By: אוריה בר-מאיר Posted on
האם אנחנו חוזים בהקמתה של מפלגת שמאל חדשה? בשבוע שעבר חברת הפרלמנט זארה סולטאנה (בתמונה), שהושעתה מהלייבור לאחר שהצביעה נגד המשמעת הסיעתית, הודיעה על הקמת מפלגה יחד עם ראש הלייבור הקודם ג’רמי קורבין. מפלגה שתדאג לא רק למיליארדרים ולא תהפוך את בריטניה ל”שותפה פעילה ברצח עם” בעזה. אלא שמהר מאוד העסק לא המריא: דמויות בכירות בשמאל הקשה הודיעו שהן לא יצטרפו, ודמויות מהשמאל הרך גינו את הרעיון. ואז גם התברר שסולטאנה כפתה על קורבין את ההנהגה המשותפת, למרות שהוא בכלל לא רצה. אבל אם השניים יצליחו להתאפס ולהפוך לכוח פוליטי של ממש, סטארמר עלול להזיע ולראות איך הוא מדמם מושבים לימין | צילום: בית הנבחרים הבריטי

אחת הקלישאות הפוליטיות הגלובליות הכי גדולות שיש היא שהשמאל אוהב להתפצל ולבקר את עצמו. דוגמאות לכך לא חסרות גם בפוליטיקה הבריטית: ב-1931 מפלגת הלייבור זרקה ממנה את ראש המפלגה (וראש הממשלה) רמזי מקדונלד בגלל שהנהיג מדיניות קיצוצים, שיחד עם תומכיו הקים את הלייבור הלאומית. בבחירות 1945, מלבד הלייבור והמפלגה הקומוניסטית, רצה גם מפלגת הלייבור העצמאית (שאחרי הבחירות חברי הפרלמנט שלה הצטרפו ללייבור, וצריך להגיד שהיה לה ותק רב). ב-1981 קבוצת חברי לייבור שלא אהבו את ההליכה שמאלה בימיו של מייקל פוט, שהקימו את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (שתחבור לברית עם המפלגה הליברלית, ממנה תיוולד המפלגה הליברל-דמוקרטית). ב-2019 נטשה את הלייבור קבוצה נוספת של חברי פרלמנט על רקע המנהיגות הבעייתית של ג’רמי קורבין, והקימו את הקבוצה העצמאית. הבנתם את הרעיון.

אז הנה, עכשיו עוד סיפור כזה: ראש הלייבור הקודם קורבין מקים מפלגה יחד עם חברת הלייבור לשעבר זארה סולטאנה. רק שאם רמזי מקדונלד ניהל את המדינה עוד ארבע שנים והמפלגה הליברל-דמוקרטית אפילו הצליחה להגיע לשלטון (כשותפה קואליציונית) פעם אחת, המפלגה הזו הופכת לפארסה עוד לפני שיש לה שם.

קצת רקע

בבחירות 2024 ג’רמי קורבין רץ כעצמאי (שכן הוא איבד את חברותו במפלגת הלייבור) והצליח לנצח במחוז הבחירה שלו, ובנוסף אליו ניצחו עוד חמישה מועמדים עצמאיים שרצו על מצע פרו-עזתי. כמובן, לא היה להם כוח פוליטי מועט ביותר, בהתחשב בכך שמפלגת הלייבור בראשות קיר סטארמר זכתה לרוב עצום. בספטמבר קורבין ועוד ארבעה מחברי הפרלמנט הנ”ל הקימו את “ברית העצמאים”, שאינה מפלגה אלא פלטפורמה לשיתוף פעולה.

קורבין וחבריו שמו עין על קבוצה של שבעה חברי פרלמנט מהלייבור שהושעו מהמפלגה ביולי 2024, לאחר שהצביעו בעד תיקון שהיה אמור להסיר את ההגבלה של קצבת הילדים לשני הילדים הראשונים בלבד. ההשעיה הזו, אגב, בתוקף עד היום. בכל מקרה, מי שהושעו הם חברי האגף השמאלי של הלייבור, כמו ג’ון מקדונל (שר האוצר בממשלת הצללים של קורבין), רבקה לונג-ביילי (ששימשה בתפקידים שונים בממשלת הצללים של קורבין וגם כשרת החינוך בממשלת הצללים של סטארמר, ממנה הודחה במהירות) וגם, אחת, זארה סולטאנה.

