By: אוריה בר-מאיר Posted on
“עתיד הוגן יותר, ירוק יותר”, זעקה סיסמת הכנס השנתי של מפלגת הלייבור. והתחושה בכנס הייתה אופטימית משהו, בהתחשב במצב הכלכלי המידרדר. המפלגה הראתה אחדות חזקה יותר ונוצר בה הרושם שבבחירות הבאות הניצחון יהיה שלה. כמובן, היו גם חריקות בדמות אמירות גזעניות שהביאו להשעיית חברת פרלמנט מהמפלגה, וגם הניסיון הקיטשי משהו של סטארמר לשוות למפלגה מראה פטריוטי עם דגלי היוניון ג’ק ושירת ההמנון התקבל בהרמות גבה. ועדיין, התחושה של רבים היא שהשלטון נמצא בהישג יד | תמונה: מפלגת הלייבור

נכונו לנו עוד פוסטים, כנראה לא מעטים, על המשך האפקט הכלכלי (שבינתיים לא חיובי) של הרפורמות הכלכליות עליהן הכריז שר האוצר קוואזי קווארטנג. אבל אתמול (ד’) נחתם הכנס השנתי של מפלגת הלייבור, שנערך תחת הסיסמה “עתיד הוגן יותר, ירוק יותר”, והאווירה בו הייתה חיובית משהו. הייתה הרגשה שהכנס של השנה הבאה יהיה האחרון בו היא האופוזיציה הנאמנה ביותר של הוד מלכותו. המפלגה מרגישה מוכנה לחזור לשלטון לאחר יותר מ-12 שנות מדבר פוליטי. הצרות הכלכליות להן גורמת הממשלה הנוכחית לחלוטין הוסיפו לתחושה שניצחון שמרני חמישי ברצף לא יהיה פה, אבל גם המפלגה נראתה יותר מאוחדת.

המפלגה הפטריוטית

דיברנו בעבר על כך שלראש המפלגה קיר סטארמר חשוב שאנשים יראו שהמפלגה היא פטריוטית לא פחות מהמפלגה השמרנית. זה דיי הגיוני: קודמו בתפקיד, ג’רמי קורבין, נחשב לאנטיתזה לפטריוטיות. האנטי-מערביות של קורבין, התיעוב שלו לנאט”ו ועוד גרמו לו עצמו להיראות כאיום לביטחון הלאומי וללייבור כמפלגה שלא באמת אוהבת את המדינה בה היא מעוניינת למשול. סטארמר נחוש להיפטר מתדמית המפלגה שקיבל עם כניסתו לתפקיד, והוא עשה הרבה מאמצים כדי שיראו את זה.

ביום הראשון יכולתם לראות כמה מאמצים נעשו לשם כך. נתחיל בעיצוב: לרוב נעשה שימוש ברקע אדום פשוט, ולפעמים מכניסים את סמל המפלגה מאז 1986, הוורד. הפעם הרקע האדום הוחלף ביוניון ג’ק עם פס אדום בצדו השמאלי, שבכל זאת תזכרו לכנס של איזו מפלגה הגעתם. סטארמר נשא הספד קצר למלכה שהלכה לעולמה לאחרונה, בסך הכל הגיוני, ולאחר מכן הייתה דקת דומייה לזכרה. ואז חברי המפלגה שרו את ההמנון, “האל נצור המלך”. זו הייתה הפעם הראשונה שההמנון הושר בכנס של הלייבור, גם בגרסה עם המלכה.

לא לכולם זה עבר חלק בגרון. ג’רמי קורבין, שהיום מושעה מהמפלגה הפרלמנטרית, ביקר את ההחלטה בטענה שבניגוד למדינות אולטרה-פטריוטיות כמו ארצות הברית, בריטניה היא לא מדינה שחשה צורך לשיר את ההמנון שלה בכל אירוע. מיק לינץ’, מזכ”ל האיגוד הלאומי של עובדי הרכבות, השַיִט והתחבורה (RMT), הרים גבה ותהה, למרות שהיה לו ניחוש, בשביל מה צריך את זה. אבל למרות ההסתייגויות האלו, ולמרות חששות שהדבר יגרור הפגנות קולניות דווקא בזמן דקת הדומייה, היא וגם השירה עברו בשקט מופתי, מה שגרם לרבים להאמין שזה מראה שהמפלגה מאוחדת יותר מבעבר.

שווה לתהות רגע על הבחירה לשיר את ההמנון. קורבין צודק שהבריטים קצת פחות רגישים להמנון. השמרנים לא טורחים לסגור את הכנס שלהם בשירתו מאז 1997. אבל דיי ברור למה סטארמר בחר בתצוגת הקיטש הזו: הוא חייב להילחם בכל דבר שעשוי איכשהו לצייר את המפלגה כאנטי-פטריוטית. זה קצת פתטי, חייבים להגיד, אבל אולי זה עוד יעבוד.

הדגל האדום

אפרופו המנונים שלא שרו הרבה זמן, אז הכנס ננעל בשירת “הדגל האדום”, ההמנון הסוציאליסטי, אליה הצטרף גם סטארמר. ההמנון הזה קצת שנוי במחלוקת, בגלל שימושו על-ידי גופים קומוניסטיים עם מוניטין לא מזהיר, ולכן המסורת לנעול עמו את כנס המפלגה הופסקה בתקופת טוני בלייר בראשות המפלגה. כשג’רמי קורבין, שכידוע לא ממש מתרשם מעניינים כאלו, נהיה לראש המפלגה ב-2015 הוא החזיר את המסורת על כנה. סטארמר לא טרח לגנוז אותה מחדש.

למרות שכביכול זה סותר את כל מה ששירת ההמנון הלאומי הייתה אמורה להשיג, יש היגיון בשיגעון. בסופו של דבר סטארמר זקוק גם לאגף השמאלי של המפלגה אם הוא מעוניין לנצח. השארת שירת “הדגל האדום” היא מחווה קטנה שסטארמר יכול לעשות לקראת האגף הזה כדי שירגיש שלא גונבים לו את המפלגה. לא בטוח שזה עוזר, אבל חייבים להגיד שזה לא הרס את הכנס, שהיה יחסית נקי מהפרעות.

מחלוקות

אבל למרות תמונת האחדות שצוירה קודם, יש בכל זאת אירוע שנוי במחלוקת אחד ששווה לציין. אני מדבר על השעייתה של חברת הפרלמנט רופה הוק מהמפלגה הפרלמנטרית. זאת לאחר ששלשום (ג’) נשמעה הקלטה שלה אומרת באחד מהפורומים בכנס ששר האוצר קוואזי קווארטנג הוא שחור “על פני השטח”, וטרחה להרחיב: הוא הלך לאיטון ועוד מקומות יוקרתיים, וסיכמה במשפט המחץ: “אם תשמעו אותו בתכנית ‘היום’ לא תדעו שהוא שחור”. את הסאבטקסט לא קשה להבין: קווארטנג לא מחזיק בדעות הנכונות עבור אדם שחור. שזה, ובכן, גזעני. מנכ”ל המפלגה השמרנית ג’ייק ברי שלח לסטארמר מכתב בו דרש ממנו גינוי ופעולה בעניין. גם הגינוי וגם הפעולה הגיעו בהתאם, והוק כאמור הושעתה. הוק, יצוין, התנצלה בפני קווארטנג לאחר חשיפת האמירות. כעת ישנו תהליך פנימי של המפלגה, בו סטארמר לא יוכל להתערב, שיבחן את העניין לעומק.

כמובן, סטארמר היה שמח לוותר על המאורע הזה, אבל הוא גם הועיל לו באיזושהי צורה. עושי צרות יש בכל מפלגה. המפלגה השמרנית הייתה צריכה להשעות לא מאוד חברי פרלמנט שלה בגלל שערוריות. וזה בדיוק העניין: הפעולה. כמו שהשאלה שעמדה מול קורבין לא הייתה “האם יש אנטישמים בלייבור?”, כי ברור שאי-אפשר לסנן אותם החוצה במאה אחוז, אלא “מה עושים עם אנטישמים בלייבור כשהם מתגלים?”. זה היה הדבר בו קורבין נכשל. כך גם כאן: סטארמר לא יכול למנוע מעושי צרות להגיע למפלגה, השאלה היא איך הוא מטפל בהם כשהם צצים. סטארמר פעל בצורה יעילה ומהירה, קבר את הסיפור והוכיח שאין אצלו חוכמות.

מה שעשוי ליצור לסטארמר בעיות יותר גדולות בעתיד הוא ההצבעה של חברי המפלגה, לפי המפלגה תתמוך מעתה בשינוי שיטת הבחירות לייצוג יחסי. ההשערה היא שסטארמר ינצל את סמכותו ויתעלם מההחלטה, כלומר לא יכניס אותה למצע הבחירות הבא. זה עשוי לגרום לו לבעיות פנימיות, אבל נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

נאומים בצל משבר

אבל מה שבאמת נתן את תחושת האופטימיות בפנים היא הפסימיות שבחוץ. ה”מיני-תקציב” שהציג שר האוצר קווארטנג בשבוע שעבר, שכלל המון הורדות מס לעשירים ולתאגידים שימומנו בתחילה באמצעות לקיחת הלוואות, הביא לתגובה לא חיובית בשווקים, כולל ירידת ערך הפאונד אל מול הדולר ועליית הריבית על האג”ח הממשלתי (ומאז כתיבת הפוסט המקושר קרו עוד דברים, אבל בפעם אחרת). אבל זה גם יצר ללייבור הזדמנות: הבעיה של הלייבור, כמפלגה שלפחות בחוקה שלה מוגדרת כסוציאליסטית, היא שבשיח הכלכלי המיינסטרימי סוציאליזם מזוהה עם חוסר אחריות כלכלית. אבל הנה זה פלא, כעת מה שנתפש כמדיניות כלכלית מופקרת הוא המדיניות של הימין הכלכלי, העמוק יש לציין, וזה השאיר ללייבור את המקום להצהיר על עצמה כמפלגה האחראית כלכלית. והו, מנהיגיה עטו על ההזדמנות במלוא עוזם.

רייצ’ל ריבס, שרת האוצר בממשלת הצללים, אמרה בנאומה שכשהיא תהיה שרת אוצר כל רפורמה תקבל מקור תקציבי, והזהירה שהשמרנים מסוכנים לכלכלה. היא גם תקפה את התאוריה של “כלכלת החלחול” (או בשמה המקצועי, כלכלת צד-היצע), כרעיון שלא באמת עובד. אד מיליבנד, השר לשינוי האקלים בממשלת הצללים, הסביר איך ההתנהלות השמרנית לאורך השנים הגדילה את התלות בדלקי מאובנים שהביאו את בריטניה למשבר האנרגיה שהיא חווה כעת. אנג’לה ריינר, סגנית ראש המפלגה, השתמשה במה שקורה כדי להוכיח שהשמרנים לא חושבים על הציבור אלא רק על העשירים. ובנאום שלו, קיר סטארמר נאם על “פתרונות מעשיים של הלייבור, לא סלוגנים טוֺריים ריקים”.

וזה מסכם את התחושה: תחושה שאם את התכניות של הלייבור תחת קורבין השמרנים יכלו לפטור כפנטזיות שנשענות על עצי כסף, כעת הם אלו שחיים בלה לה לנד בזמן שהלייבור מציעה פתרונות בני קיימא. השמרנים הולכים עם הראש בקיר בשם האידיאולוגיה הכלכלית שלהם, בזמן שהלייבור מחזיקה בתשובות. או במילים אחרות: השמרנים לא רק הלכו ימינה בניגוד לקונצנזוס של הציבור הבריטי, אלא גם דפקו את העסק מספיק כך שקשה יותר לצייר את הלייבור כמפלגה לא רצינית.

נאום סטארמר

קצת יותר בהרחבה על הנאום של קיר סטארמר. בכל זאת. לפני שניכנס לתוכן, כדאי לדבר על האווירה. בנאומו בכנס של השנה שעברה, מפגינים מהאגף השמאלי של הלייבור ניסו לקטוע את הנאום שלו. סטארמר השיב להם ב”לצעוק סלוגנים או לשנות חיים”, אבל התחושה הכללית הייתה שסטארמר לא מצליח לאחד את המפלגה. הפעם הקהל כולו היה איתו. האם נעשו תרגילים כדי להשאיר מראש את האגף הקולני בחוץ? אולי, אני לא יודע. אבל התחושה מהנאום הזה, ומהכנס כולו, הייתה שחברי הלייבור מבינים שיש להם הזדמנות אמיתית לנצח בבחירות הקרובות והחליטו להפסיק לעשות צרות לסטארמר.

הנאום היה ארוך ולא אלאה בכולו, אבל הנה כמה עיקרים. ראשית, כפי שכבר צוין, רכיבה על הכישלונות השמרניים האחרונים וגם הפחות אחרונים. שנית, ניסיון לצייר תמונה עתידית של בריטניה, במרכזה צמיחה באמצעות מעבר לכלכלה ירוקה. כהרגלו בקודש, זה לא היה חזון שיש מישהו, תהא תפישתו הפוליטית אשר תהא, שיתנגד לעולם כזה. אבל היו גם כמה הבטחות קונקרטיות. לדוגמה, הקמת חברה חדשה, גרייט בריטיין אנרג’י, שתהיה בבעלות ציבורית. זה לא מובן מאליו, בהתחשב בכך שרק לפני חודש הוא אמר שאין לו כוונה כרגע להלאים את חברות האנרגיה הקיימות. שלישית, הוא הבטיח שלא תהיה שום ברית עם ה-SNP. זה עניין חשוב, שכן השמרנים כל הזמן מנסים להזהיר שהלייבור תיתן כוח ל-SNP, המוקצית באנגליה, ולכן סטארמר מתכוון לחזור שוב ושוב על כך שזה לא בתכנון.

וסטארמר גם ניסה להראות איפוק: “דבר מזה לא יהיה קל”. הוא לא אמר את זה רק על הניצחון בבחירות הכלליות הבאות, אלא גם על כל השאיפות שלהם כשיגיעו לשלטון. יהיה צורך להיות מרוכזים כל הדרך לשלטון, ושם להילחם על כל רפורמה ורפורמה, ולעתים להתפשר בדרך. סטארמר, דיי ברור, למד מניסיונו של בוריס ג’ונסון, והוא לא מעוניין להבטיח יותר מכפי שהוא יכול לקיים, או לכל הפחות להבהיר מראש שיהיו דברים שהוא לא יוכל לקיים.

לסיכום

כמעט שנתיים שקיר סטארמר ניסה, ללא הצלחה, להתרומם אל מול השמרנים. רק השקרים של בוריס ג’ונסון הצליחו להביא ללייבור סוף-סוף את ההובלה בסקרים. כעת, מה שנראה כמו, במילותיו של סטארמר עצמו, “אובדן שליטה על הכלכלה” מביא לכך שהלייבור עוד יותר מתחזקת. יותר ויותר אנשים חושבים שהלייבור מוכנה לחזור לשלטון. באופן אישי, לפני שנה לא יכולתי לדמיין את קיר סטארמר כראש הממשלה. עכשיו אני כבר יכול, וכעת זה גם תרחיש שלא ניתן לפסול על הסף.

כמובן, יש עוד הרבה אתגרים. סטארמר עדיין לא ניחן בכריזמה רבה. עדיין לרבים לא ברור במה הוא מאמין. עדיין יש רבים באגף השמאלי של המפלגה שרוצים לראות אותו נכשל. עדיין יש סיכויים גבוהים שהלייבור לא תוכל להגיע לרוב פרלמנטרי בלי ה-SNP. וגם מי יודע – ייתכן שההימור של ליז טראס ישתלם, ועד 2024 נראה שיפור שישחק את היתרון של הלייבור. אבל כרגע, התחושה בלייבור היא שאכן מדובר ב”ממשלה בהמתנה”, והם מרגישים מוכנים לצאת לקרב על הקלפי. אנחנו נצטרך לחכות לבחירות ולראות כיצד הן יתפתחו, אבל בינתיים בלייבור יש תחושה שלא נותר למפלגה עוד זמן רב באופוזיציה.

Categories: מפלגת הלייבור Tags: , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *