מסיימים את סדרת הכתבות על הבכירים בממשלת סטארמר עם שרת הפנים איווט קופר. קופר היא המנוסה ביותר מבין בכירי הממשלה, עם שורת תפקידים בממשלות בלייר ובראון, ולאחר מכן בממשלות הצללים של מיליבנד וסטארמר. המשימות הקשות שעומדות בפניה הן הפשיעה הגואה וההגירה שנראה שיצאה משליטה. בעניין הפשיעה קופר התחילה לגייס שוטרים ולעבוד על חקיקה נגד התנהגות אנטי-סוציאלית, אך לא בטוח שזה יספיק. מול מבקשי מקלט שנכנסים בצורה לא מוסדרת קופר הגיעה להסכם עם עיראק שתועלתו תצטרך להתברר. גישה מוצלחת יותר היא מראה מול ההגירה החוקית, אותה היא רוצה להקטין בכך שתהפוך את שוק העבודה לכזה שנשען יותר על מקומיים, במקום ללכת ישר לעובדים זרים. הזמן יספר איזו שרת פנים היא תהיה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
הגיע הזמן לסיים את המיני-סדרה על הבכירים בממשלתו של קיר סטארמר. אחרי שכבר טיפלנו בשרת האוצר רייצ’ל ריבס, שר החוץ דייוויד לאמי וסגנית ראש הממשלה (ושרת הבינוי) אנג’לה ריינר, בפוסט הסוגר הזה אתעמק באתגרים שעומדים בפניה של שרת הפנים איווט קופר, שבראשם הפשיעה וההגירה.
מי את, איווט קופר?
הרקע המשפחתי של איווט קופר כאילו הסליל אותה להיות פוליטיקאית מטעם הלייבור: אביה היא מזכ”ל של איגוד עובדים ואמה מורה למתמטיקה שהגיעה ממשפחת כורים (וכדאי לזכור ששנות נעוריה של קופר עברו עליה תחת שלטונה של מרגרט ת’אצ’ר). היא עצמה למדה בבית ספר מדינתי ולאחר מכן עשתה תואר בפכ”ם באוקספורד, ולאחר מכן למדה עוד שנה באוניברסיטת הרווארד. עבודתה הראשונה הייתה לנהוג בטרקטור, אבל מהר מאוד היא עבר לעולם העיתונות, ועבדה בעיתון האינדיפנדנט.
היא נכנסה לפרלמנט בתחילת שנות התשעים, כשעבדה במקביל תחת ראש הלייבור דאז ג’ון סמית’ ובקמפיין הריצה לנשיאות ארצות הברית של ביל קלינטון. את כניסתה לפרלמנט היא עשתה ב-1997, כשטוני בלייר הביא את הניצחון הגדול ביותר של הלייבור מאז שהוקמה. בלייר מינה את קופר למספר תפקידים מיניסטריאליים זוטרים בממשלתו, אבל את הקפיצה הגדולה היא עשתה תחת גורדון בראון. היא מונתה למזכירה הכללית במשרד האוצר ב-2008, וב-2009 לשרת העבודה והרווחה, תפקיד בו החזיקה עד להפסד של הלייבור בבחירות 2010. הדבר הופך אותה למנוסה ביותר פוליטית מבין ארבעת הנסקרים במיני-סדרה זו. עם זאת, באחד מתפקידיה הזוטרים היא הואשמה בהעמסת רגולציות לא נדרשות.
גם תחת הנהגתו של אד מיליבנד (בשנות התשעים השניים היו שותפים לדירה) איווט קופר נהנתה ממקום של כבוד, כשכיהנה בממשלת הצללים שלו כשרת החוץ, השרה לנשים ושוויון וגם – רמז לבאות? – שרת הפנים. לאחר ההפסד של הלייבור בבחירות 2015 וההתפטרות של מיליבנד מראשות המפלגה, קופר החליטה לנסות להתמודד בעצמה לראשות המפלגה, אך הגיעה רק למקום השלישי, אחרי ג’רמי קורבין ואנדי ברנהם. קופר הייתה ביקורתית מאוד כלפי קורבין, ובילתה את זמנה על הספסלים האחוריים של הלייבור, וכמו כן כיו”ר ועדת הפנים של הפרלמנט.
ב-2021 קיר סטארמר החזיר אותה לתפקיד מוכר: שרת הפנים בממשלת הצללים. הסיבה שלו לעשות כן הייתה ברורה: קופר נחשבה לנוטה יותר למרכז, ולכן כזו שיכולה להראות התנתקות מהקורביניזם, וכמו כן היה לה ניסיון עשיר ונדרש. לאחר הניצחון של הלייבור ב-2024, סטארמר העתיק אותה לתפקיד שרת הפנים בממשלה.
