שלשום (ב’) בריטניה רעשה וגעשה כשראש מפלגת הלייבור קיר סטארמר הבטיח שאם יהיה ראש ממשלה הוא יחליף את בית הלורדים בבית עליון נבחר. כלומר, הרפורמה הזו היא מה שמשך את תשומת הלב, אבל למעשה סטארמר הציע רפורמה שתעביר הרבה מאוד כוח מהממשלה המרכזית לשלטון המקומי, מתוך הנחה שזה יוכל לסייע לבריטניה להתפתח כלכלית. אבל כרגע הרפורמה המוצעת מעורפלת מאוד, ולמרות שסטארמר מבטיח שההצעות האלו נכנסות כעת לשלב ההתייעצויות כדי להיות מוכנות לבחירות, כבר עכשיו עולות לא מעט שאלות. לא בטוח שעל כולן יש תשובה טובה | צילום: רוג’ר האריס, בית הלורדים
מתיחת החבל בין השלטון המרכזי למקומי בבריטניה (טוב, מניח שלא רק בבריטניה, אבל בבריטניה אני מתמחה) היא כבר בגדר מסורת פוליטית. העניין המעניין הוא שגם השלטון המרכזי וגם השלטון המקומי אומרים שצריך לתת יותר כוח לשלטון המקומי. אבל איכשהו זה נגמר המון פעמים דווקא בעוד כוח לשלטון המרכזי. לדוגמה, כשמרגרט ת’אצ’ר ביטלה את מועצת לונדון רבתי, ממשלתה טענה שהיא מעבירה כוח לרובעים המנהליים של לונדון. אבל ממש במקרה זה נגמר בזה שהממשלה נהייתה הרבה יותר מעורבת בניהול הבירה. וזו לא דוגמה אחת. כמובן, יש מקרים בהם אכן הממשלה המרכזית מוותרת על כוח, למשל כשהיא יצרה את הממשלות של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. ועדיין, אפילו אחרי המעשים האלו, בריטניה היא אחת המדינות הריכוזיות באירופה המערבית, עם כוח רב שמוחזק בווסטמינסטר.
אבל יש מי שמאמינים שזה צריך להשתנות. נגיד ראש מפלגת הלייבור קיר סטארמר וראש הממשלה לשעבר גורדון בראון. שלשום (ב’) השניים השיקו דוח חדש על מה שנראה כמו לא פחות ממהפכה חוקתית שהם רוצים להוציא לדרך כדי לבזר את הכוח הפוליטי במטרה שיהיה קרוב יותר לציבור. מה שניצב במרכז המהפכה הזו זו ההבטחה לבטל את בית הלורדים הבלתי נבחר ולהחליף אותו בבית עליון קטן ונבחר. אבל יש שם הרבה יותר מכך.
בילד-אפ
לקראת השקת הדוח קיר סטארמר התראיין והסביר שהם מציגים את התכניות שלהם עכשיו כדי להיכנס לתקופת הייעוץ, כדי לא לבזבז את הזמן על קביעת מסמך מדיניות ברור רק אחרי הבחירות והכניסה (האפשרית) לדאונינג 10. כך, יהיה אפשר להכניס תכניות קונקרטיות למצע, וכעת מדובר רק בהצגת הכיוון. המטרה של דבר כזה היא ברורה: להפוך את קיר סטארמר ל”ראש ממשלה בהמתנה”, מישהו שמראה שהוא לא רק מבקר מהצד אלא שהוא גם בונה תכניות ליום שאחרי שהשמרנים יסיימו לבעוט את עצמם החוצה מהשלטון.
