המצעים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הפוליטית בבריטניה, ולכן מן הראוי לעבור גם על המצעים של המפלגות שלא מתיימרות להגיע לשלטון כרגע: המפלגה הליברל-דמוקרטית, מפלגת הרפורמה, ה-SNP והמפלגה הירוקה. מה הן מבטיחות לקדם? מה בראש סדר העדיפויות שלהן? איך הן מתכוונות לממן את הכל? ומה הן חושבות על ישראל? הנה כל התקצירים | בתמונה: כריכות המצעים
אחרי שכיסינו את מצע המפלגה השמרנית ואת מצע הלייבור, רצוי לתת את הדעת גם על מצעי המפלגות האחרות. כאן אנחנו מציעים את המצעים של ארבע מפלגות מרכזיות: המפלגה הליברל-דמוקרטית, שצפויה להיות המפלגה השלישית בגודלה; מפלגת הרפורמה, שצפויה להיות השלישית בתמיכה הפופולרית בה (ולפי סקרים מסוימים, אולי השנייה); ה-SNP, שכרגע מחזיקה בתואר המפלגה השלישית בגודלה בווסטמינסטר; והמפלגה הירוקה, שנראה שרושמת התחזקות בשנתיים האחרונות, בטח לאור המלחמה בעזה והתנגדותה למלחמה. מפלגת פלייד קמרי – שמוגבלת לוויילס בלבד ומחזיקה במושבים בודדים – והמפלגות הצפון איריות – שהשפיעו על המצב בווסטמינסטר רק בפרלמנט של 2017-2019 ולמעשה מתנהלות במערכת פוליטית כאילו נפרדת – נשארו בחוץ מטעמי מקום.
עסקה הוגנת: המצע הליברל-דמוקרטי
נתחיל עם המפלגה הליברל-דמוקרטית, שהייתה הראשונה לפרסם מצע. אד דייווי יודע שהמפלגה שלו תרשום הישגים בבחירות, אבל זה בעיקר בזכות העובדה שאנשים רוצים להצביע טקטית נגד השמרנים. לכן, מה אכפת לו להתנהג כמו ילד בחנות ממתקים פרוגרסיבית ולחטוף מדיניות נהדרת, מכל הבא ליד, היישר אל מצע המפלגה, שהתפרסם תחת הכותרת “לעסקה הוגנת” (For a Fair Deal)?
למשל: הליברל-דמוקרטים מבטיחים שכל מטופל בבריטניה יראה רופא תוך שבוע, או יממה אם זה דחוף. מערכת אכיפת החוק תשופר על-ידי גיוס שוטרים קהילתיים והבטחה לתמוך בקורבנות תקיפה מינית. מיזוגיניה תוכר בחוק כפשע שנאה. פריצות לבתים, שהמשטרה הבריטית מזמן לא טורחת לחקור, ייצרו חובה על המשטרה להגיע לבית הקורבן. בחינוך, למשל, הם מבטיחים שבכל בית ספר תהיה יועצת. בביטחון – הגדלה מתונה של כוחות הצבא. כל זה כמובן מצריך גיוס של מורים, שוטרים, חיילים ורופאים – נגיע לשאלת המימון בהמשך.
מעניין לשים לב לכך שברקזיט בקושי מוזכר במצע. בבחירות הקודמות, המנהיגה ג’ו סווינסון ניסתה למצב את המפלגה הליברל-דמוקרטית כבית הפוליטי לכל תומכי ההישארות באיחוד. הפוטנציאל היה אדיר: בין השמרנים שהבטיחו לבצע ברקזיט, לבין הגמגום של קורבין בסוגיה הזו, רק מפלגה כלל-בריטית אחת אמרה במפורש שהצבעה בשבילה תבטל את הברקזיט. זה נגמר בתוצאה רעה מאוד של 11 חברי פרלמנט בלבד, עם אובדן המושב של סווינסון עצמה. הפעם, דייווי מסתפק באמירות כלליות על “תיקון מערכת היחסים שלנו עם אירופה” והסרת חסמים לסחר, אבל לא משהו מעבר לזה.
מבחינת הגירה, הליברל-דמוקרטים מעוניינים להפסיק עם תפיסת ה“אווירה העוינת” של השמרנים להתאכזרות למהגרים ומבקשי מקלט. המאמץ יופנה לעצירת ההברחות תוך שמאפשרים למי שמגיע בצורה חוקית מסלולים חוקיים להישאר – לא רחוק ממה שהלייבור מציעה.
בכל הנוגע לרפורמות פוליטיות בבריטניה – פה העסק נהיה מעניין. המפלגה מציעה מעבר לשיטת בחירות יחסית. למה זה טוב להם כמפלגה קטנה – זה ברור. הבעיה היא שעל הדרך הם פותחים את הדלת למפלגות קיצוניות כמו מפלגת הרפורמה או המפלגה של ג’ורג’ גאלוויי, ופורשים עבורן שטיח אדום בכניסה לווסטמינסטר. חוץ מזה, הליברל-דמוקרטים מציעים ביטול של בית הלורדים במתכונת הנוכחית ומעבר לחוקה כתובה לבריטניה.
מבחינת מדיניות חוץ, הסעיף האחרון במצע, הליברל-דמוקרטים תומכים בחברותה של בריטניה בנאט”ו ומעוניינים להמשיך לתמוך באוקראינה נגד הפלישה הרוסית. בסוגיית עזה, הם תומכים בהפסקת אש בילטרלית בכפוף לשחרור כל החטופים. אין שינוי בעמדת המפלגה לגבי תמיכה בפתרון שתי המדינות, שהוא ממילא קונצנזוס מוחלט בין כל המפלגות בבריטניה (אולי חוץ מהמפלגה של גאלוויי, שלא בטוח שחושב שיש לישראל זכות קיום בכלל).
השאלה הגדולה, כמובן, היא איך לממן את כל זה. הליברל-דמוקרטים פרסמו מסמך נפרד עם החישובים שלהם. בין היתר, המימון יגיע מעוד מסים על התאגידים הגדולים והבנקים (חזרה למה שהם היו לפני שלטון השמרנים), מס ירוק על טיסות פרטיות או טיסות בינלאומיות למי שטס הרבה ומס על חברות מזהמות (נושא הזרמת השפכים למקורות מים חשוב מאוד לליברל-דמוקרטים ובאזורים מסויימים בבריטניה עוזר להם מאוד להיבחר). למעלה מ-7 מיליארד ליש”ט אמורים להתווסף לתקציב מהשקעת משאבים במלחמה בהעלמת מס. זה בעייתי מאוד: אם היה כל כך קל להשקיע מאות מיליונים במלחמה בהעלמת מס ולקבל בחזרה מיליארדים לתקציב (בלי להעלות מסים בכלל) – רישי סונאק, ליז טראס ובוריס ג’ונסון היו עושים את זה מזמן. הבעיה עם העלמת מס היא שהמס, ובכן, נעלם. לא יודעים כמה כסף באמת בריטניה יכולה להרוויח מאכיפת מסים טובה יותר, ויכול להיות (אפילו סביר) שהחישוב הליברל-דמוקרטי אופטימי מדי ובונה על זה שהליב-דמס לא יגיעו לשום עמדת כוח שתאלץ אותם לבחון אותו.
החוזה שלנו איתך: המצע של מפלגת הרפורמה
נמשיך עם מצע המפלגה שכנראה תהיה השלישית בתמיכה הפופולרית שתקבל. טוב, האמת שבעייתי לקרוא לזה “מצע”. לא כי הוא לא עומד בהגדרה של מצע, אלא כי ראש המפלגה נייג’ל פרג’ לא רוצה שתקראו לו ככה. הוא מעדיף את המונח “חוזה”, או בכותרת הרשמית: “החוזה שלנו איתך” (Our Contract with You). ההסבר הוא שבניגוד למצע, שהוא שורת הבטחות שמפלגות לא מקיימות, הוא מבטיח חוזה, שזה נשמע הרבה יותר חזק. כך הוא גם נהג בבחירות 2019, אז הוא הציע “חוזה עם העם“. בפועל, כמובן, מדובר דווקא במסמך הרבה פחות מחייב ממצעי המפלגות האחרות. עוד קו דמיון עם הבחירות הקודמות הוא שמדובר במסמך קצר: המסמך מהעמוד הראשון ועד האחרון כולל פחות משלושים עמודים, כולם בפונט גדול.
נושא הליבה הראשון במצע הוא הגירה. ה”חוזה” מציע לעצור את ההגירה הלא חיונית, כלומר לאפשר רק למהגרים במקצועות חיוניים, בעיקר במקצועות הבריאות והסיעוד, להגר. סטודנטים זרים לא יוכלו להביא בני זוג או בני משפחה, ויוכלו להישאר לאחר הלימודים רק אם יהיו במקצוע חיוני. בנושא הסירות הקטנות שחוצות את תעלת למאנש עם מבקשי מקלט, המפלגה מציעה תכנית ארבע נקודות: עזיבת בית הדין האירופי לזכויות אדם (רעיון שהמפלגה השמרנית משתעשעת בו לא מעט), אפס אפשרות למי שנכנסו לבריטניה בצורה לא מוסדרת להישאר בממלכה, הקמת משרד ממשלתי להגירה ושליחת כל מי שנתפסים על הסירות הקטנות בחזרה לצרפת (דבר שלא ישים בטווח המידי, שכן אם לא מדובר באזרחי צרפת לא ניתן לכפות על צרפת לקבלם חזרה ללא הסכם, ולכן קודם יש לחתור להסכם כזה). בנוסף, בחינת בקשות המקלט תיעשה באופן מהיר ואם צריך בים. מי שיימצא שהגיעו למדינה בטוחה לא יוכלו לבקש מקלט? מי שיגיעו ממדינה לא בטוחה? לא ברור. והדובדבן שבקצפת: מס על העסקת מהגרים, כדי להביא להעדפת כוח אדם מקומי, באמצעות העלאת הביטוח הלאומי לזרים (שבחלקו משולם על-ידי המעסיק), למעט בעסקים קטנים או במקצועות הבריאות והסיעוד.
נושא ליבה נוסף הוא, איך לא, הכלכלה, שזוכה להתייחסות רק במקום השני. הדבר מלמד שמבחינת פרג’, הדרך הטובה ביותר לתפוס טרמפ על מצביעי השמרנים היא באמצעות ההגירה, יותר מהכלכלה. בכל מקרה, החוזה מציע מצד אחד קיצוצים בהוצאות והכנסות לקופת המדינה – הפחתה של 5% מההוצאה הממשלתית, קיצוץ בסיוע למדינות עולם שלישי, שיפור רשות המסים כדי להגביר את הגבייה, הסרת הרגולציות מימי האיחוד האירופי ועוד – ומצד שני הפחתת מסים מרשימה. כמה מרשימה? אנחנו מדברים על התחלת תשלום מס הכנסה רק מהכנסה שנתית של 20 אלף ליש”ט ומעלה, ביטול מס ירושה על נכסים בשווי של פחות מ-2 מיליון ליש”ט, ביטול מסי אנרגיה, העלאת הרף לתשלום מס חברות וגם הורדתו. כמה הורדות המסים האלו נדיבות? לפי המצע, שוויין הוא כ-88 מיליארד ליש”ט בשנה, שימומנו באמצעות הקיצוצים שהוזכרו. בפועל, המומחים סקפטיים לגבי היכולת לקצץ 5% מהוצאות משרדי הממשלה, במיוחד בהתחשב בכך שחלק מהמשרדים – הגנה ובריאות למשל – נחשבים ל”מוגנים” בשל חיוניותם, מה שיצריך קיצוץ גדול יותר במשרדים אחרים. אפילו פרג’ נאלץ להודות שההבטחה להורדת המסים הזו היא בעיקר כדי “לעורר דיון” ושהוא לא יכול להבטיח את מימושה.
