ביטחון אנרגטי

בוריס ג’ונסון נשא אתמול (ה’) את מה שכנראה היה נאומו הגדול האחרון כראש הממשלה. הנושא: ביטחון אנרגטי, שיושג באמצעות אנרגיה גרעינית. ג’ונסון השמיץ את הלייבור והליברל-דמוקרטים שלדבריו הזניחו את התחום, כך שכעת בריטניה תלויה בחסדיו של פוטין בתחום האנרגטי. לכן, הוא הבטיח שהשמרנים יקדמו את האנרגיה הגרעינית וכספתח אישר העברה של 700 מיליון ליש”ט לעבודה על תחנה גרעינית חדשה. ג’ונסון הראה שם שוב את האופטימיות המפורסמת שלו, אבל גם את ההתעלמות שלו מעובדות לא נוחות, שכן ההשמצות נגד יריביו הפוליטיים לא ממש מדויקות. ומעל הכל, זה הניסיון של ג’ונסון להנציח מורשת חיובית יותר מהמציאות הכלכלית הקיימת או הסיבה בגינה התפטר | צילום: רורי ארנולד, דאונינג 10

טענה שעלתה נגד ראש הממשלה היוצא בוריס ג’ונסון זה שבפועל הוא כבר יצא, ועוד כשהמדינה עומדת בפני משבר יוקר מחיה מהקשים בעשורים האחרונים. הסיבה המרכזית לכך היא, כמובן, העלייה במחירי האנרגיה. אבל כלפי ג’ונסון נטען שהוא היה נוכח-נפקד בחודשיים האחרונים, עם דגש על הנפקד. ובכן, אתמול (ה’), פחות משבוע לפני שיגיש את התפטרותו למלכה, הוא הגיע לנאום על אחד הנושאים החשובים ביותר בשנים הקרובות: ביטחון אנרגטי, שיושג באמצעות אנרגיה גרעינית. קצת מעט מדי וקצת מאוחר מדי, אבל גם משהו.

טיפה רקע

למקרה שאתם מבקרים בבלוג בפעם הראשונה או שסתם שכחתם, תזכורת קטנה: בשבוע שעבר הרגולטור הבריטי לענייני אנרגיה, Ofgem, הודיע שהחל מה-1 באוקטובר תקרת מחירי החשמל לצרכנים פרטיים תעלה בכ-80%, מה שיעלה את חשבונות החשמל הממוצעים לאלפי ליש”ט בשנה. וזה עוד לפני שמזכירים שהמגזר העסקי לא נהנה מתקרת מחירים, כך שאצלו המחירים קופצים כבר עכשיו ובהרבה יותר, מה שמאלץ עסקים להעלות מחירים או לסגור את הבאסטה. עד כה הממשלה עשתה מעט מאוד: ישנו הסיוע הישיר שניתן למשקי בית ברחבי הממלכה שניתן לפני מספר חודשים, ושר האוצר נאד’ים זהאווי הבטיח שהממשלה עובדת על תכניות עבודה אותן תוכל הממשלה הבאה להוציא אל הפועל, ושני המועמדים להחליף את בוריס ג’ונסון נתנו הבטחות עמומות ולא ברורות. ביקורת רבה נשמעה על ג’ונסון עצמו, שלמרות מה שנראה כמו מצב חירום לא ממש הראה נוכחות. הוא גם טס לחופשות בחו”ל, בזמן שלרבים לא ממש ברור איך מצפים מהם לעבור את החורף.

והנה הוא בא. בערך.

