אנשים כבר לא האמינו שזה יקרה, אבל הדבר אכן קרה: אחרי כמעט שלוש שנים בלעדיה, ממשלת צפון אירלנד חזרה לתפקד. זאת, לאחר שה-DUP היוניוניסטית והשין פיין הלאומנית הצליחו להגיע להסכם שיכונן מחדש את ממשלת האחדות הנדרשת בחוק. הדבר הובטח באמצעות שינויים במנגנונים של רשויות השלטון בצפון אירלנד, הבטחה לנציב לשפה האירית ועוד. ואיך פתאום הצליחו להגיע להסכמות? שילוב של הגישה של בוריס ג’ונסון למשא ומתן ושל הבחירות הכלליות בדצמבר האחרון | בתמונה: השבעת יו”ר אסיפת צפון אירלנד החדש, אתמול (ש’) (צילום: קלווין בויס)

זה לא היה פשוט, אבל זה קרה: אחרי כמעט שלוש שנים של שיתוק, שתי המפלגות המרכזיות בצפון אירלנד – השין פיין וה-DUP – הצליחו להגיע להסכמות שהחזירו אתמול (ש’) את אסיפת צפון אירלנד ואת ממשלת צפון אירלנד לתפקוד. המפלגות, יש לציין, לא הגיעו להסכמות לבדן, אלא בסיוען של ממשלות בריטניה והרפובליקה האירית. בכל מקרה, כעת האחריות העיקרית לצפון אירלנד תחזור לסטורמונט, מקום מושבה של אסיפת צפון אירלנד, ותהיה פחות על וסטמינסטר.

בפרקים הקודמים

את הפרקים הקודמים ניתן לקרוא בבלוג כאן, כאן וכאן. אבל הנה תקציר: כחלק מהסכם יום שישי הטוב שהביא להקמת אסיפת צפון אירלנד, ממשלת צפון אירלנד חייבת להיות ממשלת אחדות בין שני הגושים העיקריים, היוניוניסטים והלאומנים. נכון להיום, הגושים האלו מובלים על-ידי ה-DUP והשין פיין בהתאמה. בכל מקרה, בתחילת 2017, בעקבות שערורייה שנקשרה ב-DUP, השין פיין פרשה מהממשלה. כיוון שכאמור יש צורך בממשלת אחדות, הדבר הביא לקריסת הממשלה. במשך קרוב לשלוש שנים ממשלות בריטניה והרפובליקה האירית ניסו להביא להסכמות בין המפלגות כדי להחזיר את הממשלה. והשעון לחץ: באופן עקרוני, בשלב מסוים שר צפון אירלנד בממשלת בריטניה היה צריך להכריז על בחירות חדשות לאסיפות, והדבר נדחה מספר פעמים. הדדליין האחרון שנקבע היה ליום שני, ה-13 בינואר. הפעם, שר צפון אירלנד ג’וליאן סמית’ אמר שאין בכוונתו לבקש הארכות נוספות, ושאם לא יהיה הסכם אז שיהיו בחירות.

ועכשיו

בחמישי בערב (9 בינואר) הודיעו שר צפון אירלנד ג’וליאן סמית’ וסגן ראש ממשלת הרפובליקה האירית סיימון קובני שהם הגיעו לטיוטת הסכם. סמית’ אמר שאם שתי המפלגות יתמכו בטיוטת ההסכם, אז הן יוכלו סוף-סוף לקיים את הבטחותיהן לבוחרים. קובני הוסיף שהדבר נעשה הכרחי מאז הרצח של העיתונאית לירה מקי על-ידי קבוצת הטרור ה-New IRA באפריל האחרון. לדבריו, הציבור לא השאיר לנבחריו מקום לספק שהוא מעוניין בהשבת הסדר הפוליטי לצפון אירלנד. ביום שישי שתי המפלגות הביעו את הסכמתן לטיוטת ההסכם. תחילה ה-DUP, ומספר שעות לאחר מכן גם השין פיין. משם, הדרך להשבעת הממשלה החדשה הייתה קצרה.

מה בהסכם?

ההסכם, שזכה לכותרת “עשור חדש, גישה חדשה“, כולל 62 עמודים כולל השער והנספחים. לא נעבור כאן על כל סעיף וסעיף, אבל נעבור על עיקרי הדברים. מעבר להתחייבויות כמו הגדלת האחריותיות (accountability) של השרים כלפי האסיפה, והתחייבות לנושאים כמו שיפור מצב מערכת הבריאות וכדומה, יש מספר דברים יותר עמוקים. לדוגמה, נכון להיום ישנו מנגנון בשם Petition of Concern, לפיו אם אחת המפלגות מצליחה להשיג תמיכה של שלושים חברי אסיפה, אז כדי להעביר הצעת חוק מסוימת צריך לא רוב רגיל באסיפה, אלא רוב בכל אחד משני הגושים. הדבר שמאפשר למפלגה הגדולה בכל גוש זכות וטו. ההסכם החדש מחייב את שתי המפלגות להוריד את השימוש במנגנון למינימום, בין השאר באמצעות שינוי התנאים שמאפשרים שימוש במנגנון הזה.

בסרטון: ארלין פוסטר, ראשת ה-DUP, בנאומה הראשון לאחר השבת ממשלת צפון אירלנד

עוד עניין הוא מנגנון שיבטיח שלא יהיו עוד שלוש שנים ללא רשות מבצעת בצפון אירלנד. אמצעי אחד הוא מספר גופים חדשים שיסייעו בשיתוף הפעולה בין המפלגות השונות. אמצעי אחר הוא קביעת מנגנון מהיר בהרבה לשלוח את האסיפה לבחירות במקרה של משבר מהסוג הזה, כשהפעם הממשלה לא תתפרק אלא תמשיך לתפקד כממשלת מעבר עד לכינונה של ממשלה חדשה. עוד נושא שהיווה מחסום להסכם היה נושא הזהות והשפה. לכן, יוקם משרד לזהות וביטוי תרבותי, שיפעל להבטחת פלורליזם תרבותי בצפון אירלנד. כמו כן ימונה נציב לשפה האירית, שתפקידו יהיה בין השאר לקדם את השימוש בשפה על-ידי הרשויות בצפון אירלנד.

כאמור, הסעיפים עוד רבים, אבל אלו המעניינים ביותר לענייננו.

חזרה לשגרה

אתמול (ש’) אחרי הצהריים הושבעה ממשלת צפון אירלנד החדשה. את תפקיד השרה הראשונה (First Minister) קיבלה ארלין פוסטר (DUP), ואת תפקיד סגנית השרה הראשונה קיבלה מישל אוניל (שין פיין). למעשה, למרות התואר “סגנית” של אוניל, היא לא כפופה לפוסטר, והן מנהלות את הממשלה במשותף. ה-DUP קיבלו את תיקי החינוך, החקלאות והכלכלה, והשין פיין את תיקי האוצר והקהילות. בנוסף לשתי המפלגות האלו, ה-UUP היוניוניסטית קיבלה את תיק הבריאות, ה-SDLP הלאומנית קיבלה את תיק התשתיות, ומפלגת הברית הבלתי מזדהה קיבלה את תיק המשפטים.

בסרטון: מישל אוניל, ראשת השין פיין בצפון אירלנד, בנאומה הראשון לאחר השבת ממשלת צפון אירלנד

השבעת ממשלת צפון אירלנד והחזרה לתפקוד שימחה רבים. הבכירים הבריטים בירכו כבר בשישי, כשהושגה ההסכמה. בוריס ג’ונסון בירך על הצעד החשוב שעשתה צפון אירלנד בדרך לשיפור השירות הציבורי שם, שגם הוגדר כמטרה בהסכם החדש. ג’רמי קורבין שמח על חזרתה של הממשלה לתפקוד, וכמובן לא שכח להזכיר שהסכם יום שישי הטוב הוא עבודה של מפלגת הלייבור.

אבל לא רק בבריטניה שמחו על פתרון המשבר, אלא גם מחוצה לה. ביל קלינטון, שהיה נשיא ארצות הברית בזמן חתימת הסכם יום שישי הטוב, בירך על ההצלחה. גם וודי ג’ונסון, שגריר ארצות הברית הנוכחי בלונדון, בירך בשם ארצות הברית כולה תוך אשרור תמיכתה בהסכם יום שישי הטוב.

איך זה קרה?

שווה להתעכב לרגע איך אחרי כמעט שלוש שנים שלא הושגה הסכמה בין שתי המפלגות, פתאום הושג, רגע לפני הדדליין, הסכם חדש. ובכן, התשובה הקצרה היא בוריס ג’ונסון, אבל צריך להרחיב מעבר לכך. בבחירות הכלליות של 2019 גם ה-DUP וגם השין פיין איבדו קולות רבים. אמנם השין פיין הצליחה לשמור על כוחה מבחינת מספר חברי הפרלמנט (שגם כך היא לא שולחת), אבל שיטת הבחירות לאסיפת צפון אירלנד הרבה יותר רגישה לירידה בקול הפופולרי מאשר שיטת הבחירות הבריטית. זה היה מסר ברור לשתי המפלגות שהן עשויות לחטוף אם ממשלת בריטניה תשלח אותן לבחירות חדשות.

מהרגע הזה, ההצהרה של ג’וליאן סמית’ שהוא לא יבקש מהפרלמנט הבריטי דחייה נוספת של הדדליין לבחירות – בניגוד לקודמיו בתפקיד תחת ת’רזה מיי – דחקה את המפלגות לפינה. היה להן רק מה להפסיד. לכן, הן נאלצו להתפשר, ולהגיע להסכמה. השין פיין, למשל, הייתה רוצה שהשפה האירית תוכר כשפה רשמית בצפון אירלנד, ולא להסתפק באיזה נציב שיקדם את השימוש בה. אבל, בחיים לא מקבלים את כל מה שרוצים. כך, הגישה של בוריס ג’ונסון להיצמד לדדליינים ככל הניתן, הוכיחה את עצמה.

ועכשיו מה?

עכשיו, כנראה, הולכים לקראת שיקום ועסקים כרגיל. לממשלת צפון אירלנד הנוכחית יעמדו מעט יותר משנתיים, עד מאי 2022, לפני שמועד הבחירות הקבוע יגיע. שתי המפלגות יצטרכו להתעלות מעל לא מעט משקעים שיש בין השתיים, ולא בטוח שההתחלה תהיה מאוד חלקה. מה שכן, ההסכם מבטיח שהרבה פחות יוזמות ייתקעו בגלל מנגנון ה-Petition of Concern, מנגנון שהביא בין השאר לכך שנושא ההפלות והנישואים החד-מיניים בצפון אירלנד לא התקדם עד שהפרלמנט הבריטי ניצל את השיתוק כדי לחוקק בנושאים האלו מלמעלה. מהבחינה הזו, אין ספק שצפון אירלנד הולכת לתפוס כיוון יעיל בהרבה, שיאפשר התקדמות טובה יותר בנושאים שחשובים לתושבים.

הבלוג, כמובן, יעקוב.