צילום: ממשלת הוד מלכותה
לשאלה האירופית יש נטייה לחסל קריירות פוליטיות של ראשי ממשלה שמרנים. מרגרט ת’אצ’ר הגיעה על הרקע הזה להתנגשויות רבות עם שריה, עד שמפלגתה קמה נגדה והיא נאלצה להתפטר ב-1990. ג’ון מייג’ור סבל מפיצול במפלגתו על הרקע הזה, מה שהיה אחד הגורמים לתבוסה המוחצת שלו בבחירות 1997. דייוויד קמרון החליט להתפטר ב-2016, לאחר שהבריטים החליטו במשאל העם לצאת מהאיחוד האירופי. וכעת, 2019, עשויה להיות השנה שתהרוג את הקריירה הפוליטית של ראשת הממשלה השמרנית הנוכחית, ת’רזה מיי, על רקע דומה.
זה לא משהו חדש או מפתיע. כבר ידוע דיי הרבה זמן שת’רזה מיי הולכת להצטרף לרשימה הנ”ל. מנהיגותה את המפלגה אותגרה בדצמבר האחרון על רקע הסכם הברקזיט שלה, ואחת הדרכים שלה לצלוח את הצבעת האמון בה הייתה להבטיח שלא תרוץ בראשות המפלגה בבחירות הבאות. בהמשך, כדי לנסות לשכנע את חברי מפלגתה מהאגף הברקזיטרי להצביע בעד הסכם הברקזיט שלה, היא הבטיחה להתפטר אחרי שתוציא את בריטניה מהאיחוד. מה שחדש עכשיו זה הלחץ מצד המפלגה, שמצריך אותה להתפטר בלי קשר לתוצאות ההצבעה על הסכם היציאה שלה.
מה שקרה זה שוועידת 1922 של המפלגה השמרנית, הגוף המאגד את הבקבנצ’רס במפלגה, דחקה את מיי לפינה, ואילצה אותה להסכים על כך שתהיה לה הזדמנות אחת בלבד להעביר את ההסכם שלה. ההצבעה על כך תקרה בשבוע הראשון של יוני. לאחר מכן, תצטרך להסכים על תאריך בו תעזוב את דאונינג 10. נכון לעכשיו מתקיימות שיחות עם הלייבור כדי להגיע לאיזושהי הסכמה שתאפשר את העברת ההסכם, אבל לא ברור בכלל שייצא מהן משהו. אם ההסכם יעבור בפרלמנט, ייתכן שתוכל לקבוע את מועד יציאתה למועד מעט יותר מאוחר, כדי לאפשר לה לנהל את היציאה מהאיחוד. אם, כפי שצופים רבים, ההסכם ייפול, כנראה שהתהליך יהיה מהיר יותר, למרות שלדברי יו”ר ועידת 1922, סר גראהם בריידי, ההסכמה לא עד כדי כך מפורטת.
אז למה זה קרה? ובכן, הניהול של מיי את המו”מ על הברקזיט הוא לא מאוד מוצלח. זו לא ממש אשמתה: שתי המפלגות הגדולות בפרלמנט חצויות לגבי ברקזיט, וחברי פרלמנט רבים שתומכים באיחוד מוצאים את עצמם מנסים להוציא את היציאה ממנו לפועל בגלל תוצאות משאל העם מ-2016. כמו כן, אין קונצנזוס בפרלמנט לגבי שום פתרון: לא לגבי משאל עם נוסף, לא לגבי ביטול סעיף 50, לא לגבי יציאה ללא הסכם ולא לגבי אף אחד מההסכמים המוצעים. קשה עד בלתי אפשרי להעביר משהו באופן הזה. וכמובן, העובדה שלא ניתן גם לצאת לעצמאות מוחלטת מהאיחוד וגם להשאיר גבול פתוח בצפון אירלנד בו זמנית, לא מאפשרת ליצור הסכם שיהיה מקובל על כולם. ועדיין, הניהול היה בעייתי גם מהצד שלה, למשל הגעתה לשיחות עם המפלגות האחרות רק בשלב מאוחר מאוד. בסקר שנערך לאחרונה, 70% מהנשאלים ענו שמיי ניהלה את הברקזיט בצורה גרועה, ו-80% ענו שהם בספק שמיי תצליח להגיע להסכם כלשהו.