הנאום

נעבור לתוכן הנאום. כדי לא לעורר ציפיות מוגזמות, יש להגיד שג’ונסון מראש לא בא לדבר על פתרון למצב הנוכחי, בטווח הקצר. הוא בא לדבר על ביטחון אנרגטי לטווח הארוך. הפתרון שלו הוא אנרגיה גרעינית, כזו שתיוצר בבית, לא תהיה תלויה ברצון הטוב של מדינות אוטוריטריות וגם תפחית מאוד בפליטת גזי חממה. ג’ונסון הילל את ההיסטוריה הגרעינית של בריטניה בתחילת הדרך, אך טען ש”קוצר רואי” ו”הסתכלות לטווח קצר” של ממשלות עבר הביא לכך שהמדינה לא מיצתה את הפוטנציאל הגרעיני שלה. ולא סתם ממשלות עבר: 13 השנים של הלייבור בראשות טוני בלייר וגורדון בראון, בהן היכולת הגרעינית האזרחית של בריטניה לא קודמה בגלל שלדברי השניים “אין בכך היגיון כלכלי”. אבל לא רק הם: הוא הזכיר גם את ניק קלג, בעבר ראש הליברל-דמוקרטים וגם סגן ראש הממשלה בשנים 2010-2015, שהתנגד להסתמכות על אנרגיה גרעינית בגלל הזמן הרב שייקח לבנות את תחנות הכוח.

לפי ג’ונסון, השקעה באנרגיה גרעינית בטווח הארוך דווקא יותר כלכלית בגלל האפשרות לא להסתמך על דלקי מאובנים. הוא השווה זאת להחלפת קומקום ישן שדורש זמן רב כדי להגיע לרתיחה בקומקום חדש ומהיר יותר. אמנם הקומקום החדש יעלה 20 ליש”ט עכשיו, אבל הוא יחסוך 10 ליש”ט בשנה מחשבונות החשמל ובכך בהמשך ייהפך למשתלם יותר. לכן, כמה שאולי ניתן למנות כאקט האחרון שלו כראש הממשלה, ג’ונסון הודיע על העברת תקציב של 700 מיליון ליש”ט (מתוך עלות משוערת של 20 מיליארד) לטובת הקמת תחנה גרעינית שכאשר תפעל תוכל, לדבריו, לספק חשמל לכ-6 מיליון משקי בית, כחמישית ממשקי הבית בבריטניה. הוא הבטיח שייבנו עוד ועוד תחנות כאלו, יחד עם הסתמכות גדולה יותר גם על גז מהים הצפוני ועל אנרגיית רוח. לפחות חלק מההשקעות האלו, כך ג’ונסון, יעזרו גם מול משבר האקלים וגם מול משברים נוסח זה שיש עכשיו. הוא סיים בכך שתמיד ניסה לפעול לטווח הארוך, ושהוא בטוח שיורשתו או יורשו יפעלו באופן דומה.

ניתוח

זה היה נאום ג’ונסוניאני קלאסי, הנה למה.

עתיד אוטופי

ראשית, הוא הכריז בו על משהו גדול, אחד הדברים האהובים עליו. כמו הנאום על מדיניות ה”השוואה כלפי מעלה” (levelling up) כדי לטפל בפערים בין המרכז לפריפריה, או הנאום על העלאת הביטוח הלאומי כדי לטפל בבעיות של ה-NHS והשירות הסיעודי, גם פה הוא סיפר כיצד המהלך שלו יעשה מהפכה. למרות שהגיבור של ג’ונסון הוא וינסטון צ’רצ’יל, הוא דווקא היה רוצה להיזכר בשורה אחת עם קלמנט אטלי ומרגרט ת’אצ’ר, ראשי ממשלה שעשו מהפכות של ממש בבריטניה, באופן כזה שממש השפיעה באופן מורגש על חיי היומיום של האזרחים.

שנית, בהמשך לסעיף הראשון, הוא היה מאוד אופטימיסטי. אמת, עכשיו קשה, אבל תחשבו על העתיד המזהיר שמחכה. בין אם מדובר בכך שאדם שנולד בעיירה קטנה במידלנדס יזכה לאותן הזדמנויות של אדם שנולד באותו יום בלונדון, או בשיפור פלאי במתרחש ב-NHS, או במקרה הזה אנרגיה זולה, זמינה ונקייה – ביטחון אנרגטי. ג’ונסון קנה את עולמו בזכות האופטימיזם הזה, ורק ראוי שהוא יככב גם באקורד הסיום.