בהשקה עצמה, שנעשתה בלידס כיאה למדיניות שעוסקת בחיזוק הפריפריה, נאמו בראון וסטארמר. בראון סיפק חזון על “בריטניה חדשה” והוגנת יותר. סטארמר סיפר שלמרות שהוא התנגד לעצמאות סקוטית ב-2014 ולברקזיט ב-2016, הוא הבין שרבים הצביעו בעדם מפני שהם רצו לקחת יותר שליטה על חייהם. אבל זה לא אפשרי כשהממשלה המרכזית מסרבת לוותר על הכוח שלה. לכן הוא מציע מדיניות חדשה שתביא ל”העברת הכוח הגדולה ביותר מווסטמינסטר לציבור הבריטי”. אם נסתכל על זה לעומק, זו שיטה של סטארמר מצד אחד קצת לשחק על הסנטימנט הפופוליסטי של הממסד המושחת, ומצד שני לא לצאת מגבולות הפוליטיקה המוסדית. נייג’ל פרג’ היה יכול להתחבר להרבה מאוד דברים שעלו בדוח שכבר נעבור עליו, אבל סטארמר מספק מוסדות, בזמן שפרג’ הוא אויב הממסד. הדבר גם עולה מדבריו של בראון בהמשך ההשקה, כשאמר שמטרת הרפורמה מרחיקת הלכת הזו היא לספק לאנשים את השינוי עבורו הצביעו ב-2014 ו-2016 בלי להידרש להצבעות כאלה.
תוכן הדוח
וכעת, בואו נעבור לתוכן של הדוח עצמו, מטעם “הנציבות לעתיד בריטניה”, שזה נראה כמו גוף שהלייבור המציאה בשביל לעשות מחקר שהדוח מתבסס עליו ולכתוב דוחות (לפי גורדון בראון, מדובר ב-12 איש שעמלו על הדוח). תחת הכותרת “בריטניה חדשה: מחדשים את הדמוקרטיה שלנו ובונים מחדש את הכלכלה שלנו”, הלייבור מבקשת להציג רפורמה חוקתית שתביא איתה מהפכה כלכלית של ממש.
הקדמה
ההקדמה באה להסביר למה בעצם צריך מהפכה חוקתית, ולמה דווקא עכשיו. וב”עכשיו”, אני מתכוון ל”יש משבר כלכלי, עזוב אותנו משטויות”. ובכן, לפי הדוח הסיבה פשוטה: המבנה השלטוני של בריטניה לא מאפשר למצות את הפוטנציאל של כל חלקי בריטניה, מה שמותיר אזורים רבים מאחור ומקשה להתמודד עם משבר כלכלי גלובלי כמו שיש עכשיו. ריכוז הכוח הזה מביא לכך שרפורמות כלכליות שנעשות לא מיטיבות עם כולם, פוגעים ביכולת של הציבור לסמוך על הפוליטיקאים שידאגו לו ובשנים האחרונות גם נראה ניצול לרעה של הכוח על-ידי הממשלה. לכן, כדי לאפשר לכלכלה לפרוח, יש צורך גם לשנות לא רק את המושלים אלא את דרך הממשל.
לאחר מכן, אם נדלג על החלק המחקרי, הדוח כולל המלצות בשישה תחומים, והנה הם בקצרה.
להתחיל לכתוב
ההמלצות הראשונות עוסקות במה שהבריטים נורא לא אוהבים לעשות כשזה נוגע לפוליטיקה, וזה לכתוב. כלומר, יש להם חוקים כתובים, אבל הם עוד יותר גאים בחוקה הלא הכתובה שלהם. וההמלצות הראשונות ממליצות “להטמיע בחוק” את מחויבויות הממשלה. ראשית, חוק חוקתי שיבהיר את המטרות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות של בריטניה כממלכה מאוחדת, וייתן קווים מנחים לחלוקת כוח בתוכה. שנית, להנחות בחוק שכל החלטה צריכה להתקבל באופן הכי קרוב שאפשר לאנשים שיושפעו ממנה. שלישית, דרישה חוקתית שהאוטונומיה של השלטון המקומי צריכה להיות מכובדת על-ידי הממשלה המרכזית. רביעית, דרישה חוקתית לאזן את הכלכלה ולפזר את ההשקעות באופן יותר שוויוני מבחינה גיאוגרפית. חמישית, הבטחה חוקתית של זכויות חברתיות כמו הזכות לטיפול רפואי בהתאם לצורך ולא בהתאם ליכולת לשלם.
