מוכנים לבחירות? היום (ה’) הבריטים יוצאים לקלפיות על-מנת להצביע בבחירות הכלליות. בתום ספירת הקולות, נדע מי יזכה בתואר ראש ממשלת בריטניה ויזכה להיכנס בדלת של דאונינג 10. רגע לפני שהקמפיין נגמר, בואו לקרוא על התמורות שמערכת הבחירות עברה, על מה שחשוב לדעת, על הסקרים, על התרחישים וכל דבר אחר שכדאי לקרוא לפני שמתפרסמים המדגמים | בתמונה: היעד, שאמנם כרגע לא מושלג, אבל איזו תמונה מתאימה יותר לבחירות לפני חג המולד? (צילום: דאונינג 10)
זהו זה. הגענו ליום הגדול: היום (ה’) אזרחי בריטניה ילכו לקלפיות, כדי לקבוע את זהות חבר/ת הפרלמנט של מחוז הבחירה שלהם. זה במישרין, בעקיפין, הם יחליטו מי ישב בכתובת דאונינג 10: ראש הממשלה המכהן בוריס ג’ונסון, או ראש האופוזיציה ג’רמי קורבין. לכבוד היום הגדול, הנה כמה דברים על מה שהיה, על מה שצפוי לקרות הלילה, ועל מה שאולי עוד יקרה לנו בהמשך.
לפני שנתחיל, אציין שבגלל שהפוסט הזה הוא סיכומי באופיו, רוב הקישורים מובילים לפוסטים אחרים בבלוג.
מספרים
מדובר בפעם הרביעית בארבע וחצי השנים האחרונות בה אזרחי בריטניה נקראים לקלפי. הם הלכו לקלפי בבחירות 2015, הלכו אליו שוב במשאל העם של 2016, ואז שוב בבחירות 2017. והיום, שוב, בפעם הרביעית. אמנם מנקודת המבט הישראלית במצבה הנוכחי זה נראה לא הרבה במיוחד, אבל זה בהחלט הרבה. זה מעיד על מערכת שנמצאת במשבר. משברים הם משהו שקורה בכל מדינה דמוקרטית בשלב זה או אחר, אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות לצאת ממנו. נשאלת השאלה אם הבחירות האלו יוכלו להיות תחילתו של תהליך התאוששות והתייצבות.
תהליך
התהליך בבחירות האלו היה מעניין. כשיצאנו לדרך, היה ברור שמה שהולכים להצביע לגביו הוא ברקזיט. הדבר גם בא לידי ביטוי במצעי המפלגות, שבכולם הברקזיט פתח את הסיפור. כלומר, בכולם למעט בזה של מפלגת הלייבור. והסיבה לכך ברורה: למרות שכעת ברור מה בכוונת המפלגה לעשות לגבי ברקזיט, עדיין מדובר בעמדה שהיא לא נטו ברקזיטרית או נטו רימיינרית. לכן, המפלגה עשתה מאמצים רבים להפוך את הבחירות האלו לבחירות שמתקיימות על הנושאים שעליהם תמיד התקיימו הבחירות: הכלכלה, ה-NHS וכו’.
בהתחלה זה היה נראה פתטי, וגם עכשיו לא ניתן לדבר על הצלחה כבירה, אבל כן נוצרו סדקים במונופול הברקזיט בבחירות הללו. בימים האחרונים, ה-NHS חוזר לעשות כותרות, גם סביב הדלפות של מסמכים סביבו, וגם סביב המשבר בו הוא מצוי. לזה ניתן גם להוסיף את השיטפונות בצפון אנגליה ואת ההתמודדות הלא מוצלחת של קורבין וג’ונסון עם התקשורת. כל דבר כזה הוא לפחות חצי יום בו דברים שהם לא הברקזיט היו בכותרות. ובסופו של דבר, גם אם הרבה מאוד אנשים מתכוונים להצביע קודם כל על הברקזיט, ישנם גם מצביעים שקיבלו תזכורת שרצוי להצביע גם לפי מה שהולך לקרות אחרי הברקזיט. האם זה מספיק כדי להיות גיים צ’יינג’ר? ספק רב. אבל, מי יודע, אולי זה עוד ישפיע.
