מפלגת הרפורמה בראשות נייג’ל פרג’ הפכה לכוח שלא ניתן להתעלם ממנו בפוליטיקה הבריטית, למרות מספר המושבים הקטן שלה. יש אפילו מי שמסמנים מסלול אפשרי לפרג’ להפוך לראש הממשלה. בינתיים נראה שהמפלגה אכן על הגל, עם תרומת ענק אפשרית מאילון מאסק, יכולת להציג את עצמה כקורבן בגלל שינויים בבחירות המקומיות והאפשרות לקבלת גושפנקא מהשגריר החדש בוושינגטון. מפלגות הממסד, מצדן, מתקשות לבחור בדרך התגובה ההולמת אל מול העלייה הפופוליסטית | צילום: בית הנבחרים הבריטי
בבחירות שנערכו ביולי המפלגה השמרנית נבעטה מהשלטון בגלל מה שנראה כמו חוסר יכולת. בכמעט חצי שנה שעברה מאז, ממשלת הלייבור יוצרת רושם שהיא לא מחזיקה ביכולות ניהול מרשימות בהרבה. האכזבה הקשה משתי המפלגות פותחת את הדרך למפלגה שלישית – מפלגת הרפורמה, המשתייכת לימין הפופוליסטי. ראש המפלגה, נייג’ל פרג’, ללא ספק חוגג על העניין. דוגמה אחת היא ההשקה אמש (א’) של מונה המתפקדים למפלגה, כדי לראות מתי היא תצליח לעקוף את המפלגה השמרנית. אבל יש עוד כמה סיפורים מהשבוע החולף שכדאי להכיר.
You can now view the Reform UK membership number LIVE in realtime.
Once we hit 131,680 we will be larger than the Conservative Party.
Britain Needs Reform.
➡️ https://t.co/OJ8BAxc4WL pic.twitter.com/4grEDtrGg8
— Nigel Farage MP (@Nigel_Farage) December 22, 2024
המצב בסקרים
מפלגת הרפורמה ללא ספק נהנית ממומנטום בסקרים. כבר תקופה ארוכה ששתי המפלגות הגדולות לא מצליחות להגיע ל-30% של תמיכה פופולרית, ובכמחצית מהסקרים שנערכו מאז שקמי בדנוק נבחרה לעמוד בראשות המפלגה השמרנית, הרפורמה מקבלת מעל 20%. בשני סקרים שיצאו בדצמבר, המפלגה הצליחה להגיע למקום השני, עוקפת את השמרנים או את הלייבור. כמובן, זה לא אומר שהרפורמה תקבל הכי הרבה מושבים אם ייערכו מחר בחירות, בגלל שיטת הבחירות הבריטית, אבל חלוקה כזו של הקולות משמעה שלא ניתן לפסול את האפשרות של עוד כאוס פוליטי אחרי הבחירות הבאות.
בהתאם, יש מי ששואלים: האם נייג’ל פרג’ יכול להיות ראש ממשלת בריטניה הבא? בספטמבר הוא עצמו אמר שהתרחיש “אולי לא סביר, אבל לחלוטין אפשרי”. אתמול (א’) כבר אחד הסוקרים המובילים העריך שאם מפלגת הרפורמה תצליח לדחוף את עצמה אל מעבר ל-28% תמיכה, שזה עוד כשש נקודות אחוז מעבר למצבה כרגע, יש סיכוי לא רע שפרג’ יוזמן לארמון בקינגהאם כדי לקבל מהמלך את המשימה להרכיב ממשלה. בהתאם, גם במפלגות הגדולות מראים חשש ממה שמפלגת הרפורמה תעשה להם.
הבחירות, כמובן, יהיו ככל הנראה בעוד שלוש שנים, אם לא ארבע (התקדימים ההיסטוריים מראים שסטארמר יקדים את הבחירות מ-2029 ל-2028, אבל תמיד צריך להתכונן להפתעות). אם מרגרט ת’אצ’ר הצליחה להתנער מהשפל של תחילת הכהונה הראשונה שלה כדי להשיג את הרוב השמרני הגדול ביותר בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, אז הכל אפשרי. ובכל זאת, האווירה הזו בה פרג’ נמצא בעלייה מטאורית שקשה לעצור היא משמעותית לסיפורים שתראו כאן.
תרומה מאילון
הסיפור הגדול קשור למיליארד אילון מאסק. דמותו של מאסק ידועה כבעייתית, בעיקר לאור חיבתו להתרועע עם קונספירציות ופופוליזם. בסוף נובמבר הגיעו דיווחים שבכוונתו לתרום 100 מיליון דולר למפלגת הרפורמה, כמעין תקיעת אצבע בעין של ראש הממשלה קיר סטארמר. למקרה שתהיתם: אין שום הגבלה על הסכום שמאסק יכול לתרום. ישנן הגבלות אחרות: מאסק לא יכול לתרום בתור עצמו שכן אינו אזרח בריטי, אבל יוכל לתרום דרך חברותיו הרשומות בבריטניה. בנוסף, בזמני בחירות (מקומיות וכלליות), המפלגה תהיה מוגבלת בשימוש בכסף.