המשימות של איווט קופר
בפני כל שר או שרת פנים בבריטניה יעמדו שתי משימות עיקריות: פשיעה (שכן משרד הפנים הבריטי אחראי גם על המשטרה) והגירה. אופי המשימה, כמובן עשוי להשתנות: יהיו שרי פנים שירצו לשים את הדגש על אכיפה חמורה יותר של הפשיעה, ויהיו כאלו שירצו לקחת צעד אחורה אם יחשבו שרמת האכיפה הגיעה למקום שפוגע באזרחים מן השורה. יש מי שיבדקו איך ניתן להגביל את ההגירה, ויש מי שינסו להגדיל כדי להכניס עוד דם לכלכלה. אז איך נראות בדיוק המשימות של קופר כרגע?
כשזה מגיע לפשיעה, אין ממש חולק על זה שהמצב קשה. כבר ב-2019 התייחסתי למצב הפשיעה בבריטניה, ובואו נגיד שבעיניי רבים עדיין המספרים גבוהים. כשסטארמר סיפק נאומים שונים הוא כבר כיוון לכך שיש צורך בהגברת האכיפה, או למצער לתת למשטרה יותר נראות בשטח. במצע הלייבור “להשתלט בחזרה על הרחובות” באמצעות קיצוץ הפשיעה האלימה בחצי הפכו לאחת מחמש המשימות העיקריות של ממשלת הלייבור החדשה. סטארמר גם הכניס לרשימת “אבני הדרך” שממשלתו מתחייבת להשיג לפני הבחירות הבאות את ההבטחה להוסיף עוד 13 אלף שוטרים. במילים אחרות, בעניין הזה מה שמצופה מקופר זה לא להתעסק בדברים כמו אלימות משטרתית או ריקבון מוסרי בתוך המשטרה, אלא בזה שהפשיעה מצריכה טיפול יסודי.
ועל ההגירה, נו, לא צריך להרחיב במילים. גם השמרנים וגם הלייבור הבטיחו להוריד את ההגירה החוקית ולהפסיק את ההגירה הלא חוקית. בהתחשב בכך שתחת השמרנים ההגירה הכוללת (נכנסים פחות עוזבים) הגיעה לכמעט מיליון איש בשנה שנגמרה ביוני 2023 ול-728 אלף בזו שנגמרה ביוני 2024, אין ספק שזו משימה לא פשוטה להביא את המספרים האלו למטה. בנוסף, גם לגבי ההגירה בנפח שמוכנים לקבל עולה שאלת האינטגרציה בתרבות המערבית, דבר שעולה בעקבות דברים כמו חשיפת הטיימס על היקף הפעילות של בתי דין השריעה בבריטניה. אבל גם הצורך “לעצור את הסירות” בהן מגיעים מבקשי מקלט באופן לא מוסדר היא דבר שקופר צריכה להראות שבשליטתה.
המצב בינתיים
אז איך איווט קופר עומדת מול האתגרים?
פשיעה
כשזה מגיע לפשיעה, קצת קשה למדוד דווקא את ההצלחה שלה בשמירה על הרחובות בטוחים יותר, בגלל שגם למשרד המשפטים יש חלק בעניין. כך למשל, המקומות החסרים בבתי הכלא, שהביאו לשחרור מוקדם של חלק מהאסירים. בהתאם, מי שהסבירה על התכנית לבניית מקומות נוספים ועל האתגרים שעדיין יש בתחום הייתה שרת המשפטים שבאנה מאמוד (מחמוד).
אז מה קופר בכל זאת עושה בעצמה? בנובמבר היא הכריזה על הכוונה לחוקק חוקים שייתנו למשטרה יותר כוח נגד התנהגות אנטי-סוציאלית. ההגדרה הפשוטה להתנהגות אנטי-סוציאלית (תוכלו לקרוא בהרחבה בקישור) היא “התנהגות של אדם שגורמת, או עשויה לגרום, להטרדה, חרדה או מצוקה אצל אנשים שאינם שייכים לאותו משק בית” של מי שמתנהג כך. דוגמה אחת היא שכן מטרידן.
בכל מקרה, חזרה לענייננו: מה שקופר מבטיחה זה לתת למשטרה אפשרות להרחיק אנשים שהורשעו בהתנהגות אנטי-סוציאלית ממקומות מרכזיים, או למצער לשתות בהם אלכוהול. כמו כן, יהיה ניתן להכריח אנשים ללכת לטיפול כמו גמילה מאלכוהול או שליטה בכעסים (ומי שלא יעמדו בחובתם ייעצרו), ומה שכנראה שכל מי שהלכו על מדרכה בתל-אביב ישמחו לראות, עם כלים להתמודד טוב יותר עם מי שנוסעים בצורה מסוכנת על המדרכה או מתחרים בשכונות מגורים. בתי המשפט יוכלו לתת לעבריינים מתחום העבירה הזו שנתיים מאסר, קנסות לא מוגבלים, עבודות שירות ושעות עוצר.
נשמע טוב? עוד לפני הוויכוח הקרימינולוגי על טיב הרפורמה, חשוב לדעת שאחרי שהחקיקה תעבור ב-2025, היא תיכנס לשלב הפיילוט כדי לראות שזה בכלל עובד. לכן, אם הפיילוט יהיה מוצלח, באנגליה ובוויילס יחכו עד 2026 כדי לראות את השינוי מתחיל. בנוסף, יש מי שתוהים אם המשטרה מסוגלת להתמודד עם התנהגות אנטי-סוציאלי במצבה הנוכחי, וכמה זה יוכיח את עצמו לפני תוספת כוח האדם הנדרשת. כמו כן, יש חששות שהסמכויות החדשות ינוצלו לרעה על-ידי המשטרה, בעיקר נגד חסרי בית, ויגררו לשווא עוד ועוד אנשים לתוך המערכת הפלילית. רצוי לזכור בהקשר זה שקופר היא שרת הפנים של קיר סטארמר, לשעבר פרקליט המדינה, והמשקפיים בהתאם.
הגירה
ומה לגבי ההגירה? נתחיל במבקשי המקלט שנכנסים באופן לא מוסדר. כבר בשבוע הראשון שלו בתפקיד, סטארמר הכריז על ביטול התכנית השמרנית לשלוח אותם לקבל מקלט ברואנדה. התכנית המקורית הייתה בעייתית, אבל צריך להביא משהו במקומה. באוגוסט קופר הצהירה על כוונתה לייעל את מערכת בחינת בקשות המקלט כדי להעלות את מספר הגירושים של מי שלא זכאים לו (אם כי למספרים שלדעת רבים לא מספיקים), וכמו כן לפתוח מחדש מתקני שהייה, דבר שזכה לביקורת כיוון שהסיבה לכך שהמתקנים נסגרו מלכתחילה הייתה תנאים מבישים.
בנובמבר היא הודיעה בשמחה שהגיעה להסכם עם עיראק, לפיו שתי המדינות יחזקו את שיתוף הפעולה שלהן במלחמה נגד סוחרי אדם, שהם האחראים העיקריים לתופעה של בני אדם שמסכנים את חייהם כדי לחצות את התעלה. כמו כן, בריטניה תקצה קרוב למיליון ליש”ט כדי לסייע לאכוף את החוק בעיראק ובכורדיסטן העיראקית. הדבר, כך מקווה קופר, יפסיק את כניסת הסירות הקטנות לבריטניה. ייתכן שזה יעבוד, אבל גם ייתכן שזו פשוט דרך בה בריטניה זורקת כסף על עיראק בלי לקבל תמורה אמיתית, ונצטרך לחכות ולראות.
בינתיים נכנסו תחת ממשלת הלייבור הנוכחית יותר מבקשי מקלט בצורה כזו מאשר בתקופה המקבילה שנה שעברה, וקופר מסרבת להתחייב לתאריך בו נראה את המספרים יורדים. דבר שעשוי לעזור, אגב, הוא לחשוב על מערכת שתאפשר לפליטים להגיש בקשת מקלט בלי להיכנס בצורה לא חוקית. חשוב לציין שהסיטואציה הגאופוליטית המשתנה במהירות מצריכה תגובות מהירות, ולכן למשל נפילת משטר אסד הביאה להקפאת בחינת בקשות המקלט של סורים.
ומה לגבי הגירה חוקית? בספטמבר קופר הכריזה על תכנית לשנות את אופי ההגירה כך שיהיה בהלימה עם צרכי שוק העבודה הבריטי. פירוש הדבר הוא שבמקום לחלק אשרות עבודה בסיטונאות, המדינה תקשה על מעסיקים שלא ישקיעו את המאמץ הנדרש כדי להעסיק בריטים. המטרה היא שעובדים זרים יפסיקו להיות בררת המחדל ובמקום זאת יהיו יותר עניין של מוצא אחרון. לטעמי, מדובר בגישה יותר בריאה מזו השמרנית, שהורידו הגירה באמצעות התעללות במהגרים במקום להוריד את הצורך בהם.
לסיכום
איווט קופר מגיעה לתפקיד עם ניסיון, וגם נראה שהיא יודעת מה היא רוצה. צריך להגיד שגם הטיפול בעניינים כמו למשל מהומות הימין הקיצוני בקיץ עבר יחסית בהצלחה. עם זאת, המשטרה חייבת שלל תיקונים, בין אם מדובר בריקבון, טענות לאכיפה בררנית או חוסר יכולת להתמודד עם אלימות ממפגינים פרו-פלסטיניים. גם גישתה למבקשי המקלט מוזרה משהו, שכן זהו לא המקור היחידי ממנו הם מגיעים, ואי-אפשר לחתום על הסכם כזה עם כל מדינה. הגישה שלו יותר סבירה כשזה מגיע להגירה החוקית, מה שבאופן כוללני מצביע על הבנה לא רעה של גורמי השורש לבעיות השונות עמן היא מתמודדת, אבל זה לא אומר שהיא תמיד מביאה את הפתרונות המתאימים. אבל אנחנו נצטרך לחכות ולראות כמה היא תצליח או תיכשל בתפקיד.