בלי פופוליזם

שלישית, ג’ונסון לא הביא אג’נדה פופוליסטית, למרות מה שאומרים עליו, אלא דווקא המשך של האג’נדות הירוקה והגלובליסטית שהוא מנסה להזדהות עמן. אנרגיה גרעינית היא לא רק על ביטחון אנרגטי, היא גם על ביטחון סביבתי. והיא לא רק חלק ממאמץ בריטי, אלא ממאמץ כללי נגד התוקפנות של ולדימיר פוטין. בתשובות לעיתונאים, הוא גם הביע הסתייגות משימוש בסדיקה הידראולית כדי למצוא עוד נפט וגז טבעי, פרקטיקה שאהובה על ליז טראס אבל פחות על ארגוני הסביבה. ג’ונסון תמיד ניסה להראות שהוא לא הבוגימן שעושים ממנו, והנה הוא ניסה לעשות זאת שוב.

זורקים בוץ

ורביעית, הוא גם זרק מעצמו כל אחריות שהיא, לא תמיד עם קשר לעובדות. אמת, תחת שלטונם של טוני בלייר וגורדון בראון לא נבנו תחנות כוח גרעיניות חדשות והרבה קיימות נסגרו. אבל בלייר דווקא לא התנגד לאנרגיה גרעינית. להיפך. ב-2006 ממשלת בלייר התחילה לקדם את הנושא, למרות התנגדויות מצד הדרג המקצועי וארגונים סביבתיים. הממשלה גם הפסידה בעתירה שהגישה גרינפיס, מה שעיכב את התכנית. ב-2008, תחת גורדון בראון, התכנית קודמה ואף נחשפה תכנית סודית להטיל מס כדי לממן אותה, אבל סבלה מעיכובים גם בגלל בעיות בתחנות הכוח הקיימות וגם בגלל חוסר במהנדסים מתאימים.

כשהליברל-דמוקרטים היו בממשלת קמרון, שר האנרגיה מטעמם כריס הון דווקא הסיר את התנגדותו לאנרגיה גרעינית כבר ב-2010, והוא קידם את התכנית מימי הלייבור. אמנם גם תחתיו היו עיכובים, בגלל אסון פוקושימה, ועדיין. ועל כל זה נוסיף שהמומחים חשבו אז שהתשתית של בריטניה רחוקה מלהיות מוכנה לאנרגיה גרעינית ושהמפלגה השמרנית בשלטון מאז 2010, ותבינו שג’ונסון בעיקר זורק בוץ. אני אגב לא יודע להגיד אם כל אלו צדקו בגישתם האוהדת לאנרגיה גרעינית כי אין לי את הידע הדרוש, אבל זה לא משנה את העובדה שג’ונסון פטר מאחריות את מפלגתו על 12 שנות שלטונם ו”שכח” מכך שתכניות לאנרגיה גרעינית כן קודמו תחת הלייבור והליברל-דמוקרטים.

תגובות

הנאום קיבל תגובות רבות, נעבור עליהן בקצרה.

תוציא את השטקר, המים רותחים

חלק מהנאום שממש לא התקבל יפה היה החלק על הקומקום. הקטע הזה הוצא מעט מהקשרו, כך שהקומקום החדש כבר לא היה השוואה לכור גרעיני, אלא יותר נראה כמו עצה כיצד לחסוך בחשבון החשמל, וכך הופץ ברשתות החברתיות. כך, רבים חשבו שזו עצה פרקטית שג’ונסון נותן כדי להוריד מחשבון החשמל השנתי כמה פאונד לעומת עלייה ארבע-ספרתית. לרבים זה נראה כמו לעג לרש. מצד אחד, זה לא הוגן להציג ככה את הקטע הזה, שכן ג’ונסון לא נתן עצה פרקטית. למעשה, כשביקשו ממנו לתת אחת, הוא הציע עידוד כללי שאכן צפויים ימים לא פשוטים, אבל שלאחריהם יהיה יותר טוב. מצד שני, אולי גם הוא היה יכול לחשוב על דימוי מוצלח יותר בהתחשב בכך שקשה שלא להרים גבה על חיסכון של 10 ליש”ט בשנה מחשבון החשמל כשהמצוקה הנוכחית היא בדיוק סביב חשבון החשמל. בכל מקרה ג’ונסון ספג על כך ביקורות רבות ברשתות, בסרטון שהוציא אותו אליטיסט שמנותק ממצוקות רוב הציבור.

not sure this is the silver bullet you’re looking for pic.twitter.com/TaTBNntWXc

— Jim Pickard (@PickardJE) September 1, 2022

קח אחריות

סרטון נוסף שרץ ברשת היה של טוני בלייר בפרלמנט ב-2006. שם, מעבר לכך שאמר שהוא תומך באנרגיה גרעינית, הוא גם תקף את ראש האופוזיציה דאז דייוויד קמרון ואת חבריו לממשלת הצללים על כך שהם הרבה יותר סקפטיים ממנו לגבי סוג האנרגיה הזה. הדבר ביקש להראות שני דברים: ראשית, שבניגוד לדברי ג’ונסון, לא הייתה בלייבור יותר מדי התנגדות אידיאולוגית לאנרגיה גרעינית. שנית, להזכיר שהעובדה שבריטניה לא נשענת עכשיו באופן מוחלט על אנרגיה גרעינית היא גם באחריות השמרנים, שבכל זאת בשלטון 12 שנה. עכשיו, צריך להגיד שלמרות שבלייר דיבר בשנותיו האחרונות בתפקיד בשבחיה, בפועל תחתיו אנרגיה גרעינית נסוגה, לא התקדמה, ורוב ההתקדמות של התכנית שלו נעשתה תחת בראון וקמרון.

🥊 Blair v Cameron on Nuclear Power 🥊pic.twitter.com/MUpbOm9BTq

— Tides of History (@labour_history) September 1, 2022

קצת ענייניות

היו גם תגובות ישירות למדיניות של ג’ונסון לשים כסף על אנרגיה גרעינית. טום גרייטרקס, ראש התאחדות התעשייה הגרעינית, טען שמדובר ב”צעד חשוב” לטובת התנתקות מדלקי מאובנים והורדת חשבונות החשמל. באיגוד העובדים GMB גם בירכו על ההודעה של ג’ונסון, שלדבריהם “מספקת קצת ביטחונות לגבי ביטחון אנרגטי”. מנגד, באופוזיציה פחות התלהבו. בלייבור האשימו את הממשלה השמרנית בכך שהרקורד שלה באנרגיות מתחדשות גרוע, אחרי שחסמו את הרחבת השימוש באנרגיות שמש ורוח (יצוין שדווקא ג’ונסון הבטיח את הרחבת השימוש). קרוליין לוקאס, חברת הפרלמנט היחידה של המפלגה הירוקה, אמרה שהתחנה המתוכננת היא “יקרה למדי, איטית עד כאב ונושאת בתוכה סיכונים לא הכרחיים”. בגרינפיס טענו ש-700 המיליונים האלו יכלו לממן את שיפור הבידוד בבתים הבריטיים כדי לחסוך באנרגיה.

לסיכום

בוריס ג’ונסון החליט שהנאום הגדול האחרון שלו (לפני זה שיישא בדאונינג 10 לפני שילך למלכה להתפטר) יהיה על אנרגיה. זה לא מפתיע: משבר האקלים והנגזרות האנרגטיות שלו נמצאים בקונצנזוס. גם ת’רזה מיי, בימיה האחרונים בתפקיד, השקיעה יותר מרץ בתחום הזה. אז כמו היום, יש רצון להיזכר לא בגלל הסיבה להתפטרות – כישלון הברקזיט במקרה של מיי, בעיות אתיקה במקרה של ג’ונסון – אלא בגלל מורשת חיובית יותר. לזכותו של ג’ונסון ייאמר שבניגוד למיי, לפחות מן השפה אל החוץ הוא עסק במשבר האקלים לאורך כל הכהונה שלו, כי הוא בכל זאת הבין לאן הרוח נושבת, אבל זה לא סתם שדווקא אנרגיה גרעינית היא הנושא בו ג’ונסון כן הרשה לעצמו לחשק את יורשיו הפוטנציאליים. הוא מעוניין להיזכר כראש הממשלה שבאמת פעל בנושא האקלים, והנה ההוכחה.

על הדרך הוא גם נתן לנו תזכורת של ג’ונסון לטוב ולרע: אופטימיסטי ומלא מרץ מצד אחד, ומצד שני מערכת יחסים מורכבת עם האמת. אבל על ג’ונסון עצמו נרחיב יותר כשיעזוב את תפקידו.