אתמול (ה’) ועדת האתיקה של בית הנבחרים פרסמה את הדוח שלה בעניינו של בוריס ג’ונסון והשאלה האם שיקר לפרלמנט בעניין המסיבות בדאונינג 10 בתקופת הקורונה. פסק הדין: אשם. גזר הדין: תשעים ימי השעיה (הצהרתיים בלבד, שכן ג’ונסון פרש מהפרלמנט) ושלילת אישור הכניסה לפרלמנט הניתן לחברי פרלמנט לשעבר. ג’ונסון האשים את הוועדה בשלל האשמות שרובן עומדות על כרעי תרנגולת במקרה הטוב. בשבוע הבא המליאה תצביע על הדוח, ונראה שהדבר מפצל את המפלגה השמרנית, שרבים מחבריה לא מתכוונים להצביע כדי להתחמק מהכרעה. ג’ונסון נראה יותר ויותר כמי שמהדק את אחיזתו במפלגה השמרנית משל היה דונלד טראמפ, רק שכאן התוצאה היא קריעת המפלגה לגזרים | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10
בוריס ג’ונסון שיקר. זה לא אני אמרתי. זו חותמת רשמית של ועדת האתיקה של בית הנבחרים הבריטי. אם תרצו להגיד שבוריס ג’ונסון הוא שקרן, תוכלו לטעון שאתם כבר לא נותנים את דעתכם האישית על פוליטיקאי שאתם לא אוהבים, אלא פשוט מציינים עובדה שקיבלה גושפנקא. זאת בעקבות פרסום הדוח של ועדת האתיקה אתמול (ה’) בשאלה האם ג’ונסון הטעה במכוון את הפרלמנט כשאמר שכל כללי הקורונה נשמרו בדאונינג 10, עם עונש כבד למדי שאת חלקו הוא יקבל (אם יקבל) רק באופן תאורטי בגלל התפטרותו. אבל בוריס ג’ונסון הוא לא אחד שסתם יקבל את הדין, וזה עושה לכולם כאב ראש.
תזכורת
אמנם עברתי על זה ממש בפוסט הקודם, אבל למקרה שפספסתם: בסוף 2021 התפוצצה פרשת המסיבות (“פארטיגייט”). אז התגלה שבזמן הגבלות הקורונה, כשהאזרחים מן השורה נשארו בבית ולא ראו את האנשים החשובים להם, בדאונינג 10 ובווייטהול היו התקהלויות לא חוקיות, חלקן מסיבות, וחלקן בנוכחותו של ראש הממשלה דאז בוריס ג’ונסון. כשהסיפורים רק החלו להיחשף, ג’ונסון נשאל על כך בפרלמנט וטען שכל הכללים נשמרו, אבל במהירות הגיעו הראיות שהראו שזה לא נכון. זה הביא להאשמות נגד ג’ונסון שהוא הטעה במכוון את הפרלמנט, עבירה שבתרבות הבריטית דורשת מחברי ממשלה שעשו זאת להתפטר מהממשלה. ג’ונסון טען שהכל נעשה בתום לב, אך באופוזיציה לא האמינו לו. לכן הוחלט להעביר את ההכרעה בשאלה לאחת משלוחות ועדת האתיקה (ועדת החסינות). מאז ג’ונסון אמנם התפטר מראשות הממשלה, אבל הוועדה המשיכה: החוק אומר שאם ג’ונסון יקבל לפחות עשרה ימי השעיה מהפרלמנט תוצא נגדו עצומת הדחה, שתוכל בסופו של דבר להביא לסיום כהונתו הפרלמנטרית.
אבל בשבוע שעבר ג’ונסון החליט שהוא לא בקטע של לחכות, והודיע על פרישתו מהפרלמנט. לדבריו, הוא עשה זאת לאחר שהוועדה הודיעה לו שהיא מתכוונת להרשיעו בהטעיית הפרלמנט. הוא לדבריו טען שנערך לו “משפט ראווה” ושהוא למעשה קורבן של “ציד מכשפות” שכל מטרתו הוא להשיב את הברקזיט לאחור. בקיצור, רטוריקה טראמפיאנית בפול גז. עוד הוא האשים את הוועדה בכך שהיא הייתה מוטה נגדו (למרות שרוב חברי הוועדה הם שמרנים) ולמעשה באה מראש עם מטרה להביא לסילוקו מהפרלמנט. חלק מתומכיו של ג’ונסון במפלגה הביעו תמיכה לא רק בו אלא גם בטענותיו שהעלו האשמות מאוד קשות נגד חברי ועדת האתיקה. כאמור, אתמול הגיע הדוח עצמו עם פסק הדין הקטלני.
