השבוע החולף סיפק שתי מהלומות לאגו הבריטי: התקשורת סיפרה שגורמים בצבא האמריקאי רואים בצבא הבריטי ככזה שבקושי יהיה מסוגל להגן על מדינתו, וקרן המטבע הבינלאומית שנמכה את התחזית שלה ל-2023 עבור בריטניה בזמן ששדרגה לרוב הכלכלות המפותחות ואפילו לרוסיה. התגובות של ממשלת בריטניה, ברובן, נקטו בגישה של הכחשה שיש פה מגמה שלא מיישרת קו עם שאר העולם. אבל לרבים שבריטניה חטפה עוד מהלומות למעמדה בעולם | צילום: נאט”ו
כשמסתכלים על הרטוריקה של הפוליטיקאים הבריטים, קשה להתחמק מהרעיון שהם לא ממש התגברו על הרעיון שימי האימפריה חלפו מהעולם. כלומר, הם יחסית בסדר עם זה שהם לא צריכים להחזיק חיילים בהודו ובארץ ישראל או להתמודד עם מלחמת גרילה בדרום אפריקה, אבל הם לא ממש הפנימו את העובדה שהם לא בדיוק הכוח שמוביל את העולם. שם רוצים להאמין שהם עדיין מעצמה של ממש. אמת, זו עדיין אחת מהכלכלות הגדולות בעולם, אבל ספק שאם היום ננסה להרכיב טריו שייקרא “שלושת הגדולים” – הכינוי שניתן במלחמת העולם השנייה לווינסטון צ’רצ’יל, פרנקלין דלאנו רוזוולט ויוסיף סטלין – נשים שם היום איזשהו מנהיג בריטי. השבוע האחרון סיפק עוד כמה מכות לדימוי העצמי הבריטי, עם דוחות מאוד לא מחמיאים לכוחה הצבאי ולכלכלתה.
הגנה עצמית
בתחילת השבוע (ב’) דווח בסקיי ניוז שגנרל אמריקאי אמר בפרטיות לשר ההגנה הבריטי בן ולס שצבא בריטניה כבר לא נחשב לצבא עלית, וכעת “הוא בקושי דרג ב'”. מילא זה, מקור במשרד ההגנה סיפר לדבורה היינס, כתבת סקיי ניוז שחשפה את הסיפור, שצבא בריטניה “לא מסוגל להגן על בריטניה או על בעלות בריתנו למשך עשור”. כמה זה חמור? ובכן, לפי ההערכות, הצבא הוא הקטן ביותר מאז המלחמות הנפוליאוניות, אם הוא ייקרא למערכה כוללת התחמושת שלו תאזול תוך ימים, ההגנה האווירית לא מסוגלת להתמודד עם ההתקפות עמן אוקראינה מתמודדת בימים אלו, כ-30% מהחיילים בכוננות גבוהה הם אנשי מילואים שלא מסוגלים להתנייד בהתאם ללוחות הזמנים של נאט”ו ורוב הכלים המשוריינים, כולל הטנקים, הם בני 30 עד 60. למרות שהביקורת היא על כל הכוחות המזוינים, זה צבא היבשה שנמצא במצב הבעייתי ביותר. בקיצור, התמונה לא סתם לא מחמיאה, היא מדאיגה משהו.
הדבר נגרם מפני שמאז סיומה של המלחמה הקרה הממשלות השונות הרשו לעצמן לשנות את הקצאת המשאבים כך שיתאימו לימי שלום, אולי בצורה קצת קיצונית מדי. בגלל שיש כעת מלחמה באוקראינה – שעלולה להתפתח למשהו הרבה יותר גדול – צריך להחזיר את הגלגל לאחור במהירות. אנחנו מדברים על עוד לפחות שלושה מיליארד ליש”ט לשנה לתקציב ההגנה, הקפאת תכניות ארוכות טווח להקטנת גודלו של הצבא והקלה על תקנות שנכונות לימי שלום ומקשות על רכישת ציוד מלחמה. רק שהמקורות של היינס במשרד ההגנה מאוד סקפטיים שנקבל את זה מהממשלה הנוכחית, שבסבירות גבוהה תספק עוד קיצוצים, מה גם שראש הממשלה רישי סונאק סירב למלא את הבטחתה של קודמתו ליז טראס לתקציב הגנה של 3% מהתמ”ג. יחד עם העובדה שציוד רב נשלח לאוקראינה מבלי שיוחלף, צבא בריטניה מוצא את עצמו נשען אפילו על פחות ציוד. גורמים אחרים במשרד ההגנה סבורים שיהיה אפשר תוך מספר שנים לחזור למצב של צבא עלית.
השדה הפוליטי
צריך לשים את הדברים במעט פרופורציות: תקציב ההגנה הבריטי הוא עדיין מהגדולים באירופה, ושם הצליחו לעמוד ברף שמציבה נאט”ו לחברותיה, של תקציב הגנה בגובה 2% מהתמ”ג, רף שמדינות כמו צרפת וגרמניה כשלו מלעמוד בו. אפשר גם לתהות על הדירוג הזה של צבאות עלית, כי לפי הכתבה בסקיי ניוז גם רוסיה נחשבת לכוח עלית וכולנו ראינו מה הצבא שלה עובר באוקראינה (ואם אנחנו מדברים על נשק גרעיני, הרי שגם לבריטניה יש יכולת להנחית מכה שנייה). בנוסף, הצבא של גרמניה לפי אותה כתבה הוא בדרג ב’, אז זה לא מקום עד כדי כך נוראי להיות בו. ועדיין, הרעיון שבריטניה לא באמת מסוגלת להגן על עצמה הוא רעיון מפחיד, ושלא נדבר על הפגיעה הרצינית באגו הבריטי.
בלייבור מיהרו להפוך את זה לאחריות בלעדית של השמרנים (למרות שכאמור, מדובר בתהליך שהחל בשנות התשעים, וגם ללייבור היו 13 שנות שלטון מאז). ג’ון הילי, שר ההגנה בממשלת הצללים, אמר לבן ולס בפרלמנט שב-2010, כשהלייבור הודחה לאופוזיציה, תקציב ההגנה עמד על 2.5% מהתמ”ג ולצבא היו 100 אלף חיילים סדירים, ותהה מי היה בשלטון מאז. ולס לא נשאר חייב ואמר שיוצאי הצבא במפלגה שלו סבלו לא מעט תחת הלייבור, אבל גם הודה בכך שהצבא הבריטי “חלול ובמימון חסר”. לסקיי ניוז הוא הסביר שלמרות שאכן יש צורך למלא מחדש את המלאי של הצבא, זה לא משהו שיכול לקרות “כמטה קסם”.
אבל לא כולם מסכימים שמצבו של הצבא עד כדי כך רעוע. בפרלמנט השר לכוחות המזוינים במשרד ההגנה, ג’יימס היפי, שטען שראש הממשלה סונאק עדיין מאמין שמדובר בצבא עלית, אבל הבטיח שסונאק ושר האוצר ג’רמי האנט מבינים שהצבא “זקוק בדחיפות לתקצוב מחדש”. לורד ג’ורג’ רוברטסון, בעבר מזכ”ל נאט”ו, חלק על האבחנה האמריקאית שצבא בריטניה אינו צבא עלית יותר. ג’וני מרסר, השר לענייני וטרנים במשרד הקבינט, האשים את ולס שהוא מנסה לסחוט כסף למשרד ההגנה בתקציב האביב הקרוב.
זו הכלכלה, טמבל
אז בגדול יש הסכמה שהצבא צריך כסף, או לפחות שהוא מאוד רוצה כסף. האם זה יתאפשר? בשבוע שעבר ג’רמי האנט אמר שלא שווה לעצור את הנשימה בציפייה להורדות מסים או להוצאות תקציביות מטורפות. המטרה של האנט היא קודם כל להשתלט על האינפלציה. מדובר בהמשך הקו מתקציב הסתיו שהוצג בנובמבר. אבל מעבר לזה, אנחנו נכנסים פה לחלק השני של הפוסט. יום לאחר פרסום הכתבה הלא מחמיאה על הצבא, קרן המטבע הבינלאומית פרסמה תחזית כלכלית ל-2023, והממצאים לא מחמיאים לבריטניה. למעשה, היא צפויה להיות הכלכלה המובילה היחידה שתמצא את עצמה במיתון (של 0.6%). זה אחרי שהתחזית לגבי רוב הכלכלות המובילות קיבלה שדרוג לעומת התחזית שניתנה באוקטובר, בזמן שהתחזית של בריטניה עברה שנמוך. ובואו נעשה את זה יותר משפיל: אפילו רוסיה, שנתונה תחת סנקציות כבדות, צפויה ליהנות מצמיחה.
הדבר צפוי לקרות בגלל שאינדיבידואלים לא ימהרו להוציא כסף במציאות של מחירי אנרגיה גבוהים, משכנתאות מטפסות והעלאות מסים. הסבר נוסף הוא שוק העבודה: במדינות האיחוד האירופי שיעור מחפשי העבודה עלה, בעוד בבריטניה המחסור בידיים עובדות חריף יותר ועוד הוחמר על-ידי הברקזיט. עכשיו, כמובן, זו רק תחזית. תחזית אינה עובדה ויכולה להיות שגויה. זה קורה המון פעמים. אולי בריטניה עוד תפתיע. אבל זו תחזית מאוד לא מחמיאה, בלשון המעטה.
תגובות
שר האוצר ג’רמי האנט ניסה להאשים את העולם בהכל: הוא טען שהתחזית מראה שבריטניה “לא חסינה ללחצים שמכים כמעט בכל הכלכלות המפותחות”. זה טיעון מוזר משהו, שכן התחזית הזו היא הרבה יותר מצרת רבים. זה מיתון לעומת צמיחה אצל רוב החברות. בהנחה שהתחזית תתגשם, זה מגוחך לטעון שאין שום קשר לכשלים ביתיים של בריטניה עצמה שמחריפים את כל המשבר. לא שזה יפריע לשמרנים לנסות: כשסטיבן פלין, ראש ה-SNP בווסטמינסטר, האשים את הברקזיט בעניין, רישי סונאק ענה לו שכל המשבר הוא נטו בגלל משברים עולמיים כמו הקורונה והמלחמה באוקראינה, בלי שום קשר לברקזיט. לא אקבע מה מקומו של הברקזיט בעניין, אבל להתעלם מבעיות בכלכלה הבריטית זה במקרה הטוב לא בריא.
עוד עניין עליו האנט ניסה להישען הוא בנק אנגליה, הבנק המרכזי שהיה צפי שישפר את התחזית שלו לגבי הכלכלה הבריטית. זה אכן קרה שלשום (ה’; פרסום התחזית נעשה במקביל להעלאת הריבית בחצי נקודת אחוז נוספת, כך שהיא כעת עומדת על 4%), אבל יש טוויסט: התחזית של בנק אנגליה הייתה מראש מחמירה בהרבה מזו של קרן המטבע. למעשה, היא עדיין יותר מחמירה, וצופה שב-2023 כלכלת בריטניה תתכווץ בכ-1% (לעומת 0.6% לפי קרן המטבע ולעומת 3% בתחזית הקודמת של הבנק). בנוסף, המיתון יימשך שנה במקום שנתיים והאבטלה תגיע ל-5.3% במקום ל-6.4%. יש גם חדשות טובות, בדמות זה שהאינפלציה צפויה להגיע ל-3% עד סוף השנה. ובכל זאת, להסתכל על הדברים האלו כקונטרה לתחזית קרן המטבע זה לא באמת רציני. וכשאלו הנתונים, מאיפה אתם מצפים להביא כל-כך הרבה כסף לצבא?
האגו נפגע
יש סיבה שלמעט בן ולס בממשלה מסרבים לקבל את השורה התחתונה ההערכה האמריקאית. יש גם סיבה שבממשלה מסרבים לקבל את הרעיון שהקשיים שכלכלת בריטניה עומדת לחוות בשנה הקרובה הם לא רק בגלל התנודות הגלובליות. במאי השמרנים ישלימו 13 שנות שלטון. ב-21 במאי הם ישוו את מניין הימים שלהם למניין הימים של ממשלות טוני בלייר וגורדון בראון (1997-2010). נהיה יותר ויותר קשה להאשים את כל העולם בצרות שלך. לא שהממשלה הזו לא מנסה, אבל זה נהיה יותר ויותר מגוחך. בסוף רבים רואים בה כאחראית לכל המצב.
וחלק מהמצב הוא שבריטניה נראית כמי שמאבדת מגדולתה בזירה הבינלאומית. זה לא שהיא לא חשובה והכלכלה שלה עדיין גדולה למדי, אבל היא נראית חשובה פחות, עם צבא שנחלש וכלכלה שצופים לה ביצועים גרועים משמעותית מאלו של שכנותיה ביבשת. מאחר שעוד ועוד גורמים מפנים אצבע מאשימה לעבר הברקזיט כגורם לחלק מהמגמות האלו, רבים רואים את מה שקורה כחבלה עצמית של בריטניה במעמדה שלה עצמה. ואיזו ממשלה יכולה לקחת אחריות על דבר כזה?