ג’ון סוויני (בתמונה) נבחר לתפקיד השר הראשון של סקוטלנד, לאחר שמוקדם יותר השבוע נבחר להחליף את המזה יוסף בראשות ה-SNP. הוא ניצב בפני אתגר עצום בבחירות לפרלמנט הבריטי, ואחר כך אתגר עצום נוסף בבחירות לפרלמנט הסקוטי. האם דווקא מי שנתפס כפוליטיקאי מנוסה ומתון אך לא מלהיב במיוחד יכול לשמור על ה-SNP כמפלגה החזקה בסקוטלנד? | צילום: ממשלת סקוטלנד
מוקדם יותר היום (ג’) הפרלמנט הסקוטי בחר לתפקיד השר הראשון את ג’ון סוויני לתפקיד, אחרי שזה נבחר כמועמד היחיד לעמוד בראשות ה-SNP. לא לחינם סוויני היה המועמד היחיד ובחירתו נראית צעד מתבקש מאוד, צעד של קונצנזוס במפלגה שידעה הרבה סכסוכים פנימיים בשנים האחרונות. חברת הפרלמנט הסקוטי (והשרה לשעבר) קייט פורבס ופעיל מפלגה בשם גראם מקורמק עשו קולות של התמודדות, אבל בסופו של דבר החליטו לא לרוץ לראשות המפלגה ואפילו הודיעו במפורש על תמיכה בסוויני. עם זאת, סוויני ניצב בפני קרב בלימה קשה במיוחד שיכול להכריע לשנים הקרובות את גורל המטרה החשובה ביותר של ה-SNP, עצמאות סקוטלנד, וגם להשפיע על הפוליטיקה של בריטניה כולה. אם מישהו יכול לאחד את שורות ה-SNP, סוויני הוא האיש. לגרום למצביעים הסקוטים לתת מחדש את אמונם במפלגה – זו כבר משימה קשה בהרבה.
Congratulations to @JohnSwinney who has been elected by the Scottish Parliament as Scotland’s First Minister.
It’s time to write the next chapter in Scotland’s story and unite for Independence. pic.twitter.com/wKATIw72PW
— The SNP (@theSNP) May 7, 2024
הכירו את ג’ון סוויני
ראשית, צריך להיזכר מיהו ג’ון סוויני ואיך הוא מצא את עצמו כמועמד מוסכם על כולם להיות מנהיג ה-SNP ולכן גם השר הראשון. למי שעוקב אחרי פוליטיקה סקוטית, נדמה שהוא תמיד היה שם: סוויני, שחגג יום הולדת 60 בחודש שעבר, נולד וגדל באדינבורו והוא חבר המפלגה מגיל 15. הוא היה חלק מהפיכת המפלגה ממפלגת שוליים בפוליטיקה הסקוטית למפלגת השלטון הבלתי מעורערת. הוא חבר הפרלמנט הסקוטי מאז הפרלמנט הראשון שנבחר ב-1999. בשנים ההן, כשלייבור היתה מפלגת השלטון הבלתי מעורערת בסקוטלנד, סוויני אפילו כיהן כראש המפלגה עד 2004, אז החליף אותו אלכס סלמונד בעקבות אכזבה בבחירות לפרלמנט האירופי. הוא כיהן כחבר הפרלמנט הבריטי בין 1997-2001, ואחרי שנתיים של כהונה בשני פרלמנטים במקביל, החליט לוותר על המושב בווסטמינסטר לטובת המושב בהולירוד. אחרי כהונה בתפקיד שר בממשלת אלכס סלמונד, סוויני קודם למשרת סגן השרה הראשונה של ניקולה סטרג’ן, תפקיד בו כיהן תשע שנים, עד השנה שעברה.

מבחינת עמדות, סוויני משתייך לאגף המרכזי של ה-SNP. במפלגה יש גורמים שאין להם הרבה במשותף מלבד תמיכה בסקוטלנד עצמאית: בנושא זכויות טרנס* או מדיניות אקלים למשל – הם לא מסכימים. מדיניות אקלים לא שאפתנית מספיק בעיני הירוקים הייתה הרקע לנפילת הקואליציה בראשות המזה יוסף שהתפטר ממשרת השר הראשון, והיא אחד האתגרים של סוויני בתפקיד. המחלוקת על מידת הפרוגרסיביות של המפלגה בנושאים שאינם עצמאות סקוטלנד הייתה גם הרקע לפיצול בין ה-SNP למפלגת אלפה של אלכס סלמונד, שרוצה סקוטלנד עצמאית אבל הרבה פחות פרוגרסיבית. השר הראשון הנבחר לא התייחס ישירות לנושאים הללו, אבל רמז כי הוא “יקדם סדר יום שמאלי-מרכזי”.
האתגרים של ג’ון סוויני
החדשות הטובות עבור סוויני היא שיש לו עוד הרבה מאוד זמן עד הבחירות הבאות לפרלמנט הסקוטי שיתקיימו בעוד שנתיים בדיוק. עד אז, אין סיבה שממשלת המיעוט בראשותו לא תמשיך לכהן: בווסטמינסטר וגם בהולירוד כיהנו בעבר ממשלות מיעוט שהיו דווקא יציבות. בעצם, ממשלות מיעוט זו הנורמה בסקוטלנד, וממשלות קואליציה (כמו זו שכיהנה מ-2021) הן יוצאות הדופן. עד אז, יש לו זמן לרכוש מחדש את אמון המצביעים בהתנהלותו המתונה, המנוסה ובעיקר נטולת הדרמות המיותרות שהמפלגה הזו סיפקה.
החדשות הרעות הן שהמבחן הראשון שלו יגיע בקרוב מאוד וספק גדול אם יש לו בכלל הזדמנות הוגנת לעמוד בו. הבחירות לווסטמינסטר יתקיימו בחצי השנה הקרובה (כשראש הממשלה סונאק יואיל בטובו לקבוע להן מועד). המצב בסקרים לא נראה מדהים מבחינת SNP. בבחירות האחרונות המפלגה זכתה ב-48 מושבים מתוך 59 המושבים הסקוטים בפרלמנט. הפעם, הלייבור ו-SNP נמצאות בתחרות צמודה במיוחד, וברור שגם אם ה-SNP תצליח לסיים עם יותר קולות מהלייבור, המפלגה בראשות אנאס סארוואר לא תסתפק במושב אחד בלבד. עד עליית ה-SNP, הלייבור תמיד הייתה המפלגה החזקה בסקוטלנד, ונראה שהיא יכולה הפעם לחזור למעמד הזה, ובוודאות לקבל בחזרה את תואר המפלגה היוניוניסטית הכי גדולה.

מה צופן הפרק הבא?
הדלק שנשפך על מדורת העצמאות הסקוטית – המיאוס שרוב הסקוטים רוחשים לשמרנים כמו גם ברקזיט והרצון של רוב הסקוטים להישאר באיחוד האירופי – דיי מיצה את עצמו. צריך גם להזכיר את פרשת השחיתות של סטרג’ן, שמוסיפה לתחושת המיאוס משלטון ה-SNP בסקוטלנד אחרי 17 שנה של שרים ראשונים משורות המפלגה.
כעת, יש סיכוי לממשלת לייבור בווסטמינסטר, וגם אם היא לא תאפשר עצמאות סקוטית או משאל עם (בטוח לא בחמש השנים הקרובות), היא תהיה הרבה פחות לעומתית לממשלה הסקוטית. זו אפשרות שקורצת למצביעים סקוטים רבים. נראה שג’ון סוויני מבין את זה, והוא כבר הצהיר כי ישתף פעולה עם היוניוניסטים בארצו.
כל מי שמכיר את סוויני מתאר אותו כמתון, מאחד, מנוסה, אבל לא מלהיב במיוחד. בסופו של דבר, הוא גבר לבן הטרוסקסואל ולא צעיר במיוחד, בשר מבשרה של הממשלה הסקוטית בשנים האחרונות, שמציע בגדול עוד מאותו הדבר. סוויני הצהיר שימשיך באסטרטגיית השגת העצמאות של קודמו, המזה יוסף, אבל אין לו את הכריזמה של סלמונד או של סטרג’ן. הוא אמנם מנוסה מאוד ויודע איך להתנהל בקמפיין בחירות, אבל לא בטוח שמה שיציל ל-SNP את המושבים שבסכנה זו דווקא גרסה סקוטית של ג’ו ביידן.

הפסד של מושבים בבחירות יתקבל בהבנה: ה-SNP הגיעה לשיא כוחה בבחירות האחרונות, ובעצם אין לה כמעט מה להרוויח אלא רק מה להפסיד. קשה לשחזר תוצאה היסטורית כזו. עם זאת, הפסד של יותר מדי מושבים בבחירות עלול להעיר את המחלוקות הפנימיות ב-SNP והפאניקה מאובדן השלטון בסקוטלנד ב-2026 תעשה את שלה, במעין תמונת ראי למה שקורה עכשיו בשמרנים.
10 שנים אחרי משאל העם על העצמאות, היחלשות של ה-SNP בשנתיים הקרובות בשני הפרלמנטים תיתפס כאשרור התוצאות שלו ורעיון העצמאות הסקוטית, לפחות כרגע, ילך ויתרחק. ג’ון סוויני הבטיח בנאום לאחר בחירתו להנהגת ה-SNP לפתוח “פרק חדש”. עם זאת, לא בטוח שזה פרק שב-SNP ישמחו לדעת איך הוא מסתיים.
לממשל הסקוטי של ה-SNP לא יהיה קל כל כך לשרוד כמו שאתה מתאר לדעתי… הירוקים כבר אמרו שהם לא מתכוונים לוותר ״על אף אחד״ מהסעיפים בהסכם שחתמו עם ניקולה סטרג׳ון, ולפני שיוסף התפטר הם גם היו מוכנים לתמוך בהצעת אי אמון של הלייבור להפיל את הממשלה. להרבה אנשים ב SNP נמאס מהירוקים ככה שעימות יהיה בלתי נמנע , אבל איכשהו זה נראה שלקיר סטארמר יש דווקא אינטרס להשאיר את ה SNP בשלטון בסקוטלנד עד הבחירות הכלליות בגלל שממשל סקוטי של הלייבור יכול לגרום לבלגן בשבילו ולאובדן תמיכה בלייבור בסקוטלנד .
כאמור, רוב הממשלות בסקוטלנד היו ממשלות מיעוט, וסוויני הוא פוליטיקאי מנוסה ודיפלומט מצויין. אני מאמין שהוא יצליח להישאר בשלטון עד 2026. כאמור, זו המשימה הכי קלה שלו.