לגבי ה-NHS, נושא ליבה בפוליטיקה הבריטית, המפלגה גם מבטיחה גדולות ונצורות. היא מעוניינת לחסל את רשימות ההמתנה באמצעות הגדלת כוח האדם – דבר שיקרה באמצעות הטבות מס לצוותים רפואיים והקלות מרחיקות לכת בשכר הלימוד במקצועות הרלוונטיים – וכמו כן הישענות על השוק הפרטי, כולל מתן ואוצ’רים למי שיחכו לרופא משפחה יותר משלושה ימים או לרופאה מומחה יותר משלושה שבועות. בנוסף, מובטחות רפורמות מבניות ב-NHS כדי לקצץ בבירוקרטיה בו. בנושא האקלים, פרג’ מעוניין להפסיק עם השאיפה לאפס-פליטות, וכחלק מכך לבטל את הסובסידיות שנועדו להביא את בריטניה לשם, בטענה שזה פשוט יקר מדי. עם זאת, הוא כן ישמח להשתמש באנרגיה גרעינית ולהשתמש בטכנולוגיות חדשות שיאפשרו אנרגיה נקייה יותר.
גם הנושא של חוק וסדר מככב. על סדר היום גיוס של עוד 40 אלף שוטרים (ומתן עדיפות ליוצאי צבא), מדיניות “אפס סובלנות” כלפי פשיעה (כולל מאסר עולם לסוחרי סמים) וכמובן להוציא מהמשטרה כל זכר ל-woke. בנוסף מערכת המשפט הפלילית תחוזק וההגדרה לפשע שנאה תהודק כך שתכלול טווח צר יותר של פעולות. ואם כבר הזכרנו מלחמה ב-woke, אז גם מערכת החינוך על הפרק, כשבראש “קוריקולום פטריוטי”, מלחמה ב”אידיאולוגיה הטרנסית” וקיצוץ בתקציב אוניברסיטאות שפוגעות בחופש הביטוי. זאת לצד נושאי חינוך נוספים, כמו הקלות מס בחינוך הפרטי ומסלול אקדמי בן שנתיים בלבד כדי להקל בחובות הסטודנטים.
כמובן, נייג’ל פרג’ נחשב לפנים של הברקזיט, ובהתאם המצע מתייחס גם לכך: הוא מעוניין לבטל את מתווה וינדזור ולשאת ולתת מחדש על הסכם הסחר עם האיחוד האירופי – שני הסכמים בהם מתגאים רישי סונאק ובוריס ג’ונסון בהתאמה – בטענה שהם משאירים את בריטניה תחת השפעה של האיחוד. כמו כן, הם מעוניינים להוציא את הצבא הבריטי מתכנית הגנה משותפת עם האיחוד כדי שלא להסתכן בכך שכוחות האיחוד יפקדו על כוחות בריטים. ועוד בענייני ביטחון, המצע מבטיח את העלאת תקציב ההגנה ל-2.5% מהתמ”ג ובהמשך ל-3% – שאפתני יותר מהמצע השמרני – הטבות והגנות למשרתים, הקמת משרד ממשלתי לווטרנים ועוד. אגב, בכל מדיניות החוץ והביטחון היחסית ימניות האלו, ישראל כלל לא מוזכרת, לטוב ולרע.
במצע כלולים גם נושאים נוספים כמו בינוי (שינוי המערכת כדי שייבנו יותר בתים, בעיקר), משפחה (בדגש, שוב, על מאבק בטרנס*), תשתיות, חקלאות ועוד. נתעכב כאן על עוד שני נושאים. לגבי החוקה, המפלגה כאמור רוצה לעזוב את ה-ECHR, לערוך רפורמה דמוקרטית בבית הלורדים (דבר שהלייבור זנחה במצע שלה), העברת שירות המדינה למודל האמריקאי (כך שיתחלף עם הממשלה), ביטול כמעט מוחלט של ההצבעה בדואר, מעבר לייצוג יחסי בבחירות והעברת חוק זכויות אדם שלא יאפשר שוב הטלת סגר כפי שהיה בקורונה. הנושא השני הוא זהות וערכים, במסגרתו בריטניה תצא בערך מכל פורום בינלאומי אפשרי, תבטל חקיקה פרוגרסיבית למען שוויון וגיוון, תשריין את חופש הביטוי בחוק כדי להיאבק בפוליטיקלי קורקט ועוד.