בתחילה פרג’ ניסה לפטור את הדיווחים כעניין תאורטי בלבד, למרות שבירך על כל תרומה שתגיע מאיש העסקים. אבל הדבר קיבל הדהודים נוספים, כיוון שבממשלה החלו לשקול להטיל מגבלות על גובה התרומות שאדם או חברה יוכלו לתת למפלגה פוליטית. הדבר לא קשור ישירות למאסק, שכן הלייבור החלה לעסוק בנושא באופוזיציה בצל הסקנדלים השמרניים סביב הטבות לתורמים, אבל פרסום שתי הידיעות בסמיכות גרם להדהוד של שתיהן. בנוסף, הדיווחים על תרומה ממאסק הביאו את נציבות הבחירות לדחוק בממשלה לפעולה בעניין יותר במהירות.
בשבוע שעבר פרג’ טס לארצות הברית יחד עם גזבר המפלגה ניק קנדי (Candy), שם נפגש עם מאסק במאר-א-לאגו, אחוזתו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ. לאחר שחזר, פרג’ כבר לא אמר שמדובר בעניין תאורטי ואישר שמפלגתו נמצאת במשא ומתן עם הטייקון על גובה התרומה.
Britain Needs Reform. @ElonMusk pic.twitter.com/CrR8p9yJab
— Nigel Farage MP (@Nigel_Farage) December 17, 2024
אבל למרות שהתחילו לשקול, ולמרות שיש רוב בציבור בעד הגבלת גובה התרומות, בממשלה כרגע לא מעוניינים לתקן את חוקי התרומות. החשש הוא שהדבר ייראה כמו התנכלות של הממסד למפלגה הפופוליסטית, מה שרק יחזק אותה בקרב הבייס. לכן, כרגע, ישנה רק הבטחה עמומה שבהמשך תגיע הצעת חוק לשינוי הכללים, שלא ברור מה יהיה טיבה.
בינתיים ניק קנדי מנסה ללכת אימים על השמרנים, עם התחייבות לגייס יותר כסף ומתפקדים מהם. ראשת המפלגה קמי בדנוק ניסתה להראות שהיא לא חוששת בכך שפקפקה שהתרומה של מאסק תגויס ושאם אכן תגויס היא תנסה להגיע לסכום דומה, אבל בפנים היא כנראה בהחלט חוששת.
עניין מקומי
בשבוע שעבר הממשלה פרסמה מסמך מדיניות על רפורמה מתוכננת בשלטון המקומי באנגליה, שאמורה לתת לו יותר כוח. שם נכתב שכדי לאפשר מעבר חלק למבנה החדש יינקטו אמצעים שונים, “כולל החלטות לדחות את הבחירות המקומיות היכן שזה יסייע”. שרת הבינוי והשלטון המקומי אנג’לה ריינר והשר לשלטון מקומי ג’ים מקמהון לא הכחישו שאכן עשויים להיות מקרים כאלו, אך הבהירו שזה יהיה במקרים בהם המועצות שיושפעו מהרפורמה יבקשו זאת ובכל מקרה לא דחייה של יותר מחודשים ספורים. אזכיר שבבריטניה ישנן בחירות מקומיות בכל שנה, והן משמשות כברומטר של דעת הקהל על הממשלה המרכזית.
למרות שלדברי השניים מדובר בעניין שגרתי כחלק מרה-ארגון של השלטון המקומי (משהו שהבריטים אוהבים), ולמרות שמקמהון הבטיח שהבחירות יידחו רק איפה שהכרחי, היו מי שלא קיבלו את זה יפה. שר המשפטים בממשלת הצללים השמרנית רוברט ג’נריק תהה אם “הלייבור לא רוצה לעמוד מול האלקטורט” ולכן דוחה את הבחירות. אבל מי שבאמת זעמו השתייכו למפלגת הרפורמה, שתתמודד לראשונה בבחירות מקומיות. זה הביא לקמפיין אגרסיבי מטעם המפלגה, תחת הסיסמה “הלייבור רוצה להשתיק אתכם” (עם תמונה של סטארמר ונייר דבק על פיו).
Who is the real threat to democracy? pic.twitter.com/cYeoJMMvlG
— Reform UK (@reformparty_uk) December 16, 2024
צריך להגיד, האמצעי של הלייבור הוא לא נטול בעייתי. כשמרגרט ת’אצ’ר ביקשה לבטל את הבחירות של 1985 למועצות המטרופוליטניות בגלל הכוונה לבטל את המועצות עצמן שנה לאחר מכן, היו לכך התנגדויות רבות. בסופו של דבר גם בחירות מקומיות הן חלק מהמנגנון הדמוקרטי וצריך לחשוב היטב לפני דחייתן. אפשר לתהות למה בלייבור לא חיכו לאחרי הבחירות.