כוח נכון במקום הנכון
הנושא הבא הוא הצורך להעביר את הסמכויות הנכונות כך שכל עיר וכל אזור יוכלו לקחת בידיהם את עתידם הכלכלי. ההמלצות מבקשות לתת לערים באנגליה סמכויות חדשות כדי לעודד צמיחה ושגשוג ולהעביר מוקדי כוח מחוץ ללונדון. הכוונה היא שתהיה העדפה להשקעות באזורים שאינם דרום-מזרח אנגליה ושעובדי מדינה בכירים יקבלו רילוקיישן למשרדי ממשלה שיועתקו לאזורים אחרים של המדינה. הרשויות המקומיות לא צריכות רק לקבל סמכויות חדשות בשלל נושאים, אלא גם להעביר חקיקה מקומית שתעביר סמכויות מהמרכז אליהן. המטרה היא שהכוח יהיה כמה שיותר קרוב לתושבים כדי שיהיה להם סיי על המקום שבו הם חיים.
משפחה של אומות
החלק הבא עוסק ביחסים עם ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. המטרה היא לחזק את הקול שלהן בתוך הממלכה, מה שאמור לקרות באמצעות בית עליון שייתן ייצוג לכל אומות הממלכה והמחוזות באנגליה (בית שיחליף את בית הלורדים), הבטחת שיתוף הפעולה בין הממשלות האזוריות לממשלה המרכזית וחיזוק הממשלות האזוריות.
עבור סקוטלנד, הסעיף האחרון יבוא לידי ביטוי באמצעות עיגון חוקתי של הפרלמנט הסקוטי, השוואת החסינות של חברי הפרלמנט הסקוטי לזו של חברי הפרלמנט הבריטי (שחלשה ביחס לישראלית), מתן אפשרות לממשלה הסקוטית להצטרף לבריתות והסכמים בינלאומיים, חיזוק הממשל המקומי בסקוטלנד והגדלת המשאבים הכלכליים שיעמדו לרשותה של סקוטלנד. עבור ויילס, מעבר לכמה סעיפים שמוצעים גם לסקוטלנד, מוצע גם העברת סמכויות נוספות לסנד’ (החלש ביותר מכל הפרלמנטים האזוריים). בצפון אירלנד, המורכבת ביותר מבחינה פוליטית, אין שום הצעה איכשהו לעשות שם משהו שיתמודד עם העובדה שהעסק שם לא באמת עובד, ועל סעיפים אחרים שם כבר דיברנו.
משתפים פעולה
אבל בגלל שזו עדיין ממלכה מאוחדת, יש גם צורך שכל המוסדות יוכלו לעבוד ביחד פה ושם. גם לכך יש מספר המלצות. הראשונה היא להחליף את ועדת השרים המשותפת – גוף בו ראש ממשלת בריטניה והשרים הראשונים של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד עובדים יחד – בגוף שייתן מקום גם למנהיגים המקומיים של אנגליה, כדי להבטיח את האינטרסים של הקהילות המקומיות. הגוף הזה יהיה “מועצת האומות והמחוזות”. הדוח מציע גם “סעיף סולידריות”, שיחייב באופן חוקי שיתוף פעולה בין רמות ממשל שונות. הסכמי סחר צריכים לתת מקום למנהיגים מקומיים להגיד את אשר על רוחם. ומשרדי הממשלה יחויבו בחוק להתחשב בצורך לשלב את כל חלקי הממלכה בעבודה שלהם.
