האם רישי סונאק הצליח להגיע להסכמות עם האיחוד האירופי כדי לבצע את השינויים הנחוצים בפרוטוקול צפון אירלנד? לפי העיתונות, אכן כך. אבל הצרות של סונאק רק מתחילות, שכן ההתנגדויות רבות. מצד אחד ה-DUP, המפלגה היוניוניסטית השלטת בצפון אירלנד, שהעמידה שבעה מבחנים שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם. מצד שני טהרנים במפלגה השמרנית עצמה, שמספרם כנראה מגיע לכמאה, שמאיימים למרוד בממשלה על רקע מה שנראה כמו פשרה על הברקזיט. וגם בוריס ג’ונסון מנסה להתערב כדי לערער את הממשלה ולחזור לדאונינג 10. ובינתיים האופוזיציה מציעה את תמיכתה, אבל סונאק לא יכול להיענות להצעה | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10
ב-15 בינואר 2019 התקיימה בבית הנבחרים הצבעה על הסכם היציאה מהאיחוד האירופי שהביאה ראשת הממשלה דאז ת’רזה מיי. הממשלה קבעה שיא היסטורי כשהפסידה בהצבעה בהפרש של 230 קולות (432 נגד מול 202 בעד), ההפסד הפרלמנטרי הגדול ביותר לממשלה בריטית עד היום. הסיבה לכך הייתה שמעבר להתנגדות הברורה מאליה של האופוזיציה (למעט כמה שהחליטו להצביע עם הממשלה כי עדיף הסכם רע מלסיים בלי הסכם כלל), היו גם מעוזי התנגדות חזקים בתוך המפלגה השמרנית וגם ה-DUP, שתמכה בממשלת המיעוט מבחוץ, סירבה לשתף פעולה הפעם. הצרות של מיי החלו עוד הרבה קודם, אבל זו ללא ספק הייתה אחת מנקודות השפל ואחת מנקודות הציון של בלגן הברקזיט תחת שלטונה. בסופו של דבר, חוסר הצלחתה לגייס את הרוב הדרוש להעברת ההסכם בפרלמנט הביא לנפילתה.
האם יכול להיות שרישי סונאק הולך לעמוד בפני מצב דומה? לפי הדיווחים סונאק על סף הסכם עם האיחוד האירופי לגבי שינויים בפרוטוקול צפון אירלנד. אבל נראה ששוב טהרני הברקזיט במפלגה שלו וה-DUP הולכים לעשות לו צרות על מה שייראה להם כמו התפשרות על פחות מ-100% ברקזיט. האם הממשלה שלו תוכל לעמוד בכך?
תזכורת
בואו נלך אחורה. אחרי שת’רזה מיי נאלצה להתפטר, הגיע במקומה בוריס ג’ונסון. מבלי להיכנס לתוכן החלקים שעוררו התנגדות בהסכם של ת’רזה מיי, רק נספר שג’ונסון החליף אותם במה שזכה לשם “פרוטוקול צפון אירלנד”. בגדול, בגלל הצורך מצד אחד להימנע מגבול קשיח בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית (הסדר שסיים את תקופת הטרור, “הצרות”, בצפון אירלנד), ולא להחדיר לשוק האיחוד האירופי (אירלנד) סחורות שלא עומדות בתקנים מצד שני, הוחלט על גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד. סחורות שעוברות מבריטניה לצפון אירלנד יצטרכו לעבור במכס בנמלים של צפון אירלנד ובחלק מהמקרים לשלם מכס, במקרה שהסחורה אמורה לעבור לאירלנד. בגלל שסחורות יכולות לעבור באופן חופשי בין שני חלקי האי האירי, צפון אירלנד נשארה כפופה חלקית לחוקי האיחוד. בוריס ג’ונסון הבטיח שפירוש הפרוטוקול אינו גבול בים האירי, אבל הוא לא סיפר את האמת בנושא.
ובצפון אירלנד כעסו מאוד על הפרוטוקול הזה, בטענה שהדבר משנמך את מקומה של צפון אירלנד בתוך הממלכה המאוחדת. הדבר הביא לכך שלפני שנה פול גיוואן (DUP) התפטר מתפקידו כשר הראשון של צפון אירלנד. בגלל שמבנה השלטון בצפון אירלנד מחייב ממשלת אחדות בין יוניוניסטים (תומכי הממלכה המאוחדת) ללאומנים (תומכי אחדות עם אירלנד), פירוש הדבר היה פירוק הממשלה מבלי יכולת להרכיב אחת חדשה. גם אחרי הבחירות לאסיפת צפון אירלנד ה-DUP, כמפלגה היוניוניסטית הגדולה, סירבה לקחת חלק בממשלה או אפילו לתת לאסיפה המחוקקת לתפקד. כך צפון אירלנד נשארת משותקת פוליטית.
