תכירו את ג’רמי האנט, ראש ממשלת בריטניה החדש. לא באמת. האנט הוא שר האוצר החדש, לאחר שקודמו בתפקיד קוואזי קווארטנג פוטר בעקבות הטלטלות הכלכליות של השבועות האחרונים. אבל האנט נמצא בפוזיציה בה שר אוצר שאינו ראש הממשלה לא החזיק מעולם, מה שבעיניי רבים הופך אותו לראש הממשלה בפועל, לפחות בתחומי הכלכלה. והאנט, למרות שהוא מכחיש, משתמש בעוצמתו כדי להבטיח מדיניות כלכלית שתואמת מאוד דווקא את מה שהבטיח המתחרה של ליז טראס על ראשות המפלגה השמרנית, רישי סונאק. ב-31 באוקטובר אנחנו נדע בדיוק מה יש להאנט להציע, ויש הרבה על הכף | צילום: משרד האוצר הבריטי
דאונינג 11, הניצב לשמאלו של דאונינג 10 (וחולק איתו את החצר האחורית), מהווה מאז 1828 את משכנו הרשמי של שר האוצר (למרות שלא פעם הוא וראש הממשלה מחליפים בדירות השרד). שלשום (ו’) נכנס לשם דייר חדש – ג’רמי האנט – כחמישה שבועות בלבד לאחר הפעם הקודמת שנכנס לשם דייר חדש. העובדה הזו, יחד עם נסיבות פוליטיות נוספות, מביאות לכך שהאנט מחזיק אצלו עוצמה פוליטית שכנראה לא הייתה אצל שום שר אוצר מאז שראשי הממשלה הפסיקו להחזיק בתפקיד הזה בעצמם לפני עשורים רבים. האנט לא מהסס להשתמש בעוצמה הזו, מה שגורם לכולם לתהות באשר לגורלה של שכנתו לבניין, ליז טראס.
אירועי הפרקים הקודמים
נתחיל באיך הגענו עד הלום: בספטמבר שר האוצר דאז קוואזי קווארטנג הציג את ה”מיני-תקציב” של הממשלה החדשה, שכלל סבסוד של מחירי האנרגיה אבל גם הורדות מסים רבות, חלקן לשכבות העליונות או לתאגידים. רבים ביקרו את המדיניות הזו, שנראתה כמו הוצאה אדירה יחד עם קיצוץ משמעותי בהכנסה בלי שום מקור תקציבי לכך (ולא עזר שהממשלה סירבה לפרסם תחזית כלכלית רשמית). הטיעון שהדבר יביא לצמיחה שתגדיל את הכנסות המדינה ובכך תכסה על הגירעון הזה לא הרשימה את האופוזיציה. או חלקים נכבדים במפלגה השמרנית. או את השווקים.
בעקבות ההכרזה הזו השווקים החלו לסעור: ערך הפאונד סבל מירידות קשות, ובנקודה מסוימת הגיע לשפל היסטורי. הריבית על החוב הממשלתי זינקה באופן שסיכן את שוק הפנסיות הבריטי, מה שאילץ את הבנק המרכזי להתערב. בתחילה הממשלה סירבה להכיר בקשר הסיבתי הזה והבטיחה שהמיני-תקציב ייצא לפועל במלואו. זה לא החזיק הרבה זמן, ובממשלה הבינו שיש לעשות משהו כדי להרגיע את המערכות הפוליטית והפיננסית. תחילה הוקרבה הכוונה לבטל את מדרגת המס העליונה. הממשלה לא רצתה עדיין להודות בהפסד, וטענה שזה משום שמדרגת המס הזו הפכה ל”הסחת דעת” (בין השאר כי היא גם הביאה לתסיסה ומרידות בתוך המפלגה השמרנית). בהמשך הוקרבה הכוונה לחכות עם התכנית הכלכלית לטווח הארוך עד סוף נובמבר, ופרסומה, יחד עם תחזית כלכלית רשמית, נקבעו ל-31 באוקטובר.
אבל גם זה לא הספיק, והיה ברור שיש צורך בקורבנות נוספים כדי להרגיע את השווקים. קורבן אחד היה הכוונה לבטל את ההעלאה המתוכננת של מס החברות ב-2023. קורבן יותר גדול היה קוואזי קווארטנג: ראשת הממשלה ליז טראס פיטרה אותו מעט יותר מחודש לאחר שנכנס לתפקיד. טראס הייתה אשמה במיני-תקציב הזה, שקיים את ההבטחות שלה מהמרוץ לראשות המפלגה השמרנית, לא פחות מקווארטנג, אבל הוא נזרק אל מתחת לגלגלי האוטובוס לבדו. השווקים לא ממש נרגעו מהמהלך, אבל כבר היה ברור שאין באמת בררה. מי שנבחר להחליף את קווארטנג כשר האוצר הוא ג’רמי האנט.
מי זה ג’רמי האנט?
נתחיל בחלק הכי חשוב: ג’רמי האנט, במהלך המרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון, גיבה את המתחרה של טראס, רישי סונאק. כלומר, לא לפני שהוא ניסה להתמודד על ראשות המפלגה בעצמו, והודח באופן משפיל כבר בסיבוב ההצבעה הראשון. זה משמעותי, כיוון שכשטראס הרכיבה את הממשלה שלה בתחילת ספטמבר, למעט אחד אף תומך של סונאק לא הגיע לממשלה. טראס למעשה הבינה שהיא צריכה גם את תומכי סונאק לצדה, ולא להישען על הרעיון שכל חברי הפרלמנט של המפלגה יקבלו את דין התנועה ויתמכו בה.
מעבר לכך, האנט נחשב עד לאחרונה כ-has been. הוא היה שר התרבות, התקשורת והספורט, שר הבריאות ושר החוץ. הוא היה המועמד המוביל מול בוריס ג’ונסון במרוץ לראשות המפלגה השמרנית ב-2019. אבל לאחר מכן הוא סירב להצעתו של ג’ונסון לתפקיד בממשלה (תפקיד שכנראה נועד לרמוז להאנט שהוא לא רצוי) וחזר לספסלים האחוריים. הוא קיבל את ראשות ועדת הבריאות והפך ללא רלוונטי מבחינת שאלת ההנהגה. התוצאות של המרוץ האחרון לראשות המפלגה אישרו זאת.
והנה: האנט חוזר לממשלה. לכאורה, צעד מטופש מצדו: הממשלה הזו נראית כאילו היא בהליכי התפרקות מהירים וחלק לא בטוחים שהיא תחזיק עד סוף 2022 (וזו עוד הערכה נדיבה). מה האנט צריך להיות מזוהה עם הפארסה הזו? אבל יש שני דברים שיכולים להסביר את ההסכמה מצדו כצעד רציונלי לחלוטין. ראשית, כאמור, האנט הוא has been. אין לו באמת מה להפסיד ואם יש איזשהו סיכוי שמישהו יסתכל עליו בעתיד כראש ממשלה פוטנציאלי, זאת הדרך. שנית, כפי שנאמר ברישא, כרגע שר האוצר אוחז בעוצמה לא אופיינית. האנט פשוט קפץ על ההזדמנות.
מקור הכוח של ג’רמי האנט
למה בעצם האנט הוא שר אוצר יותר עוצמתי מקודמיו? מכמה סיבות: ראשית, יש כדורים שאפשר לירות רק פעם אחת. פיטורי שרים הם אחד מהם. כלומר, כן, יש ארגונים מחדש (reshuffles) מדיי פעם, אבל חילופים בקצב גבוה בתפקיד שר האוצר הם לא משהו שראש ממשלה יכול להרשות לעצמו. הדבר מפגין שיקול דעת לקוי, חוסר יציבות וחוסר יכולת לנהל את העסק. אחרי שבוריס ג’ונסון נפרד לאחר חצי שנה משר האוצר הראשון שלו, סאג’יד ג’אוויד, היה ברור שליורשו רישי סונאק יהיה כוח גדול יותר ושג’ונסון לא יוכל להיפטר ממנו בכל רגע שיתחשק לו.
