התחזיות התגשמו: ליז טראס נבחרה לראשות המפלגה השמרנית, ומחר תתמנה גם לראשת הממשלה. אבל למה בדיוק ניתן לצפות מראשת הממשלה המיועדת ליז טראס? פופוליזם? קו נוקשה? פניות פרסה? הכל גם יחד? וכמובן גם נדבר על האתגרים הצפויים לה בכלכלה, עם הברקזיט, מול סקוטלנד וכמובן גם ממש בתוך הבית | צילום: טים האמונד, דאונינג 10
זהו. היה ברור לכולם שזה יקרה, לא הגיעו שום הפתעות בדרך, ועכשיו זה רשמי: מרי אליזבת’ טראס, הידוע יותר בשם ליז טראס, הוכרזה כמנצחת במרוץ לראשות המפלגה השמרנית. היום (ב’) כבר קיבלה לידיה את ראשות המפלגה, ומחר כבר תקבל גם את ראשות הממשלה. וזו תהיה כהונה לא פשוטה בכלל, שנכנסת לתוך משבר יוקר מחיה הולך ומתעצם עם מי שנראה כמו סטגפלציה (שילוב של מיתון ואינפלציה) בדרך.
הסקרים הראו שטראס תנצח בגדול, והיא הייתה אמורה לקבל בערך שני שליש מהקולות. בפועל, הניצחון שלה היה צנוע יותר, עם 81,326 קולות, לעומת 60,399 קולות למועמד שנגדה, רישי סונאק. הפרש של כ-14 נקודות אחוז, במקום יותר משלושים כפי שחלק מהסקרים צפו. זה עדיין פער מרשים, אבל פחות. הדבר נובע מכך שסונאק בכל זאת הראה קמפיין אפקטיבי למדי. טראס, לעומת זאת, נמנעה ביחס ליריבה מהופעות בתקשורת שהיו עלולות להוציא אותה רע. היא אמנם הצליחה להוציא את עצמה רע באמצעות הודעות לעיתונות (שלאחר מכן נאלצה להאשים את התקשורת שעיוותה את דבריה כדי להיחלץ מהדברים. קראתי את ההודעות לעיתונות והאשמה אינה על התקשורת), אבל השתדלה מאוד שעיתונאים לא ישאלו אותה שאלות קשות שלא במסגרת האירועים המפלגתיים (hustings). ברגע שנסגרה ההצבעה, היא הרשתה לעצמה לחזור לדבר עם התקשורת במגרש הביתי של התקשורת.
בזמן שנשאר לטראס ליהנות מהניצחון בלי להסתבך באחריות שכרוכה בהתמודדות עם האתגרים שלפניה, בואו נכיר כמו שצריך את ליז טראס ואת מה שהיא תצטרך להתמודד איתו.
מי את, ליז טראס?
פופוליסטית?
כשבוריס ג’ונסון נבחר לראשות המפלגה השמרנית ב-2019, כתבתי עליו שהוא לא פופוליסט, בטח שלא במונח הטראמפיסטי של המילה. ג’ונסון, כפי שארחיב עליו מחר, ידע רוב הזמן ללכת על הקו הדק שבין פוליטיקה פופולרית לפוליטיקה פופוליסטית. הוא השתמש פה ושם במשרוקיות כלבים, תיאר את ממשלתו כ”ממשלה של העם” וגם לא בחל בהטעיות ומניפולציות. עם זאת, הוא נזהר לא לרכוב על גבם של נמרים שעלולים להתהפך עליו, למשל באמצעות תקיפה שיטתית של הממסד ותקשורת המיינסטרים.

ליז טראס היא סיפור אחר: היא לא ידעה ללכת על הקו הדק הזה, ולכן העדיפה ללכת על קו פופוליסטי. כאמור, היא האשימה את התקשורת בעיוות דבריה, גם כשהתקשורת שיקפה נאמנה את הודעותיה של טראס לעיתונות. כשהשתתפה באירוע מפלגתי בהנחיית עיתונאי מרשת GB News, בעלת הטיה ימנית מוצהרת, טראס התבדחה: “אתם לא ה-BBC, אצלכם העובדות נכונות”. היה מדובר בניסיון ברור להשמיץ את הטלוויזיה הממלכתית והיותר ביקורתית. על שירות המדינה היא אמרה שתרבות ה-woke בו הגיעה לכדי אנטישמיות. לא רק שלא הייתה ראיה לכך, באותה נשימה טראס עצמה אמרה שהקמת עסק היא ערך יהודי. הרשימה עוד ארוכה.
אבל לפני שנגדיר אותה כפופוליסטית על מלא, צריך לזכור שני דברים. ראשית, היא מאוד גרועה בלהיות פופוליסטית. דונלד טראמפ, נייג’ל פרג’ ומארין לה פן ניחנו ביכולת לסחוף את הקהל. טראס מצליחה להיות כריזמטית פחות מקיר סטארמר, וזה בהחלט הישג. פופוליזם בלי כריזמה נובל דיי מהר. שנית, טראס פנתה לקהל מאוד ספציפי ומצומצם, שלא מייצג את האלקטורט הכללי וכנראה שגם לא את המצביעים השמרנים. לפי אחד המחקרים, מדובר בקהל שרובו הגדול גברים לבנים, אמידים ומבוגרים שגרים בלונדון ותומכים בברקזיט. זה קהל מאוד ספציפי שעליו הבטחות להורדות מסים דרסטיות (וגם השמצות מסוימות כלפי הממסד) כנראה עושות רושם. אבל הציבור הכללי עשוי פחות להתחבר לרטוריקה כזו, בטח בהיעדר כריזמה. לכן, ייתכן שטראס תמתן מאוד את הרטוריקה שלה. רמז אחד ניתן למצוא בכך שהשתעשעה ברעיון לפגוע בעצמאות של הבנק המרכזי, ואז התחייבה אליה לאחר שנסגרו הקלפיות.
החוזרת בתשובה
ליז טראס, לפחות פוליטית, היא חוזרת בתשובה. היא גדלה במשפחה מהשמאל הפוליטי, ובנעוריה השתתפה בהפגנות נגד מרגרט ת’אצ’ר ובהמשך הצטרפה למפלגה הליברל-דמוקרטית. שם, היא תמכה בביטול המלוכה, עניין שהאינטרנט לא אפשר לה לשכוח. רק במהלך לימודיה האקדמיים היא הלכה ימינה והצטרפה למפלגה השמרנית, מטעמה גם רצה לפרלמנט בבחירות של 2001 ו-2005, אבל רק ב-2010 הצליחה לנצח. ב-2016, אז שרת הסביבה והחקלאות בממשלת דייוויד קמרון, היא תמכה בהישארות באיחוד האירופי. בשנה האחרונה היא כבר הייתה למנוע של העימות מול האיחוד האירופי על פרוטוקול צפון אירלנד.
אומרים על חוזרים בתשובה שהם להוטים יותר לקיים את המצוות מאשר אלו שנולדו לתוך העולם הדתי. הדבר נכון גם לחוזרים בתשובה פוליטיים: טראס נחושה להראות שהיא הכי ימנית שאפשר. גם יש לה הרבה יותר מה להוכיח. באוקטובר 2019, כחלק מהניסיון שלו להביא להסכם יציאה מהאיחוד האירופי, ג’ונסון נאם: “לא ניתן להדגיש מספיק שלא מדובר במפלגה אנטי-אירופית או במדינה אנטי-אירופית. אנחנו אוהבים את אירופה. אנחנו אירופאים”. ג’ונסון היה יכול להרשות לעצמו להגיד את זה, כמי שזוהה יותר מכל עם מחנה הברקזיט, מבלי שמישהו יחשוד שיש לו כוונה כלשהי להשאיר את בריטניה באיחוד. אם טראס תגיד משהו כזה, עשוי לעלות ספק לגבי מידת התשובה שעשתה כלפי ברקזיט ועד כמה רחוק היא מוכנה ללכת. דבר דומה ניתן להגיד על הבטחותיה מרחיקות הלכת להורדות מסים לפני הכל.

כפי שהוזכר קודם לכן, אחרי סגירת ההצבעה טראס חזרה בשאלה בחלק מהנושאים. העצמאות של בנק אנגליה הוא דוגמה אחת. הנה עוד אחת: התכנית של ראש האופוזיציה קיר סטארמר למשבר מחירי האנרגיה היא הקפאה של מחירי האנרגיה לצרכנים הפרטיים על חשבון כספי המסים (עם מקורות מימון שונים). כשנשאלה על כך, טראס אמרה שהיא מתנגדת לרעיון כיוון שזה “לשים פלסטר” במקום לטפל בבעיות העומק. מה גם שזו תכנית שלא ממש ניתן למקם אותה בימין הכלכלי. אבל הפלא ופלא: כעת, אחרי שכבר לא ניתן לשנות את התוצאה, יש דיווחים שהצוות של טראס שוקל את הרעיון ברצינות.
אשת הברזל 2.0?
ליז טראס הושוותה לא פעם למרגרט ת’אצ’ר, אבל לא בגלל המדיניות. העניין הוא יותר האופן בו היא מצטלמת ומתלבשת, שבמקרה או שלא במקרה מזכיר מאוד את אלו של אשת הברזל. טראס טענה שמדובר בהשוואה “מתסכלת” ושהיא אישה בפני עצמה. אבל ההשוואות האלו לא מרפות ממנה, מה שמבטיח שהיא תצטרך להתמודד עם צל רציני מעל ראשה. אגב, בגלל המדיניות, יש מי שטוענים שדווקא סונאק הוא הת’אצ’ריסט מבין השניים, בעוד שטראס היא יותר רייגניסטית בגלל המוכנות שלה להגדיל את הגירעון לטובת הורדת מסים.
האתגרים של ליז טראס
ליז טראס תצטרך לעמוד בפני כמה אתגרים רציניים ועצומים, שייתכן שיגרמו לרישי סונאק לשתות לחיי ההפסד. הנה כמה מרכזיים.
משבר כלכלי
הצרה הכי בוערת שטראס תצטרך להתעסק איתה המשבר הכלכלי. אנחנו מדברים על אינפלציה דו-ספרתית עם תחזית למיתון והאמרה של מחירי האנרגיה לרמה שלא מעט תושבים יצטרכו לבחור בין אוכל לחימום בחורף הקרוב. ההבטחה הראשונה של טראס הייתה להוריד מסים. לדוגמה, היא התחייבה להחזיר לאחור את העלאת הביטוח הלאומי שנעשתה תחת בוריס ג’ונסון ורישי סונאק (ושטראס עצמה, כשרה בממשלה, נושאת באחריות משותפת עליה). הדבר נובע משתי סיבות: ראשית, החשש שהורדת המס תגביר מאוד את האינפלציה ותגדיל עוד יותר את החוב (יחס החוב-תוצר בבריטניה עומד להגיע ל-100%). ביקורת דומה נשמעה על הכוונה שלה לבטל את העלאת מס החברות. שנית, רבים סבורים שבמצב בו אנשים מתמודדים עם יוקר מחיה, זה לא הדבר הנכון להוריד מס באופן כזה שישרת בעיקר את בעלי ההכנסה הגבוהה דווקא (טראס אמרה על כך ש”זה הוגן”).
אבל כפי שכבר הזכרתי, טראס כנראה תספק גם סיוע ישיר. טראס אמרה שבתוך שבוע מכניסתה לתפקיד היא תכריז כיצד הממשלה מתכוונת לעזור עם מחירי האנרגיה המאמירים, הגורם העיקרי למשבר יוקר המחיה הנוכחי. כאמור, ייתכן שזה יכלול סיוע ישיר בדמות הקפאה של חשבונות החשמל. אבל אז, שוב, תעלה השאלה לגבי מקור המימון. סטארמר הציע שחלק מהמימון יגיע מהטלת מס “מתת שמיים” (windfall tax) נוסף על רווחי הענק הבלתי צפויים של חברות האנרגיה, אבל טראס שללה את האפשרות. הדבר מגדיל את החששות שטראס תגדיל מאוד את הגירעון, מה שיקשה על האגף במפלגה שמאמין באיזון ספר התקציב.

ברקזיט
הסיפור שאינו נגמר. בריטניה לא מרוצה מהסדרי הברקזיט בצפון אירלנד (הידועים בשם פרוטוקול צפון אירלנד), למרות שהיא חתומה עליהם. הפרוטוקול, במטרה למנוע גבול קשיח בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית, יצר גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד. בריטניה מנסה להגיע להסדר חדש, וכדי ללחוץ על האיחוד התחילה לפני מספר חודשים, בהובלת טראס עצמה, להוביל חקיקה שתשנה את ההסדר באופן חד-צדדי. הדבר חשוב לא רק לאחידות השוק הבריטי, אלא גם כדי להתגבר על העובדה שהמפלגה היוניוניסטית הגדולה של צפון אירלנד, DUP, מסרבת לקחת חלק במוסדות השלטון של צפון אירלנד עד אשר יוסדר הפרוטוקול. בגלל הסדרי השלטון הייחודיים של צפון אירלנד, פירוש הדבר הוא שהמוסדות לא יכולים לתפקד כלל.
טראס מתכוונת להמשיך בקידום החקיקה החד-צדדית, שמאוד מעצבנת את האיחוד. אבל זה לא הכל: עד שהחקיקה הזו תעבור, מה שעשוי עוד לקחת זמן, טראס שוקלת להפעיל את סעיף 16, שמאפשר גם לבריטניה וגם לאיחוד להשעות חלקים מהפרוטוקול באופן חד-צדדי. הדבר עשוי כנראה להיעשות ממש בתוך ימים: ב-15 בספטמבר, בעוד עשרה ימים, יגיע הדדליין של בריטניה להשיב לקובלנה משפטית של האיחוד נגדה, בטענות לאי מילוי ההסכם. בסביבתה של טראס בודקים ומקווים שהפעלת סעיף 16 גם תוכל לספק הגנה לבריטניה. באיחוד, אגב, כבר הזהירו שאם החקיקה החד-צדדית תקודם, בריטניה יכולה לשכוח מכל משא ומתן על שינוי ההסדרים בצפון אירלנד. בקיצור, טראס תצטרך להראות שהיא לא ממצמצת.

השאלה הסקוטית
כאב ראש נוסף יבוא מצפון. ניקולה סטרג’ן, השרה הראשונה של סקוטלנד וראשת ה-SNP, התחילה לבחון את האפשרות לערוך משאל עם על עצמאות בלי אישור מהממשלה המרכזית שבווסטמינסטר. אמנם הנחת העבודה היא שסטרג’ן לא באמת מאמינה שבית המשפט העליון יאפשר לה לעשות דבר כזה, אבל היא כנראה בונה על כך שהדבר יהווה לה מנוף בבחירות הכלליות, שכנראה יתקיימו ב-2024. בינתיים, היא צפויה לעשות לא מעט כאב ראש כדי לדרוש מהממשלה משאל עם נוסף על עצמאות.
טראס עוררה עליה תרעומת כשכינתה את סטרג’ן “חולת תשומת לב”. מדובר בהתבטאות בעייתית, שכן כראשת ממשלה ושרה ראשונה של סקוטלנד, השתיים יצטרכו לעבוד יחד. בכל מקרה, מאז טראס גם עובדת על רעיון חדש: היא תעביר חקיקה שתיאלץ את תומכי העצמאות לא להשיג רוב מתוך המצביעים שיגיעו, אלא מתוך כל בעלי זכות ההצבעה. זה לא עניין תקדימי וג’יימס קלהאן עשה דבר דומה ב-1979, אז התקיים משאל עם על הקמת פרלמנט מקומי לסקוטלנד, שלמרות הניצחון בו הפרלמנט לא הוקם עוד עשרים שנה כיוון שהיה צורך ב-40% מהאלקטורט הכללי. סטרג’ן, מצדה, טוענת לפגיעה בדמוקרטיה (למרות שגם ה-SNP לא בדיוק השלימה עם תוצאות המשאל של 2014 ליותר מדי זמן), ואמרה שאם טראס תנהיג כמו שהיא מתבטאת, הרי שהכהונה שלה תהיה “אסון”.

פוליטיקה קטנה
ויהיה גם אתגר פוליטי. הראשון יהיה בתוך מפלגתה שלה. לפי הדיווחים, הסכינים הולכות להישלף כבר הערב. הנה תזכורת נוספת: בסיבוב ההצבעה האחרון של חברי הפרלמנט, טראס זכתה לתמיכת 31.5% מחברי המפלגה הפרלמנטרית. זה פחות ממה שקיבל איין דאנקן-סמית’ ב-2001 (אז קיבל 32.5%), והוא מצא את עצמו מודח באי-אמון אחרי שנתיים. לטראס יש את היתרון שהיא תהיה מחר ראשת הממשלה, ולא ראשת האופוזיציה, כך שאולי ימתינו מעט עם ההדחה שלה. ובכל זאת: התמיכה הפרלמנטרית בה נמוכה מאוד. היא תצטרך לעשות מאמצים רבים כדי לרצות את חברי מפלגתה כדי להימנע ממרידות ענק נגדה ומהגעה לבחירות הכלליות כשהיא מוכה וחבולה.
אותן בחירות כלליות, בהנחה שתגיע אליהן, היא האתגר הבא. מולה יעמוד קיר סטארמר, שאמנם אינו אישיות סוחפת במיוחד, אבל הלייבור בראשותו כן נהנית מהובלה כמעט רצופה בסקרים כעשרה חודשים, והוא צפוי מאוד לחזק את הלייבור בבחירות הבאות. לסטארמר יש יתרון רציני אחד: הוא לא צריך לנצח כמו שהוא צריך שטראס תפסיד. אם לשמרנים לא יהיה רוב מוחלט, הסיכוי שלהם להצליח להשלים לרוב בסיוע מפלגה אחרת הוא קלוש. לעומת זאת, ללייבור יהיו יחסית הרבה אפשרויות. לכן, טראס תצטרך להיאבק בשיניים על הרוב השמרני בפרלמנט.
אז מה יהיה?
קצת קשה לדעת. לא ברור לחלוטין איפה ליז טראס נקטה בקווים נוקשים רק כדי לרצות את הבייס ואיפה היא באמת מאמינה בהם. ייתכן מאוד שנראה שלל פניות פרסה בשבועות הקרובים, שיהיו הכרחיות כדי לנקוט בגישה קצת יותר פרגמטית ופחות ראש בקיר. וייתכן, מנגד, שהיא תרגיש מחויבת לקו בו נקטה ותיקח את מדיניות הממשלה הרבה מאוד ימינה. הבעיה היא שלא בטוח שהציבור ילך איתה את אותה דרך. ייתכן שזה יעלה לה בבחירות הכלליות, וייתכן שהיא בכלל לא תגיע אליהן בגלל הפילוג במפלגה השמרנית. לכן, כרגע, אפשר להיות בטוחים בשני דברים בלבד: ראשית, שהשנה הראשונה לכהונתה תהיה מאתגרת למדי, ואולי גם זו שאחריה. שנית, שכולם אורבים לה מעבר לפינה ומצפים שתיכשל.