הדבר הביא את ממשלת ג’ונסון לנסות לשנות את הפרוטוקול באופן חד-צדדי באמצעות חקיקה, מה שהתקבל בעין מאוד לא יפה באיחוד האירופי. כשסונאק נכנס לתפקידו באוקטובר האחרון הוא הלך על גישה פחות לעומתית והיה נראה שנרשמות התקדמויות מול האיחוד. וכעת נשאלת השאלה האם יהיה אפשר להפוך את ההתקדמויות האלו להסכמות של ממש על שינויים בפרוטוקול כך שייטיבו עם כל הצדדים.
מה התקדם מול האיחוד?
היו לא מעט דיווחים על התקדמויות משמעותיות במגעים עם האיחוד האירופי. אפילו היה רגע בו הסכם היה אמור להיות מוצג שלשום (ג’), אבל זה כבר לא קרה. לפי הדיווחים, ההסכם יכלול את הדברים הבאים: ראשית, חלוקה למסלול אדום ומסלול ירוק. מכירים מנתב”ג? אז דומה. במסלול הירוק יהיו סחורות שנועדו להישאר בצפון אירלנד ומעבר לפטור ממכס גם יזכו לפחות בירוקרטיה ומעבר מהיר בנמל. במסלול האדום יהיו סחורות שנועדו להמשיך לאירלנד, ושם כבר תיעשה פעולת המכס. עדיין לא ברור עד כמה באמת יהיה קל יותר לסחורות במסלול הירוק. שנית, למרות ההתנגדות הבריטית, בית הדין האירופי לצדק, גוף של האיחוד, ימשיך להיות גורם האכיפה. שלישית, התגמשות מסוימת מצד האיחוד לגבי סיוע של המדינה לעסקים, עניין שבו כרגע בריטניה צריכה להישמע לכללי האיחוד במה שנוגע לצפון אירלנד.
אם אכן יהיה הסכם, כזה או בנוסח קצת אחר, זה יהיה הישג ענק לסונאק. אחרי שלאיחוד נמאס מבוריס ג’ונסון, שמהרגע הראשון לא התכוון לכבד את ההסכם המקורי שנחתם והוכיח שחתימתו לא שווה את הנייר עליו היא משורבטת, ואחרי שליז טראס הלעומתית לא הספיקה לעשות יותר מדי חוץ מלגרום לסחרור כלכלי ולהתפטר, הגיע סונאק הפרגמטי. סונאק בא ממקום של משא ומתן בתום לב, ממקום של רצון להגיע להסדר בר קיימא. ונראה שזה מצליח לו. אבל גם אם רישי סונאק ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין יגיעו להסכמות, יש בפני ההסכם הזה כמה מכשולים רציניים.
ה-DUP
מכשול ראשון הוא ה-DUP, המפלגה היוניוניסטית הגדולה בצפון אירלנד ומי שמסרבת לאפשר למוסדות צפון אירלנד לתפקד עד שלא ימולאו כל דרישותיה. המפלגה הציבה שבעה מבחנים בהם הסכם יצטרך לעמוד כדי שהיא תסכים לחזור לאפשר למוסדות לפעול.
ראשית, הגנה על סעיף 6 בחוק האיחוד 1800 (שהפך את אירלנד לחלק מהממלכה המאוחדת), שמבטיח שכל אזרחי בריטניה ייהנו מאותן זכויות. לדברי ה-DUP, העיקרון הזה הופר תחת הפרוטוקול במתכונתו הנוכחית. שנית, הימנעות מהפרדה של סחורות, מהבחינה הזו שצפון איריים יוכלו לקנות את כל הסחורה שלהם בריטית, גם אם היא לא עומדת בכללי האיחוד. שלישית, הימנעות מגבול פנימי בים האירי. רביעית, מתן סיי לתושבי צפון אירלנד על החוקים שחלים עליהם, כשהכוונה היא שכרגע אין להם סיי לגבי חוקי האיחוד שחלים באזור. חמישית, הפסקת הבדיקות לסחורות שמגיעות מבריטניה לצפון אירלנד, עם מוכנות למסלול שונה לסחורות שמיועדות להגיע לרפובליקה. שישית, כל הבדל רגולטורי בין צפון אירלנד לשאר הממלכה יהיה רק בהסכמת אסיפת צפון אירלנד. שביעית, היצמדות להסכם יום שישי הטוב (אותו הסדר שסיים את “הצרות”), לפיו יש צורך בהסכמת רוב הציבור הצפון אירי לכל הפחתה במעמדה של צפון אירלנד כחלק מהממלכה.
ראש המפלגה ג’פרי דונלדסון טוען שאין סיבה לא להגיע להסכם שגם עומד בכל שבעת המבחנים האלו ומצד שני לא מאיים על השלמות של השוק המשותף. אבל ההסכם של סונאק (לפי הפרסומים, כמובן. אין מסמך פומבי) לא עומד במבחן הרביעי (שכן בית הדין האירופי ישפוט לפי כללי האיחוד), לא בטוח שבמבחן החמישי (שכן לא ברור שהמסלול לסחורות שנשארות בצפון אירלנד יעברו ללא בירוקרטיה כלל) וגם השישי נמצא בספק. במילים אחרות, אנחנו כבר מקבלים פה צפי ל”לא” מכיוון ה-DUP והמשך השיתוק בצפון אירלנד.
השמרנים
הצרה השנייה מגיעה מכיוון הברקזיטרים בתוך המפלגה השמרנית, מפלגתו של סונאק. דיברנו על זה שהמפלגה השמרנית עוברת תהליך דוגמטיזציה, בו היא הופכת ממפלגה פרגמטית למפלגה טהרנית? אז הברקזיט הוא אחד הנושאים בו זה ניכר למדי. כמה ניכר? סונאק הוזהר שהוא עשוי לספוג מרד של יותר ממאה חברי פרלמנט שמרנים נגד ההסכם המתגבש. זו כנראה הסיבה לכך שההסכם לא הוצג לפרלמנט שלשום כפי שציפו שיקרה. בכל מקרה, עושה רושם שהוא מנסה להכין את המפלגה לפשרה על ברקזיט פחות טהור.
התערבות רצינית הגיעה מצדו של אחד, בוריס ג’ונסון. הוא, רק נזכיר, שואף לחזור לראשות הממשלה וחותר תחת מנהיגותו של סונאק, וככל הנראה זו אחת הסיבות להתערבות הנ”ל. מה ג’ונסון עשה? באמצעות “מקורבים” הוא הזהיר מפני נסיגה מחוק פרוטוקול צפון אירלנד. מדובר בחוק שאמור לאפשר לממשלה להתעלם באופן חד-צדדי מהפרוטוקול. החוק טרם עבר, ובממשלה סבורים שאם יצליחו להגיע להסכם עם האיחוד הרי שאין צורך בחוק הזה. הגיוני, הרי משמעותה של הצעת החוק הזו היא לשים פס על הסכם בינלאומי ואם עבדה כמנוף לחץ רצוי להיפטר ממנה בסיום התהליך (וזו גם דרישת האיחוד). אבל ג’ונסון טוען שזו תהיה “טעות גדולה”. סיבות ה”מקורבים” לא הדליפו.
Latest @guardian cartoonhttps://t.co/itGHoYUagp pic.twitter.com/ecU9Wj1hDA
— Ben Jennings (@BJennings90) February 19, 2023
ההתערבות של ג’ונסון יוצרת בלגן רב. מצד אחד פני מורדנט, מנהיגת בית הנבחרים וחברה בממשלה, אמרה שההתערבות הזו של ג’ונסון לא הייתה “לחלוטין בלתי מועילה”. למה זה אישיו? ובכן, כי אם עמדת הממשלה היא למשוך את הצעת החוק, הרי שמורדנט אמורה להגן על העמדה הזו. פירוש הדבר הוא או שהיא חורגת מהקווים או שהממשלה עדיין לא בטוחה מה לעשות עם זה. מצד שני, היו בממשלה גם מי שתקפו את ג’ונסון, כשהזכירו לו סיפור מ-2020. אז ממשלת ג’ונסון החלה לעבוד על הצעת חוק שתאפשר לבריטניה להחליט לבד אילו סחורות היא מעבירה עם ובלי מכס בין בריטניה לצפון אירלנד, בניגוד להסכם. הדבר גרם לזעם באיחוד, אבל הסעיפים הבעייתיים הוסרו כחלק מהמשא ומתן על הסכם הסחר עם האיחוד. אז מה בדיוק ג’ונסון רוצה?
בפרלמנט
בקיצור, רישי סונאק, אם הדיווחים נכונים, עשוי להתמודד עם כך שהבעיות בצפון אירלנד לא ייפתרו ושהמפלגה שלו תפנה נגדו. ראש האופוזיציה קיר סטארמר, יצוין, אמר שהלייבור תצביע בעד הסכם אם הוא אכן יפתור את הבעיות בפרוטוקול צפון אירלנד. אבל זה חסר משמעות: הישענות על הלייבור כדי להעביר מהלך שכל-כך הרבה שמרנים מתנגדים לו, ועוד בנושא כמו ברקזיט, פירושו גזר דין לסונאק.
אבל סטארמר גם החליט אתמול (ד’) לנצל את הסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה כדי ללחוץ על סונאק בנושא. סטארמר לחץ על סונאק להודות בכך שלא תהיה בררה אלא להשאיר בתוקף חלק מחוקי האיחוד בצפון אירלנד. סונאק אמר שהמשא ומתן עוד בעיצומו (לפי העיתונות ההסכם כבר נסגר) ושכל הסכם ימלא קודם כל אחר האינטרסים של צפון אירלנד. סטארמר ניסה לחלץ הבטחה שהצעת חוק פרוטוקול צפון אירלנד תיגנז במקרה של הסכם. סונאק התחמק מתשובה. לפחות על הדרישה של סטארמר להביא את ההסכם להצבעה סונאק השיב בחיוב. סטארמר שוב ניסה לשכנע את סונאק עם הצבעת הלייבור, אבל סונאק רק עקץ את סטארמר. וראש האופוזיציה אמר דבר אחד נכון: סונאק לא חמק ממתן תשובות לסטארמר, אלא לחברי מפלגתו שלו.
בהמשך עלה לדבר ראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון, שדרש מסונאק להסכים שיש צורך לפתור “עניינים חוקתיים ודמוקרטיים” וגם שלא ייתכן שחוקי האיחוד ימשיכו להיות תקפים בצפון אירלנד. סונאק סיפק הסכמה לגבי החלק הראשון, אבל התחמק מתשובה ישירה לחלק השני.
לאן פנינו?
ברקזיט יצר מצב מאוד ייחודי. אמנם מרידות בתוך מפלגת השלטון תמיד היו, אבל העובדה שהברקזיט מגובה במשאל עם נותנת הרבה יותר כוח לטהרנים לדרוש מראש הממשלה לבחור בין 100% ממה שהם תופשים כברקזיט ראוי לבין אפס הישגים והמשך התקיעות. המפלגה השמרנית סובלת מזה מאוד, ולפי הדיווחים סונאק עושה מאמצים שונים כדי להעביר את חברי הפרלמנט הבעייתיים לצד שלו.
אבל צריך להיות כנים לגבי זה: להרבה מאוד מהטהרנים האלו לא אכפת מצפון אירלנד. הם מוכנים להחזיר את הגבול הקשיח לאי האירי, על כל ההשלכות של מהלך כזה. העיקר שתהיה ריבונות מושלמת ושחרור מלא מהאיחוד. אבל הם לא מוכנים לספק שום פתרון לסוגיית הגבול. הם פשוט יגידו “לא” לכל פתרון פרגמטי אם הוא יוביל ולו לדריסת רגל קטנה של האיחוד בשטחי הממלכה.
לכן, סונאק עלול למצוא את עצמו באותו מצב של ת’רזה מיי ב-2019: תקוע, עם מפלגה שלא משתפת פעולה ו-DUP שתשתף פעולה אפילו פחות. וכפי שאומרים בדיילי מייל, ממש לא בטוח שהממשלה תחזיק מעמד ככה. וזה יותר גרוע ממה שקרה ב-2019: מיי הייתה ראשת ממשלה שנתיים וחצי כשהיא נחלה את התבוסה המרה. סונאק לא נמצא בתפקיד אפילו ארבעה חודשים, אחרי שלפניו ראשת הממשלה החזיקה רק שבעה שבועות. התפרקות כזו עלולה לגרור את המפלגה השמרנית, ואיתה את כל המדינה, לכאוס פוליטי של ממש.