משאל דה פקטו

אחרי שעסקנו בזווית המשפטית של פסיקת בית המשפט העליון בנושא משאל עם על עצמאות סקוטלנד, הגיע הזמן לזווית הפוליטית. ראשת ה-SNP ניקולה סטרג’ן הכריזה שאם לא יהיה משאל עם רגיל, יהיה “משאל עם דה פקטו”, שיושג באמצעות הישג שטרם הוגדר בבחירות הכלליות הקרובות. טענת המפלגה היא שהפסיקה הוכיחה שהממלכה המאוחדת אינה “איחוד וולונטרי”, מה שמחריף את הלהבות הבדלניות בסקוטלנד. לדבריהם, כעת הממשלה בווסטמינסטר מונעת מסקוטלנד את זכותה הדמוקרטית. ליוניוניסטים אין תשובות של ממש לטיעונים האלו, והם רק יודעים להגיד שזה לא הזמן. מצד שני, לא ברור שהציבור כל-כך צמא לעצמאות דווקא עכשיו. בינתיים, כולם מחכים לראות מה ה-SNP מתכננת למשאל דה פקטו שלה, ובינתיים הדמוקרטיה הבריטית עומדת בפני עוד שאלות קשות | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10

הפוסט הקודם, פרי עטו של מתן גולדבלט, עסק בזווית המשפטית של פסיקת בית המשפט העליון בסוגיית משאל העם הסקוטית. הפוסט הסתיים במילים: “התוצאה היא שסקוטלנד לא תוכל לערוך משאל עם (גם לא מייעץ) על עצמאות. רק הפרלמנט בלונדון יוכל לאפשר זאת. מכאן הכדור חוזר למגרש הפוליטי”. אז הנה, בואו נדבר על המגרש הפוליטי, ותהיו בטוחים שהרבה מאוד קרה בו.

רקע

ב-2011 ה-SNP, שתומכת בעצמאות סקוטית, השיגה רוב של מושבים בפרלמנט הסקוטי. הדבר שם אותה בעמדה להשיג הסכם עם הממשלה המרכזית על קיום משאל עם על עצמאות (רק הממשלה המרכזית שבווסטמינסטר רשאית לקבל החלטות על האיחוד). זה התקיים ב-2014, לא לפני שהוסכם שזה יהיה משאל עם של “פעם בדור”. תומכים העצמאות הפסידו במשאל, עם 44.7% מהקולות בלבד, לעומת 55.3% שהעדיפו להישאר בממלכה המאוחדת. עקרונית הדבר היה אמור לחתום את העניין, אבל זה לא קרה. גם אם נשאיר בחוץ את העובדה ששנה לאחר המשאל ה-SNP כבשה את המושבים הסקוטיים בבית הנבחרים שבווסטמינסטר, הרי שב-2016 התקיים משאל עם על החברות באיחוד האירופי, ותומכי העזיבה (ברקזיט) ניצחו במשאל. הבעיה הייתה שבמשאל העם של 2014 נאמר לסקוטים שמקומם באיחוד האירופי יהיה מובטח בצורה טובה יותר בתוך הממלכה. אם תוסיפו לזה את העובדה שרק 38% מהסקוטים הצביעו בעד ברקזיט, תקבלו מוטיבציה בשביל ה-SNP לדרוש משאל נוסף על עצמאות.

אבל הדרישה הזו נתקלה בשתי בעיות. הראשונה היא ששנים בודדות לא עומדות בשום הגדרה של “פעם בדור”. השנייה היא שהממשלה בווסטמינסטר חייבת לתת את הסכמתה לכך. בהתבסס על הסעיף הראשון, שכבר היה משאל עם ב-2014 ושתומכי העצמאות הפסידו בו, מפלגת השלטון מסרבת לתת את הסכמתה זו. אבל ב-SNP לא ויתרו. בבחירות 2021 לפרלמנט הסקוטי המפלגה, יחד עם המפלגה הירוקה שתומכת גם היא בעצמאות סקוטית, הצליחו להגיע לרוב הגדול ביותר שהיה לתומכי העצמאות בפרלמנט הסקוטי. ה-SNP טענה שהדבר מהווה מנדט לקיים משאל עם נוסף, אבל בווסטמינסטר בשלהם. ביוני האחרון ראשת ה-SNP והשרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ן, בישרה שהיא מתכננת לקיים משאל באוקטובר 2023. ומה לגבי הסכמה? הממשלה הסקוטית ביקשה מבית המשפט העליון של בריטניה חוות דעת לגבי הסמכות של הממשלה באדינבורו לקיים משאל “מייעץ” (קרי, לא מחייב חוקית) בלי הסכמת הממשלה בלונדון. שלשום (ד’) העליון פסק שלא, בגלל המשמעויות בפועל של משאל כזה, גם אם הוא רק “מייעץ”.

פסיקה בהכרח רעה?

התוצאות האלו, חשוב להגיד, היו צפויות. למעשה, היו מי שחשבו מראש שסטרג’ן בונה על זה שהעליון יקבע שהיא לא יכולה לערוך את משאל העם הזה על דעת עצמה. זה דיי ברור: פסיקה כזו רק תעצבן את הבייס שלה נגד מוסדות הממלכה, מה שיוכל לעזור לסטרג’ן בבחירות הכלליות (היא הודיעה שאם העליון יפסוק כפי שאכן פסק, היא תרוץ על הנושא בבחירות לווסטמינסטר). כמו כן, לסטרג’ן יש מספיק כאבי ראש שמסדרת המציאות, מה שמביא קבוצות עוד יותר בדלניות לזנב בה על כך שהיא לא מתקדמת בנושא. עם פסיקה כזו, מי יוכל לבוא אליה בטענות? לא סתם מפגין בדלני באדינבורו טען שזו סיטואציית “win-win” עבורה. אז הנה, היא קיבלה את מה שרצתה (לכאורה). אז מה היא עשתה עם זה?

התגובה בהולירוד

נתחיל בפוליטיקה בהולירוד, אדינבורו, המקום בו המוסדות של הפוליטיקה הסקוטית פועלים. מיד לאחר הפסיקה ניקולה סטרג’ן נשאה נאום בפני חברי ה-SNP, בו הסבירה מה קרה ולאן מועדות פניה. היא התחילה בכך שהיא מכבדת את הפסיקה, כיוון שבית המשפט העליון רק מפרש את החוק ולא קובע אותו, כך שאין מה לבוא אליו בטענות. מה גם שהיא תמיד הבטיחה שמשאל עם יהיה חוקי ולגיטימי. בכל מקרה, את הטענות יש להפנות למחוקקים בווסטמינסטר. הגישה הזו נועדה לעשות שני דברים: ראשית, שאם וכאשר תהיה עצמאות סקוטית, לא תהיינה בעיות של הכרה בינלאומית בגלל מהלכים לא חוקיים. שנית, להציב את עצמה בהנגדה לשמרנים בווסטמינסטר, שמחפשים איך לשחרר את עצמם מעול בתי המשפט.

אבל, כך סטרג’ן, הפסיקה הזו חשפה משהו חשוב: הממלכה המאוחדת נחשבת ל”איחוד וולונטרי של אומות”. אבל, כמה וולונטרי הוא אם כדי שחברה אחת תוכל להחליט אם ברצונה לפרוש היא צריכה לבקש רשות, שהיא לא בהכרח תקבל? יום לאחר מכן בפרלמנט הסקוטי סטרג’ן גם הזכירה שלו בדלנים אנגלים יגיעו לשלטון לא תהיה להם בעיה לקבל משאל עם משום שאנגליה מנוהלת רק מווסטמינסטר, כך שאין ממי לבקש רשות. בכל מקרה, חזרה לנאום, לפי סטרג’ן הפסיקה של העליון חשפה את המסכה: במצב החוקתי הזה לא ניתן להגיד ברצינות שהאיחוד וולונטרי או שיש שותפות בין האומות החברות.

אבל אל תטעו, סטרג’ן לא מוותרת: לדבריה, המנדט שקיים בפרלמנט הסקוטי לקיים משאל עם עודנו קיים, גם אם יש בפניו מכשול חוקתי. ולכן, יש צורך לקבל את המנדט הזה בדרך אחרת. מהי הדרך? בחירות, כשהקרובות ביותר הן הכלליות, לווסטמינסטר. אותן היא מתכוונת להפוך ל”משאל עם דה פקטו”. איזו תוצאה תוכל להתפרש כתמיכה בעצמאות? לא ברור בינתיים. סטרג’ן גם מכירה בכך שהיא לא יכולה להחליט עבור הציבור על מה הוא מצביע בבחירות הכלליות, אבל מותר למפלגה לנסות להשפיע על זה. לכן סביב השנה החדשה יתקיים כנס מפלגה מיוחד בו תוחלט האסטרטגיה. לדבריה, על הפרק כעת לא נמצאת רק העצמאות, אלא הדמוקרטיה.