סולטאנה היא לא רק עמוק בשמאל הכלכלי, אלא גם מחזיקה בדעות פרו-פלסטיניות מובהקות, דורשת להפסיק למכור נשק לישראל וטוענת שבגלל שהיא לא מפסיקה אז היא שותפה לרצח עם בעזה. בקיצור, אם אתם לא מרוצים מהמדיניות של סטארמר כלפי ישראל כי היא לא משתפת מספיק פעולה עם המדיניות הישראלית, סולטאנה לא מרוצה מהמדיניות כי היא משתפת פעולה עם המדיניות הישראלית יותר מדי.

תמונה של זארה סולטאנה נואמת בבית הנבחרים הבריטי
שמאל קשה. זארה סולטאנה (צילום: בית הנבחרים הבריטי)

בכל מקרה, בדצמבר דווח שהחבורה מתכוונת להגיש את הטפסים לנציבות הבחירות כדי לרשום מפלגה של ממש, אבל לא ממש יצא מזה הרבה, אחרי חודשים של שיחות בעניין. בסוף יוני העיתונאי טים האריס סיפר בטלגרף שתחילת יולי עשויה להיות מועד ההשקה של מפלגה בראשות ג’רמי קורבין. בנוסף, במקביל, התפרסמו סקרים שהראו שאם אכן תקום מפלגה כזו, היא תזכה ל-10% מהקולות, בעיקר על חשבון הלייבור והירוקים. עוד סופר שמעבר לחמישייה הנ”ל, גם סולטאנה מעורבת בשיחות על הקמת המפלגה.

ההכרזה של זארה סולטאנה

בשבוע שעבר (ה’) זארה סולטאנה פרסמה בטוויטר: “אחרי 14 שנים, אני מתפטרת ממפלגת הלייבור”, אמרה הכותרת (הכוונה היא שאחרי שהושעתה מהמפלגה הפרלמנטרית, היא גם עזבה את המפלגה כמתפקדת מהמניין). “ג’רמי קורבין ואני ננהיג במשותף את הייסוד של מפלגה חדשה, עם חברי פרלמנט עצמאים אחרים, קמפיינרים ופעילים מכל הארץ”.

היא נתנה לכך שתי סיבות עיקריות: ראשית, יחסי הכוח הכלכליים. בזמן שמיעוט של משפחות מחזיק בחלק עצום של ההון, ממשלת הלייבור מסרבת להסיר את ההגבלות מקצבאות הילדים וגם מנסה לקצץ בקצבאות הנכות. וכדי להוסיף על כל זה, אז גם המועמד המוביל כעת לראשות הממשלה (לפחות בסקרים), נייג’ל פרג’, הוא “נוכל המגובה בידי מיליארדרים”, בגלל הכישלון של הלייבור לשפר את חייהם של אזרחי בריטניה.

שנית, היחס לנושא העזתי. הממשלה, לדברי סולטאנה, היא “משתתפת אקטיבית ברצח עם”. ובינתיים, המערכת הפוליטית משתפת פעולה עם הגדרתה של התנועה Palestine Action כארגון טרור (בפרלמנט, סולטאנה מובילה קמפיין שכותרתו “כולנו Palestine Action”). לדבריה, יש צורך לממן יותר שירותים ציבוריים, ופחות מלחמות.

וכך היא חתמה: “ב-2029 (מועד הבחירות הכלליות הבאות – אב”מ) הבחירה תהיה ברורה: סוציאליזם או ברבריות. למיליארדרים יש כבר שלוש מפלגות שנאבקות עבורם. הגיע הזמן שגם לכל השאר תהיה אחת”. במילים אחרות, סטארמר הפך את הלייבור להעתק חיוור של השמרנים ורב על קולות של הרפורמה, ולכן יש צורך בשמאל אמיתי ורציני שיהווה אלטרנטיבה.

החריקות

אלא שמי שאמור להיות השותף של זארה סולטאנה למהלך, ג’רמי קורבין, לא נראה נלהב כל-כך. ראשית, הוא פרסם את ההודעה שלו בנושא רק יום לאחר מכן. שנית, היא הייתה הרבה יותר חלבית. ההאשמות שלו נגד הממשלה היו הרבה יותר כלליות, והסתכמו בזה שהיא כשלה בהבאת השינוי אותו הבטיחה וש”עוני, אי-שוויון ומלחמה אינם בלתי נמנעים”. את סולטאנה הוא לא הציג כ”מייסדת שותפה”, כפי שהיא הציגה את עצמה, אלא רק כמי ש”תעזור לנו לבנות אלטרנטיבה אמיתית”. על המפלגה שבדרך הוא אמר שהשיחות להקמתה “עודן מתקיימות”, וחתם: “יחד, נוכל ליצור משהו שחסר באופן נואש מהמערכת הפוליטית הקלוקלת שלנו: תקווה”. איפה הלהט של סולטאנה, שהוצגה פה כעוד פעילה מן המניין, ואיפה קורבין? לעזאזל, אפילו כשהוא ניסה להלך בין הטיפות לגבי הברקזיט היה בו יותר להט.

אבל זה לא רק זה. מהר מאוד היה נראה שהפרויקט החדש לא יוצר התלהבות. בטלגרף דווח שג’ון מקדונל, דיאן אבוט (שכיהנה כשרת הפנים בממשלת הצללים של קורבין וגם סטארמר התנהל מולה באופן בעייתי) וקלייב לואיס (שר ההגנה בממשלת הצללים של קורבין) לא מתכוונים לעזוב את הלייבור לטובת מפלגת השמאל החדשה. מקדונל ואבוט הם שותפים מאוד קרובים של קורבין, עוד מהמאה הקודמת כשהתפתחו גרעיני השמאל הקשה בלונדון (מה שזכה לכינוי “loony left”). אמנם יש צפי לעריקים אחרים, אבל סירוב של בעלי ברית קרובים אינו התחלה טובה. לא רק זה, גם תנועת השמאל הקשה מומנטום, שהוקמה כדי לקדם מדיניות מהסוג שקורבין תומך בה, הביעה התנגדות למהלך. הדבר הכי קרוב להצלחה היה שג’ורג’ גאלוויי, ראש מפלגת הפועלים, אמר שהוא אמנם לא יאחד כוחות עם קורבין בגלל מחלוקות (שעיקרן הן שקורבין לא משתייך לשמאל הרגרסיבי), אבל מוכן לשקול ברית טכנית בבחירות.

ולא רק משמאל: הלורד ניל קינוק, ראש הלייבור לשעבר ומי שהיה עוין למיליה של קורבין, אמר שמפלגה כזו תחזק אך ורק את “האויבים של הלייבור, מעמד הפועלים ואלו שאין להם אמצעים לקיים את עצמם”. בהתאם, הוא הציע לקרוא לה “קבוצת הסיוע לפרג'”.

מאחורי הקלעים

בסדר, אז יש על המטוס פחות נוסעים ממה שציפו. לא ביג דיל. אלא שאז התברר שהמטוס הזה בכלל לא מוכן להמראה. שלשום (ש’) הטיימס חשף שלאחר ההודעה של זארה סולטאנה גם קורבין וגם אשתו לורה אלוורס כתבו לה וביקשו שתמחק את ההודעה שלו, והיא התעלמה משניהם. הדבר הסעיר את סביבתו הקרובה של קורבין, שם נאמר ש”לא ג’רמי ולא לורה ראויים לכזה חוסר כבוד”. לפי הטיימס, כל זה נובע מכך שקורבין מעולם לא הסכים להנהיג במשותף עם סולטאנה שום דבר, והיא פשוט הודיעה לו את זה מול כל העולם, בהנחה של סביבתה שהוא יעדיף לסתום את האף ולשתף פעולה מאשר לתת תחמושת ליריבים הפוליטיים.

