ראשת הממשלה התפטרה מתפקידה. רגע, לא היינו כבר עם הכותרת הזו? ובכן, אנחנו חיים בזמנים מיוחדים, וליז טראס הודיעה על התפטרותה מראשות המפלגה השמרנית, ובשבוע הבא גם תסיים את תפקידה כראשת הממשלה, זמן שיא בהיסטוריה הבריטית. אחרי ימים נוספים של כאוס, הבקבנצ’רס, בסיוע קל של שרה או שתיים, הבהירו לטראס שהיא צריכה ללכת. טראס היא תוצר של מדיניות גרועה יחד עם חוסר במנדט אמיתי – מתכון בטוח להתרסקות. כעת המפלגה השמרנית תצטרך לבחור לטראס מחליף, והמפלגה השמרנית כבר הראתה הפקת לקחים. אבל האתגרים שיעמדו בפני המחליף של טראס לא ילכו לשום מקום | צילום: רורי ארנולד, דאונינג 10
ג’ורג’ קנינג היה ראש ממשלת בריטניה ב-1827. רק ב-1827. הוא החזיק בתפקיד במשך 119 יום בלבד, ואז מת. זה הפך אותו לראש הממשלה בעל הכהונה הקצרה ביותר. עד עכשיו: ליז טראס, 45 יום בלבד אחרי שנכנסה לתפקיד, התפטרה מראשות המפלגה השמרנית, ובשבוע הבא, בשאיפה, כבר יחליפו אותה גם בראשות הממשלה. זה יהפוך אותו ככל הנראה לראשונה שמחזיקה בתפקיד פחות ממאה ימים. אבל הכאוס, כנראה, ממש לא קרוב לסיום.
שרשרת האירועים
רגע לפני שנדבר על ההתפטרות עצמה, מעט על האירועים שהובילו אליה. על זה ששר האוצר החדש ג’רמי האנט פשוט מחק את המדיניות הכלכלית שלה – מדיניות שגרמה לשווקים להתחרפן – כבר דיברנו. אבל הכאוס ממש לא נגמר שם. אתמול (ד’) גם שרת הפנים סואלה ברוורמן התפטרה. ממכתב ההתפטרות עולה שהסיבה העיקרית לכך הייתה שהיא שלחה טקסט של הצהרה עתיד לפרלמנט מהטלפון הנייד הפרטי שלה במקום ממכשיר של העבודה, מה שמהווה עבירה על הכללים. עם זאת, ברוורמן דאגה להגיד שהיא “מודאגת מהכיוון של הממשלה הזו”, בטענה שיש כאן הפרה של הבטחות לבוחרים (החזרה מהתכנית הכלכלית) ושל הבטחות ממצע הבחירות של 2019 להגביל את ההגירה. כשזה מגיע פחות משבוע אחרי ששר האוצר הקודם קוואזי קווארטנג פוטר, קשה להגיד שזה הוסיף ליציבות הממשלה. במקומה של ברוורמן מונה גרנט שאפס, איש מחנה סונאק בולט.
My letter to the Prime Minister. pic.twitter.com/TaWO1PMOF2
— Suella Braverman MP (@SuellaBraverman) October 19, 2022
הצרות של אותו יום לא נגמרו בזה. באותו יום עלתה להצבעה הצעה של האופוזיציה. אסביר: הממשלה היא זו ששולטת בסדר היום הפרלמנטרי, אבל יש כמה ימים בשנה שמוקדשים לאופוזיציה. עם זאת, אם היא רוצה באמת להיות מסוגלת להעביר חקיקה, היא צריכה לקבל שליטה מלאה באחד הימים, דבר שדורש הצבעה בפרלמנט. את זה הלייבור ניסתה לעשות אתמול ביום האופוזיציה שלה, כדי לנסות להעביר ביום עליו תשתלט הצעת חוק שתאסור על קידוח פצלי שמן (fracking), דבר שחשוב גם ללא מעט שמרנים בגלל הקשר בין הפרקטיקה הזו לרעידות אדמה. רק שהצבעה של חברי מפלגת השלטון בעד העברת השליטה לאופוזיציה היא מעשה קיצוני ושיכול להיחשב לאי-אמון בממשלה. נראה שמצליפי הסיעה רצו אכן לקבוע את זה כאי-אמון, אבל במהלך הדיון קצת זגזגו לגבי ההחלטה ויצרו בלבול.
ההצבעה הפכה לכאוטית, כשהגיעו דיווחים על בריונות של חלק מחברי הממשלה כלפי חבריהם למפלגה כדי לגרום להצביע עם הממשלה, למרות התנגדותם לקידוח כזה. הדבר עורר חמת זעם בתוך המפלגה, ויו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל הורה על פתיחה בחקירה של התקרית. ולמרות הבריונות הזו, ארבעים חברי מפלגה סירבו להצביע, ביניהם גם מצליפת הסיעה ונדי מורטון. העובדה שהיו דיווחים (שהוכחשו רק אחרי זמן רב) שמורטון וסגניתה התפטרו מהממשלה לא בדיוק סייע לתדמית של טראס כמי שמצליחה לשלוט בממשלה, במפלגה או בכל דבר שהוא לא הבחירה מה ללבוש באותו יום.
אבל באותו היום טראס בכל זאת ניסתה להראות שליטה: בשאלות לראשת הממשלה באותו יום, כשסטארמר שאל למה היא נשארת במקומה בזמן ששר האוצר שלה נאלץ לעזוב, היא ענתה: “I’m a fighter, not a quitter”, אמירה שכפי שאתם מבינים לא החזיקה הרבה זמן. בנוסף, היא הבטיחה להשאיר את “המנעול המשולש“, שמעלה את קצבאות הזקנה ב-2.5%, בשיעור האינפלציה או בשיעור העלייה בשכר הממוצע, הגבוה מביניהם. זאת למרות הדיווחים שגם זה על השולחן. רבים התקשו להאמין להצגה.
ההתפטרות
קשה להגיד שהבוקר (ה’) היה איזו הצלחה מסחררת מבחינת טראס, עם עוד ביקורת שנשמעה מחברי מפלגתה ועוד קריאות להתפטרותה. גראהם בריידי, יו”ר ועידת 1922 (הגוף המנהל של המפלגה השמרנית הפרלמנטרית), הגיע לדאונינג 10. בריידי הוא האיש לו ניתן לשלוח מכתבי אי-אמון בראש המפלגה, כך שכשהוא מגיע לפגישה כנראה שהמצב לא טוב. לפי הדיווחים, טראס היא זו שהזמינה את בריידי, במטרה “לבחון את הטמפרטורה”. בריידי כנראה הביא לה משחה לטיפול בכוויות. אחריו הגיעו גם תריז קופי, סגנית ראשת הממשלה, שרת הבריאות וחברה קרובה של טראס, ואחריה מנכ”ל המפלגה השמרנית ג’ייק ברי. הסברה הייתה שהם אומרים לה שהגיע הזמן ללכת.
ואכן, ב-13:30 (שעון בריטניה) טראס מסרה הצהרה מחוץ לדאונינג 10. בהצהרה בת פחות משתי דקות, היא הסבירה שהיא נכנסה לתפקיד בתקופה מאתגרת. היה לה חזון להגדיל את הצמיחה ולנצל את החופש שנתן הברקזיט, אבל היא מכירה בכך שהיא לא יכולה להוציא לפועל את המנדט שניתן לה על-ידי המפלגה השמרנית. לכן, היא הודיעה למלך צ’רלס שהיא התפטרה מראשות המפלגה השמרנית, שתהפוך להתפטרות מראשות הממשלה, וסיכמה עם גראהם בריידי על מרוץ חדש לראשות המפלגה השמרנית שיושלם עוד בשבוע הבא, כדי שיהיה ניתן להוציא לפועל את התכנית הפיננסית.
מה קרה פה בעצם?
למה טראס התפטרה וסיימה את הכהונה שלה כל-כך מוקדם? יש לכך שני מקורות עיקריים. ראשית, המנדט שהיא דיברה שקיבלה? הוא לא היה מהפרלמנט ולא היה מהציבור. הוא היה מכ-160 אלף מתפקדי המפלגה השמרנית, ברובם גברים לבנים, אמידים ומבוגרים שלא ממש מתואמים עם דעת הקהל הארצית. טראס הבטיחה להם הרים וגבעות שלא היו בהכרח בהלימה למצע המפלגה השמרנית מ-2019 או לדעת הקהל הנוכחית. בנוסף, היא ראשת המפלגה שקיבלה את התמיכה הנמוכה ביותר אי-פעם מחברי פרלמנט בסיבוב האחרון לפני המעבר למתפקדים מאז שהחלו בשיטה הזו. זה אמר שיש לה מנדט לקחת את המפלגה לכיוון חדש, אבל לא היה לה מנדט לשנות את הכיוון של הספינה באופן הזה. זה אמר שהמנדט עליו דיברה היה רעוע משהו.
והמנדט הזה היה גם לעשות דברים שלא ממש התיישבו עם המציאות. רבים הזהירו מראש שהרצון שלה להוריד מסים לפני השתלטות על האינפלציה רק תגביר אותה. אבל טראס החליטה להוציא לדרך את המדיניות שהבטיחה בדמות ה”מיני-תקציב” שמעבר למדיניות הנ”ל גם לא היה מגובה בשום מספר או תחזית, אליו השווקים הגיבו בחריפות עד שבנק אנגליה נאלץ להתערב, עד שלא נותרה לה בררה אלא לסגת אחורה, בהתחלה צעדים קטנים, ובסוף פיטוריו של שר האוצר ומינוי שר אוצר חדש שביטל את כל המדיניות שלה. בשלב הזה היא כבר לא הייתה ראשת הממשלה בפועל. טראס הבטיחה להילחם ב”אורתודוקסיה” של משרד האוצר ומומחים אחרים לכלכלה, רק שאחרי המהלומה של המיני-תקציב האורתודוקסיה התאוששה מהר והפילה את טראס במהירות.