ניקיון כפיים
הפרק הבא מבקש “לנקות את הפוליטיקה שלנו”. הדבר כולל יצירת כללים חדשים לעבודות נוספות של חברי פרלמנט (תחום פרוץ למדי), תרומות ועוד; מתן כוח לציבור לאכוף את הכללים על חברי פרלמנט שסרחו; ויצירת תפקיד של נציב אנטי-שחיתות, שיהיה מופקד על אכיפת הכללים האלו וחקירת מקרים בעייתיים.
בית הלורדים
לזה הרי כולכם חיכיתם, לא? אז אחרי הטיזינג הזה, הלייבור סוף-סוף מגיעים לביטול בית הלורדים בטענה שהוא “בלתי ניתן להגנה”. לפי הדוח, הבית העליון של הפרלמנט צריך להיות נבחר, ולעסוק במה שבית עליון אמור לעסוק בו: לבדוק שהממשלה לא חורגת מגבולות החוקה, לבדוק שאכן הכוח מחולק עם השלטון המקומי והאזורי, ולתת כוח לכל חלקי הממלכה.
איך זה יקרה? אז הדוח ממליץ שהבית העליון החדש יוחלף באסיפת האומות והמחוזות (לא להתבלבל עם מועצת האומות והמחוזות מהסט הרביעי). בדוח מודגש שהאסיפה הזו לא תקבל את כל הסמכויות שיש לבית הלורדים כרגע בכל הנוגע לעיכוב חקיקה, והדבר יוגבל לשאלות חוקתיות. מה מהחוקה הלא כתובה של בריטניה ייכנס לתחום הסמכות הזו? לכך תוכן רשימה מיוחדת, מה שגם אמור לאפשר לבריטניה ליהנות מהיתרונות של חוקה כתובה. הצרת גבולות הגזרה אמורה לשמור על העיקריות של בית הנבחרים, ובמקרים בהם בגלל סיבות חוקתיות האסיפה תחסום חוקים, ייבחרו מנגנונים מתאימים שיאפשרו לבית הנבחרים להצליח להתגבר בכל זאת על חסימה כזו, סוג-של פסקת התגברות. האסיפה הזו תהיה נבחרת אך משמעותית קטנה מבית הלורדים הקיים (עד מאתיים חברים), ככל הנראה על בסיס האומות והמחוזות שמרכיבים את אנגליה, והבחירות אליה ייערכו בנפרד מהבחירות לבית הנבחרים. כך, מאמינים בלייבור, הדבר יבטיח שמצד אחד הממשלה לא תהיה כל יכולה ומצד שני המשילות לא תיפגע.
ההמלצה האחרונה היא שהמפלגה תתחיל כבר עכשיו בהתייעצויות ודיונים כדי להגיע לבחירות הבאות עם כל הפרטים מוכנים ולהציע תכניות קונקרטיות.
ניתוח
כבר נעבור לתגובות בחוץ, אבל קודם כל ניתוח ראשוני. ובכן, זה לא מסמך טוב במיוחד, בטח כשגם ראש ממשלה לשעבר סומך עליו את ידיו. יש שם רעיונות מעניינים – ואני אומר זאת כמי שהמחקרים בתאריו המתקדמים עוסקים ביחסי השלטון מרכזי-מקומי – אבל הרבה מהם לא לגמרי אפויים. אמת, הם מבהירים שחלקם ראשוניים לקראת התייעצויות כדי להיות מוכנים לבחירות הבאות. אבל בהתחשב בכך שמדובר במפלגה ולא בממשלה שצריכה להגיש כל רעיון שלה להתייעצות עם הציבור, היה הגיוני הרבה יותר לתת עכשיו נאום עם חזון כללי יותר, ולספק דוחות של 150 עמודים כשהדברים כבר באמת יותר מגובשים, אחרת זה נראה רע. מעבר לכך, יש תחושה שבחלק מהמקרים הכותבים סבורים שאפשר לחוקק מציאות. לדוגמה ההמלצה שתהיה דרישה חוקתית מהממשלה לכבד את האוטונומיה של הפרלמנטים האזוריים והשלטון המקומי. זו ההמלצה כולה, בלי שום פירוט מעבר. איך חוק כזה אמור להיראות ואיך הוא אמור להיאכף? לא ברור. וגם הם חייבים להיות יותר קונקרטיים לגבי גישתם לחוקה כתובה.
ויש את עניין בית הלורדים (חלק מהתובנות כאן הן של עמרי לוין, שטוריו מתפרסמים כאן לפעמים). מצד אחד, יש תמיכה ציבורית רחבה מאוד שהבית העליון של הפרלמנט יהיה נבחר לפחות חלקית, לעומת פחות מ-10% שחושבים שיש להישאר עם בית שבעיקר ממונה. מצד שני, לא בטוח שמה שהלייבור מציעה זה הפתרון. ראשית, האם כדאי שהבית העליון יעסוק רק במתן הגנה חוקתית? הרי הניסיון של הלורדים בשנה שעברה לכפות על הממשלה לטפל בסוגיית שחרור מי שופכין לנהרות ולים כנראה לא היה נכנס להגדרות התפקיד של הבית שמתכננים בלייבור, אבל הוא כן אילץ את הממשלה לפחות להתפתל כשהיא החזירה את החקיקה לאחור. כלומר, הרעיון הזה עשוי דווקא להוריד ביקורת מבית הנבחרים וכך מהממשלה. וגם, אם בביקורת חוקתית עסקינן, מותר לשאול האם היא צריכה להיעשות על-ידי אנשים שצריכים לנצח בבחירות כל כמה שנים. אחד היתרונות של בית הלורדים הוא שחבריו יכולים לפעול לפי צו מצפונם ולא להתרגש ממשמעת סיעתית. האם אסיפה נבחרת עם רוב ממפלגה מסוימת אכן תפעל רק כגוף מבקר מול ממשלה מאותה מפלגה?
ועוד מילה על בית הלורדים
צריך להוסיף על כך עניין נוסף: הרצון לשנות את בית הלורדים הוא ישן. ב-1983 הלייבור הבטיחה במצע הבחירות שלה לבטל את סמכויות החקיקה של בית הלורדים. לא בטוח שזו הדוגמה שרוצים להיאחז בה שכן המצע זכה לכינוי “מכתב ההתאבדות הארוך בהיסטוריה” (לא בדקתי אם המיני-תקציב של ליז טראס וקוואזי קווארטנג שבר את השיא הזה), אבל הנקודה ברורה: זה לא משהו חדש. מצעי בחירות אחרים לאורך השנים הבטיחו לשפר את בית הלורדים. וגם עכשיו יש סיבה לרצון לשפר את מה שהולך, בגלל הנטייה של השמרנים להפוך את הבית העליון לתשורה לתורמים ולמקורבים שלהם, במקום לכאלו שהצטיינו בשירותם ומחויבותם לציבור. לכן, גם אם הרפורמה שהלייבור מציעה הולכת רחוק מדי, כן אפשר להבין למה יש רצון לתקן את בית הלורדים.
והאמת? זה לא כל-כך נורא שמדיי פעם מציעים לבטל את הבית הזה. אחת הסברות לגבי הלורדים, שפועלים כגורם דיי יעיל במערכת האיזונים והבלמים, היא שלמרות האלמנט המפלגתי הם עושים חיים קשים דווקא למפלגות שלהם בגלל העובדה שיש מעליהם חרב מתהפכת בדמות איום לבטל את בית הלורדים. ייתכן שמדיי פעם צריך שמישהו יציע הצעה כזו, גם אם מתנגדים לרעיון עצמו, ולו כדי שהמצב יימשך. עם זאת, כל הצעה כזו שמתיימרת להיות רצינית צריכה לכלול התייחסות לעובדה שהרבה מוסכמות בין-מוסדיות מתבססות על בית הלורדים, ולהציע במה להחליף אותן.