אבל הקמפיין של הרפורמה הוא פופוליסטי משהו. הרעיון שמדובר בהשתקה מעט תמוה: ראשית, לא כל בריטניה משתתפת בכל שנה בבחירות המקומיות, ותושבי לונדון גם כך יצטרכו לחכות לשנה הבאה כדי להשתתף. לכן, דחייה כזו אינה השתקה. שנית, הלייבור מגנה רק על 350 מושבי מועצה מתוך 2,050, כך שזו לא בדיוק השנה להתאבד עליה. לכן, כנראה, מפלגת הרפורמה מנסה להרוויח פה הון פוליטי, כפיצוי על זה שאולי תצטרך להקטין את המומנטום לו היא מקווה בבחירות האלו.
אדוני השגריר
אבל פרג’ לא הולך רק נגד, אלא גם בעד. בשבוע שעבר הממשלה אישרה את מינויו של הלורד פיטר מנדלסון לתפקיד שגריר בריטניה בוושינגטון, לקראת שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן. מנדלסון הוא איש לייבור ותיק, שכיהן כשר בכיר בממשלות של טוני בלייר וגורדון בראון. ובכל זאת, מינויו הרים הרבה גבות, בין השאר עקב כינויו “נסיך האופל” שכן הוא ביצע לא מעט עבודה מלוכלכת עבור המפלגה בעבר, וכמו כן נאלץ להתפטר פעמיים מתפקידיו המיניסטריאליים בגלל סקנדלים בהם הסתבך.
אבל היה מי שדווקא פרגן: נייג’ל פרג’. לאחר חזרתו ממאר-א-לאגו, פרג’ בירך על המינוי ואמר שמנדלסון הוא “איש פיקח מאוד” ש”יזכה לכבוד” מהצוות של הנשיא הנכנס. עוד הוא אמר שבשם האינטרס הלאומי הוא ישמח “לשמש כגשר” בין בריטניה לממשל החדש. הדבר לא מפתיע, בהתחשב ביחסי הידידות בין פרג’ לטראמפ, ששמים את הראשון בעמדה נוחה למדי כמי שרוצה להרוויח מוניטין כמדינאי בינלאומי.
ומנדלסון מעוניין להיענות להצעה הזו של פרג’, כך לפחות לפי הטלגרף. הדבר קורה למרות שגורמים בלייבור מאוד לא מעוניינים בדבר כזה, מחשש שזה יעלה את קרנו את של פרג’ בזירה הפנימית. אבל הדבר לא אמור לבוא בהפתעה לאף אחד, ועוד לפני מינויו הלורד מנדלסון אמר באופן פומבי שעל הממשלה “לבלוע את גאוותה” מול ממשל טראמפ, וכמו כן שאל לה להתעלם מפרג’ וממה שהוא יכול להציע לה. בהתחשב בכך שהממשלה חוששת שטראמפ יכריז עליה מלחמת סחר, ייתכן שזה מה שדחף אותה לבחור במנדלסון לתפקיד מלכתחילה.
לסיכום
לאחר הבחירות פרופ’ טים בייל אמר לבלוג הזה: “אם אחרי שהשמרנים נכשלו גם קיר סטארמר ייכשל, נראה יותר אנשים פוזלים לכיוון הימין הפופוליסטי-רדיקלי”. אנחנו נמצאים בדיוק בנקודה הזו עכשיו, בה נראה ששום דבר לא מתפקד ושהממשלה הכבר-לא-מאוד-חדשה רק מחמירה את המצב. עד הבחירות הבאות אלוהים גדול, אבל בינתיים נייג’ל פרג’ סוחט עד תום את הלימון שהגישו לו השמרנים והלייבור. אלו מבחינתם משותקים מפחד מפניו ובעיקר מנסים לא לשחק לידיו, מה שבאופן אירוני גורם להם בעיקר לשחק לידיו.
אז אי-אפשר לקבוע כמה רחוק מפלגת הרפורמה תגיע בעתיד, אבל ניתן להגיד שכרגע היא הפכה לשחקן מרכזי שלא נותן לפוליטיקת המיינסטרים להמשיך עם עסקים כרגיל. מה שנראה כמו דואופול בן קרוב למאה שנה של הלייבור והשמרנים נראה כעומד בפני שבירה בזכות הרפורמה. חלק יסברו, גם אם הם לא תומכי המפלגה, שזה לא דבר כל-כך רע אם אכן יתרחש. אבל אם זה באמת יקרה, הפוליטיקה הבריטית תתבקש לחשב מסלול מחדש.