2025 בפתח, ומשרד החינוך מכניס את המערכת למתח. עם כניסת השנה החדשה יוטל מע”מ על שכר הלימוד בבתי הספר הפרטיים, שבהמשך השנה יצטרכו לשלם גם ארנונה לעסקים. בממשלה טוענים שזה ישפר את המצב בחינוך הציבורי עם מעט מאוד תופעות לוואי, אך השמרנים ומייצגי בתי הספר הפרטיים טוענים שזה יפגע בעיקר במי שייאלצו לפנות לבתי הספר הציבוריים בגלל העלייה במחיר. בנוסף, משרד החינוך עובד על שינוי הקוריקולום כך שיתייחס יותר למגוון של בריטניה, והדלפות מהצעות שהוגשו לצוות שאחראי על גיבוש הקוריקולום החדש יוצרות חששות מפני אינדוקטרינציה שתציג באור שלילי את העבר הבריטי | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
בשל התאריך, מתבקש לכתוב כאן פוסט סיכום ל-2024. וזו הייתה בהחלט שנה סוערת, חצי ממנה נשלט בידי השמרנים החבוטים, והחצי השני על ידי הלייבור שעוברת מאכזבה לאכזבה. אבל כשיש סיבה לדבר על מדיניות, זה תמיד עדיף. במקרה הזה, התזמון גם מוצדק, כי ברגע ש-2025 תיכנס לחיינו אז תיכנס לתוקף מדיניות דגל של הממשלה: הטלת מע”מ על שכר הלימוד בבתי ספר פרטיים. בימין זועמים על הרעיון, וכעת יש להם גם סיבה לכעוס על שרת החינוך ברידג’ט פיליפסון, שרוצה לשנות את הקוריקולום.
קצת רקע
ב-2023 בלייבור העלו בלון ניסוי לבטל את מעמד עמותות הצדקה של בתי הספר הפרטיים. המעמד הזה מאפשר פטור ממסים רבים, ביניהם מע”מ על שכר הלימוד וארנונת עסקים. בלון הניסוי לא עלה יפה, ובלייבור עשו פניית פרסה חלקית: מעמד עמותות הצדקה יישמר, אבל הפטור ממע”מ וההקלה בארנונת העסקים (בגובה 80%) יבוטלו. הדבר גם נכנס במפורש למצע הלייבור, במטרה “להשקיע בבתי הספר הציבוריים” (לצורך הנוחות, כשאני אכתוב בפוסט הזה בעברית “בית ספר ציבורי” הכוונה היא למונח במשמעותו הישראלית, קרי בית ספר בידי המדינה, ולא למונח הבריטי של “public school”).
כבר ב-2023 עלו ביקורות על ההבטחה הזו, שדורשות מענה: הראשונה היא שהפטורים האלו אפשרו גם למשפחות אמידות אך לא מאוד עשירות להיכנס לבתי הספר הפרטיים, אבל אם שכר הלימוד יועלה כדי לכסות גם על הארנונה לעסקים ועל זה עוד יוסף מע”מ, בתי ספר פרטיים יהפכו לתענוג לעשירים בלבד. השנייה היא יותר מתחום ראיית החשבון, שבעייתי ליצור מצב בו מעמד ארגון הצדקה של בתי הספר נשמר, אבל חלק מההטבות שאמורות להתלוות למעמד הזה נלקחות מהם. אבל למרות הביקורות, שרת האוצר רייצ’ל ריבס קיימה את ההבטחה הזו בתקציב שהוצג באוקטובר.
מה קורה עכשיו?
החל ממחר (ד’), יתווסף מע”מ בגובה 20% לשכר הלימוד בבתי הספר הפרטיים. החל מאפריל בתי הספר האלו יצטרכו להתחיל לשלם ארנונה מלאה לעסקים. ובניגוד לאלו שהולכים לקנות מה שאפשר לפני שהמע”מ בישראל עולה, במקרה הזה אין טעם: כל מי ששילם אחרי 29 ביולי 2024 על התקופה שאחרי 1 בינואר 2025 יידרש להוסיף גם מע”מ. למעשה, בחלק מהמקרים גם מי ששילמו לפני התאריך הזה יצטרכו לשלם מע”מ למרות הכל. משפחות של אנשי צבא והשירות הדיפלומטי, ששולחות את ילדיהן לפנימיות, יקבלו סיוע כדי לעמוד בעליות המחירים.
עכשיו, צריך להגיד שלפי הממשלה ההשפעות יהיו יותר קטנות ממה שהמבקרים טוענים: התחזיות במשרד החינוך אומרות שבתי הספר יספגו חלק מהמסים שיושתו עליהם, ולא יגלגלו הכל להורים, כך ששכר הלימוד צפוי לעלות ב-10%, ולא ב-20% למרות שיעור המע”מ. כמו כן, למרות החששות שעזיבת השכבה התחתונה בבתי הספר הפרטיים אל בתי הספר הציבוריים תיצור לחץ על הסוג השני, לפי הערכות של המכון למחקרים פיסקליים (IFS), שהיה ביקורתי לגבי התקציב, האפקט אמור להיות “מוגבל”, כלשון המשרד. לפי הערכותיו, מספר התלמידים שיצטרכו לעבור ממערכת אחת לאחר יעמוד על כ-35 אלף, מספר שמערכת החינוך הציבורית אמורה להיות מסוגלת לעמוד בו בהתחשב במספר המקומות הריקים שיש בה.
ומה אמור לצאת מזה? הערכת משרד האוצר היא שבערך 1.725 מיליארד ליש”ט בשנה. זאת באמצעות השתת מע”מ על שירות שפחות מעשירית מהתלמידים משתמשים בו. הכסף הזה אמור להיות מושקע בשירותים הציבוריים, ולפני הכל בחינוך. אחת ההבטחות של הלייבור, נזכיר, היא לגייס 6,500 מורים חדשים, וצריך לממן את זה איכשהו.
המבקרים לא נרגעים
אבל העובדה שלממשלה יש תגובה לביקורות אין פירושה שהמבקרים נרגעו, או שאין בעיות במדיניות הזו. עניין שהממשלה לא ממש ענתה עליו היא שכל הסיפור הזה נכנס לתוקף באמצע שנת הלימודים, מה שמעורר חשש שיהיו כמה אלפי תלמידים שיצטרכו לעבור בית ספר באמצע שנת הבגרויות שלהם. הדבר נכון במיוחד לגבי תלמידים שלוקחים סוג מיוחד של בגרויות, שניתן לעשות רק דרך בתי ספר פרטיים (IGCSE). מועצת אוקספורדשייר כבר דחקה בהורים שלא לחפש לילדיהם בית ספר ציבורי באמצע השנה כי לא בטוח שהם יוכלו למצוא מקום. במועצת בתי הספר העצמאיים, שמייצגת 1,400 בתי ספר פרטיים, הזהירו שלדבר יהיו השלכות מרחיקות לכת על עתידם האקדמי של תלמידים שיצטרכו לעבור. הדבר באמת מעלה את השאלה למה המדיניות הייתה חייבת להיכנס לתוקף תוך כדי שנת הלימודים ובדיעבד, במקום החל משנת הלימודים הבאה.
זאת כמובן בתוספת ביקורות מצד האופוזיציה. השמרנים טענו שמדובר ב”מדיניות נקמנית שתפגע בחינוך של כל ילד וילדה, מבלי קשר לבית הספר בו הם לומדים”. ביקורת ספציפית נוספת ראשת המפלגה וראשת האופוזיציה קמי בדנוק הקדישה לכך שאין שום אמצעי סיוע למשפחות של ילדים בעלי מוגבלויות, מה שאומר שלמעשה יהיה להם הרבה יותר קשה להיכנס למערכת החינוך הפרטית.
ראש הממשלה קיר סטארמר ושרת החינוך ברידג’ט פיליפסון, מצדם, התעקשו לעמוד מאחורי דבריהם. הקו המנחה שלהם – שנדחה על-ידי השמרנים – הוא שמדובר בצעד למען מעמד הביניים. מטעם דאונינג 10 נמסר ששכר הלימוד עלה ב-75% בדור האחרון (או, לפי ה-IFS, ב-55% במונחים ריאליים מאז 2003), מה שדחק אותו אל “מחוץ לטווח ההשגה” של רוב המשפחות. לכן, הטלת המס הזה כדי לגייס כסף שיושקע בחינוך הציבורי פירושו מתן חינוך טוב יותר לרוב הציבור. גם פיליפסון טענה שהיא פועלת בשם מעמד הביניים, שלא יכול להגיע לבתי הספר הפרטיים ולכן צריך השקעה בחינוך הציבורי.
קוריקולום מגוון
ועכשיו למשהו שקצת פחות ברור כיצד הוא יבוא לידי ביטוי בסוף הדרך: שרת החינוך פיליפסון הנחיתה לבחון מחדש את תכנית הלימודים ה”מיושנת”, לדבריה. התכנית החדשה צפויה להיות מחייבת עבור כל בתי הספר הציבוריים – שכפי שהבנתם הולכים לעבור אליהם קצת יותר תלמידים – כולל בתי ספר מסוג academies, שנהנים מחופש פעולה יותר גדול בנוגע לתוכן הנלמד אצלם. דוח ביניים אמור להיות מוגש בתחילת 2025, והמלצות סופיות בהמשך אותה שנה. העניין הוא שהטלגרף חשף שלשום (א’) שהגדרות המנדט לצוות שאמון על העניין כוללות את זה שהקוריקולום החדש ישקף את “הגיוון של החברה שלנו”. בנוסף, חלק מההצעות שהוגשו לצוות על-ידי גורמים שונים כוללות גם לעשות “דה-קולוניזציה” לחלק מהנושאים הנלמדים.
בימין לא אהבו את זה. לורה טרוט, שרת החינוך בממשלת הצללים, טענה שלא צריך לגעת בקוריקולום בהתחשב בכך שהוא הוביל את התלמידים הבריטים להגיע גבוה בעולם בכל הנוגע לקריאה ומתמטיקה. ג’ון האייס, שכיהן כשר במשרד החינוך בשנותיו הראשונות של דייוויד קמרון בראשות הממשלה, וכמו כן מורה להיסטוריה, טען שמדובר בצעידה לקראת חינוך שלא יהיה מבוסס עובדות. שר המשפטים בממשלת הצללים, רוברט ג’נריק, אמר ששימת הדגש על הגיוון מפלגת את בריטניה, ולכן יש לשים את הדגש על לימוד היסטוריה וספרות בריטיות. רוברט לואו גרס שמדובר בניסיון ל”אינדוקטרינציה” של ערכי woke. לדבריו, גם ככה ילדים לבנים מופלים, והם לא צריכים גם חינוך לאשמת האדם הלבן בבית הספר. הוא סיכם בכך שיש ללמד איך לחשוב, ולא מה לחשוב.
Labour’s obsession with DEI will turbocharge the balkanisation of society, dividing us by ethnic grouping.
After 3 decades of mass migration, it risks destroying what remains of national cohesion.
Now more than ever British schools should teach British history and literature. pic.twitter.com/ZTHvki6CDk
— Robert Jenrick (@RobertJenrick) December 30, 2024
כמובן, צריך טיפה פרופורציות: מדובר בתגובות לחשיפה של הצעות שהצוות שאמון על המשימה קיבל. לפי הטלגרף, יצוין, הוא בהחלט מאוישת בפרוגרסיבים, ואני מניח שהמסקנות יהיו בהתאם. אבל, זה עדיין לא אומר שכל ההצעות שהגיעו לידי העיתון אכן ייכללו בהמלצות. כמו כן, הצוות קרא לתת לו המלצות, מה שמעלה את השאלה אם ארגונים שמרניים כלשהם טרחו לתת חוות דעת. להתעצבן בטוויטר על חומרי גלם שטרם עובדו זה קל, אבל הייתה גם דרך לפעול.
לסיכום
שרת החינוך (של ישראל) לשעבר, פרופ’ יולי תמיר, כתבה פעם שחינוך הוא מקרה בו גם התומכים הגדולים ביותר בשוויון לא רוצים שוויון בפועל, מהסיבה הפשוטה שהם רוצים להעניק לילדיהם את היתרון היחסי הגדול ביותר שניתן. בהתאם, מן הסתם, זה מביא לכך שהרפורמות של הלייבור שנויות במחלוקת, כי הן נוגעות בדיוק בעצב הרגיש הזה: הטלת המע”מ על שכר הלימוד של בתי הספר הפרטיים מאיים על שכבה דקה של מעמד בינוני-גבוה שיצטרכו לעבור. ואכן, כבר שליש מההורים שיש להם ילדים בחינוך הפרטי הגישו בקשה להעביר לפחות אחד מהם לבית ספר ציבורי. הרפורמה השנייה פחות מובהקת, ובעיקר כרגע יש רק אינדיקציות למה שיהיה טיבה, אבל היא מנגנת לא רק על הרגש הלאומי אלא גם על החשש שזה יפגע באיכות החינוך.
אבל פה צריך לשאול שאלות עקרוניות ופרקטיות: האם זה הוגן שמי ששולחים את ילדיהם לחינוך פרטי יקר, שתשעה עשירונים לא מרשים לעצמם לשלוח אליו את ילדיהם, יהיה פטור ממע”מ? האם בסיטואציה פיסקלית לא פשוטה כפי שיש עכשיו, זה בר קיימא להמשיך עם ההסדר הקיים? האם הטלת מע”מ אכן יכולה לממן את ההבטחות לעוד מורים ולשיפור בתי הספר הציבוריים (שהמצב בחלקם, אציין, הוא קשה מאוד) ולפיכך שווה את הנזק? האם באמת היה נחוץ להתחיל עם הרפורמה באמצע השנה? האם ניתן להגיע לאיזון בו גם ההיסטוריה הבריטית ה”קלאסית” (שייקספיר, דיקנס ועוד) נלמדת לצד הכרה בזה שיש בבריטניה קבוצות אתניות נוספות? האם זה בכלל נדרש? האם צריך לחנך את כולם – לבנים ולא לבנים – לערכים המערביים עליהם נוסדה בריטניה? הדיון הזה, למרבה הצער, מתקיים באופן חסר ולא מאוד בוגר.
ואיך הרפורמות ישפיעו? ובכן, בחינוך לוקח זמן רב עד שרואים תוצאות, כך שקשה לנבא.