השבוע שחלף התחיל במחשבה שאפשר למנות את הזמן שנותר לראש הממשלה קיר סטארמר בשעות, והסתיים במה שייתכן שיהפוך להמתנה של שבועות. הלחץ מתוך מפלגת הלייבור על סטארמר להתפטר הלך וגבר: חברי פרלמנט קראו לו לעשות את זה באופן פומבי, שרים זוטרים התפטרו ושרי קבינט אמרו לו באופן פרטי שהגיע הזמן ללכת. אבל סטארמר התעקש ואמר שאם רוצים להדיח אותו, יואילו נא לעשות את זה בצינורות המקובלים ולפתוח במרוץ לראשות מפלגת הלייבור (ובכך גם לראשות הממשלה). אלא שכרגע הפייבוריטים להחליפו לא עושים זאת: סגנית ראש הממשלה לשעבר אנג’לה ריינר נוקתה בחקירת המס שעברה, אך לא רוצה להיות מי שלוחצת על ההדק. שר הבריאות וס סטריטינג התפטר, אך כנראה מעדיף שסטארמר יתפטר מאשר להתמודד מולו. ראש עיריית מנצ’סטר רבתי כנראה יקבל אפשרות להתמודד בבחירות הביניים שנפתחו במיוחד עבורו, אך זה ייקח עוד שבועות עד שיגיע לפרלמנט, אם בכלל. וכך, בינתיים, המרד נמצא בלימבו שקונה לסטארמר זמן, אך מצבו עדיין קשה | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10
לא פעם אמרתי שכלל האצבע בבריטניה להחלפת ראש ממשלה תוך כדי כהונה הוא קיומם של שני תנאים: ראשית, מישהו שיתחמם על הקווים. שנית, שר בכיר (או לכל הפחות כמה בדרג יותר זוטר) שיתפטר על רקע עקרוני. מה שלא לקחתי בחשבון זה שרצוי לדעת איך לתקוע סכין בגב. השמרנים מנוסים בזה, והביאו לחילופים באמצע הקדנציה מספר יפה של פעמים. הלייבור, לעומת זאת, עשתה זאת רק פעם אחת, עם טוני בלייר. השאר פרשו ביוזמתם ובלי שהופעל לחץ (וילסון) או שהפסידו בקלפי. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו צופים, במקום בסצנת רצח פוליטי שהייתה גורמת למקבת’ להחוויר, בפארסה. ואפילו לא כזו מצחיקה. כי בינתיים נראה שקיר סטארמר דווקא הצליח לקנות לעצמו עוד זמן.
בפרקים הקודמים
אז כמו שאתם זוכרים, תוצאות הבחירות המקומיות באנגליה והבחירות הפרלמנטריות בוויילס וסקוטלנד היו קטסטרופליות עבור הלייבור. מאחר שבלייבור מחכים כבר חודשים לבחירות המקומיות כדי שיהיה טריגר להדיח את ראש הממשלה קיר סטארמר, התגובה לא איחרה לבוא: בשבת חברת הפרלמנט קת’רין ווסט הציבה אולטימטום לקבינט: תזיזו את סטארמר תוך יומיים (ב’) או שאני אאתגר אותו על ראשות המפלגה (וכך גם על ראשות הממשלה). לווסט אין באמת סיכוי לנצח בבחירות פנימיות שכאלו, אבל המטרה שלה בכל מקרה הייתה להיות stalking horse, קרי מי שתכפה על קליברים יותר גדולים אך שמהססים ללחוץ על ההדק להיכנס לתוך הקלחת.
סטארמר מצדו ניסה להראות שהוא מקשיב למסר שעלה מתוצאות הבחירות: הוא הביא את סגנית ראש המפלגה לשעבר הארייט הרמן כיועצת לענייני נשים ואת ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון כשליח מיוחד למערכת הפיננסית הגלובלית ולתאגידים. הוא כתב מאמר ונשא נאום בו הבטיח שהממשלה לא תנסה לשמר את הסטטוס קוו שבפירוש לא עובד, ובמקום זאת תיקח את בריטניה לפרק חדש בתולדותיה. אלא שהוא לא הציע שום דבר שגרם למבקריו להרגיש שהוא משנה כיוון, אלא בעיקר עושה עוד מאותו דבר אבל הפעם עם רגש. רבים לא השתכנעו, ועד פרסום הפוסט הקודם בעניין כבר היו 41 מתוך קצת יותר מ-400 שאמרו שעליו להתפטר.
הלחץ עולה
באותו יום וביום שלאחריו (ב’-ג’) הלחץ המשיך לעלות. ביום שלאחר מכן (ד’) הדברים קצת נרגעו, בעיקר כדי לא להביך את המלך שכן זה היה יום פתיחת הפרלמנט, ואתמול (ה’) שוב ה”פסיכודרמה” הידועה לשמצה בפוליטיקה הבריטית נתנה הופעה. לפי ספירה של הלייבורליסט, שמסקר את הלייבור, נכון לאתמול 96 חברי לייבור אמרו בפומבי שעל סטארמר להתפטר או שיציג לוח זמנים ליציאתו מדאונינג 10. מולם, עומדים 160 שאמרו שעל סטארמר להישאר (מהם 111 הם בקבנצ’רס שחתמו על עצומה, ואחרים הם מן הסתם שרים בממשלה). מ-149 אחרים עדיין מחכים לעמדה כלשהי. בנוסף, גם איגודי העובדים החוסים תחת הלייבור קראו להתפטרותו.
גם הלחץ הממשלתי החל להיבנות. בתחילת השבוע (ב’) ארבעה מזכירים פרלמנטריים פרטיים – חברי פרלמנט שעוזרים לשרי הממשלה במשימותיהם הפרלמנטריות ונושאים באחריות המשותפת של חברי הממשלה – התפטרו מתפקידם. אחד מהם היה המזכיר של וס סטריטינג, שר הבריאות ומי שנחשב למועמד רציני להחליף את סטארמר. יום לאחר מכן (ג’) התפטרו גם ארבעה שרים זוטרים, קרי כאלו שלא עומדים בראש משרד. המוכרת שהם היא ג’ס פיליפס, ששימשה כשרה למניעת אלימות במשפחה במשרד הפנים, ולצדה התפטר גם זוביר אחמד, שר במשרד הבריאות. כל ההתפטרויות האלו בפני עצמן הן לא גיים צ’יינג’ר של ממש, שכן לא מדובר בבכירים, אבל הם כן היו יכולים להיות תחילת כדור שלג שמתגלגל.
גם ברמת השרים הבכירים הופעל לחץ: לפי דיווחים, ארבעה שרים נפגשו עם סטארמר בתחילת השבוע (ב’) – שרת הפנים שאבאנה מאמוד (מחמוד), שרת החוץ איווט קופר, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים דייוויד לאמי ושר ההגנה ג’ון הילי. חלקם – לפי חלק מהדיווחים מאמוד וקופר, לפי אחרים רק מאמוד – אמרו לסטארמר שצריך ללכת בדרך מכובדת. אחרים דיברו איתו על הצורך לנקוט בגישה “אחראית” כלפי העתיד לבוא. ראיתי גם דיווחים בכלי תקשורת ישראליים שמאמוד וקופר הציבו אולטימטום לסטארמר שאם הוא לא יתפטר עד שלישי ב-16:00 (שעון ישראל) הן יתפטרו, אבל מעבר לזה שלא מצאתי לזה סימוכין בכלי תקשורת בריטיים רציניים, הדבר גם לא התממש בפועל.
סטארמר לא מוותר
ומה עשה קיר סטארמר מול כל הלחצים האלו? ביום שלאחר אותן שיחות (ג’) התקיימה ישיבת ממשלה, בה הוא אמר שאין לו כוונה להתפטר ושאם מישהו מעוניין לנסות להדיחו הוא מוזמן לעשות זאת באמצעות המנגנון של אתגור ראש המפלגה, והבהיר שהוא מתכוון להיענות לאתגר. לאחר מכן הוא לא אפשר למבקריו להביע את דעתם ועבר לדבר ישר על המצב במזרח התיכון. הוא גם לא קיים פגישות אישיות עם השרים לפני או אחרי אותה ישיבה, למעט התובע הכללי (המקביל ליועץ המשפטי), הלורד ריצ’רד הרמר, שידוע כבעל ברית של סטארמר.
יש משהו שחשוב להבין לגבי היתרון של סטארמר לעומת ראשי ממשלה שמרנים בעבר: חוקי המפלגה השמרנית לא מאפשרים לראש/ת המפלגה המכהנ/ת להשתתף במרוץ חדש לראשות המפלגה. כלומר, אם מתקיים מרוץ לראשות השמרנים זה אומר שראש/ת המפלגה הודח/ה או התפטר/ה, ולכן כשיש מולם קשר כזה הם עם הגב לקיר. לעומת זאת, בלייבור אין שום כלל כזה, ולמעשה אם סטארמר יאותגר הוא יוכל להתמודד מחדש על ראשות המפלגה כשהוא לא צריך לעמוד באף אחד מתנאי הסף שיידרשו ממתחריו. לכן, סטארמר יכול להגיד למתנגדיו “נראה אתכם”, או במילותיו של ג’ון מייג’ור לשמרנים שחתרו תחתיו ב-1995 (כשכללי המפלגה היו אחרים): put up or shut up.
ועושה רושם שזה עבד לפחות חלקית: ג’ון הילי ודייוויד לאמי, שכאמור דנו עם סטארמר על עתידו, התבטאו פומבית בעד ראש הממשלה. זה לא שהצרות חלפו, כי כאמור היו עוד התפטרויות באותו יום וגם התשואה על האג”ח הבריטית זינקה, וגם דווח שהסאגה הגיעה לכאלו שחקים שבארמון בקינגהאם ביררו עם דאונינג 10 אם המלך עדיין צריך להגיע לפתיחת הפרלמנט והנאום מן הכס שהתקיימו שלשום (ד’) וביקשו שלא לגרור את המלך לתוך המאבק הפוליטי. הנאום התקיים כמתוכנן (ומעבר לזה שלא היה בו איזה משהו מרגש שיכול להביא לסטארמר יותר תמיכה לא איכנס לתוכנו), אבל עצם זה שהארמון חש צורך לברר אם יש טעם בכך היא מביכה מספיק.
מתחממים על הקווים, לא לוחצים על ההדק
אז זה היה עיקר הלחץ שנבנה עד שלשום, בו כאמור הדברים נרגעו כיוון שלא רצו להביך את המלך. אבל כל אלו היו התפטרויות קטנות וקצת שיחות מצד שרים. מה עם התותחים הכבדים? אז כאן אדון בקצרה בשלושת האנשים שנראה שיותר מכולם מתחממים על הקווים, שאמורים למלא את אחד מתנאי הסף להפלתו של סטארמר.
אנג’לה ריינר
למי מכם שלא זוכרים, אנג’לה ריינר הייתה סגנית ראש הממשלה, שרת הבינוי וסגנית ראש הלייבור עד שנאלצה להתפטר מכל אלו בספטמבר האחרון עקב שערוריית מס. אבל זה לא אומר שהיא ויתרה על שאיפותיה הפוליטיות, ובסביבתה אמרו שהיא ממתינה לסיום החקירה של רשות המסים כדי שתוכל לשים את העניין מאחוריה ולחזור לקדמת הבמה (והיא עשתה הכנות ליום שאחרי סטארמר גם קודם). והנה, אתמול (ה’) נודע לנו שהחקירה מאחורינו ושריינר זוכתה מהאשמות לניסיון מכוון להעלים מס. היא שילמה את המס שלא שילמה בפועל – כ-40 אלף ליש”ט מס רכישת דירה (מס בולים) – מה שאומר שכעת הדרך פתוחה בפניה.
אז האם ריינר תאתגר את סטארמר על ראשות המפלגה? בריאיון לגארדיאן היא אמרה שהיא בהחלט תשקול להצטרף למרוץ לראשות המפלגה, אבל אין לה שום כוונה להיות זו שלוחצת על ההדק. היא אפילו לא מוכנה להגיד אם לדעתה סטארמר צריך להשתתף במרוץ כזה אם ייפתח, או שעליו להכריז שזה יהיה למעשה המרוץ להחליף אותו. ייתכן שחלק מכך נובע מהעובדה שריינר קראה לסטארמר לאפשר לראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם (כבר נגיע אליו) לרוץ לפרלמנט. לכן, יכול להיות שיש לה תכניות מסוג אחר.
וס סטריטינג
כאמור, שר הבריאות, חביב האגף הימני בלייבור ומי שנראה כשאפתן מאוד. אבל, כך נראה, גם פחדן מאוד. לרבים ההתפטרויות של ג’ו מוריס וזוביר אחמד, שניהם עבדו תחת סטריטינג במשרד הבריאות, נראו כהתפטרויות של בעלי ברית לטובתו. אולי, אפשר להניח, הוא קיווה שהם יגרמו לסטארמר להתפטר מבלי שסטריטינג יצטרך לוותר על הכיסא שלו. אבל זה לא קרה. שלשום (ד’), מעט לפני נאום המלך, סטריטינג הגיע לפגישה בת 16 דקות בלבד עם סטארמר בדאונינג 10. הוא לא התפטר באותו היום, כנראה כדי לא להביך את המלך, אבל גם בדאונינג 10 אמרו שלסטארמר יש “אמון מלא” בסטריטינג. זו למעשה דרך מתוחכמת להגיד: אם סטריטינג מעוניין להתפטר ולפתוח במרוץ לראשות המפלגה, שיואיל לעשות זאת – סטארמר לא יעשה בשבילו את העבודה.
ההתפטרות אכן הגיעה ביום שלאחר מכן (ה’). מכתב ההתפטרות של סטריטינג היה ארוך למדי (שני עמודים) ובעיקר לא מרשים. הוא התמקד בעיקר בחוסר הפופולריות של המפלגה תחת סטארמר, שזו סיבה מאוד גרועה להדיח מישהו. צריך סיבה עקרונית יותר, נגיד פרשת מנדלסון והחשד שסטארמר שיקר לפרלמנט. אבל סטריטינג החליט שלא צריך סאבטקסט. אבל גם הוא לא מתכוון ללחוץ על ההדק ולהתחיל מרוץ. החשד הוא שאין לו מספיק תומכים כדי להיכנס למרוץ כזה (81 חברי פרלמנט), אבל מקורביו טוענים שכן. לדבריהם, הסיבות לכך שהוא לא עושה צעד הן חוסר הרצון שלו להביא לגל התפטרויות ושמרוץ שלא יכלול את אנדי ברנהם ייחשב ללא לגיטימי ולכן יש להמתין.
במחילה, זה נשמע כמו בולשיט. לפי סקר שנערך עבור הלייבורליסט, סטארמר ינצח בגדול את סטריטינג, עם 53% מול 23% מהמתפקדים בהתאמה (השאר לא החליטו). למעשה, סטארמר ינצח את כל השמות הגדולים למעט ריינר, ברנהם ושר האנרגיה אד מיליבנד. לכן, אני חושד שסטריטינג פשוט רוצה ליצור לחץ שיביא את סטארמר לא להשתתף במרוץ, כדי להגדיל את סיכוייו. אלא שבכך הוא הופך ממה שאמור להיות הטריגר לבחירות כאלו למה שנותן לסטארמר את האפשרות להראות, או למצער להאמין, שהוא עומד בזעזועים כאלו.
אנדי ברנהם
ונעבור לראש עיריית מנצ’סטר רבתי הפופולרי. בינואר הוא רצה לרוץ לפרלמנט כדי שיהיה בעמדה לאתגר את סטארמר (ראש הלייבור חייב להיות חבר פרלמנט), אבל נחסם על-ידי הוועד המנהל הארצי של המפלגה (NEC). הדבר נראה לרבים כמו תרגיל מלוכלך של סטארמר כדי להימנע מתחרות, אבל כבר הסברתי למה בזמנו הדבר היה נכון. בכל מקרה, מאז דברים השתנו, וכאמור היו קריאות לאפשר לברנהם לנסות שוב להיכנס לפרלמנט.
והנה, נפתחה גם דלת: ג’וש סיימונס, שנאלץ להתפטר בבושת פנים מהממשלה לאחר שהסתבך בסקנדל, הודיע שהוא מוותר על המושב שלו, מארקפילד שבמנצ’סטר רבתי, המעוז של ברנהם. לא רק זה, הוא אמר במפורש שזה כדי שברנהם יוכל לנסות לתפוס את המושב בבחירות ביניים. ברנהם מיהר לאשר שהוא מתכוון לבקש מה-NEC להתמודד מטעם הלייבור להיות חבר הפרלמנט החדש של מארקפילד. הוא הסביר שהוא עושה זאת כדי “לתת לראש הממשלה ולממשלה את המרחב והיציבות שהם צריכים”. הפעם, לפי דיווחים, סטארמר לא צפוי לנסות לחסום את הריצה של ברנהם. הדבר זכה לתמיכה גם מסטריטינג.
האמת היא שסטארמר לא היה יכול לקוות למשהו טוב יותר שיקנה לו זמן: מעטים חברי הלייבור שיפתחו מרוץ לראשות המפלגה כשברנהם עדיין בחוץ. כן, הם יכולים לדרוש לוח זמנים לסיום תפקידו, אבל שם המנוף יותר חלש מול העקשנות של סטארמר. הבחירות יתקיימו רק בסוף יוני או תחילת יולי, מה שעשוי לגרום למרד לאבד מומנטום. אם לסטארמר יהיה מזל, ברנהם יפסיד בבחירות הביניים ויחזור לנהל את העירייה ולא יהיו האשמות בתרגילים פוליטיים. אמת, סטארמר עלול לעמוד מול האשמות שהוא הביא את המפלגה למצב שברנהם הפופולרי מפסיד, אבל לא בטוח שזה טריגר גדול מספיק לעורר את המרד מחדש. ואם ברנהם ייכנס לפרלמנט, הוא עצמו יזדקק לטריגר שכן הוא כביכול רץ כדי “לעזור לראש הממשלה”, ולא בטוח כמה המורדים יוכלו להמשיך ללחוץ בלי טריגר חדש. ייתכן שזה יהיה הפסד אפשרי בבחירות ביניים לראשות עיריית מנצ’סטר רבתי כדי למצוא מחליף לברנהם, אבל זה ייקח עוד כמה שבועות.
אל קארנס
אם השם הזה לא אומר לכם כלום, אל תהיו נבוכים – לרוב האנשים הוא לא אומר. מדובר בחבר פרלמנט טרי של הלייבור, שנבחר ב-2024, ומאז קיבל להיות שר זוטר לענייני וטרנים ולאחר מכן שר זוטר לענייני הכוחות המזוינים. לפי מקורות בלייבור, הוא מתכוון לאסוף את 81 החתימות הדרושות כדי להיכנס למרוץ, אם וכאשר יהיה כזה. כמובן שאין לו סיכוי לנצח וגם אין לו את הניסיון הנדרש להיות ראש הממשלה. סביר להניח שמה שהוא רוצה זה לקבל קצת תשומת לב ציבורית, לפרוש או להפסיד ולנצל את מעמדו החדש כדי לקבל תפקיד בכיר יותר. כאן אפילו לא מדובר ב-stalking horse, כיוון שגם לו אין כוונה ללחוץ על ההדק. ועדיין, רצוי להכיר גם את הקוריוז הזה.
לסיכום
מה שביום שני נראה כאילו סטארמר יהיה בר-מזל אם הוא יגיע לשבוע הבא בלי שיתפטר, הפך כעת למשהו שיכול לקחת עוד שבועות עד שמשהו בכלל יתחיל לזוז. זה לא אומר שסטארמר בהכרח לא יודיע על לוח זמנים לסיום תפקידו בתקופה הקרובה: הדבר יכול לקרות אם הלחץ עליו יהיה מספיק גדול (נניח עוד התפטרויות של שרים בכירים), או שיקרה משהו חיצוני שכבר לא יותיר לו בררה (נגיד, הידרדרות מתמשכת בשווקים שתוביל לצורך בבהירות לגבי עתידו של סטארמר, או גילויים חדשים בפרשת מנדלסון). אבל כל עוד סטארמר יעמוד על שלו שהוא לא הולך לשום מקום בלי שידיחו אותו לפי הספר, המורדים יצטרכו לנסות עכשיו במשך תקופה לא קצרה לשמר מומנטום בלי שבהכרח יהיו התפתחויות חדשות שיצדיקו זאת. בינתיים אפילו קת’רין ווסט אמרה שהיא לא שוללת הצבעה לסטארמר בבחירות לראשות המפלגה.
הסיטואציה המוזרה הזו נוצרה כי מי שמתחממים על הקווים ויכולים להפעיל את המנגנון שיוביל לבחירות לראשות המפלגה מסרבים לעשות זאת, ומי שרוצה לעשות זאת נמצא כרגע מחוץ לפרלמנט ולכן לא יכול. הדבר גורם למפלגה להיראות מבולבלת ומבוהלת מהצל של עצמה, שמחכה למושיע שיחזור לפרלמנט ויציל אותה מעצמה. או במילותיה של ראשת האופוזיציה קמי בדנוק, חברי הלייבור “רוצים להוביל את המדינה שלנו כשהם אפילו לא יכולים אפילו להוביל הפיכה”. ובינתיים סטארמר הוא אולי ראש הממשלה, אבל כשאמון המפלגה בו בשפל, ועולה השאלה אם הוא מסוגל להמשיך למשול ככה, בטח שבאפקטיביות. כעת, מפלגת השלטון חווה את הרע מכל העולמות.