שני הדברים האלו ביחד הביאו לכך שראשת ממשלה שגם ככה לא הייתה פופולרית בעיניי המפלגה שלה, וכשהיא לא הצליחה ליישם מדיניות שמתקבלת על-ידי השווקים בחיוב, היה ברור שזמנה קצוב. אחרי שנאלצה לסגת מהמדיניות המרכזית שלה, כבר לא הייתה הצדקה לקיומה. ואם נוסיף לזה את הסקרים האימתניים שאיימו להפוך את ההפסד של 1997 ללייבור של טוני בלייר למשהו שנראה כמו טיול בפארק, היה ברור לחברי המפלגה שתמו ההזדמנויות, ולחצו עד שטראס התפטרה. הדבר היה מהיר, חד ובאופן תקדימי בלי צורך בהתפטרות המונית של שרי הממשלה.
מה עכשיו?
עכשיו יש מרוץ לראשות המפלגה, שחוקיו מראים שהמפלגה לא מעוניינת לחזור על הטעות שהביאה לשלטון את טראס. כדי להציג מועמדות לראשות המפלגה, המועמד יצטרך להראות תמיכה מלפחות מאה חברי פרלמנט של המפלגה. זה משאיר, טכנית, פתח לעד שלושה מועמדים. בפועל, התקווה היא שיישארו עם מועמד אחד בלבד. אם בכל זאת יהיה יותר מאחד, אז המתפקדים יבחרו אונליין, והעסק ייסגר עד סוף השבוע הבא. למרות שזה פתח לצרות, ייתכן מאוד שעצם הצורך לעמוד ברף מועמדות כה גבוה יביא לכך שראש המפלגה הבאה לא יגיע מאגף הפרינג’ שלה, אלא מהאגף המרכזי.
כרגע השמות הלוהטים הם ראש הממשלה עד לפני כמה דקות בוריס ג’ונסון (שיהיה בבעיה בגלל שעומדת מולו חקירה פרלמנטרית על מעלליו מימי כהונתו), המקום השני במרוץ הקודם רישי סונאק, והמקום השלישי בסיבוב הקודם ומנהיגת בית הנבחרים בהווה פני מורדנט. נראה מי יגיעו לקו הזינוק.
“The King has asked me to become Prime Minister because this nonsense has gone on long enough.” pic.twitter.com/eFL3fgSfVL
— Larry the Cat (@Number10cat) October 20, 2022
אבל מי שינצח יהפוך כנראה במהירות לאדם האומלל ביותר. הכלכלה הבריטית עדיין במצב קשה ויהיה צורך בהחלטות קשות לגבי קיצוצים ומסים נוספים. האינפלציה עדיין דורשת שישתלטו עליה. השבועות האחרונים הפכו את בריטניה לבדיחה עולמית. התחושה היא של חוסר יציבות מערכתית שלא מאפשרת למדינה עם העבר הפוליטי המפואר הזה לתפקד. המפלגה השמרנית מפולגת ומסוכסכת באופן שיקשה על מי שזה לא יהיה לקבל החלטות. וגם אם הלייבור יאבדו יתרון של יותר מעשרים נקודות אחוז בסקרים, הם עדיין יאיימו לזרוק את המפלגה לאופוזיציה. מי שזה לא יהיה יצטרך להגיד את האמת הלא נעימה לציבור, והיא שהולך להיות חורף או שניים דיי מחורבנים. ה-cakeism – הכינוי שניתן לגישה של בוריס ג’ונסון להבטיח עוגה שתישאר שלמה גם אחרי שיאכלו אותה – לא יוכל להימשך. יהיה צורך להגיד דברים לא נעימים ולקוות שחברי הפרלמנט והציבור ילכו איתו.
טראס התפטרה מהר לשמחת כולם, אבל האתגרים האמיתיים של המפלגה, הממשלה והמדינה רק התחילו.
ועוד עניין
רבים תוהים מה הסיכוי לבחירות כלליות. העניין נתון להחלטת ראש הממשלה, אלא אם כן מצליחים לנצח בהצבעת אי-אמון. מאחר ששני הדברים האלו לא צפויים לקרות, אלא אם כן המחליף של טראס ירגיש שהוא צריך מנדט ציבורי, כנראה שנראה בחירות רק ב-2024, אלא אם כן יקרה איזשהו משבר לפני כן שלא יותיר בררה.