עליות וירידות
בואו נשווה רגע. לפני חמישה שבועות כתבתי פוסט פתיחת בחירות, עם תחזיות הסקרים לגבי חמש המפלגות העיקריות: המפלגה השמרנית (38%), מפלגת הלייבור (26%), ה-SNP (4%, כשהיא רצה בסקוטלנד בלבד), המפלגה הליברל-דמוקרטית (17%) ומפלגת הברקזיט (10%). בואו נראה איך המפלגות התקדמו: נכון לאתמול (ד’), ה-SNP נשארה על סביבות ה-4%, אבל צפויה לכבוש את הקול הפופולרי של סקוטלנד. השמרנים והלייבור עלו (43% ו-33% בהתאמה). הליברל-דמוקרטים ומפלגת הברקזיט ירדו (13% ו-3% בהתאמה).
בואו נתחיל מהיורדים, הליברל-דמוקרטים ומפלגת הברקזיט. לשתי המפלגות האלו היה מומנטום אדיר לפני קצת יותר מחצי שנה. אני לא מדבר רק על העובדה שהן הגיעו שנייה וראשונה בהתאמה בבחירות לפרלמנט האירופי. כשהחלה ההתמודדות על ראשות המפלגה הליברל-דמוקרטית בתחילת יוני, הסקרים חזו לה לקבל 24% מהקול הפופולרי, מה שאז היה אמור להיות החלק הגדול ביותר מקולות המצביעים. אותו סקר נתן למפלגת הברקזיט 22%. הליברל-דמוקרטים בקושי מחזיקים כרגע בחצי מהמספר הזה, ונייג’ל פרג’ נשאר כמעט בלי כלום.
איך זה קרה? ובכן, כאן צריך להכניס את המפלגות שבעלייה. הסקרים החלו לפרגן יותר לשמרנים מהרגע שבוריס ג’ונסון נכנס בדלת של דאונינג 10. הוא נתפס כמי שמאמין באמת ובתמים בברקזיט (דייוויד קמרון יחלוק על כך), ובהתאם כמי שיוציא את הברקזיט לפועל כפי שברקזיט אמור להיות. עוד עלייה חדה החלה להירשם באוקטובר, בין השאר סביב ההגעה להסכם היציאה החדש. כל אלו לקחו את הברקזיטרים מצד ימין של המפה הפוליטית חזרה ממפלגת הברקזיט, למרות שג’ונסון נאלץ לשבור את הבטחתו ולבקש דחייה מה-31 באוקטובר. והלייבור? הסקרים לגביה החלו לעלות פחות או יותר סביב ההליכה לבחירות. כי, מה לעשות, ג’רמי קורבין עדיין יודע לעשות קמפיין טוב ולהראות לסוקרים מה זה. מן הסתם, כנראה שעזרה גם העובדה שהוא מבטיח שבמקרה הרע ביותר (מנקודת המבט הרימיינרית) יהיה ברקזיט רך. סביר לחלוטין להניח שהרבה רימיינרים שחששו שהצבעה לליברל-דמוקרטים תסייע לשמרנים לנצח, הרגישו הרבה יותר בנוח להצביע לייבור.
ומה זה אומר לנו?
זה אומר, בגדול, שאת הכוח הגדול שלהן הליברל-דמוקרטים ומפלגת הברקזיט לא בנו על מומנטום חיובי, כמו שעל כישלון של שתי המפלגות הגדולות. זה נכון בעיקר לגבי נייג’ל פרג’, שאמנם הצליח לסחוף המונים כשהם כעסו, אבל כעת כשג’ונסון מציע להם הסכם יציאה שהם יכולים לחיות איתו, למה לכעוס כל כך? נכון, יש מצביעי לייבור ברקזיטרים שזועמים על ג’רמי קורבין, אבל נראה שהרבה מהם נשארים איתו ו/או מעדיפים כבר לעבור לג’ונסון, כי הוא עוד עשוי לנצח.
במקרה של הליברל-דמוקרטים, העניין יותר מורכב. נייג’ל פרג’ הקים מפלגת מחאה נטו לפני פחות משנה. למפלגה הליברל-דמוקרטית בצורתה הנוכחית יש היסטוריה של יותר משלושים שנה, והשורשים שלה הולכים הרבה יותר אחורה. גם, יש לציין, ג’ו סווינסון לפי הסקרים עדיין מצליחה לשקם את המפלגה מהשפל של בחירות 2015 ו-2017, אז המפלגה דשדשה סביב ה-8%. אבל, זה עדיין לא מדגדג את ה-23% שהיא קיבלה בבחירות 2010. בהתחשב בעובדה שהעמדה של השמרנים היא ברקזיטרית מוצהרת, ושהעמדה של הלייבור עדיין מאפשרת לברקזיט לקרות, נשאלת בכל זאת השאלה למה לא יותר רימיינרים משתי המפלגות האלו הלכו אל הליברל-דמוקרטים. ובכן, התשובה היא, כמו בכל דבר שאיכשהו הברקזיט מתקשר אליו, דייוויד קמרון. הישיבה של המפלגה הזו בקואליציה של קמרון ב-2010-2015 גורמת לה עד היום להיות מזוהה עם מדיניות הקיצוצים שלו. מבחינת לא מעט אנשים, ג’ו סווינסון היא לא המושיעה מהברקזיט, היא מישהי שעזרה לדפוק אותם.
ביולי 2019 האמירות של ג’ו סווינסון על התכווננות לדאונינג 10 נשמעו לא מנותקות מהמציאות. בדצמבר 2019 היא במקרה הטוב תצטרך להתחבט בשאלה האם לסייע לג’רמי קורבין להגיע לדאונינג 10, ולו בשביל הסיכוי לעצור את הברקזיט. יכול להיות שברית הרימיינרים שלה תעזור לה להשיג עוד כמה מושבים, אבל את דאונינג 10 היא בכל מקרה לא תראה כבית.
עוד דברים שכדאי לדעת
שני דברים שכדאי לשים לב אליהם. ראשית, בלייבור יש חשש מאובדן של מחוזות בטוחים של המפלגה. הגיוני לחלוטין, מאחר שבעיירות הפועלים שמצביעות לייבור באופן מסורתי יש רוב ברקזיטרי מוצק, ועל העמדה הלא תקיפה של קורבין מצביעים רבים מוכנים לעבור למפלגות אחרות. מספיק שנתח גדול מספיק של מצביעי לייבור ילך למפלגת הברקזיט כדי לאפשר לשמרנים לכבוש בסערה מושבים קבועים כאלה. בהקשר הזה כדאי לזכור, שיש גם מחוזות שמרניים קבועים, שעלולים לחטוף מהכיוון ההפוך עקב התנגדות לברקזיט. בנוסף, בצפון אירלנד מפלגות רימיינריות עושות בריתות כדי להדיח את מפלגת ה-DUP, שהעניקה לת’רזה מיי את הרוב הפרלמנטרי שלה. לשני הדברים האלו צפויה להיות השפעה רצינית לא רק על ההישגים של כל מפלגה, אלא גם על האפשרויות הפרלמנטריות.
תרחישים
בגדול, יש שלושה תרחישים אפשריים. תמיד ייתכן שיהיה תרחיש רביעי, אבל אלו פחות סבירים. אז בואו נראה מה מחכה לנו.
תרחיש 1: ממשלת רוב שמרנית
בתרחיש הזה, שזוכה לסבירות גבוהה בסקרים, המפלגה השמרנית תצליח להשיג רוב מוחלט של מושבים בפרלמנט. במקרה כזה, יש סבירות גבוהה מאוד שהסכם היציאה של ג’ונסון יעבור בלי הרבה מאוד בעיות. כל המתמודדים השמרנים רצים על התמיכה בהסכם הזה. בנוסף, בהצבעה על ההסכם בפרלמנט, היו לא מעט מורדים מקרב הלייבור שהצביעו בעד ההסכם. כמובן, ייתכנו עוד הפתעות גם בנושא הזה, אבל סביר להניח שההסכם יוכל לעבור לפני ה-31 בינואר. מהבחינה הזו, הבחירות האלו עשויות להיות גיים צ’יינג’ר בכל מה שנוגע לברקזיט.
כמובן, זה לא אומר שעניין הברקזיט ייגמר. ההסכם לא משנה את סיום תקופת המעבר, כך שבריטניה תצטרך להשיג הסכם סחר עם האיחוד האירופי עד סוף 2020. זה יהיה לחוץ, ואם ג’ונסון לא ירצה למצוא את עצמו מבקש הארכה גם לתקופת המעבר, הוא יצטרך לעבוד קשה מאוד. לכן, כדי לקחת אותו עם סייגים כאשר הוא אומר שהוא הולך “לסיים עם הברקזיט”. הברקזיט רחוק מסיום, גם אם ג’ונסון יצליח לסיים עם השלב הראשון.