אם לסכם, לפני שמדובר במצע עם לא מעט חלקים פופוליסטיים ולא בהכרח ישימים, מדובר במצע שמבקש לחזר אחרי האגף הימני של המפלגה השמרנית. רבות מההבטחות שמצוינות כאן הוצעו על-ידי אנשים כמו סואלה ברוורמן, רוברט ג’נריק וג’ייקוב ריס-מוג כבר מזמן. פרג’ מבין מי הבייס החדש והמתרחב של מפלגתו ופונה קודם כל אליו.
עתיד תוצרת סקוטלנד: מצע ה-SNP
ג’ון סוויני נחשב דווקא לאחד הגורמים המרכזיים והמתונים ב-SNP וגם לפוליטיקאי מנוסה מאוד. אולי בגלל זה הוא החליט שהדרך הנכונה בבחירות האלה היא לשבור שמאלה ולאגף את הלייבור כדי להתבדל מניסיונותיו של קיר סטארמר לפנות למרכז. ולמה בעצם שה-SNP תהיה זהירה במצע שלה? כמפלגה שמתמודדת רק על57 המושבים הסקוטים בפרלמנט ונחשבת מוקצית בעיניי המפלגות היוניוניסטיות (כך שאפילו אם פעם תהיה שוב קואליציה בבריטניה הסיכוי שה-SNP תהיה שם הוא אפסי), נציגיה בווסטמינסטר יהיו לעולם באופוזיציה. לכן, המדיניות במצע ה-SNP – תחת הכותרת “עתיד תוצרת סקוטלנד” (A Future Made in Scotland) – אפילו לא מופיעה כמשהו שמצופה מהמפלגה לבצע, אלא כ”קריאות לממשלת בריטניה הבאה”. בניגוד למצעים האחרים, אין אפילו ניסיון לחשב איך לממן את המדיניות הזו. המסים באנגליה ו-וויילס לא מעניינים את ה-SNP. אז מה קוראת ה-SNP לממשלת בריטניה לעשות?
קודם כל – לתת עצמאות לסקוטלנד. טיעוני העצמאות המוכרים של ה-SNP מופיעים במצע, והוא קורא לממשלה הבריטית לתת לפרלמנט הסקוטי את הסמכות לחוקק חוק משאל עם נוסף. אם מישהו חשב שהביקורת על ממשלת ה-SNP, לפיה היא עוסקת יותר מדי בעצמאות סקוטית שלא תגיע בזמן הקרוב ומעט מדי בבעיות היומיום של הסקוטים תשפיע על המצע ותגרום למפלגה לעסוק בדברים אחרים – אז ממש לא. זה החלק הראשון של המצע ומבחינת SNP מה שמאפשר את כל היתר. כמובן, זו קריאה ששתי המפלגות הגדולות בווסטמינסטר התחייבו לא להיענות לה.
חוץ מזה, ה-SNP תקרא לממשלה הבריטית הבאה להצטרף לאיחוד האירופי. בריש גלי. במצע מסבירים כי אי-אפשר להעמיד פנים כאילו ברקזיט לא השפיע ועדיין משפיע לרעה על סקוטלנד ועל בריטניה בכלל וגורם למחסור ולעליות מחירים. במצע משתמשים בביטוי “קשר של שתיקה” לכאורה בין השמרנים ללייבור, וזו לא הפעם היחידה שנעשה שימוש בביטוי הזה.
כלכלית, ה-SNP מתחייבת להילחם נגד קיצוצים בווסטמינסטר, וגם בסעיף הזה מדובר על אותו קשר שתיקה לכאורה בין המפלגות הגדולות – שתיהן יודעות שיהיו קיצוצים בפרלמנט הבא ושתיהן מסכימות לא לדבר על זה. לא מדובר בתיאוריית קונספירציה ויש סיבות טובות להאמין שזה נכון. ה-SNP גם תקרא להשקעה של 28 מיליארד בכלכלה הירוקה, ולא במקרה זה בדיוק הסכום שלייבור הייתה אמורה להשקיע לפני שקיר סטארמר חזר בו מההבטחה הזו בהיעדר מקור מימון. חוץ מזה, ה-SNP מעוניינת להעביר עוד מסים לשליטת הפרלמנט הסקוטי – למשל אגרת כביש מהיר שכיום נקבעת בווסטמינסטר או מס על דלק. ברווחה יש קריאה להארכת חופשת הלידה לשנה בתשלום וביטול מכסת שני ילדים על קצבאות (שקיר סטארמר אמר שלא יבטל וספג ביקורת קשה על כך). ה-SNP תצטרף ללייבור בביטול תכנית רואנדה וגם בהורדת גיל ההצבעה ל-16.
המפלגה מבטיחה לטפל במשבר הסמים בסקוטלנד. זה לא צריך להפתיע אף אחד שצפה בטריינספוטינג, אבל סקוטלנד מובילה עולמית בתמותה ממנת יתר. בפער עצום. למרות ירידה בשנה שעברה, המספרים עדיין גבוהים מאוד. המפלגה תתמוך בלגליזציה של סמים לשימוש אישי כדי לאפשר לאנשים להשתמש בסמים באופן בטוח – מאוד נוח משום שלגליזציה של סמים היא עניינה של וסטמינסטר ואפשר לשכוח מי היה בשלטון בסקוטלנד ב-17 השנים האחרונות.
מבחינת מדיניות חוץ, תחום שלא באחריות הממשלה הסקוטית, מלבד הצטרפות לאיחוד האירופי, ה-SNP תתמוך בחיזוק מחויבויותיה של בריטניה לזכויות אדם והסכמים בינלאומיים. המפלגה קוראת להפסקת אש מידית בעזה תוך שחרור החטופים. המפלגה תתמוך באיסור על מכירת נשק לישראל ובהכרה מידית במדינה פלסטינית – גם כאן היא מתבדלת מהלייבור והליברל-דמוקרטים בנקיטת עמדה פרו-פלסטינית מובהקת. ההחלטות של נורווגיה, אירלנד וספרד לעשות זאת בזמן האחרון מקלות מאוד על ה-SNP, מפלגה פרו-אירופית כאמור, לומר שהיא בסך הכל מיישרת קו עם העמיתים ביבשת. המפלגה גם מחויבת לתמוך בסיוע לאוקראינה.
כאמור, ה-SNP לא באמת חושבת שיש לה יכולת לבצע את כל התכניות הללו מעצם העובדה שבבריטניה היא לעולם לא חלק מהממשלה. בניגוד לבחירות 2019, בהן היא רשמה הצלחה חסרת תקדים וזכתה כמעט בכל המושבים הסקוטים, הפעם יש לה רק מה להפסיד וכנראה שהיא באמת תפסיד, השאלה כמה. במפלגה יקוו שהניסיון לעקוף את הלייבור משמאל יצליח להשאיר את ה-SNP עם רוב המושבים הסקוטים ביד, ובעיני מנסחי המצע יהיה בכך אשרור לתמיכה של רוב הסקוטים בעצמאות. בעצם, גם אם לא יהיה רוב ל-SNP הם ימשיכו לדרוש עצמאות. רק אל תזכירו להם שכבר היה משאל עם ב-2014.
תמונת המראה לכך היא שבעיניי ממשלת בריטניה הבאה, גם רוב ל-SNP בסקוטלנד לא יהיה סיבה טובה לאפשר משאל עם נוסף. השאלה היא האם ממשלה פחות לעומתית בווסטמינסטר תגביר או תחליש את התיאבון הסקוטי לעצמאות.
תקווה אמיתית: מצע הירוקים
ונסיים עם המפלגה הירוקה של אנגליה ו-וויילס (המפלגה הירוקה הסקוטית היא נפרדת ולא מכניסה חברי פרלמנט לבית הנבחרים). המצע שלה התפרסם תחת הכותרת “תקווה אמיתית. שינוי אמיתי” (Real Hope. Real Change). אז מה יש שם?
קודם כל, צריך להגיד שהמפלגה לא באה עם יותר מדי יומרות ביצועיות. באופן דומה לזה של ה-SNP, הרטוריקה היא לא “תביא ל…” או “תספק” או כל דבר כזה (למרות שיש במושגים האלו שימוש מועט), אלא בעיקר “תדחוף ל…”. כלומר, המפלגה מודעת לכך שהיא לא תהיה בעמדה לקבוע שום דבר מעבר לעיצוב המשרדים של חברי הפרלמנט שלה, ולכן לא מבטיחה הצלחות, אלא בעיקר ניסיונות לגרום למפלגת השלטון ללכת בכיוון שלה.
באופן מעניין, הירוקים מתחילים עם נושא הדיור. הכוונה היא לדיור בר-השגה, לפיזור של הבתים ברחבי המועצות, הקמת תשתית תומכת (בריאות, חינוך וכדומה), יעילות אנרגטית, פיקוח שכר דירה, בניית 150 אלף בתים חדשים בכל שנה ועוד. בתחום הבריאות היא רוצה לקצר את רשימות ההמתנה ב-NHS, להגדיל את הגישה לרופאי משפחה ולהבטיח גישה לרופאי שיניים. המצע לא מספק תכנית לכך, אלא רק עלויות. לכן המפלגה מבטיחה לדחוף להגדלת תקציב ה-NHS ולתכניות בריאות שונות ועוד. זאת בנוסף לקידום רעיונות דומים בתחומים הדנטליים, סיעוד ובריאות הנפש, וגם רפורמות מסוג אחר כמו שינוי חוקי הסמים בבריטניה, שלפי המצע הם “קאונטר-פרודוקטיביים”, תמיכה בהמתת חסד לבני אדם ועוד.
רק לאחר כל אלו המפלגה מגיעה לדבר על הכלכלה. המצע מבטיח לדחוף להפוך את הכלכלה לירוקה יותר באמצעות שורת צעדים: 40 מיליארד ליש”ט בשנה בפרלמנט הקרוב שיושקעו בטרנספורמציה לכלכלה ירוקה; הטלת מס פחמן כדי להיגמל מדלקי מאובנים; והעברת הרכבות, חברות המים וחמש חברות האנרגיה הגדולות לבעלות ציבורית. בנוסף, הירוקים רוצים לראות השקעות עתק בפיתוח כישורים של העובדים, מס עושר על נכסים החל מ-10 מיליון ליש”ט, העלאת מס רווחי הון ועוד מסים שיוטלו על השכבות הגבוהות. בניגוד למפלגות אחרות, הירוקים לא פוסלים את הרעיון של הגדלת החוב לצורך השקעה.
רק לאחר כל אלו המצע מגיע לאנרגיה ירוקה, מה שבאמת מעלה תהיות לגבי העריכה. בכל מקרה, הירוקים שואפים להגיע לכך שעד 2030 כ-70% מהחשמל בבריטניה יסופק על-ידי אנרגיית רוח, להגביר את היקפי החשמל הסולרי, וכמו כן שהקהילות יהיו הבעלים של חברות האנרגיה שמשמשות אותן. במקביל, רישיונות חיפוש חדשים שניתנו לאחרונה לנפט וגז וכמו כן סובסידיות שדלקי המאובנים מקבלים יבוטלו אם זה תלוי בירוקים, בנוסף למס פחמן שיוטל על ייבוא דלקים כאלו. ומה לגבי אנרגיה גרעינית? למרות שבמפלגות אחרות רואים באנרגיה זו פתרון שכן היא נוחה יותר לניצול מאנרגיה מתחדשת אך לא פולטת גזי חממה, במפלגה הירוקה סבורים אחרת. לדבריהם מדובר באנרגיה מסוכנת ויקרה והפיתוח של תחנות כוח גרעיניות חדשות גם כך היה איטי מדי. הפרק על השמירה על הטבע, אגב, מגיע רק כמה פרקים מאוחר יותר, שוב מה שנראה כמו עריכה משונה, עם הבטחות לחקיקת זכות אדם לאוויר נקי וכמו חקיקת זכויות לטבע עצמו – מבלי לפרט מה הן יהיו, אז אל תשאלו – וכמו כן סיום המצב בו הביוב נשפך לנהרות. כמובן שגם בתחומי התחבורה, החקלאות ועוד יש הבטחות הנוגעות לשמירה על הטבע.
בחברה ורווחה, הירוקים רוצים להסיר את כל המגבלות החוקיות על איגודי העובדים, חקיקה שתאסור על השכר הגבוה ביותר בארגון כלשהו להיות יותר מפי 10 מהשכר הנמוך ביותר, העלאת שכר המינימום ל-15 ליש”ט בשעה ומעבר לשבוע עבודה בן ארבעה ימים. זאת בנוסף להעלאת הקצבאות, ביטול הגבלת קצבת הילדים (שכיום מאפשרת לקבל תמיכה עבור שני ילדים בלבד), שאיפה להכנסה אוניברסלית, תחבורה ציבורית חינם לתלמידים נכים ועוד. בחלק מהמקרים, מדובר פה בהליכה יותר שמאלה ממה שמצע הלייבור של 2019, אז תחת ג’רמי קורבין, הציע. אבל קורבין הציע תכנית פיסקלית מפורטת בהרבה שתוכל לממן את זה.
בתחום זכויות האדם, נראה שהירוקים מוכנים להצטרף לנייג’ל פרג’ בכל הנוגע למעבר לשיטת בחירה יחסית ולרפורמה בבית הלורדים (כדי לאזן ולהוות למפלגה גם תמונת ראי, הירוקים מבטיחים מדיניות הגירה נדיבה ממה שכל מפלגה אחרת מוכנה להציע), וללייבור ול-SNP בנוגע להורדת גיל הבחירה ל-16. הם גם רוצים להילחם באפליה, במיזוגיניה, אסלאמופוביה ואנטישמיות (כדאי שיתחילו בבדק בית), וכמו כן מאבק למען זכות ההגדרה העצמית של טרנס*, עניין שנוי במחלוקת בבריטניה.
גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני במצע. הוא כולל גינוי הן לטבח ה-7 באוקטובר והן למה שצה”ל מבצע בעזה מאז. בהתאם, המפלגה מבטיחה לקדם הפסקת אש דו-צדדית, שחרור החטופים, אמברגו נשק על ישראל, סיום השלטון הישראלי בשטחים, קידום פתרון שתי המדינות כך שיאפשר ביטחון לשני הצדדים, חידוש המימון לאונר”א ותמיכה בתביעה של דרום אפריקה ב-ICJ. אבל למרות שכנראה הסכסוך הוא החלק הבולט ביותר בפרק שעוסק ביחסים בינלאומיים, יש בו עוד כמה הבטחות, כמו המשך התמיכה באוקראינה, מחויבות לחוק הבינלאומי, הצטרפות מחדש לאיחוד האירופי, הגבלת הנשק הגרעיני והגדלת הסיוע למדינות מתפתחות לאחוז שלם מהתמ”ג. למעט ההבטחות בנושא אוקראינה, המצע נראה ככמעט מתעלם מהאתגרים שנוצרים בשל התהוות הציר בין המדינות האוטורטריות. אבל כשהירוקים מראש רק מתחייבים “לדחוף” למעשים האלו, ולא באמת להוציא אותם לפועל או לקחת עליהם אחריות, אז מה אכפת להם להבטיח?