By: אוריה בר-מאיר Posted on
אפילו בימים בהם הממלכה מתאבלת על מות המלכה אליזבת’ השנייה ישנם רפובליקנים, מתנגדי מלוכה, שחייבים שתשמעו אותם. ביקורת רבה הושמעה כלפי המשטרה לאחר שורת מעצרים בסקוטלנד ואנגליה של רפובליקנים שמצאו לנכון להפגין זאת דווקא בזמן הטקסים לפרידה מהמלכה ולקבלת המלך צ’רלס השלישי. נגד שניים מהם הוגש כתב אישום. הדבר עורר תרעומת רבה מימין ומשמאל, עד שהמשטרה נאלצה להוריד הנחיות לשוטרים להרגיע את היד על האזיקים. אבל הדבר עדיין מעלה אצל רבים חששות מפני הכוח שנמצא כיום בידי המשטרה מול מפגינים, במיוחד לאור חוק שעבר מוקדם יותר השנה | צילום: אליסדייר היקסון (התמונה מינואר)

מותה של המלכה אליזבת’ השנייה באמת ובתמים הביא איתו ימים מאחדים עבור אזרחי בריטניה. אבל בחיים הדבר היחידי שיש בו מאה אחוז הוא הסוף שלהם, ולכן גם פה יש יוצאי דופן. חלק ממתנגדי המלוכה (רפובליקנים) לא נתנו לאבל ההמוני להפריע להם להפגין. התגובה של הרשויות הייתה קצת חריפה: מעצרים ובחלק מהמקרים הגשת כתבי אישום. כעת, עולה התהייה עד כמה באמת חופש הביטוי מוגן בבריטניה.

קצת רקע

על המוות של המלכה אליזבת’ השנייה אין צורך להרחיב, אבל אם חייבים תוכלו לקרוא עליה קצת כאן. עשרה ימי אבל הוכרזו עד לאחר ההלוויה של המלכה שתיערך ביום שני (19.9), והציבור מתאבל. מקומות פופולריים להתאבלות המונית היא ארמון בקינגהאם, טירת בלמורל בה אליזבת’ הלכה לעולמה ומקומות אליהם מגיעים המלך צ’רלס השלישי או הארון של המלכה המנוחה.

אבל כדאי לזכור שיש בבריטניה גם מי שמתנגדים למלוכה: הרפובליקנים. מדובר, בפשטות, באנשים שרוצים לבטל את המלוכה. למה? באתר של תנועת רפבליק מסבירים: לשיטתם, משרה ציבורית העוברת בירושה נוגדת כל עיקרון דמוקרטי; העובדה שלא ניתן להדיח את המשפחה בקלפיות מאפשרת לה לנצל לרעה את הפריבילגיות שלה; וקיומה מעניק לממשלה כוח רב מדי על חשבון האזרחים.

ההצלחה הממשית האחרונה של הרפובליקנים איפשהו באי הבריטי הייתה במלחמת האזרחים, כשהמלך צ’רלס הראשון איבד את הראש ואוליבר קרומוול הקים רפובליקה שהחזיקה מעט יותר מעשור. היום, העסק קצת פחות מחזיק. אמת, רפובליקנים הצליחו להגיע לכמה עמדות מפתח, כמו קן ליווינגסטון, שהיה ראש מועצת לונדון רבתי ובהמשך ראש עיריית לונדון (וב-1981 סירב להגיע לחתונה המלכותית של צ’רלס ודיאנה בטענה שאינו רוצה “לחבוש כובעים מצחיקים”); ג’רמי קורבין, שהגיע לראשות מפלגת הלייבור (שב-2018 סירב להשתתף בחגיגות החתונה של הארי ומייגן) ואחרים. אבל בגדול, רק 22% מהבריטים מעוניינים בראש מדינה נבחר, לעומת 62% שמעוניינים בהמשך המלוכה. כן נראה שיש מגמה של עלייה בעשורים האחרונים, אבל כרגע התנועה הזו לא מצליחה להתרומם.

רפובליקנים מוחים – ונעצרים

בתחילת השבוע התבצעו מספר מעצרים של רפובליקנים שלא היו יכולים לחכות עד לסיום ימי האבל, והגיעו להתקהלויות סביב הטקסים השונים עם שלטי מחאה. שתיים מהם נעצרו בטקס ההכרזה על צ’רלס כמלך החדש שנערך באדינבורו לפני שלושה ימים (א’). מדובר בשתי נשים שנכחו בקהל, בשטח ציבורי, אחת עם שלט “לא המלך שלי” והשנייה עם שלט “לזיין את האימפריאליזם – בטלו את המלוכה”. במקביל, בטקס דומה שנערך באוקספורד, אדם נעצר לאחר שצעק “מי בחר בו?”. לעדותו, הוא היה שקט במשך החלק הראשון של הטקס, וצעק רק בהמשך, ומאמין שרוב הקהל כלל לא שמע אותו. ובכל זאת, מעצר. יום לאחר מכן (ב’), כאשר ארונה של אליזבת’ הוסע לאורך אדינבורו והנסיך אנדרו הלך מאחוריו, אדם מהקהל צעק לו: “אנדרו, אתה זקן חולני!”. גם הוא נעצר למשמע קריאות “האל נצור המלך” מצד הקהל. המשטרה דיווחה על אדם נוסף שנעצר שם. מאדם שהלך עם בריסטול ריק לפרלמנט המשטרה ביקשה פרטים, מחשש שיכתוב “לא המלך שלי”.

כתבי אישום הוגשו נגד המשמיץ של אנדרו (בהתחשב במיוחס לדוכס יורק, היה יכול להיות גרוע יותר) ונגד האישה עם השלט על האימפריאליזם (שניהם שוחררו ממעצר). סעיף האישום: פגיעה בשלום הציבור. עכשיו, אין לי ספק שעבור רוב האנשים השניים האלו, וגם השניים שסיימו את הסיפור בלי סעיפי אישום, היו סדין אדום וגם בני אדם דיי דוחים. ייתכן מאוד שאכן מדובר בבני אדם דוחים, שכן בשעה שמהווה עבור רבים שעה באמת לא פשוטה, עם כמה שזה נראה מוזר לעיניים חיצוניות, היה אפשר אולי לקוות למעט התחשבות. ובכל זאת, העיקרון של חופש הביטוי לא נועד להגן על הקונצנזוס, אלא על מי שמחוצה לו. כן, גם אם זה אומר שחסרי טקט רפובליקנים יפגינו זאת בפרהסיה. הסנקציה עליהם – אם ראוי שתושת אחת – אמורה להיות חברתית, לא פלילית. לכן אצל רבים עלתה השאלה אם לא לקחו את הדברים רחוק מדי.

התגובות

גינויים הגיעו מימין ומשמאל. דייוויד דייוויס מהמפלגה השמרנית כתב למפקד משטרת סקוטלנד איין ליווינגסטון, בו גרס שמעצר הוא סביר אם הייתה אלימות של ממש אבל שנדרשת גישה ליברלית אם מדובר רק בהבעת דעה. דייוויס הבהיר בציוץ שנלווה למכתב: “אני מלוכן נאמן, אבל לרפובליקנים יש זכות להשמיע את דעתם כמו לכל אחד אחר”. גיבוי אחד שקיבל היה מלא אחר מאשר ג’רמי קורבין. ג’ואנה צ’רי מה-SNP הביעה דאגה מפעולות המשטרה, ואמרה שגם אם יש מקום לשאול על הנכונות של להפגין בעיתוי שנבחר, הזכות להפגין “חיונית לדמוקרטיה שלנו”.

גם בחברה האזרחית זעמו. מטעם ארגון רפבליק כתבו למשטרה בדרישה שתבטיח שהפגנות של רפובליקנים בטקס ההכתרה יוכלו להתקיים בשלום. בארגון ליברטי, כפי שתוכלו לשער מהשם, גינו את הפגיעה בזכות היסוד להפגין. ארגון נוסף הזכיר: “קריאות לביטול המלוכה הן עתיקות כמו המלוכה עצמה והן אבן פינה בחופש הביטוי בבריטניה”. וגם אנשים פרטיים תהו מה לעזאזל קורה פה.

הרשויות היו חייבות להשיב להאשמות. המועצה הלאומית של מפקדי המשטרה הוציאה תגובה: “אנו יודעים שאנשים מסוימים מעוניינים להפגין על מגוון נושאים בזמן האבל הלאומי, והשוטרים חייבים לאזן את הזכות הזו עם אלו שרוצים להתאבל ולהרהר. הוצאנו הנחיות לכוחות כיצד לעשות זאת, במטרה להבטיח עקביות לאומית של הגישה הזו”. מטעם ראשת הממשלה ליז טראס סירבו להגיב על המעצרים הספציפיים (בבריטניה לא נהוג שנושאי משרות בממשלה יגיבו על הליכים פליליים), אבל כן הוסיפו: “זו תקופה של אבל לאומי עבור הרוב, הרוב המכריע, של המדינה. אבל זכות היסוד להפגין נשארת אבן ראשה בדמוקרטיה שלנו”.

אבל חשוב להבהיר שלא מדובר בסוף טוב הכל טוב. רוב העצורים נעצרו בשל פגיעה בשלום הציבור, עבירה שלדברי מומחים נוסחו מעורפל ומשמש לא פעם את הממשלה לבצע מעצרים בעייתיים משהו. המעצרים האלו גם העלו את החשש מפני חוק השיטור שעבר מוקדם יותר השנה, שהגדיל את סמכויות המשטרה להגביל הפגנות (למרות שאיש מהמופיעים כאן לא נעצר מכוח חוק זה).

לסיכום

הסיפור הזה הוא לא רק על רפובליקנים. הם, וההחלטה של חלקם להפגין בזמן ימי האבל הלאומי, מהווים את הטריגר. אבל הסיפור הוא על חופש הביטוי ועד כמה המשטרה שומרת עליו. בריטניה מתהדרת בחופש הביטוי שלה, וגם לגבי חוק השיטור החדש הממשלה הקודמת הבטיחה שהוא יותר נגד מפגינים סביבתיים שמדביקים את עצמם לכביש, ופחות להפגנות יותר שכיחות. בפועל, גם לגביהן החוק החדש העניק למשטרה לא מעט סמכויות וגם חוקים ישנים יותר, כפי שהובהר, הם בעייתיים משהו. השוטרים שביצעו את המעצרים, מן הסתם, לא ביצעו אותם מתוך רצון להנהיג מלוכה אבסולוטית כמו שהם פשוט לא רצו להתמודד עם סיטואציה בה מי מהמפגינים מביא עליו קטטה שתצריך את השוטרים לפזר אותה ובכך לפגוע בטקסים, ולכן בחרו בדרך הקלה עבורם והבעייתית עבור השאר. אבל הממשלה הקודמת, בה שרת הפנים הייתה פריטי פאטל, הואשמה בכך שהיא מנסה להצר את צעדי המפגינים. אם כתבי האישום יבשילו לכדי הרשעה, הדבר עלול להעלות שוב את הקריאה לבחון מחדש את חוקי ההפגנות.

Categories: חוק וסדר Tags: , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *