היום הראשון בעבודה נחשקת הוא מרגש במיוחד, והנה היום הראשון בעבודתה החדשה של ראשת הממשלה ליז טראס. נאום הפתיחה שלה מחוץ לדאונינג 10 ביקש ליצור המשכיות עם בוריס ג’ונסון מצד אחד, ומצד שני לקחת גם שביל מעט שונה. בינתיים, נראה שהיא עובדת על תכנית שיותר קרובה ללייבור מאשר להבטחות הבחירות שלה. לאחר מכן היא עברה למינויים לקבינט, שם היא חיסלה את המחנה שתמך ברישי סונאק במרוץ להחלפת בוריס ג’ונסון. לא בטוח שזה יעבוד לטובתה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
אז זהו, החל מאתמול (ג’) ליז טראס היא ראשת הממשלה ה-56 של הממלכה המאוחדת, והגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד. הפעולות הציבוריות הכי חשובות ביום הראשון בתפקיד, רגע אחרי שמסיימים אצל המלכה, הן נאום הפתיחה ומינוי קבינט חדש. אז הנה בקצרה על היום הראשון של טראס.
נאום פתיחה
שעה לאחר הצפי לתחילת הנאום, טראס הגיעה לדאונינג 10 היישר מטירת בלמורל שבסקוטלנד, שם הפכה לראשת הממשלה ה-15 שמקבלת מינוי מהמלכה אליזבת’ השנייה, לטובת נאום הפתיחה. לפני הנאום ירד גשם שאילץ את הסדרנים להחזיר את הפודיום לתוך דאונינג 10 כדי לשמור על הרמקולים, במה שנראה כמו פתיחה קצת קודרת לכהונתה של טראס. ובכל זאת הגשם בסופו של דבר הפסיק וטראס הייתה יכולה להתחיל.
הנאום היה, בהתאם לסיטואציה, נאום של ימים קשים. בריטניה ניצבת בפני אתגרים עצומים, וזה לא הולך להיות קל: היציאה מהקורונה יחד עם המלחמה באוקראינה מייצרות קשיים כלכליים שיקשו את החיים של רבים. אבל טראס הזכירה שהציבור הבריטי הוכיח את עצמו בעבר. טראס לא מעוניינת רק להתמודד עם האתגרים, אלא גם לשחרר את בריטניה ממה שגורם לה להיגרר מאחור. זה אומר השקעה בתשתיות, בדיור ועוד. טראס מבטיחה שאחרי הימים הקשים האלו בריטניה תהפוך למדינה בה נהנים ממשכורות גבוהות, מרחובות בטוחים ומהזדמנויות בכל מקום לכל אחד. במדיניות חוץ טראס הבטיחה לעמוד למען חירות ודמוקרטיה, שכן “אנחנו לא יכולים לקבל ביטחון בבית בלי ביטחון מעבר לים”.
טראס הציגה שלושה נושאים בעדיפות גבוהה. ראשית, “לגרום לבריטניה לעבוד שוב”. הכוונה היא לעודד את הצמחת הכלכלה, באמצעות הורדת מסים ורפורמות נוספות עליהן לא פירטה. שנית, דאגה למשבר האנרגיה, שמאיים על יכולתם של רבים לחמם את הבית בחורף. שלישית, טיפול בתורים ל-NHS, כדי לאפשר לכולם לקבל את הטיפול שהם זקוקים לו. טראס סיימה שוב בכך שהיא בטוחה שבריטניה תצא מהסערה מתקרבת חזקה יותר, ושהיא מתכוונת לפעול למען הציבור.
ניתוח
החזון, בגדול, הוא ירושה מבוריס ג’ונסון. משכורות גבוהות, ביטחון ברחובות והזדמנויות לכולם בכל מקום אלו דברים שג’ונסון עצמו שם בסדר העדיפויות שלו. חלקם עוד בנאום הפתיחה שלו, אחרים הפכו למדיניות דגל בהמשך (למשל, ההזדמנויות בכל מקום). כמובן, זה לא אומר שהדברים האלו לא חשובים, אבל קשה שלא לחשוב שטראס קודם כל רוצה שיחשבו עליה כממשיכת דרכו של ג’ונסון, רק בלי השערוריות. אחרי ההתבטאויות שלה לגבי ג’ונסון במרוץ לראשות המפלגה השמרנית, היא לא יכולה פתאום להתנתק ממנו. אבל כן יש הבדלים. למשל ההבטחות שלה להוריד מסים. אמת, גם ג’ונסון היה מעוניין להוריד מסים בסופו של דבר, אבל לאחר שהכלכלה תאפשר את זה. טראס רוצה להוריד מסים עכשיו ומיד, בכל מחיר. יש המשכיות וגם חידוש.
מבין העדיפויות שלה, מה שמעניין את כולם זה מה שהיא מתכננת בנושא מחירי האנרגיה המשתוללים. כרגע עוד אין משהו רשמי, אבל לפי הדיווחים טראס מתכוונת למתן את העלייה הצפויה של מחירי הגג לחשמל. כרגע מחירי הגג הם כאלו שמשק בית ממוצע אמור לשלם בגללם 1,971 ליש”ט לשנה. החל מאוקטובר הם אמורים לעלות ל-3,549 ליש”ט לשנה (שוב, למשק בית ממוצע). טראס מתכוונת לעצור את העלייה ב-2,500 ליש”ט לשנה. העסק הזה אמור לעלות לאוצר המדינה כ-100 מיליארד ליש”ט, שכנראה יתוקצבו בעיקר מהגדלת החוב הלאומי. לפי חלק מהדיווחים, ייתכן שזה יעלה אפילו יותר, תלוי איך יגנו על המגזר העסקי (שלא זוכה להגנת מחירי גג). ת’אצ’ריסטי זה לא, כי ת’אצ’ר האמינה בריסון תקציבי. זו גם פניית פרסה רצינית, לאחר שפסלה רעיון דומה של הלייבור (למרות שהלייבור הציגו מקור תקציבי אחר). אבל התכנית עוד לא הוצגה ומה שיש לנו זה דיווחים, אז אנחנו נחכה להצהרות הרשמיות.
קבינט חדש
קווים כלליים
לפני שניכנס ממש לשמות של השרים והשרות החדשים, כדאי להסתכל דווקא על התמונה הכללית. והדרך הכי טובה להסתכל על התמונה הכללית כאן היא להסתכל דווקא על מי שאיבדו את מקומם בממשלה: שר המשפטים דומיניק ראב, שר התחבורה גרנט שאפס, שר הבריאות סטיבן ברקלי, שר החקלאות והסביבה ג’ורג’ יוסטיס ושר צפון אירלנד שאלש וארה. המשותף לכולם הוא לא שהם עשו עבודה גרועה (למרות שחלקם באמת עשו עבודה גרועה), אלא שהם היו תומכים מוצהרים ומרכזיים של רישי סונאק. לפי ה-BBC, רק תומך אחד של סונאק, מייקל אליס בתפקיד התובע הכללי, נכנס לקבינט. זו דרך מאוד מוזרה לאחד את המפלגה מאחוריה. בהתחשב בכך שעוד לפני שהוכרזה רשמית כמנצחת במרוץ לראשות המפלגה השמרנית כבר התחילו שמועות על קשר להדיחהּ, היה ניתן לצפות שלא תאכיל את האש הזו. פעולה שכזו רק תגדיר את הקרע בין המחנות בתוך המפלגה, וגם תדגיש את הנאמנות האישית על חשבון תפישת העולם. זו פשוט הזמנה להשחיז את הסכינים.
ועוד עניין הוא ההדלפות. באופן מעניין (או שלא מעניין), לתקשורת כבר היה דיי ברור מי הולכים לאייש את רוב התפקידים בקבינט ימים לפני ההכרזה. השיבוצים לא היו אחד לאחד וחלק גם היו חסרים, אבל בתמונה המלאה נראה שהתקשורת קיבלה מראש תמונה דיי טובה. שזה פשוט אומר שאו שלטראס לא הפריע להדליף את הקבינט שלה לתקשורת עוד לפני שהוכרזה כיורשת של ג’ונסון, או שהיא רצתה שיידעו מראש ולמעשה מנהלת את הקרבות הפנימיים שלה באמצעות העיתונאים. איך שלא יהיה, זה מצביע על התנהלות מעט תמוהה מצדה.
שמות
הראשונה שתפקידה הוכרז הייתה תריז קופי, שמונתה לשרת הבריאות ולסגנית ראשת הממשלה. לתואר השני יש משמעות סמלית בלבד, יחד עם מוסכמה שהיא תחליף את טראס בהיעדרה. המינוי לא מפתיע, שכן היא נחשבת לבעלת ברית קרובה של טראס. ובכל זאת מדובר במי שכשרת רווחה הראתה שהיא לא ממש יודעת איך הקצבאות שבאחריותה עובדות. אבל הלאה: המינוי הבא היה של קוואזי קווארטנג, שכיהן עד כה כשר האנרגיה, לתפקיד שר האוצר. זו בחירה מעניינת, כי למרות שבעבר קווארטנג החזיק בעמדות כלכליות דומות לאלו שטראס הציגה בקמפיין שלה, הוא התמתן מאז בצל הקורונה. לאחר מכן הוכרז המינוי של ג’יימס קלברלי לתפקיד שר החוץ. זה מתבקש: קלברלי שירת במשרד החוץ גם כשר לענייני המזרח התיכון וגם כשר לענייני אירופה והאמריקות. הוא מעצבן אותי לפעמים בטוויטר, לא אכחיש, אבל הניסיון שלו מצדיק את המינוי. לאחר מכן מונתה סואלה ברוורמן לשרת הפנים. עם עמדות כמו שהציגה במרוץ להחלפת בוריס ג’ונסון, ייתכן שהשמאל יתגעגע לפריטי פאטל בתפקיד.
בן ולס, שלא במפתיע, נשאר שר ההגנה. ולס מקבל המון קרדיט על פועלו לטובת אוקראינה אל מול הפלישה הרוסית, ולו היה מתמודד לראשות המפלגה היה יכול לנצח. יש סוסים שבאמת אסור להחליף. ברנדון לואיס מונה לשר המשפטים, בחירה קצת מוזרה בהתחשב בכך שכשר צפון אירלנד הוא הודה שהוא מקדם חוק שעובר על החוק הבינלאומי (בסדר, באופן “נקודתי ומוגבל”). נאד’ים זהאווי, שעשה לעצמו שם כשר לענייני חיסונים ומשם נהנה מעלייה מטאורית עד לתפקיד שר האוצר, קיבל את התפקיד החשוב אך מעט אפור של שר הקבינט (תיקון 7.9: קראתי לא נכון את המינוי, וזהאווי מונה לשר לתיאום פנים ממשלתי, תפקיד זוטר יותר בתוך משרד הקבינט). פני מורדנט, אחד האיומים הרציניים על טראס בשלב הראשון של המרוץ להחליף את ג’ונסון, קיבלה את הנהגת בית הנבחרים ותהיה אחראית על סדר היום הפרלמנטרי מטעם הממשלה. לא בטוח שזה התפקיד שהיא חשקה בו. ג’ייקוב ריס-מוג, ה-BFF של בוריס ג’ונסון, מונה לשר העסקים והאנרגיה. טראס נאבקה למצוא מישהו אחר לתפקיד, שכן ריס-מוג נחשב לעל גבול הכחשת האקלים, אבל כשלה בכך. קמי בדנוק, טוענת נוספת לכתר, קיבלה את משרד הסחר הבינלאומי. יש עוד שרים, כמובן, אבל אלו החשובים שבהם.
לסיכום
בענייני עבודה, עושה רושם שאכן ליז טראס לא מבזבזת זמן וניגשת לאתגרים הלא פשוטים שעומדים בפניה באופן מידי. צריך לחכות לתכניות המלאות שלה לפני שנשפוט אותן, אבל קשה שלא להרגיש שהיא לא הולכת ימינה מבחינה כלכלית כפי שהבטיחה, ושהיא עושה את זה גם באופן מאוד לא שמרני. כשזה קשור לשיכוך האיבה הפנימית בתוך המפלגה השמרנית, נראה שטראס מוכנה לחכות עם זה. דחיקת תומכיו הבולטים של רישי סונאק אל מחוץ לממשלה רק מבטיח את הגדלת המחנאות. במצב כזה כדאי לה מאוד שהפעולות בתחום המדיניות יצליחו, או שהיא תגלה מהר מאוד שהסכינים במפלגה הזו נשלפים נגד כל אחד וכל אחת.