הדבר הזה פוגע במפלגה השמרנית. בבחירות המקומיות שהתקיימו בתחילת מאי, המפלגה איבדה מספר אסטרונומי של 1,330 חברי מועצה ברחבי אנגליה, המכה הקשה ביותר למפלגה כלשהי בבחירות המקומיות מאז 1995. אז זה קרה לג’ון מייג’ור, ובתגובה הוא פרש מהנהגת המפלגה והעמיד את עצמו לבחירה חוזרת. הרבה אנשים שלרוב לוקחים חלק בקמפיין המפלגה השמרנית, מסרבים לעשות זאת בבחירות לפרלמנט האירופי שיתקיימו בשבוע הבא, והסקרים חוזים לה מפלה קשה בבחירות אלה. הסקר שהוזכר קודם מראה שאם יתקיימו בחירות כלליות עכשיו, המפלגה תזכה ל-25 אחוזים מהקולות בלבד, שפל שהמפלגה לא חוותה כמותו לפחות מאה שנה. נכון שהלייבור לא זוכה להישג גדול בהרבה, אבל זה לא מעודד במיוחד עבור השמרנים. זה מוביל לכך שהלחץ מתוך המפלגה שמופעל על מיי לפרוש רק הולך וגדל. בשני הסשנים האחרונים של שאלות לראשת הממשלה, מיי נשאלה על-ידי חברי מפלגתה אם היא לא חושבת שיהיה נכון שתפרוש.
ובסוף, מיי נכנעה ללחץ והסכימה. אם לא לטובת בריטניה, לפחות לטובת המפלגה השמרנית. זה כמובן, לא אומר שהצרות ייגמרו עבור המפלגה. כפי שהצביע נכון אבי בית הנבחרים, קנת’ קלארק, חבר מטעם המפלגה השמרנית, יש במפלגה אגף שחושב שהדרך להתמודד עם נייג’ל פרג’ ומפלגת הברקזיט החדשה שלו היא להפוך את המפלגה השמרנית להעתק של פרג’. לפי קלארק, והוא בטוח לא היחידי שחושב כך, המפלגה צריכה לחשוב כיצד היא יכולה לחזור להיות מפלגת קונצנזוס, שיש לה סיכוי להרכיב ממשלה. זה, כמובן, תלוי בשאלת זהות המחליפ/ה של מיי.
אז מיהם היורשים המסתמנים? ובכן, קשה כבר מעכשיו לצפות. חלק מהשמות כבר ידועים. אסת’ר מקוויי, שרה לשעבר בממשלת מיי שהתפטרה מהממשלה על רקע הסכם היציאה המתגבש, אמרה שבכוונתה לרוץ עוד לפני שמיי הודיעה סופית שיוני יהווה עבורה את תחילת הסוף. בוריס ג’ונסון, שר החוץ לשעבר שהתפטר מממשלת מיי גם הוא על אותו רקע, אישר אתמול שירוץ לראשות המפלגה. ובכל זאת, אין טעם כבר עכשיו לפתח תחזיות לגבי היורש/ת, שכן אפילו לא ברור מתי תיערך ההצבעה. כשהדברים יהיו יותר ברורים, יינתנו כל הפרשנויות בעניין.
השאלה שאפשר לשאול בינתיים היא האם לראש/ת ממשלה אחר/ת יהיה סיכוי להצליח לקדם את הברקזיט לכיוון כלשהו (בהנחה שמיי לא תצליח להעביר את ההסכם). בגלל התנאים שצוינו קודם לכן, זה ממש לא בטוח. בהחלט יכול להיות שאירופה תגבה את הקריירה הפוליטית החמישית מקרב ראשי הממשלה השמרנים.