שנת כאוס

2022 הגיעה לסיומה והגיע זמן הסיכומים. מילה שיכולה לתאר היטב את השנה החולפת היא “כאוס”. 2022 הייתה כאוטית בפוליטיקה, כאוטית בכלכלה, כאוטית בצפון אירלנד, כאוטית בסקוטלנד וכאוטית גם בבית המלוכה. הנה חלק מהדברים שכדאי לזכור לקראת 2023 | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10

הבדיחה האחרונה על הפוליטיקה הבריטית היא שב-2022 היו חמישה שרי חינוך (נאד’ים זהאווי, מישל דונלן, ג’יימס קלברלי, קית’ מלטהאוס וג’יליאן קיגן), ארבעה שרי אוצר (רישי סונאק, נאד’ים זהאווי, קוואזי קווארטנג וג’רמי האנט), שלושה ראשי ממשלה (בוריס ג’ונסון, ליז טראס ורישי סונאק), שני מונרכים (אליזבת’ השנייה וצ’רלס השלישי) וכמובן כאוס אחד גדול. הבדיחה הזו (שהרבה יותר קצרה וזורמת בלי פירוט השמות) מייצגת באופן לא רע את האופן בו הפוליטיקה הבריטית הייתה הכל חוץ ממה שלרוב חושבים עליו כשחושבים על פוליטיקה בריטית: יציבות, קלאס, כמעט שעמום. לפחות את שורות המחץ השנונות בדיוני הפרלמנט השאירו לנו. הנה סיכום של 2022 בפוליטיקה הבריטית.

כאוס בדאונינג 10

אי-אפשר שלא להתחיל בעניין שקיבל הכי הרבה עניין: חילופי ראשי הממשלה התכופים. השורשים של הסיפור הזה נמצאים בסוף 2021: בנובמבר בוריס ג’ונסון ניסה להגן על אואן פטרסון מאכיפת כללי האתיקה של הפרלמנט. בדצמבר העיתונות החלה לחשוף שנערכו בדאונינג 10 מסיבות בזמן הגבלות הקורונה והוא ניסה לטייח את העניין. הדברים האלו גרמו לתסיסה גם בציבור נגד המפלגה השמרנית – הלייבור התחילה להוביל בסקרים אחרי שכל כשלי הממשלה בקורונה לא הצליחו להביא לכך – וגם בתוך המפלגה השמרנית נגד ג’ונסון. במפלגה גם כך התחילה תסיסה נגד ג’ונסון בגלל חלק מהרפורמות שלו והגבלות הקורונה שהשית בגלל האומיקרון, מה שלא תרם לו.

ב-2022, למרות שנתפס בקלקלתו (ואף נקנס על אחת המסיבות בקורונה), ג’ונסון סירב ללכת, ובמקום זאת ניסה לפייס את הציבור ואת המתפקדים השמרנים. הדבר הביא לכאוס של ממש: חילופי תפקידים לא ברורים בתוך הממשלה ורפורמות פופוליסטיות עם אפס מחשבה מאחוריהן. לרגע היה נראה שבחסות צעדים אלו ובחסות המלחמה באוקראינה ג’ונסון הצליח לשרוד, לאחר שניצח בהצבעת אי-אמון ביוני. אבל אז התפוצצה פרשת כריס פינצ’ר, בה ג’ונסון שיקר לגבי מה ידע לגבי ההאשמות של פינצ’ר בהטרדות מיניות בטרם נתן לו מינוי לתפקיד בממשלה. לאחר שהגרסאות השתנו ללא הרף המפלגה השמרנית החליטה שמספיק, ושרים פרשו בזה אחר זה עד שג’ונסון הודיע על התפטרותו. ג’ונסון, שכל סגנון המנהיגות שלו נשען על יצירת כאוס ורעש, הביס בסופו של דבר את עצמו.

השמרנים הלכו לבחירות פנימיות כדי למצוא מחליף לג’ונסון, שהחריפו את הקרעים הפנימיים במפלגה. מי שניצחה לבסוף הייתה ליז טראס. היה ניתן לצפות שאחרי לכתה של מכונת הרעש ג’ונסון יהיה קצת שקט, אבל טראס ושר האוצר שלה קווארטנג החליטו להציג תכנית כלכלית שלא מתקשרת עם המציאות בשום היבט, וגרמו לכאוס בשווקים. טראס בהתחלה ניסתה להתעקש על התכנית שלה, אבל מצאה את עצמה יורדת מהעץ צעד אחר צעד, עד שנאלצה לפטר את קווארטנג ולהחליפו בג’רמי האנט, שהפך לראש הממשלה בפועל למרות שגישתו הכלכלית שונה לחלוטין משלה, ובהתאם התכנית הכלכלית בוטלה כמעט לחלוטין. לאחר עוד מעט כאוס בתוך המפלגה, טראס הודיעה על התפטרותה אחרי מעט יותר משישה שבועות בתפקיד.

למרות שהמפלגה ניסתה ללכת לבחירות פנימיות יותר מהירות הפעם, גם הן יצרו כאוס עם ניסיון של בוריס ג’ונסון לחזור לראשות הממשלה. בסופו של דבר הוא ויתר, וכך גם המתמודדת פני מורדנט, ורישי סונאק הפך לראש הממשלה השלישי של 2022, שבעה שבועות בדיוק לאחר שטראס נכנסה לתפקיד. למרות שתחת סונאק המערכת הפוליטית רגועה יותר, גם תחתיו המפלגה השמרנית חווה תסיסה והוא התמודד עם מספר מרידות.

כאוס בכלכלה

2022 ידעה גם לא מעט צרות בכלכלה. גם כאן, השורשים נעוצים ב-2021. אז היציאה מהגבלות הקורונה במהירות הביאו לעלייה בביקוש בזמן ששרשראות האספקה טרם הספיקו להתאושש, מה שהגביר את האינפלציה. זאת בנוסף למחסור בעובדים בבריטניה שיצר לא מעט צרות בשווקים מסוימים. ב-2022 האינפלציה תפסה תאוצה נוספת בגלל המלחמה באוקראינה ומשמעות הסנקציות על רוסיה לשווקי האנרגיה. הדבר יצר משבר יוקר מחיה, שאילץ את הממשלה להעניק תכניות סיוע תוך כדי שהיא לוקחת לא מעט פניות פרסה בעניין.

לתוך זה נכנסו השביתות. בקיץ החלו שביתות של איגוד עובדי הרכבות (RMT) ועד חג המולד הצטרפו האחיות, נהגי האמבולנסים, מורים בסקוטלנד, מאבטחים בשדות התעופה, כבאים, טסטרים במבחני נהיגה ועוד. הדבר פוגע במרקם החיים הסדיר בבריטניה, אבל הממשלה מסרבת להיכנס למשא ומתן על תנאי השכר של העובדים למרות שחלק מהאיגודים אומרים שיסכימו לבטל שביתות בתמורה לעצם קיומו של משא ומתן. הממשלה מתעקשת על הצורך להיצמד להעלאות השכר שהציעו הגופים העצמאיים הממונים לעשות זאת (האיגודים דורשים העלאה בשיעור דומה או גבוה משיעור האינפלציה). במילים אחרות, למרות שההון הפוליטי והשכל הישר היו בכניסה למשא ומתן, גם אם לא יעבוד, הממשלה מקווה שבכאוס הזה האזרחים יאשימו את האיגודים, או אפילו את הלייבור.

וכמובן, אי-אפשר שלא להזכיר את התכנית הכלכלית של ליז טראס וקוואזי קווארטנג. התכנית הזו, או “המיני-תקציב” כפי שהייתה ידועה בתקשורת, ביקשה מצד אחד להוציא עשרות מיליארדים כדי לממן סבסוד לחשבונות החשמל המאמירים, ומצד שני לקצץ במסים רבים כדי ליצור צמיחה. בהיעדר מקור תקציבי, השווקים הפכו לתזזיתיים, ויצרו לג’רמי האנט צורך להביא תקציב כואב במיוחד שמשלב העלאות מס וקיצוצי תקציבים כדי לתקן את הנזק.

כאוס בצפון אירלנד

לברקזיט נודעו כמה השלכות שליליות על הכלכלה, וכבר ב-2021 נראתה פגיעה בסחר החוץ של המדינה. ב-2022 גופים רשמיים כבר נתנו חוות דעת לא מעודדות על האפקט הכלכלי הבעייתי של יישום ההחלטה לצאת מהאיחוד האירופי, וכבר נשלחו בלוני ניסוי לגבי סוג חדש של יחסים עם האיחוד. אבל הברקזיט גם יצר כאוס של ממש בצפון אירלנד (הכאוס שהוא יצר בתוך המפלגות בווסטמינסטר הוא עניין לפוסט אחר).

