקיד הם בכל מקרה הארד-ברקזיטרים. נראה שהסיכוי היחידי ליציאה עם הסכם היא הליכה לבחירות כלליות, במסגרתן קורבין יוכל לנסות להיהפך לראש הממשלה ולקדם את ההסכם שלו הבנוי על הישארות קבועה באיחוד המכסים. אבל ספק אם ההנהגה החדשה של המפלגה השמרנית אפילו תיקח את הסיכון שזה יקרה.