תמצית הדוח
להלן עיקרי הדוח: ג’ונסון ידע היטב מה היו הגבלות הקורונה וגם ידע על ההפרות שאירעו בדאונינג 10. לפיכך הוא הטעה את הפרלמנט כשטען שהנחיות הקורונה נשמרו בדאונינג 10; כשלא חשף את הידע שהיה לו על הפרות שונות; כשאמר שנשען על הבטחות שאנשי דאונינג 10 נתנו לו שההנחיות נשמרו; כשהעמיד פנים שהוא נזקק לתוצאות ועדת החקירה של סו גריי בנושא ההפרות לפני שהיה יכול לענות על שאלות בנושא; וכשתיקן את הפרוטוקול לאחר שלא היה ספק שהיו הפרות אבל המשיך להכחיש שהוא ידע עליהן. כמו כן, הוועדה מצאה שג’ונסון פעל בחוסר כנות כשניסה לקדם פרשנות לא סבירה של התקנות כדי לאפשר לטעון שההפרות היו במסגרת החוק. למעשה, הדוח מציין שבעדויות שג’ונסון נתן לוועדה “היו כה לא כנים שבטבעם הם ניסיון מכוון להטעות את הוועדה”. הדוח גם ביקר את ג’ונסון על הצהרת ההתפטרות שלו, שכאמור הטיחה האשמות בחברי הוועדה. לפי הדוח, הדבר נעשה כשלא היה באפשרות הוועדה להגיב כראוי ולכן מגונה בפני עצמו.
לפיכך, הוועדה מציעה (ההחלטה הסופית היא של בית הנבחרים כולו) להטיל על ג’ונסון עונשים בשל חמש עבירות: הטעיה מכוונת של בית הנבחרים, הטעיה מכוונת של ועדת האתיקה, הפרת סודיות (חלק מהעבירות שביצע בהצהרת ההתפטרות שלו), ערעור על הוועדה באופן כזה שפגע בהליך הדמוקרטי של בית הנבחרים והיותו שותף לקמפיין שניסה להלך אימים על חברי הוועדה. הדוח הסביר שהעונש הראוי עבור ג’ונסון – שלא ניתן להטיל כיוון שג’ונסון כבר אינו חבר פרלמנט – הוא תשעים ימי השעיה. עמרי לוין, כותב קבוע בבלוג, מצא שרק שני אנשים בהיסטוריה של הפרלמנט קיבלו השעיה ארוכה יותר. עונש יותר רלוונטי הוא המלצת הוועדה לא לתת לג’ונסון אישור כניסה קבוע לפרלמנט הניתן לחברי פרלמנט לשעבר. דבר דומה קרה ליו”ר בית הנבחרים לשעבר ג’ון ברקו לאחר שנמצא שהתעמר בעובדיו.
אם לסכם, הוועדה הגיעה למסקנה שג’ונסון הצליח לעבור על הכללים לאורך כל הדרך, מהתפוצצות הפרשה ועד לפרסום המסקנות. לכן יש להענישו בחומרה רבה.
תגובת ג’ונסון
ג’ונסון שחרר הצהרה בתגובה לדוח. על מסקנות הדוח הוא אמר בפשטות: “זה שקר”. לדבריו, העובדות כולן בצד שלו. הפרשנות של חברי הוועדה את תקנות הקורונה, לדעתו, פשוט לא סבירה. כשהשתתף באירועי פרידה לעובדים היה מדובר בחלק אינטגרלי מהעבודה כדי לשמור על המוראל. את יו”ר הוועדה הארייט הרמן (לייבור) הוא האשים שהיא הגיעה עם דעה קדומה (שכן היא הביעה את דעתה לפני תחילת החקירה). הוא גם העלה את הטענה שאחד מחברי הוועדה, ברנרד ג’נקין (שמרני), השתתף בעצמו במסיבת יום הולדת במהלך סגר, ותהה למה עבור ג’נקין זה היה חוקי. ג’ונסון טען שהוא טעה לסמוך על טוהר הכוונות של חברי הוועדה, והוסיף: “זה לא אני שעיוות את האמת כדי שתתאם לצרכיי האישיים. אלו הארייט הרמן והוועדה שלה”. את ההצהרה הוא חתם: “אנשי המדינה הזו אמורים להחליט מי יושב בפרלמנט, לא הארייט הרמן”. גם רבים מתומכיו שיגרו לעולם משפטים שחוזרים על הטיעון של המשפט האחרון.
