סרט הולירודי

כנס המפלגה של ה-SNP מצביע על חשש גדול במפלגה לקראת הבחירות לפרלמנט הסקוטי בעוד שנה וחצי, שעלולות להוביל לאובדן השלטון בסקוטלנד. במפלגה יקוו שהקיצוצים של הלייבור יסיימו את ימי החסד של הממשלה בווסטמינסטר ויובילו את הסקוטים לחפש שוב אלטרנטיבה. רק אל תשאלו מה מידת האחריות שלהם למצב אחרי 17 שנה בשלטון | צילום: Sahaib, ויקיפדיה

ה-SNP סיימה השבוע את כנס המפלגה שלה, ובניגוד ללייבור שיכולה להרשות לעצמה לדון במדיניות כמפלגת שלטון בכנס שלה, או לשמרנים שיהיו עסוקים בבניית המפלגה מחדש לטווח הארוך, במפלגה הסקוטית הלאומית לוחצים על כל כפתורי הפניקה לקראת הבחירות לפרלמנט הסקוטי ב-2026. ההתרסקות בבחירות הכלליות מ-48 מושבים ל-9 בלבד עדיין טרייה בראש של השר הראשון ג’ון סוויני, והוא מבין שדפוס הצבעה דומה במאי 2026 משמעותו אובדן השלטון בסקוטלנד ומשרת השר הראשון – שתעבור לידי הלייבור לראשונה מאז 2007. לא נגזים ונאמר שזו תהיה מכת מוות לעצמאות הסקוטית, אבל זה בהחלט מכניס אותה לתרדמת שמי יודע מתי היא תתעורר ממנה.

המצב הנתון

הסקרים מראים שהמצב די צמוד, אבל הנושא ירד מאוד מבחינת סדר העדיפויות של המצביעים בסקוטלנד. סוויני קרא את המפה הזו והבטיח להתמקד “בנושאים שחשובים למצביעים” גם אם מבחינתו עצמאות היתה ועודנה מטרה חשובה של ה-SNP. ממילא, כל עוד יש אפילו יתרון קטן להתנגדות לעצמאות, לא כדאי לו לנסות אפילו לבקש משאל עם חדש, במלאת עשור לקודם.

אם עצמאות סקוטלנד לא על הפרק בטווח הקצר, את רוב הכותרות תפסה הכלכלה. בעוד שרת האוצר ריבס בווסטמינסטר מזהירה מפני תקופה קשה כתוצאה מהגירעון העצום שהשאירה הממשלה השמרנית, שרת האוצר של ה-SNP שונה רובינסון מזהירה גם היא מפני קיצוצים בגלל “הממשלה בווסטמינסטר” – כולם מבחינתם אותו הדבר גם ככה. הבעיה היא שבעוד דבריה של ריבס מתקבלים בהבנה אחרי 14 שנות שלטון שמרנים וחודשיים של הלייבור, ל-SNP יותר קשה לגלגל את האחריות, משום שהם בשלטון בסקוטלנד כבר 17 שנה. האם להם אין שום אחריות למצב הכלכלי?

אם התשובה היא לא, קשה להסביר למצביעים למה הבחירות ב-2026 הן “הכי חשובות” כמו שאומר סגן מנהיג הסיעה בווסטמינסטר, פיט וישארט. אם גם ככה אין לממשלה הסקוטית השפעה אמיתית על מה שחשוב באמת, מה זה משנה כבר? ואם יש לה – יש כמה שאלות קשות שצריך לשאול. סוויני התעקש כי ממשלת סקוטלנד תמיד התנהלה באחריות תקציבית, והמצב הכלכלי לא באשמתה.

התשובה של סוויני

בכל זאת, השר הראשון כן לקח אחריות על השערוריות במפלגה שסיבכו את סטרג’ן בשחיתות, והבלגן הפוליטי שגרם להמזה יוסף להתפטר אחרי קצת יותר משנה בתפקיד אחרי שנסוג מהתחייבויות בתחום איכות הסביבה ואז ביטל הסכם קואליציוני עם המפלגה הירוקה. לדבריו, צריך “להמשיך הלאה”.

השאלה היא אם המצביעים הסקוטים יכולים להמשיך הלאה. ה-SNP עדיין נתפסת כמפלגה שמטרתה העיקרית היא עצמאות לסקוטלנד. אם זה לא קורה, צריך לשפוט אותה על סמך ביצועים בפרמטרים אחרים כמו המצב הכלכלי או החברתי בסקוטלנד, ונראה שהביצועים לא משהו. כל עוד בווסטמינסטר ישבה ממשלה שמרנית שנואה במיוחד, ה-SNP רכבה על הפילוג בין אנגליה לסקוטלנד (אנגליה השמרנית ותומכת הברקזיט, סקוטלנד פרוגרסיבית ופרו-אירופית). היום, זה כבר לא המצב, ויכול להיות שהמצביעים הסקוטים חשים שכמו בווסטמינסטר – הגיע הזמן להחליף ממשלה.

החדשות הטובות לסוויני הן שעדיין יש לו הרבה זמן לפני הבחירות. לא בטוח שהוא יכול לשפר את המצב בסקוטלנד, אבל ככל שימי החסד של ממשלת הלייבור בלונדון יסתיימו ויהיה זעם ציבורי על הצעדים הכלכליים שלה – ה-SNP תהיה שם כדי להציע לסקוטים אלטרנטיבה.