בעד ונגד
כמובן, הצעה חוקתית כזו הציתה דיון ער. למשל הברונית הלן היימן (עד 2006 חלק מהלייבור) הסכימה שיש צורך ברפורמות בשיטת המינויים וגם בגודל של בית הלורדים, אבל שמעבר לבית נבחר יהיה טעות. מנגד, איאן מורי, שר סקוטלנד בממשלת הצללים של הלייבור, הגן על הרעיון. לדבריו, הגודל והשחיתות במינויים לבית הלורדים מחייבת רפורמה. רק שהוא לא הסביר בשום שלב למה הרפורמה הזו לא יכולה להיות משהו פחות רדיקלי. במאמר מערכת של הטיימס נטען שהכוונה לבטל את בית הלורדים מושכת תשומת לב משאר הדוח, שכולל הצעות שיכול להיות עליהן קונצנזוס דיי בקלות.
במסיבת העיתונאים בהשקה עלתה השאלה אם זה לא תזמון קצת מוזר להתעסק בזה כשכולם עסוקים במשבר יוקר המחיה ובשביתות שהולכות להפוך את חג המולד להרבה פחות נעים מבדרך כלל. על כך סטארמר השיב שהוא לא מתכוון בכל חורף רק להתעסק באיך לעבור את החורף הקרוב, אלא הוא מעוניין לתת תכנית שתוכל לתת תשובות לאתגרים הגדולים בטווח הארוך. טענה נוספת שעלתה שם, ובמקומות אחרים, היא שמדובר בגניבת הרעיון של “השוואה כלפי מעלה” (levelling up) של בוריס ג’ונסון, אך סטארמר טען שהרפורמה שלו מרחיקת לכת בהרבה.
לסיכום
קיר סטארמר למעשה מתכנן רפורמה חוקתית רדיקלית (אם כי כזו שמתבססת כמעט ורק על מוסדות שכבר קיימים), שתעביר את מרכז הכובד מווסטמינסטר לקהילות המקומיות. אבל גם הרפורמה המתוכננת הזו צריכה עוד הרבה עבודה וגם צריך לחכות ולהאמין. כאמור, כמעט כל ממש אומרת שצריך להעביר כוח לשלטון המקומי, אבל מעטות באמת עושות את זה. הדוח הזה כן מהווה מצע לרפורמות טובות, אבל כרגע הדוח הזה מעורפל למדי ועם מעט מאוד הצעות קונקרטיות כך שקשה לדעת לאן דברים הולכים.
ועל כל זה, כפי שאמרו בצדק בטיימס, מעיבה ההצעה להחליף את בית הלורדים במוסד נבחר. מדובר בחלק מהרשות המחוקקת ולכן לגיטימי לפחות להעלות את זה לדיון, אבל גם ההצעה הזו מחוררת למדי ולא לגמרי ברור למה צריך אותה בתוך המארג הזה. גם איאן מורי הודה שזה לא בדיוק משהו שמצביעים מעלים מולו. לא נראה שחשבו עליה לגמרי עד הסוף, והתרומה שלה למהלך הכולל תהיה דלה. מה גם שחלק מהסעיפים שם נראים כאילו בלייבור רוצים ללכת בלי ולהרגיש עם חוקה כתובה, מה שמעלה את השאלה למה לא פשוט להציע חוקה כזו.
קיר סטארמר רוצה להיות ראש ממשלה שבריטניה שלפני ובריטניה שאחריו יהיו שונות, כמו שהיה עם קלמנט אטלי ומרגרט ת’אצ’ר. אבל נראה שהוא עוטף רפורמה חשובה (גם אם מפוררת כרגע) בנייר עטיפה מנצנץ שימשוך תשומת לב, אבל כרגע לא באמת צריך. אבל גם שינוי לרעה הוא שינוי.