בוריס ג’ונסון: הסוף? ג’ונסון סיים את תפקידו ונמצא בדרכו למלכה לצורך הגשת התפטרותו מראשות הממשלה. ג’ונסון כיהן בתפקיד במשך שלוש שנים והגיע הזמן לסיכומים. ג’ונסון הוא האיש שהצליח להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, אבל לא בטוח שהמלאכה הושלמה. הוא האיש שתפקד בתחילת הקורונה באופן מחפיר, אבל בהמשך פיצה על זה עם מבצע חיסונים מצוין. הוא האיש שזיהה את הצורך לתמוך באוקראינה עוד לפני הפלישה, אבל גם הראה פער בין הרטוריקה למעשים לא פעם. ועל כל אלו, בסופו של דבר, יעיבו השקרים והשערוריות שאילצו אותו להתפטר. זו הייתה כהונה מורכבת, וחשובה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
זהו. סופו של עידן. בוריס ג’ונסון לפני כשעה נאם את נאום הפרידה שלו מחוץ לדאונינג 10, וברגעים אלה הוא בדרכו לטירת בלמורל אשר בסקוטלנד. שם הוא יגיש למלכה את התפטרותו וימליץ לה למנות את ליז טראס, שהוכרזה אתמול (ב’) כראשה החדשה של המפלגה השמרנית. בזאת יסתיימו שלוש שנים של כהונה שלא היה בה רגע דל, והגיע הזמן לסכם: איך היה ראש הממשלה בוריס ג’ונסון?
אציין ואגיד שבגלל שאין לנו את כל היום, הסיכום הזה יתייחס לכהונתו כראש הממשלה בלבד. ראש עיריית לונדון בוריס ג’ונסון, מנהיג קמפיין הברקזיט בוריס ג’ונסון, העיתונאי בוריס ג’ונסון ואחרים ייאלצו לוותר הפעם.
ברקזיט: המשימה של בוריס ג’ונסון
בוריס ג’ונסון נבחר להחליף את ת’רזה מיי למטרה אחת עיקרית: להוציא לפועל את הברקזיט, לאחר שמיי נכשלה להעביר בפרלמנט את ההסכם אליו הגיעה עם האיחוד האירופי. לאחר לא מעט קשיים מול האיחוד האירופי, ג’ונסון הצליח להגיע עם האיחוד למתווה חלופי, אותו המפלגה השמרנית הסכימה לקבל. אמנם כדי להעביר אותו לחלוטין הוא היה צריך לנצח בבחירות כלליות (תיכף נדבר גם על זה), אבל בסוף בריטניה יצאה מהאיחוד האירופי. לאחר מכן, בריטניה נכנסה לתקופת מעבר של 11 חודשים, ממנה הייתה צריכה לצאת עם הסכם סחר עם האיחוד כדי לא לאבד גישה לשוק העיקרי עמו בריטניה סוחרת. ג’ונסון סירב להאריך את תקופת המעבר למרות הקורונה (גם אליה תכף נגיע), מה שיצר לוח זמנים צפוף למשא ומתן, והיה חשש שבריטניה תתרסק על הסלעים. ולמרות זאת, ממש ברגע האחרון, גם הסכם הסחר הזה הושג. מדובר בהישגים שרבים פקפקו ביכולת להשיג, ולמרות זאת ג’ונסון הצליח להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי בצורה יחסית חלקה.
אבל צריך לשאול: האם בוריס ג’ונסון, בהתאם להבטחתו, got Brexit done? על פניו, כן: עובדה, בריטניה לא חברה באיחוד האירופי. אבל הסיפור לא באמת נגמר: בריטניה עדיין מתווכחת עם האיחוד האירופי על הסדרי הגבולות בצפון אירלנד. העניין הוא כזה: המתווה החלופי אליו הגיע ג’ונסון הוא כזה שנשען על גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד. השמרנים וה-DUP לא מרוצים מההסדר הזה ומנסים לשנות אותו. ואצל השמרנים זה נורא מוזר, כי הם רצו על המתווה הזה בבחירות 2019. לפי עדות של איאן פייסלי מה-DUP, ג’ונסון מראש לא התכוון לתת למתווה הזה לעבוד, ורק חתם על הדבר הראשון שיאפשר לו להעביר הסכם בפרלמנט ולנצח בבחירות. במילים אחרות, ג’ונסון שיקר כדי להעביר הסכם רע, ועכשיו הוא השאיר את ליז טראס ללחוץ על האיחוד לשנות את הפרוטוקול. האיחוד, מצדו, כבר החל בפעולות משפטיות נגד בריטניה ונראה שהסיפור הזה רק מסלים. לכן, שוב, צריך לשאול: עד כמה ג’ונסון באמת השלים את הברקזיט?

בחירות
הלאה. הדבר הבא אחרי הברקזיט שג’ונסון הצליח לעשות היה לנצח בבחירות 2019, ובגדול. ג’ונסון ניצח את חולשתו של ראש הלייבור דאז ג’רמי קורבין בסוגיית הברקזיט (וגם את היותו של קורבין עצמו סדין אדום עבור רבים) כדי לא רק לנצח במערכת הבחירות אלא לכתוש את הלייבור באזורים שזכו לשם “החומה האדומה“. אזורי בחירה שמעולם לא בחרו בחברי פרלמנט שמרנים עשו זאת בהמוניהם. ג’ונסון הביא לשמרנים את הרוב הפרלמנטרי הגדול ביותר שהיה להם מאז 1987, והביא את הלייבור לשפל של יותר משמונים שנה. היו רגעים שהיה נראה שג’ונסון ממשיך בתנופה שלו, כשהצליח לנצח בבחירות הביניים בהרטליפול ב-2021, למרות שהיה מדובר במושב לייבור קלאסי ושלממשלה לרוב קשה בהרבה בבחירות ביניים מאשר לאופוזיציה. אם מוסיפים לכך את הניצחונות שלו כשהתמודד על ראשות עיריית לונדון, שנחשבת למעוז קשה לשמרנים, ג’ונסון הוכיח שהוא יודע איך להביא תוצאות אלקטורליות.

אבל גם פה יש צורך לסייג. ראשית, הניצחונות הגדולים של ג’ונסון, בלונדון ובבחירות הכלליות של 2019, הושגו מול אגף השמאל הקשה של הלייבור – שזכה לכינוי “loony left”, קן ליווינגסטון וג’רמי קורבין. עוד לא ראינו אותו מול מישהו שמנסה יותר להתמרכז. זה היה אמור להיות קיר סטארמר, ובמשך 2020 ורוב 2021 היה נראה שהוא יצליח לנצח גם אותו, אבל נראה שיעבור עד זמן רב עד שנעמיד את זה לניסיון. שנית, לניצחון של 2019 היה מחיר: ההשתלטות על מעוזי שמאל הצריכה את המפלגה השמרנית לזוז שמאלה. עבור ג’ונסון עצמו זו לא הייתה בעיה, מאחר שהוא פוליטיקאי פרגמטי. רק שהאגף הימני של המפלגה התקשה לקבל את זה, וכיום המפלגה נמצאת במצב של “מלחמת אזרחים” בין אגף זה לאגף המרכזי. הדבר הקשה כבר על ג’ונסון לתפקד, וכעת נצטרך לראות את ליז טראס וכיצד תנהג. אם היא תיכנע לתהליכי הדוגמטיזציה שעוברים על המפלגה כבר עשורים, ייתכן שנגלה שג’ונסון היה ראש השמרנים הפרגמטי האחרון.
קורונה
הדבר הבא שבא לפתחו של בוריס ג’ונסון הוא הקורונה. התקופה שעד בוא החיסונים הייתה אסון. הכניסה לסגר הראשון נעשתה בעיכוב רב, הטקטיקה של חסינות העדר שננקטה בתחילת הדרך הביאה את ג’ונסון לטיפול נמרץ, הכניסה לסגר השני נעשתה באיחור וההחלטות על חג המולד נלקחו בעיכוב. עד ינואר 2021 בריטניה כבר עברה את המספר של מאה אלף מתים מקורונה. וזה עוד לפני שמדברים על הרבה מאוד פניות פרסה בקשר לניהול חיי היומיום תחת הקורונה. כאן באה לידי ביטוי אחת מחולשותיו הגדולות של ג’ונסון: הוא מאוד אוהב לעשות צעדים גדולים, משמעותיים וכאלה שמביאים כותרות ומשאירים מורשת. אבל בכל מה שנוגע לניהול, חלק בלתי נפרד מעבודת ראש הממשלה בימי שגרה וגם בזמני חירום כמו הקורונה, הוא מתקשה להתמיד. כמובן, נוסף לכך גם הרצון המובן להימנע מהגבלות ככל הניתן, אבל השילוב של שניהם גרם לו להתמהמה עם צעדים נדרשים שעלו בחייהם או בריאותם הנפשית של רבים.
החלק השני, לעומת זאת, היה מוצלח בהרבה. למרות שהיו עיכובים במבצע החיסונים בגלל סיבות חיצוניות, בסופו של דבר המבצע הזה עבד היטב ואפשר את הסרת רוב המגבלות ביולי 2021. לאחר מכן, ג’ונסון קיבל שורה של הימורים מוצלחים למדי. הוא נמנע מהגבלות בגל של אוקטובר; הסתפקות בהחזרת מסכות ובידוד בלבד עם תחילת גל האומיקרון בדצמבר; הישענות כמעט רק על בוסטר עם התגברות האומיקרון; נמנע מהגבלות על חגיגות השנה החדשה; ובפברואר האחרון הוא ביטל את כל הגבלות הקורונה עד האחרונה שבהן. הוא שם את כל יהבו את החיסונים, וההימור הצליח: זה לא שלא היו מתים, אבל הרבה פחות, ברמה שהציבור היה מוכן לקבל לטובת החופש שלו, ואם נסתכל על 12 החודשים האחרונים נראה שבריטניה כבר לא מובילה את מספר המתים לנפש באירופה כפי שהיה בשנה הראשונה. יש מי שיטענו שג’ונסון נהג בחוסר אחריות, כיוון שבאותה מידה החיסונים היו עלולים לא להספיק. מנגד, אפשר לטעון שג’ונסון העז – וניצח.

מדיניות חוץ של בוריס ג’ונסון
מעבר לברקזיט, שני אירועים גדולים בתחום מדיניות החוץ עיצבו את כהונתו של בוריס ג’ונסון. הראשון הוא הנסיגה מאפגניסטן, עניין שהוכתב על-ידי ארצות הברית, אך שבריטניה עשתה את חלקה בצורה כושלת משהו. ג’ונסון ושר החוץ דאז דומיניק ראב יצאו לחופשה למרות שהיה מודיעין על התרחיש הסביר של נפילת אפגניסטן לידי הטליבאן. החילוץ של האזרחים הבריטים והאפגנים שסייעו לבריטים לקה בחסר ורבים נשארו שם. תכתובות מראות שג’ונסון אישר את חילוצן של חיות, שבא על חשבון חילוצם של בני אדם. מדיניות קליטת הפליטים מאפגניסטן הייתה שנויה במחלוקת ורבים סבורים שלא הייתה נדיבה מספיק. בקיצור הרבה מאוד לקחים היו צריכים להילמד ולא סתם ראב מצא את עצמו דיי מהר מועבר משרד.
האירוע השני, שנחשב לנקודה לזכותו של ג’ונסון, הוא המלחמה באוקראינה. בשלב מוקדם מאוד, עוד טרם הפלישה הרוסית, ג’ונסון עמד לצדה של אוקראינה וסיפק לה נשק ששימש אותה כשהפלישה החלה. בריטניה גם הובילה לא מעט מהמאמצים הבינלאומיים נגד התוקפנות הרוסית, כמו ניתוקה ממערכת ה-SWIFT. ועדיין, יש מי שמתעקשים לחבל בחגיגה: רבים טענו שהסנקציות שבריטניה הטילה על בכירים במשטרו של פוטין היו חלשות ביחס לאלו שהטילו מדינות אחרות במערב, ושהפעולות לסיום מכבסת הכספים הרוסית בבריטניה (לונדונגרד) היו מעט מדי ומאוחר מדי. גם היחס לפליטים מאוקראינה בתחילת הדרך זכה ללא מעט ביקורת. וכמובן, פרשת הלורד יבגני לבדב, שג’ונסון לכאורה עקף את מנגנוני הביטחון כדי לאפשר את מינויו של לבדב לבית הלורדים. ובכל זאת, אוקראינה מעריכה מאוד את מה שג’ונסון עשה עבורה, והנשיא וולודימיר זלנסקי הביע צער על התפטרותו.

אקלים
בוריס ג’ונסון, לפחות מן השפה אל החוץ, תמך מאוד במאמצים להגיע לאפס פליטות עד 2050. בנאומו האחרון באו”ם, שהתקיים לקראת ועידת האקלים בגלאזגו (COP26), הוא קרא לעולם להתאחד סביב הנושא הזה כדי להשאיר לדורות הבאים עולם שניתן ליהנות ממנו. הדבר בא לידי ביטוי בעוד התבטאויות שונות של ג’ונסון, שתפקידן היה להראות שהוא מחויב בכל לבו למטרה.
על הביצועים יש קצת יותר מחלוקת. הממשלה העבירה חוק סביבתי שהיה אמור להיות אמביציוזי למדי, אבל תיקונים חשובים רבים נפלו כיוון שלא הסתדרו עם האינטרסים של הממשלה. התכנית שפרסמה הממשלה לקתה גם היא בחסר לדעתם של רבים, למשל בחוסר התייחסות למגזר החקלאי והמעבר שלו לאפס פליטות. רבים גם ביקרו את העובדה שג’ונסון נשען כמעט רק על חידושים טכנולוגיים שיאפשרו את המעבר וכמעט שלא על שינוי התנהגות. ההסכם שהושג בפסגה עצמה, לדעת המומחים, רחוק מלהשיג את המטרה וג’ונסון לא הצליח לרתום את העולם ללכת את כל הדרך.

שקרים וטיוח
וכמובן, אי-אפשר בלי לדבר על מערכת היחסים החמקמקה של בוריס ג’ונסון עם האמת, שבסוף הביאה לנפילתו. פרשות היו רבות, אבל אלו שממש התחילו לסמן את הדרך התחילו בנובמבר 2021. הפרלמנט היה צריך להצביע על העונש שהומלץ לאואן פטרסון, חבר פרלמנט שמרני שנמצא שעבר על חוקי הלובינג. ג’ונסון ניסה להציל את פטרסון מעונש באמצעות הקפאה של העונש ובחינה מחדש של כללי האתיקה, מה שנמצא כשינוי הכללים ברגע האחרון לטובת מפלגת הרוב. הדבר התפוצץ לג’ונסון בפנים גם מתוך המפלגה וגם מחוצה לה, פטרסון עצמו התפטר ואז התחיל הדשדוש השמרני בסקרים.
חודש לאחר מכן התפוצצה פרשת המסיבות. לאחר שנחשף שבדאונינג 10 התקיימו מסיבות ב-2020 ו-2021 בניגוד להנחיות הקורונה, ג’ונסון הכחיש בתחילה בפרלמנט, אבל החשיפות המשיכו וחשפו שהיו גם היו. בחלקן הוא גם השתתף. הציבור רתח מזעם, ועדת חקירה נפתחה, המשטרה התערבה וג’ונסון עצמו נקנס. הדבר הביא בסופו של דבר להצבעת אי-אמון נגד ג’ונסון כראש המפלגה השמרנית. הוא שרד אותה, אבל יצא חבול ומוכה. בנוסף, נפתחה חקירה פרלמנטרית נגדו כדי להכריע האם שיקר לפרלמנט בעניין, עבירה שדורשת התפטרות מהממשלה. כעת, נעשה מאמץ מצד ג’ונסון ותומכיו לבטלה.
וכמובן הפרשה שחיסלה את ג’ונסון: ביולי 2022, לאחר שעלו תלונות על הטרדה מינית נגד סגן מצליף הסיעה השמרנית כריס פינצ’ר, ג’ונסון טען שלא הכיר את הטענות הישנות יותר נגד פינצ’ר טרם מונה לתפקידים בממשלה. רק שהגרסאות השתנו במהירות ולשרים החל להימאס. שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד ושר האוצר רישי סונאק התפטרו מתפקידם, ואחריהם התפטרו עוד ועוד שרים. בסוף, לג’ונסון לא נותרה בררה אלא להתפטר.

ג’ונסון לא מצא את עצמו בסכנת הדחה, נגיד, כשבריטניה חטפה את המכות הקשות של הקורונה. גם הסקרים לא הענישו אותו על כך. אבל הוא כן נענש כשהתחיל לטייח ולשקר, במקום להתמודד עם מעשיו. על כך האלקטורט לא סלח, ובסופו של דבר גם המפלגה לא סלחה. ג’ונסון הפיל את עצמו.
בין פופוליזם לקייקיזם
הרבה פרשנים שמו את בוריס ג’ונסון ברשימה אחת עם מנהיגים פופוליסטים כמו דונלד טראמפ וז’איר בולסונרו. אני לא חושב שזה נכון לגבי ג’ונסון, לפחות כראש הממשלה. ג’ונסון אכן נטה לשקר לא פעם וגם השתמש במשרוקיות כלבים פה ושם, אבל הוא הקפיד ללכת בזהירות על הקו שבין פוליטיקה פופולרית לפופוליסטית. הוא ניסה לעשות מעצמו האיש שמייצג את האדם הפשוט, אבל נזהר לא ללכת לממסד על הראש ולא לרכוב על גבם של נמרים שעשויים להתהפך עליו. הדבר היה חשוב במיוחד בקורונה, אז קרא לציבור להישמע להוראות של הממסד הרפואי ולשים את מבטחם במדע. ג’ונסון חרג מהקו הזה ונקט בגישה יותר פופוליסטית לאחר שהאדמה תחתיו התחילה לרעוד בגלל פרשת המסיבות הנ”ל. אז יצא במבצע “בשר אדום” שתפקידו היה מדיניות שתרצה את המתפקדים השמרנים, וכלל הבטחות שאיימו על מוסדות תקשורת כמו ה-BBC וערוץ 4.
מה שאפיין את ג’ונסון לרוב כהונתו, יותר מפופוליזם, זה קייקיזם (cakeism), מכירת האשליה שאפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ג’ונסון הבטיח שניתן ליהנות מכל העולמות, ולא תמיד הצליח לקיים. הדוגמה הבולטת היא ברקזיט: ג’ונסון מעולם לא מצא פתרון שיאפשר גם לשמר את הסכם יום שישי הטוב, גם להשאיר את בריטניה מחוץ לחוקי האיחוד האירופי וגם להימנע מגבול פנימי. אבל זה לא הפריע לו להבטיח את זה. הוא גם הבטיח שיהיה ניתן להעלות מאוד את ההוצאה הציבורית בלי להעלות מסים ובלי להגדיל את הגירעון, ומעולם לא פירט כיצד (למרות שאני מניח שיש כלכלנים שיגידו שזה אפשרי), ובסוף הוא נאלץ להעלות את הביטוח הלאומי. זו לא הפעם היחידה שהוא נאלץ לסגת מהבטחה, ואחד מחבריו מהמפלגה אמר עליו שהוא “מוכר אור שמש נצחי ומשאיר לאחרים להסביר את בואו של הלילה”.

אבל זה לא שג’ונסון היה חדשות טובות לממסד. הוא פגע ביחסים בין הממשלה לפרלמנט (למשל, בהשעיה שהוכרעה כלא חוקית), הקשה על עבודת הפרלמנט בקורונה והיטה את חוקי הבחירות. הוא גם עמל על חוקי זכויות אדם שיקטינו את הביקורת השיפוטית עליו. ג’ונסון, בגדול מעולם לא אהב ביקורת, והמוסכמות הבריטיות שילמו את המחיר.
האם בוריס ג’ונסון יחזור בעתיד?
ישנן ספקולציות רבות לגבי קאמבק של בוריס ג’ונסון. חלק סוברות שהוא יחכה שטראס תיכשל וינסה להחליף אותה עוד לפני הבחירות הכלליות, חלק סוברות שיחכה לראות אם טראס תפסיד בבחירות כלליות ורק לאחר מכן יחתור תחתיה. בנאום הפרידה ג’ונסון הבטיח לספק את תמיכתו לממשלה החדשה, ואף אמר שכמו טיל שנשלח לחלל וסיים את תפקידו, כעת הגיע זמנו לשוב לאטמוספירה. אבל עצם הספקולציות מעידות על ג’ונסון שהוא אמביציוזי ושלא בהכרח ייתן למשהו לעצור אותו בדרך להגשמת האמביציות שלו. נצטרף לראות כמה נאמן יהיה, וזה גם למה אני חושב שאולי עוד לא הגיע הזמן לסכם אותו מתחילת פועלו ועד היום. מה שאין ספר לגביו זה שהכהונה שלו תרחף כצל כבד מעל לכהונה של ליז טראס.

בוריס ג’ונסון בפסקה
בוריס ג’ונסון היה טיפוס צבעוני ושההיסטוריה כנראה תזכור. הוא היה ראש הממשלה בכמה מהמשברים הקשים ביותר שידעה בריטניה, וסביר מאוד להניח שייזכר כדמות חשובה בהיסטוריה של בריטניה. ג’ונסון תמיד רצה לראות בעצמו צ’רצ’יל בן זמננו, וחלק מהזמן הוא גם היה כזה (ובואו לא נשכח שגם לצ’רצ’יל היו כמה כישלונות מביכים). אבל למרות שג’ונסון ניסה וחלק מהזמן הצליח להראות חזון, כמנהל הוא היה בעייתי למדי. ועל כל זה יעיבו השקרים והעובדה שנאלץ להתפטר בבושת פנים מהתפקיד. ג’ונסון עוזב במהלך עוד משבר חריף, וכעת נראה אם ליז טראס תצליח להמשיך את ההתמודדות עמו.