הסיבה לכך היא פרוטוקול צפון אירלנד עליו הוסכם ב-2019, שקובע גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד במטרה להימנע מגבול קשיח בין צפון אירלנד לאירלנד. הדבר לא מקובל על היוניוניסטים בצפון אירלנד, שכן הם טוענים שהדבר משנמך את מקומה בתוך הממלכה המאוחדת. כמה הדבר לא מקובל עליהם? מספיק כדי שבפברואר פול גיוואן (DUP) יתפטר מתפקידו כשר הראשון של צפון אירלנד. בגלל ששיטת הממשל של צפון אירלנד דורשת ממשלת אחדות של יוניוניסטים ולאומנים (תומכי אחדות אירלנד), פירוש הדבר היה פירוק הממשלה ומניעת הקמתה של אחת החדשה. פירוש הדבר הוא, בין השאר, קושי לסייע לתושבי צפון אירלנד מול משבר יוקר המחיה.

במאי התקיימו בחירות לאסיפת צפון אירלנד, שבהן אמנם התקיים מהפך כששין פיין הפכה למפלגה הגדולה ביותר באסיפה במקום ה-DUP (למרות שהרווח הגדול היה בכלל של מפלגת הברית הבלתי מזדהה), אבל השורה התחתונה נשארה זהה: לא ניתן להקים ממשלה. למעשה, ה-DUP מנעו אפילו בחירות לתפקיד יו”ר האסיפה, ובכך מונעים גם ממנה לתפקד.

ה-DUP לא מוכנה לאפשר למוסדות צפון אירלנד לחזור לפני שפרוטוקול צפון אירלנד יוחלף בהסדר אחר. ממשלת בריטניה, שנמצאת במשא ומתן עם האיחוד האירופי על הנושא, גם התחילה לקדם חקיקה שתשנה את הפרוטוקול בלי הסכמות האיחוד. בכל זאת, גם כאוס בסדר הבינלאומי לא יזיק פה. כרגע הדברים עדיין תקועים, ובנובמבר שר צפון אירלנד בממשלת בריטניה מצא את עצמו מעניק הארכה להקים ממשלה בצפון אירלנד לפני הליכה לבחירות נוספות וחסרות תוחלת. בפועל, רק ממשלת בריטניה יכולה להביא לסיומה של הסאגה הזו.

חוסר יציבות מסקוטלנד

סקוטלנד, או ליתר דיוק ה-SNP, סיפקה גם לא מעט צרות משלה. ראשית, ההחלטה של ניקולה סטרג’ן ללכת למשאל עם על עצמאות סקוטית באוקטובר 2023. הסברה הייתה שזה תרגיל פוליטי בלבד מתוך תקווה שבית המשפט העליון יפסול את יכולתו של הפרלמנט הסקוטי לקיים משאל עם שכזה בלי הסכמת ממשלת בריטניה. הפסיקה הזו בדיוק אכן הגיעה, אבל היא רק הוסיפה למתיחות: כעת הדבר מאפשר ל-SNP לטעון שהממלכה אינה באמת ברית וולונטרית של אומות, שכן וסטמינסטר לא מאפשר לפרלמנט הסקוטי לשאול את תושביו אם הם מעוניינים להמשיך להיות חלק מהברית הוולונטרית הזו. הדבר מערער את הברית הזו, שגם כך הדבק בה נחלש.

לכך ניתן להוסיף את החקיקה של הפרלמנט הסקוטי להקל את הליך ההכרה בשינוי מגדרי של טרנס*. מעבר להיותה של החקיקה שנויה במחלוקת, ממשלת בריטניה מעוניינת לבדוק אפשרות לחסום את החקיקה הזו מלקבל חותם מלכותי. אם יימצא שאכן יש לה את הסמכות לעשות כן הדבר אולי יהיה חוקי, אבל יאפשר שוב ל-SNP לטעון שאפילו את האוטונומיה הסקוטית וסטמינסטר לא מסוגלת לקבל, ושוב להציג את סקוטלנד כמי שנדרסת תחת המגף האנגלי. זה עשוי להגביר את התסיסה בתוך סקוטלנד נגד הממלכה המאוחדת, ובכך אנחנו חוזרים לבעיה מהסעיף הראשון.

דרמות בבקינגהאם

אי-אפשר בלי מילה או שתיים על מה שקרה במשפחת המלוכה. בתור התחלה, השנה הזו הייתה מלאה בדרמות מביכות בתוך המשפחה. הבולטת שמכולן הייתה זו של הנסיך אנדרו, שלאחר שב-2021 נתבע על-ידי וירג’יניה ג’ופריי בטענה שאנס אותה לקיים יחסי מין במסגרת יחסיו עם ג’פרי אפסטין, בינואר נאלץ לוותר על תאריו הצבאיים ועל עוד כמה תארים. בסופו של דבר בפברואר הושג הסדר בין אנדרו לג’ופריי מחוץ לבית המשפט, אבל הנזק נעשה וביורק התחילה תנועה שדרשה לשלול מאנדרו את תוארו כדוכס יורק. בנוסף, המשטרה נכנסה לפרשה הקשורה בנסיך דאז צ’רלס שהתחילה גם היא ב-2021, הנוגעת לחלוקת תארי כבוד בתמורה לתרומות לקרנות הצדקה שלו. וכמובן המתיחות המתוקשרת עם הארי ומייגן לא תורם לשמה של המשפחה.

העניין השני הוא, איך לא, מותה של המלכה אליזבת’ השנייה. עקרונית, זה לא אמור להיות כאוס. זה דווקא חלק מהסדר: המלכה מתה, יחי המלך החדש. למעשה, העברת המקל מאליזבת’ לצ’רלס השלישי החלה בפועל עוד לפני המוות, כשהוא החל למלא עוד ועוד חובות שלה. אבל תפקיד המלוכה הוא לספק המשכיות, והמוות העמיד את התפקיד הזה בפני אתגר. לא כי צ’רלס עשה משהו לא בסדר כמו כי אחרי שינוי כזה אחרי שבעים שנות כהונה תמיד תהיה תחושה של שבר. צ’רלס קיבל על עצמו להראות שהוא יכול לספק את ההמשכיות, אבל כשבשנה כאוטית כזו הסמל החי של ההמשכיות מת הדבר רק מתחבר לתחושה הכללית של בלגן.

לסיכום

כמובן, יש עוד הרבה דברים שאפשר להכניס לסיכום הזה, אבל אי-אפשר הכל. אבל באופן כללי ניתן להגיד דיי בבירור שמבחינה פוליטית 2022 הייתה שנת כאוס וחוסר יציבות. ממשלת בריטניה החליפה ראשי ממשלה כמו שמחליפים גרביים, צפון אירלנד ויתרה על הרעיון של ממשלה וסקוטלנד הפכה למוקד שמערער בחוזקה את היסודות של הממלכה המאוחדת. הכלכלה נכנסה לסחרור, המגזר הציבורי מתקשה לתפקד ואפילו המלוכה לא יכולה לספק מקור להסתכל עליו כדי לקבל תחושת יציבות.

כמובן, 2022 היא לא שנה מיוחדת. כפי ששמתם לב, מדובר בהבשלת תהליכים שהתחילו בשנים קודמות (שחלקן היו כאוטיות בפני עצמן). לתהליכים האנושיים לא אכפת ממיקומו של כדור הארץ סביב השמש ולא אכפת להם שהוא השלים הקפה שלמה. ולכן, לא ניתן להבטיח ש-2023 תהיה יותר רגועה. סונאק אולי מושל באופן פחות כאוטי לעומת ג’ונסון, אבל הוא מוכן לתת לכאוס של השביתות להמשיך להשתולל והעיקר לא להיכנס למשא ומתן עם האיגודים. הצרות בצפון אירלנד גם כנראה לא הולכות לשום מקום רק בגלל שהתחילה שנה. הסחרור הכלכלי לא צפוי להמשיך לכאוב גם בשנה הקרובה. וכנראה שהארי ומייגן ימשיכו למשוך את משפחת המלוכה לעוד דרמות גם אחרי שהשעון יראה חצות. בקיצור, הכאוס לא התחיל לפני שנה והוא לא צפוי להתחלף בסדר היום.