תמונה של ג'רמי קורבין נואם
לא הגיע להסכמות. ג’רמי קורבין (צילום: Raph_PH, פליקר)

בין תומכי קורבין לתומכי סולטאנה היה ויכוח האם רק קורבין צריך להנהיג את המפלגה (בעיקר כי לפי קורבין, הנהגה משותפת לא עובדת) או שניהם יחדיו. בפגישה של פעילים שמבקשים להקים את המפלגה שתי האופציות עלו להצבעה, וקורבין טען שבשלב בזה לא יהיה נכון בכלל להעלות דברים להצבעה כאילו מדובר במרכז המפלגה, ושכרגע יש להגיע לקונצנזוס והסכמות רחבות. ההצבעה התקיימה בכל זאת, מחנה קורבין החרים אותה ומחנה סולטאנה הכריז על ניצחון. השלב הבא היה ההודעה של סולטאנה. או, אם לקצר, המפלגה החדשה הזו עוד לא יצאה לדרך וכבר יש חוסר אמון בין מי שאמורים לעמוד בראשה.

לאן מכאן?

כרגע המפלגה החדשה הזו, שאפילו שם אין לה, היא בגדר בדיחה. בלייבור כבר לועגים לה עם רפרנסים לסצנת הסיעות ב”בריאן כוכב עליון” של מונטי פייתון. וזה לא בלתי מוצדק: זה לא רק שהיא לא מסוגלת להסתדר עם אף גורם שמאל אחר, היא אפילו לא מסוגלת לנהל את עצמה. זארה סולטאנה כפתה את עצמה על קורבין, שעצם העובדה שהוא מאוד גרוע בעימותים היא לא חדשה, ויצרה מצב בו אין לו בררה אלא לשתף איתה פעולה בהנהגה, למרות שהוא אפילו לא נתן סימן שהוא מכיר בה כשווה לו.

מצד שני, אם הם יסתדרו הלייבור תהיה בבעיה: כאמור, מפלגה כזו צפויה לקבל 10% מהקולות, בעיקר על חשבון הלייבור והירוקים. המפלגה כנראה לא תכניס פנימה מספר גדול של חברי פרלמנט (אם בכלל), אבל במסגרת שיטת הבחירות הבריטית זה מאוד יעזור לרפורמה ולשמרנים להתחזק על חשבון הלייבור, בדומה לאופן בו הרפורמה הביאה את השמרנים לאבד מושבים רבים בבחירות האחרונות.

חשוב לדעת שלמרות שיש הרבה שמתכוונים לעבור מהלייבור לרפורמה, אנשים אלו ומי ששוקלים להצביע למפלגת שמאל בראשות קורבין הם לא בהכרח אותו קהל: מי שמתכוונים להצביע לרפורמה מגיעים מאזורים בהם הפטריוטיות האנגלית והבריטית חשובות למדי גם לשמאל. קורבין וסולטאנה, לעומת זאת, מציעים את הרטוריקה האנטי-מערבית שמאשימה את בריטניה בכל תחלואי העולם. מעטים האנשים שחשבו להצביע לרפורמה ויעברו אליהם, גם אם המצע הכלכלי יקרוץ להם מאוד. פירוש הדבר הוא שמפלגה חדשה כזו לא תעביר את נוטשי הלייבור ממפלגה אחת לאחרת, אלא רק תגביר את פיצול הקולות.

השמאל בכל העולם לא פעם מוצא את עצמו בדילמה כזו: מצד אחד, סטארמר אכן לקח את הלייבור ימינה (יש כאלו שטוענים שלא, אך לרוב מבחינתם כל מה שמשמאל לליז טראס אינו ימני מספיק), מה שמעלה את השאלה בשביל מה בכלל יש ממשלת לייבור. מצד שני, העם זה לא עדיף על פני עוד ממשלה שמרנית, שלא לדבר על ממשלת רפורמה? קורבין וסולטאנה, בדרכם המגושמת, קיבלו החלטה.

הערה לסיום

ראוי לציין שלמרות שהקלישאה אותה הזכרתי בפתיחה היא על השמאל, גם הימין חווה לא פעם פיצולים. לדוגמה, שאלת הגישה לאיחוד האירופי פיצלה יותר ממפלגה אחת מהשמרנים בשנות התשעים, בנוסף לשמרנים שפרשו מהמפלגה לטובת הצטרפות לקבוצה העצמאית ב-2019 (שהפכה בהמשך ל-Change UK). שלא לדבר על מה שהולך עכשיו בין הרפורמה לשמרנים, ושהשמרנים מאוד אוהבים לערוף ראשים.

Categories: מפלגות Tags: , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *