בלייבור התחייבו להלאים את רשת הרכבות הבריטית, צעד המדיניות הכי נועז של המפלגה תחת סטארמר עד היום. נוסעי הרכבות בבריטניה משוועים לשינוי. האם סטארמר יהיה זה שיביא אותו? והאם מדובר בתחילתו של שינוי אצל סטארמר שחשש עד היום להציע שינויים גדולים? | צילום: מטה קיר סטארמר
שרת הצללים לענייני תחבורה של הלייבור, לואיז הייג, הודיעה השבוע (רביעי) על צעד מרחיק לכת: אם וכאשר תיכנס לתפקידה ממשלת לייבור (מה שנראה כרגע סביר מאוד), היא תלאים את הרכבות בבריטניה. אם כך יהיה, מדובר בשינוי גדול, הרבה יותר ממה שהתרגלנו מהלייבור בהנהגת סטארמר. האם זו הבשורה שהנוסעים חיכו לה? והאם זה מצביע על קצת יותר אומץ פוליטי מצדם של סטארמר והלייבור? נתחיל מהסבר קצר על המצב הנוכחי של הרכבת הבריטית, שכבר ידעה הפרטות והלאמות.
הלאמה, הפרטה, ושוב הלאמה?
בריטניה היא המדינה הראשונה בעולם שהייתה בה רכבת נוסעים: כבר בתחילת המאה ה-19 התחיל לפעול בצפון מזרח המדינה קו רכבת קיטור, הודות להמצאת מנוע הקיטור על ידי הסקוטי ג’יימס ואט. עד אמצע המאה ה-20 – תמיד היה מדובר בשירות פרטי. זה מסביר, נניח, מדוע יש בבריטניה לעתים שתי תחנות רכבת סמוכות זו לזו עם רכבות שנוסעות לאותם היעדים (נניח – תחנות קינגס קרוס וסנט פנקראס הסמוכות שבלונדון): פשוט מדובר בתחנות של חברות רכבות מתחרות. ב-1948 הולאמו הרכבות על ידי ממשלת הלייבור ופעלו תחת British Rail, חברה ממשלתית. בשנות ה-90, ממשלת השמרנים של ג’ון מייג’ור הפריטה את הרכבת וכיום כל קו מופעל על ידי מפעיל אחר . במערכת המבוזרת שנוצרה, חלק מהמפעילים הם חברות פרטיות וחלק הן חברות בבעלות ממשלתית. למשל, הרכבת מלונדון לגלזגו מופעלת על ידי חברה מסויימת (Avanti West Coast) בעוד הרכבת ממנצ’סטר לניוקאסל מופעלות על ידי Northern Rail. זה המקום להדגיש כי כשמדברים בבריטניה על הרכבת – מדברים על רכבת כבדה, לא על רכבות תחתיות, רכבות קלות או חשמליות.
תומכי ההפרטה, גם כיום, מצביעים על העלייה בכמות הנוסעים מאז הפרטת הרכבות. אכן, כיום נוסעים ברכבת הרבה יותר בריטים מאז ימי British Rail. עם זאת, המתנגדים מצביעים על מחירי הכרטיסים המופקעים שגורמים לאנשים להעדיף רכב פרטי ואפילו טיסות. האמנם מחירי הכרטיסים בבריטניה כל כך יקרים בהשוואה לשאר אירופה? בערך. קשה לערוך השוואה כזו, כי אין דין רכבת מלונדון לפרבריה ביום שבת בערב כדין רכבת בין עירונית מקרדיף לליברפול ביום שני בבוקר.
אם תגיעו לתחנה ותרצו לקנות כרטיס להיום – המחיר שתשלמו הוא היקר ביותר באירופה, בפער ניכר. תשאלו את ראש עיריית מנצ’סטר, אנדי ברנהם, שהצביע בעבר על כך שבימים מסויימים טיסות ממנצ’סטר לברזיל וחוף השנהב עולות פחות מכרטיס הלוך חזור ללונדון. עם זאת, אם מזמינים מראש (מה שלא כל אחד יכול, כמובן) אפשר למצוא כרטיסים במחירים הרבה יותר זולים. הפער העצום נובע מכך שהרכבות הבריטיות לא מקבלות מספיק סובסידיות ממשלתיות וצריכות לממן את עצמן כמעט אך ורק על ידי כרטיסי הנסיעה. התוצאה היא תמריץ כלכלי לאנשים לקבל החלטה לא יעילה ולא סביבתית לנסוע ברכב או לטוס. כאן, אומרים מתנגדי ההפרטה, נדרשת התערבות.
זה לא רק המחיר שמעיק על הבריטים: רמות שביעות הרצון מהרכבות בבריטניה יורדות בעקביות, ונוסעים רבים מתלוננים על רכבות צפופות, רכבות שמבוטלות בלי סיבה הגיונית, רכבות שהאינטרנט בהן לא עובד ואי-אפשר לעבוד בהן בדרך לעבודה ועוד ועוד שירותים לקויים ולא אמינים. זה עוד לפני שהזכרתי בכלל את סכסוכי העבודה הבלתי פוסקים והשביתות כל שני וחמישי, ואת הכישלון של הממשלה הבריטית להשקיע ברכבת חדשה לראשונה מזה שנים. לא פלא אם כן שלמרות ההפרטה וההבטחות שהשוק החופשי יבטיח את השירות המיטבי לנוסעים – קורה מדי פעם שמפעיל פרטי כושל עד כדי כך שהממשלה נאלצת להפקיע ממנו את קו הרכבת שלו.