פירוק הטיעונים
יש פה המון בולשיט לפרק, אז בואו נתחיל. קודם כל, ג’ונסון מאוד מאוד נדבק ליו”ר הארייט הרמן. אז אולי כדאי להזכיר שחברי הוועדה תמכו במסקנות הדוח ובעונשים פה אחד, למעט הפה של הרמן, שמתוקף תפקידה מצביעה רק במקרה של תיקו. זאת בנוסף לכך שרוב חברי הוועדה הם שמרנים. רוצה לומר, ההיצמדות דווקא לחברת הוועדה שלא הצביעה, כאילו כולם בכיס שלה, מגוחכת משהו. הלאה. לא מופרך לטעון שיש בעייתיות בכך שג’נקין השתתף בעצמו במסיבה לא חוקית. אבל השאלה של ג’ונסון “למה אצלי זה לא חוקי ואצלו כן?” היא היתממות דיי גרועה. השאלה מעולם לא הייתה אם ג’ונסון הפר את ההנחיות. את זה המשטרה עשתה. השאלה שעמדה בפני הוועדה היא האגם ג’ונסון שיקר. ג’נקין מעולם לא מסר לפרלמנט הצהרה בנושא, ולכן ההשוואה לא רלוונטית.
אבל מעל הכל, הרעיון שמונעים את בחירת העם. סכנת ההדחה של ג’ונסון היא תוצר של חוק מ-2015, שקובע שבנסיבות מסוימות יוצאת עצומת הדחה נגד חבר פרלמנט. אחת מהנסיבות האלו היא השעיה מהפרלמנט לתקופה של עשרה ימים או יותר. אם 10% מהאלקטורט הרשום במחוז הבחירה של אותו חבר פרלמנט חותמים על העצומה, הוא מודח מהפרלמנט ומתקיימות בחירות ביניים. חבר הפרלמנט המודח רשאי להתמודד באותן בחירות ביניים. כלומר, אם המצביעים במחוז הבחירה של ג’ונסון היה מחליט שהוא רוצה להמשיך עם ג’ונסון כחבר פרלמנט הוא יכול להצביע עבורו. רק הציבור יכול להחליט אם ג’ונסון יישאר חברי פרלמנט, בעוד “הוועדה של הארייט הרמן” יכולה רק לתת לציבור את ההזדמנות להחליט מוקדם יותר. ג’ונסון, לפי חלק מהסברות, פשוט לא רצה להעמיד את תמיכת הציבור למבחן ולכן החליט לקפוץ לפני שידחפו אותו. אבל תהיה הסיבה אשר תהיה, רק בוריס ג’ונסון החליט לקחת לציבור את היכולת להכריע אם בוריס ג’ונסון יישאר חבר פרלמנט.
המשימה של רישי
כאב ראש נוצר לרישי סונאק. בקטנה, כי הוא נמצא תחת לחץ מהאופוזיציה לבטל את “רשימת הכבוד” של ג’ונסון (רשימה בה ג’ונסון נותן שמות לבית הלורדים או לקבלת תואר אבירות) לאור הדוח החריף. כרגע אין לו כוונות לעשות זאת, מה שמעמיד אותו לביקורת נוספת.