תרחיש 2: שת”פ לייבור-SNP
ללייבור, שבעבר נשענה על המחוזות הסקוטים, אין סיכוי אמיתי להשיג רוב. אבל, קיים סיכוי שבמקרה של פרלמנט תלוי ומספרים מתאימים, ה-SNP (ואולי אולי גם הליברל-דמוקרטים) יסכימו לקבל את ג’רמי קורבין בתוך דאונינג 10. מבחינת ברקזיט, אין לניקולה סטרג’ן וג’ו סווינסון דיל יותר מוצלח מזה. נכון שקורבין הולך להביא הסכם ברקזיט אחר, אבל הוא מביא גם את הסיכוי שהברקזיט יבוטל במשאל עם שני. לכן, גם ייתכן שהן יסכימו להתפשר ולהצביע עם קורבין, העיקר לקדם את משאל העם השני. ה-SNP גם מסכימים עם קורבין על לא מעט נושאים, למשל נשק גרעיני (למרות שמצע הלייבור לא מקיים את הרצונות של קורבין בנושא).
הבעיה של קורבין מהבחינה הזו היא משאל העם על עצמאות סקוטלנד. הדבר כבר הביא להתנגשות בין הלייבור ל-SNP במהלך הקמפיין. סטרג’ן רוצה משאל עם במהירות האפשרית. קורבין אמר שלא ייתן למשאל עם כזה להתרחש בשנים הראשונות לכהונתו. הם יצטרכו להגיע לאיזושהי פשרה בעניין הזה, או שאף אחד מהם לא יקבל את מה שרצה.
תרחיש 3: לא ברור
אופציה שלישית היא שלשמרנים לא יהיה רוב מוחלט, ומצד שני גם לגוש הלייבור-SNP-ליברל-דמוקרטים-ירוקים-פלייד-קמרי לא יהיה מספיק לרוב. זה יעמיד הרבה מאוד דברים בשאלה. למשל, איך יוצרים רוב? ספק אם ה-DUP ירצו ללכת עם בוריס ג’ונסון אחרי התרגיל שהוא עשה להם עם הברקזיט. מצד שני, הם גם לא מעוניינים לתמוך בג’רמי קורבין. אז יכול להיות שג’ונסון במקרה כזה יצליח איכשהו להישאר ראש הממשלה, אבל הוא יתקשה להעביר כל דבר שהוא. את הסכם היציאה עוד יש סיכוי, בזכות מורדים מהלייבור. אבל לגבי כל מה שבא אחר-כך – תקציב, רפורמות וכדומה – איך זה בדיוק אמור לעבור בלי רוב? בקיצור, הבלגן הפוליטי שמשתק את בריטניה כבר שלוש שנים וחצי ימשיך לחגוג.
עוד תחזית אחת
אני נמנעתי פה רוב הזמן לתת תחזיות, אלא יותר מעבר על תרחישים אפשריים, ותמיד עם סייגים. אבל יש תחזית אחת שאני ממשיך לתת: ג’רמי קורבין יסיים ממש בקרוב את תפקידו כראש אופוזיציית הוד מלכותה. או שהוא יצליח להיכנס בדלת של דאונינג 10 כראש הממשלה, או שהמפלגה תחליט שהגיע הזמן לבעוט אותו החוצה. זאת, בהנחה שבמקרה שהלייבור תפסיד הוא לא יפרוש מיוזמתו, כפי שעשו גורדון בראון ואד מיליבנד לפניו.
ודבר אחרון
הלילה (ה’) אתחיל בלייב בלוגינג בעמוד הפייסבוק של הבלוג. הלייב בלוגינג יסקר את תוצאות המדגמים, את החדשות החשובות, ולתוך הלילה יספק גם עדכונים על כל 650 מחוזות הבחירה, כולל התייחסות לאופי הפוליטי שלהם. אתם מוזמנים בחום ליהנות ממנו במהלך הלילה. או לחלופין, תוכלו לקרוא באופן יותר קצר מחר בבוקר כאן באתר.