מפסיקים לקטר
כשזו המציאות ברכבות, מה כוללת התכנית החדשה של הלייבור? לואיז הייג הבטיחה כי התהליך יושלם בחמש שנות ממשלת הלייבור. היא לא השתמשה במילה “הלאמה” אבל זו המשמעות בפועל: החוזים של מפעילי הרכבות יפקעו, וממשלת הלייבור לא תחדש אותם. המשמעות היא שהרכבות חוזרות לבעלות המדינה ולא צריך לקנות אותן מחדש מהמפעילים, כך שבלייבור מבטיחים שלא תהיה עלות למשלמי המסים.
יש לומר שמה שחוזר לבעלות המדינה אלה המסילות ורשת הרכבות, לא צי הקרונות והקטרים, שעדיין יופעל על ידי חברות פרטיות (אם כי על פי התכנית החדשה יהיו הרבה פחות כאלה). עם זאת, בלייבור מבטיחים שבזכות הלאמת הרשת תהיה קישוריות יותר טובה ופשוטה, הבטחה לנוסעים שהם משלמים את מחיר הכרטיס הזול ביותר שזמין להם, מערכת כרטיסים (לנסיעה בודדת או מנוי) פשוטה, שקופה, שלא כוללת פערים עצומים בין הזמנה באינטרנט או הזמנה בתחנה. רשת הרכבות תופעל על ידי גוף ממשלתי חדש: Great British Railways. בנוסף, יוקם גוף עצמאי שיפקח על הפעלת הרכבת מנקודת מבטם של הנוסעים.
הלאמת הרכבות אמנם הייתה במצע הלייבור במערכות בחירות קודמות, אבל הסכמה שצריך שינוי עמוק ברכבת הבריטית יש, או לפחות הייתה, גם במפלגה השמרנית. ב-2021, היה זה דווקא גרנט שאפס, שר התחבורה בממשלת בוריס ג’ונסון, שהכריז על הקמת GBR שיהיה אחראי מעתה על לוחות הזמנים ברכבת. עם זאת, שלוש שנים אחרי ושני ראשי ממשלה שמרנים אחרי ג’ונסון – זה לא קרה. האמת היא שגם אם זה היה קורה – השמרנים לא התכוונו באמת להלאים את הרכבת אלא לכל היותר לפקח על החברות הפרטיות קצת יותר טוב.
היום, כשבמפלגה השמרנית מריחים בחירות, בתגובה לתכנית של הלייבור אמרו במפלגה שמדובר בהבטחה חסרת כיסוי שללייבור אין איך לממן. אולי אלה לא חדשות רעות ללייבור אם השמרנים לא תוקפים את עצם הרעיון אלא רק את היכולת לממש אותו. מדובר בעוד אינדיקציה לכך שהלאמת הרכבות היא נושא שזוכה לתמיכה נרחבת בציבור הבריטי, ולכן, אולי, סטארמר מרשה לעצמו להיות אמיץ יותר.
באיגודים המקצועיים, לעומת זאת, מברכים על הצעד אבל חושבים שהוא לא מספיק מרחיק לכת. באיגודים היו רוצים לראות את הממשלה מלאימה לחלוטין את הרכבות, בלי מעורבות חברות פרטיות. מזכ”ל איגוד עובדי התחבורה, מיק לינץ’, אמר כי זה “צעד ראשון בכיוון הנכון”. שרת הצללים לואיז הייג, ששייכת דווקא לאגף השמאלי של הלייבור, הדגישה כי אין לה התנגדות עקרונית לחברות רכבות פרטיות, תלוי בפונקציה שמצפים מהן למלא וברמת הביצוע.
צעד ראשון או לא, מדובר בפעם הראשונה שרואים הבטחה למדיניות מרחיקת לכת מצד הלייבור של קיר סטארמר, שהיה עסוק עד עכשיו בצינון ההתלהבות ולא להבטיח כמעט כלום. מצד שני, עדיין אין מצע בחירות (אז זה עוד לא חלק רשמי מהמדיניות), וסטארמר עצמו עוד לא התבטא בנושא. האם זו הכנה לעוד פניית פרסה, אם בלון הניסוי ייכשל?
כנראה שלא. אפילו בסטנדרטים של סטארמר זה יהיה זגזוג משפיל ומביך במיוחד. ההנחה שלי היא שזו תכנית שהוא תומך בה ומתכוון לממש אותה. השמרנים, כאמור, הבינו גם הם שדרוש שינוי יסודי ברכבת, אך לא הצליחו לממש אותו. עכשיו נותר לראות האם סטארמר יצליח כשהרכבת שלו תעצור ברחוב דאונינג, והאם נראה בקרוב מנהיג אופוזיציה אמיץ יותר ונחוש יותר לתקן את מה שלא עובד בבריטניה ולא רק כזה שחושש מביקורת עליו.