אבל זה באמת בקטנה. העניין הגדול הוא ההצבעה. הדוח של הוועדה הוא לא המילה האחרונה: המליאה תצטרך להצביע עליו, מה שיקרה ביום שני (שזה גם יום ההולדת של ג’ונסון). דיי ברור שהאופוזיציה תצביע בעד הדוח, השאלה היא מה יעשו השמרנים. לרוב, למרות שיש חופש הצבעה, נהוג לאשר את הדוחות של ועדת האתיקה כחלק מהבעת אמון בהליך. אבל כעת מבקשים לקעקע את האמון בהליך. לא נהוג להטיל משמעת סיעתית על הצבעות בעניינים פנימיים של הפרלמנט, ובכל מקרה הובהר במפלגה שלא תהיה אפילו חובת נוכחות. לכן, מקורות בממשלה אומרים שרוב חברי המפלגה ייעדרו מההצבעה.
זה מהלך פחדני: מי שחושבים שג’ונסון זכאי צריכים להסביר את עצמם ולהצביע נגד הדוח. מי שחושבים שג’ונסון אשם צריכים להסביר את עצמם ולהצביע בעד הדוח. אבל, לזכות הנעדרים העתידיים, בעיקר אלו שתומכים במסקנות הוועדה, ייאמר שיש ממה לפחד. התומכים של ג’ונסון מאיימים שהם יביאו לכך שחברי פרלמנט שיצביעו נגד ג’ונסון לא יזכו לרוץ מטעם המפלגה השמרנית בבחירות הבאות.
ומה לגבי סונאק עצמו? מוקדם יותר השבוע הוא הראה שהוא מוכן להסיר את הכפפות כשסיפר שג’ונסון ביקש ממנו, בהקשר של רשימת הכבוד, משהו שהיה כה לא ראוי שסונאק סירב לעשות אותו. היה ניתן לצפות שאולי הוא כבר ילך עד הסוף ויצביע נגד ג’ונסון. אבל כרגע לא ברור איך הוא יצביע, בהנחה שבכלל יגיע לדיון.
סונאק מעוניין להוריד את הלהבות בתוך המפלגה, ולא בטוח שללכת מול ג’ונסון עד הסוף יועיל בכך. גם ככה התומכים של ג’ונסון פונים נגד סונאק (לדוגמה, נאדין דוריס, למרות שהודיעה על התפטרותה מהפרלמנט, מושכת את ההליך הרשמי כדי לעשות לסונאק חיים קשים מתוך הבית), והם ישמחו לעוט עליו אם יצביע נגד ג’ונסון.
בוריס טראמפ
שאלה נוספת שעולה היא מה יעלה בגורל העתיד הפוליטי של ג’ונסון. חלק מאמינים שהדוח חיסל לו את הקריירה לתמיד. אחרים סבורים שהעונש הכה חמור של הוועדה מוגזם עד כדי כך שג’ונסון הפך בעיניי חלק מהציבור לקדוש מעונה במקום לרשע בסיפור. מה שבטוח זה שלפחות בזמן הקרוב אנחנו כנראה נמשיך לשמוע ממנו.
למעשה, כנראה שנשמע ממנו עוד הרבה. כשג’ונסון רק נבחר לראשות המפלגה השמרנית ניתחתי את דמותו והבדלתי אותו מדמותו של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ. הניתוח הזה היה נכון לשעתו, אבל לאחרונה דברים השתנו. זה לא רק שג’ונסון משתמש ברטוריקה שהולמת את טראמפ – יש הבדל בין להגיד שהדוח כתוב רע ולא מבוסס לבין להאשים שבעה אנשים בקנוניה להדיח אותו – אלא גם יחסיו עם המפלגה. כמו שטראמפ השתלט על המפלגה הרפובליקנית והפך אותה לשפוטה של הבייס הטראמפיסטי, כך ג’ונסון הופך חלקים נרחבים במפלגה השמרנית לנאמנים אליו אישית.
אבל בגלל שחלקים נרחבים במפלגה מסרבים לגלות נאמנות לג’ונסון, זה בעיקר קורע אותה. הדבר מזיק להם מאוד בקרב המצביעים, ויש כבר פרשנים פרו-שמרניים שמדברים על כך שהטקטיקה השמרנית כרגע היא מזעור נזקים כי ניצחון בבחירות הכלליות הקרובות לא יקרה. הדרך היחידה איכשהו לאפשר לה להתאחות מחדש היא שג’ונסון ישחרר את הלפיתה שלו במפלגה. אבל הוא לא מתכוון לעשות את זה, ובאופוזיציה מחככים ידיים בהנאה.