והיוניוניסטים?

אבל ליריביה הפוליטיים העיקריים של ה-SNP, הלייבור והשמרנים, אין כוונה לשתף פעולה. ראש השלוחה הסקוטית של הלייבור, אנאס סארוואר, וראש השלוחה הסקוטית של השמרנים, דאגלס רוס, הבהירו שמבחינתם מפלגת השלטון בסקוטלנד צריכה להתרכז ביוקר המחיה ובמצב ה-NHS ולא במשאלי עם, דה יורה או דה פקטו. רוס הגדיל לעשות וטען שתוצאות הבחירות לפרלמנט הסקוטי לא מהוות מנדט, בטענה שגם ה-SNP אמרה ב-2021 שהבחירות הן על ההתמודדות עם הקורונה ולא על עצמאות. בפועל, עוד לפני הבחירות עצמאות הייתה במוקד העניינים, כך שקשה לקבוע שזה כל-כך פשוט. מבחינת סטרג’ן מדובר בניסיון של המפלגות היוניוניסטיות לקחת מסקוטלנד את זכותה להחלטה דמוקרטית.

התגובה בווסטמינסטר

באותו יום של הפסיקה התקיים גם הסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה. ראש ה-SNP בווסטמינסטר, איאן בלאקפורד, העלה בפני ראש הממשלה רישי סונאק טיעונים דומים לאלו של סטרג’ן: אם וסטמינסטר מונעת מסקוטלנד משאל עם, הרי שהאיחוד אינו וולונטרי, ושלפרלמנט הסקוטי יש מנדט ולכן מניעת משאל עם היא פגיעה בדמוקרטיה. סונאק אפילו לא ניסה להשתמש בטיעון שהיה משאל עם ב-2014, וניסה לענות באמצעות טיעונים כלכליים והצורך של ממשלת בריטניה וממשלת סקוטלנד לעבוד יחדיו בצורה עניינית. מי שעוד קיבלה להעלות שאלה באותו סשן הייתה ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי, שהציעה ל-SNP לנצל את פסיקת העליון כדי “לשים את תושבי סקוטלנד במקום הראשון” ולהפסיק עם הניסיונות לפרק את הממלכה המאוחדת.

בלאקפורד גם הצליח להשיג דיון דחוף בפסיקה, שהתחיל מיד אחרי אותו סשן. מי שענה בשם ממשלת בריטניה היה שר סקוטלנד, אליסטר ג’ק. בלאקפורד חזר על אותם טיעונים מהדיון הקודם, אך הוסיף שככל שינסו להתחמק מלתת לסקוטלנד זכות בחירה על עתידה, כך היוניוניסטים רק יחזקו את המחנה שתומך בעצמאות. אבל ג’ק טען שכרגע יש להתמקד בעבודה משותפת והוסיף שבאופן בו מפלגות בדלניות שאינן ה-SNP השתתפו במערכת האלקטורלית של הפרלמנט הסקוטי ב-2021, גם לא ניתן באמת לטעון למנדט למשאל עם נוסף. שר סקוטלנד בממשלת הצללים של הלייבור, איאן מורי, ודייוויד מאנדל, שהיה שר סקוטלנד תחת דייוויד קמרון ות’רזה מיי, הצטרפו גם הם לקריאה להתמקד בהתמודדות עם האתגרים היומיומיים במקום עם ה”פילוג החוקתי” של משאל עם נוסף. יצוין שבנאומה, סטרג’ן טענה שסקוטלנד זקוקה לעצמאות כדי להתרחק מההשפעה המזיקה של הממשלה השמרנית.

תגובת הציבור

פסיקת העליון עוררה הרבה אמוציות בסקוטלנד. משני צדי המתרס הגיעו להפגין מחוץ לבניין הפרלמנט בהולירוד, אבל אין ספק שתומכי העצמאות היו הרבה יותר אגרסיביים. בערוץ 4 נאלצו להתנצל על מילים גסות שנשמעו בשידור החי בזמן שראיינו פוליטיקאים סקוטיים. אחד השלטים אמר: “מעמדנו הקולוניאלי אושר – והחוק שווה לתחת”. ההפגנה היוניוניסטית שהגיעה לתת קונטרה הייתה קטנה משמעותית.

אבל אלו האנשים שמוכנים לצאת מהבית בליל נובמבר קר באדינבורו. מה הם חושבים? סקר שנערך במיוחד עבור ערוץ 4 מקרב בדק כמה שאלות. מתוך 1,006 משיבים, מתוכם 412 הצביעו ל-SNP בבחירות הכלליות ב-2019, 50% ענו שיצביעו עבור ה-SNP אם ניצחון שלה עשוי להוביל לעצמאות, לעומת 33% בלבד שלא. כשנשאלו אם יצביעו ל-SNP אם ההצבעה שלהם תשמש כמנדט עבור ה-SNP לשאת ולתת עם ממשלת בריטניה על עצמאות, 51% השיבו שכן, לעומת 33% שענו שלא. אבל כשנשאלו מה הנושא שהכי מעסיק אותם, רק 26% ענו עצמאות, לעומת 61% שאמרו שהכלכלה הסקוטית והשירותים הציבוריים. במילים אחרות, נראה שלמצביעים הסקוטים אין בעיה להצביע ל-SNP גם אם משמעות הדבר היא עצמאות, אבל לא נראה שלפי זה הם יחליטו לאיזו מפלגה להצביע.

50% of Scottish voters would vote SNP at the next general election if it could lead to Scotland leaving the UK, an exclusive Channel 4 News poll by Find Out Now has found.

When asked what’s most important to them, 26% of respondents said Scottish independence. pic.twitter.com/lHfRkXODi7

— Channel 4 News (@Channel4News) November 23, 2022

מה מכאן?

הסיפור הזה מעלה הרבה שאלות. ראשית, איך מודדים “איחוד וולונטרי של אומות”? פסיקת העליון אכן חשפה שלאומות שאינן אנגליה אין רשות להחליט בעצמן על פרישה, או אפילו על שאלת הציבור שלהן על פרישה. מצד שני, האם זה לא דמוקרטי? לפני מלחמת האזרחים האמריקאית אברהם לינקולן טרח להסביר למה למדינות שפרשו בתגובה לבחירתו לתפקיד הנשיא אין באמת זכות לפרוש מהברית. כלומר, הרעיון שחברות באיחוד לא זכאיות לפרוש על דעת עצמן לא חדש ולא בהכרח לא דמוקרטי. ובנוסף, האם בכל פעם שמפלגה בעלת אג’נדה בדלנית תשיג רוב בפרלמנט האזורי היא תוכל לקיים משאל עם? ניקולה סטרג’ן נשאלה שוב ושוב על-ידי עיתונאים אם במקרה שתפסיד זה יהיה סוף הקמפיין למען עצמאות. סטרג’ן ענתה שהיא לא בעמדה להחליט עבור הקמפיין כולו, שזו דרך דיי ברורה להגיד שגם הפסד לא ירגיע את הבדלנים. מצד שני, ממשלת בריטניה לא מסוגלת לתת תשובה קוהרנטית משלה, דבר שמחליש את הטיעון היוניוניסטי.

שנית, מה זה “משאל עם דה פקטו”? ההשערה היא שה-SNP תנסה לקבל יותר מ-50% מקולות הסקוטים בבחירות הכלליות. אבל סטרג’ן סירבה לפרט שכן הדבר עוד לא נקבע. מצד אחד, אף מפלגה לא הצליחה להשיג יותר מ-50% מקולות הסקוטים מאז 1955. מצד שני, יש עוד מפלגות בדלניות מלבד ה-SNP. האם גם הן ייספרו? והאם אפשר להתייחס לזה כמשאל עם ברצינות? מעבר לעובדה שלא נראה שהמפלגות היוניוניסטיות יסכימו למשחק הזה, הרי סטרג’ן בעצמה מודה שמפלגה לא יכולה לקבוע על מה ילכו להצביע. אז איך מתכוונים למדוד את זה? וגם, מה בדיוק אמור לקרות במקרה של “ניצחון”? משא ומתן עם ממשלת בריטניה? הכרזה חד-צדדית על עצמאות, שכנראה לא תקבל הכרה מאף אחד למעט כמה לאומנים באירלנד וקטלוניה? עוד פרטים יתגלו בהמשך, אבל הטקטיקה הזו מעלה שאלות חשובות על דמוקרטיה והאופן בו היא מתקיימת, גדולות בהרבה מאלו שה-SNP מבקשת להעלות. וגם לא נראה שמישהו באמת מנסה לענות.