שנית, כי לטראס אין באמת מנדט. נזכיר שוב: טראס לא ניצחה בבחירות כלליות, כך שאין לה מנדט מהציבור, וחברי המפלגה הפרלמנטרית לא בדיוק תומכים בה. מקור המנדט שלה הוא נטו המתפקדים של המפלגה השמרנית, והם לא מספיקים כדי להצדיק שבירה ממצע הבחירות של 2019. בסיטואציה כזו, טראס מלכתחילה חלשה יותר. היה ברור שסונאק נמצא במצב חזק יחסית מול ג’ונסון, אבל מנגד הוא היה מחויב להבטחות הבחירות של ג’ונסון. הוא אמנם הכריח את ג’ונסון לקבל העלאות מסים כדי להתמודד עם הקורונה, אבל לא היה יכול לעשות ככל העולה על רוחו. האנט לא מחויב להבטחות הפריימריז של ליז טראס, מה ששם אותו בעמדה נוחה בהרבה.
שלישית, שלושת השבועות שעברו מאז הצגת המיני-תקציב היו קטסטרופה. טראס לא מצליחה להביא את השווקים לחשוב שהיא תצליח להשיג יציבות כלכלית. אי לכך, היא גם לא נמצאת בעמדה להגיד למישהו איך נכון לנהל את הכלכלה, כי, ובכן, היא לא ממש הוכיחה את עצמה כמי שמבינה בזה. לכן, היא צריכה לתת לשר האוצר שלה, יהא אשר יהא, את הספייס לתקן את הנזקים שנגרמו.
והתוצאה: ג’רמי האנט יכול לעשות במשרד האוצר כמעט כל מה שירצה, בלי שליז טראס תוכל לגעת בו או אפילו לתת לו הנחיות. תפקיד שר האוצר גם כך תמיד נחשב לעמדה הבכירה ביותר לאחר ראש הממשלה, אבל יחסי כוחות כפי שתוארו כאן לא נראו מעולם.
שימוש בכוח
ובכן, איך שר האוצר העוצמתי ג’רמי האנט השתמש בכוח שניתן לו? הוא טרם הספיק, אבל הוא כבר נתן את הכיוון. בראיונות ל-BBC, סקיי ניוז ו-ITV הוא הודה שהממשלה עשתה טעות קשה כש”טסה על עיוור” עם הורדות המסים הלא ממומנות שלה. הוא גם הבהיר איך הולך להיראות העתיד: ייקח זמן עד שהמסים ירדו, חלקם יעלו וכל משרדי הממשלה יידרשו למצוא איך הם מתייעלים כדי לחסוך כסף (שזה בגדול יופימיזם לקיצוצים). אלו דברים שמנוגדים ב-180 מעלות למה שהבטיחה ליז טראס, שרצתה להוריד מסים והבטיחה שלא יהיו קיצוצים בהוצאות הממשלה. למעשה, מה שהאנט עושה כעת מזכיר יותר את מה שהבטיח היריב של טראס, רישי סונאק, שרצה קודם לנצח את האינפלציה ורק אז להוריד מסים. במילים אחרות, טראס היא אולי ראשת הממשלה באופן רשמי, אבל בפועל זו הגישה של סונאק ששולטת עכשיו.
הדבר לא נעלם מעיניי התקשורת. בערוץ 4 תהו שבמקרה הזה “מה הטעם בליז טראס?”. לורה קונסברג מה-BBC שאלה את האנט “מי אחראי?”. רוברט פסטון, הפרשן הפוליטי של ITV, הפנה את הטענה על כוחו של האנט ישירות מול שר האוצר החדש. האנט ענה שהוא “לא קונה את הניתוח הזה”, וש”אנחנו צוות”. כמובן, לא היה ניתן לצפות שיגיד משהו אחר: הוא אולי עוצמתי, אבל לא כל יכול, והוא עדיין נושא באחריות המשותפת לכל מה שיוצא מהממשלה, כולל העובדה שטראס עודנה עומדת בראשה. אבל רבים סבורים שעצם הצעדים שלו מראים שטראס כבר לא באמת מנהלת שום דבר, בטח לא כשמדובר בכלכלה, ושהעסק מנוהל כעת מדאונינג 11.
האם זה יספיק?
רבים בטוחים מה בדיוק נשאר להאנט לעשות. כך לדוגמה, קיצוץ המס המשמעותי ביותר שהממשלה עשתה, אחרי אלו שכבר בוטלו, היה ההשבה לאחור של הביטוח הלאומי, לאחר שממשלת ג’ונסון העלתה אותו בנקודת אחוז וחצי. רק שהספינה הזו כבר יצאה לדרך ותבוא לידי ביטוי בנובמבר. הממשלה כנראה לא תוכל כבר להשיב את זה לאחור. האם היא תעלה מחדש את הביטוח הלאומי באפריל הבא? היא תיראה כמו בדיחה. רבים גם תוהים על הקיצוצים שצפויים. האנט כרגע מסרב לתת פרטים על מה שיהיה, בהתאם למוסכמה שהפרלמנט שומע על הדברים לפני התקשורת, ורק הבטיח “ממשלה שמרנית חומלת”, קלישאה שהשמרנים אוהבים לומר על עצמם. אנחנו נצטרך לחכות ל-31 באוקטובר כדי לראות בדיוק מה האנט מתכנן ומה יהיה למשרד לאחריות תקציבית, שמספק את התחזיות הכלכליות לממשלה, להגיד על זה.
עוד אתגר שמחכה להאנט הוא הבנק המרכזי, בנק אנגליה. נגיד הבנק אנדרו ביילי, שנמצא בוושינגטון כרגע, הזהיר שייתכן שהבנק יידרש להעלות את הריבית – החלטה שתתקבל ב-3 בנובמבר – יותר ממה שחזו באוגוסט. ביילי תיאר בחיוב את שיחת הטלפון שהייתה לו עם האנט, אבל התחזית העגומה עודנה כאן. בגלל שההחלטה על הריבית תילקח רק לאחר הצגת התקציב של האנט, זה אומר שהוא גם נמצא תחת לחץ להציג תקציב שיוכל לרכך את הצורך של בנק אנגליה להעלות את הריבית, כך שהיא רק תעמוד במה שמצופה לאור המצוקה הכלכלית העולמית, בלי תוספות מקומיות. הריבית, כדאי לזכור, צפויה לעלות בעוד הרבה מאוד כסף למי שלקחו הלוואה או משכנתא, מה שיוסיף להאנט עוד כאב ראש להתמודד איתו.
לסיכום
מניין הימים של ליז טראס כראשת ממשלה אולי עוד ממשיך כי היא ראשת הממשלה להלכה. בפועל, לפחות זמנית, אפשר להפסיק עם זה. היא כבר לא מנהלת את העסק. ג’רמי האנט מנהל אותו, או לכל הפחות התפישה הכלכלית של רישי סונאק לה הוא שותף. מאחר שהוא שר האוצר הרביעי מאז יולי, טראס לא באמת תוכל להזיז אותו מהתפקיד. המתפקדים של המפלגה השמרנית אולי בחרו בגישה הכלכלית של טראס, אבל ההצבעה שלהם התנפצה על סלעי המציאות. והאנט אולי יכחיש את עוצמתו ואת השימוש שהוא עושה בכוח, אבל זה בגלל שהפרוטוקול מחייב אותו. טראס כמובן תמשיך לנווט את הספינה בתחומים אחרים, אבל בספינה העיקרית היא כבר לא על ההגה.
אבל גם להאנט צפויים אתגרים קשים, והוא יצטרך להוכיח שלא סתם הוא קיבל את הכוח שניתן לו. אם הוא ייכשל, יש סיכוי טוב שראשת הממשלה להלכה וראש הממשלה בפועל ייזרקו מרחוב דאונינג על-ידי השמרנים. האנט הוא כנראה הסיכוי האחרון של טראס להישאר בדאונינג 10, ולא יהיה עבורו פשוט לעמוד במשימה הזו.