פניות פרסה הן חלק מהפוליטיקה, אך לפעמים הטיימינג עשוי להעיק. ליז טראס, הפייבוריטית במרוץ לראשות המפלגה השמרנית, הבטיחה רפורמה מהפכנית בשכר המגזר הציבורי: החלפת מודל התשלום הארצי, בו כל העובדים בתחום מסוים מקבלים את אותה משכורת ללא קשר למקום המגורים, משרתי ציבור שעובדים במקומות בהם יוקר המחיה נמוך יותר ישתכרו פחות. הדבר אמור, לפי טראס, לחסוך 8.8 מיליארד ליש”ט בשנה. רק שפירוש הדבר הוא הפחתת תשלומים דווקא באזורים העניים. הדבר לא התקבל היטב באופוזיציה וגם לא במפלגה השמרנית, עד שבסופו של דבר טראס נאלצה להתקפל, תוך כדי שהיא מאשימה את התקשורת. הסאגה זיכתה את טראס בלעג ובקלס, ולרבים הזכירה את “מס הדמנציה”, שפגע בקמפיין הבחירות של ת’רזה מיי ב-2017. הסיפור רחוק מלהיות אבוד עבור טראס, אבל היריב רישי סונאק מחכך ידיים בהנאה | צילום: בן סטיבנס, המפלגה השמרנית

אחד הציטוטים המזוהים ביותר עם ראשת הממשלה לשעבר מרגרט ת’אצ’ר הוא: “You turn if you want to. The lady’s not for turning”. הכוונה הייתה ברורה – כשת’אצ’ר מחליטה לעשות משהו, שום דבר לא יזיז אותה מהדרך. ת’אצ’ר אכן נודעה בעקשנות שלה, שבסוף גם תרמה למפלתה, אבל גם זיהתה אותה כמנהיגה אמיתית ונחושה, שלא מתכופפת בפני דעת הקהל. שרת החוץ הנוכחית והפייבוריטית להחליף את בוריס ג’ונסון בראשות המפלגה השמרנית (ומכך גם ראשות הממשלה), ליז טראס, זכתה אתמול (ג’) בלעג ש-“The lady is for turning”, אחרי מה שנראה כמו פניית פרסה מפוארת שהזכירה נשכחות בדמות “מס הדמנציה”.

הצעת המדיניות

אחת התמות בקמפיין של ליז טראס היא מלחמה בממסד. אנחנו לא מדברים עדיין במונחים טראמפיסטיים של “ייבוש הביצה”, אבל כן יש ביקורת על השתלטות של הלכי מחשבה מסוימים, לדבריה, על שירות המדינה שפוגע ביכולת הממשלה לפעול. העניין הבולט בקמפיין הוא שבירת ה”אורתודוקסיה” של משרד האוצר. הכוונה היא שאין בכוונתה להיבהל מהאזהרות שלהורדת מסים בעת הזו יהיה אפקט אינפלציוני, אזהרות אותן היא מכנה “פרויקט פחד” (כינוי לאזהרות של תומכי ההישארות באיחוד האירופי בזמן משאל העם). אבל זה לא מכסה את הכל, ויש לה גם כוונה לעשות כמה שינויים רציניים במתרחש בשירות המדינה.

ליז טראס
רוצה שינויים בווייטהול. ליז טראס (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

אתמול (ג’) הציעה הצעה בנושא: להפסיק עם ההסכמים הארציים עם עובדי הציבור. מה פירוש? כיום שכרם של עובדי המדינה הוא אחיד (למעט לונדון, שם יש תוספת), וכל מי שמבצעים את אותה עבודה מקבלים את אותו המספר בתלוש השכר. טראס, לפי הפרסומים, הציעה לעבור לשכר אזורי, עם תשלום מופחת למי שגרים באזורים עם יוקר מחיה נמוך יותר. לפי ההודעה לעיתונות, היה מדובר בהסכמי שכר לעובדים החדשים שיצטרפו לשירות הציבורי. טראס הבטיחה שהדבר יחסוך למשלמי המסים 8.8 מיליארד ליש”ט וגם יגדיל את אפשרויות הגיוס של המגזר הפרטי, שבתחומים מסוימים מתקשה להתחרות בשכר של המגזר הציבורי.

הביקורת

המשמעות של התכנית הזו, בפועל, היא לשלם פחות לעובדי מדינה שחיים באזורים עניים יותר. הדבר הביא לביקורת לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מהמפלגה השמרנית. בכל זאת, האם חברי הפרלמנט של המפלגה מהפריפריה אמורים למכור את ההצעה הזו במחוזות הבחירה שלהם? זה הביא לאזהרות מצדם לגבי הנזק למקומות אותם הם מייצגים (בעיקר אם הם מגבים את המתחרה של ליז טראס על הכתר, רישי סונאק). אנג’לה ריינר, סגנית ראש הלייבור, לעגה שטראס “הכריזה על עצמה מלחמה עם מתכון פנטזיונרי להשוואה כלפי מטה (levelling down, רפרנס ברור ל-levelling up של בוריס ג’ונסון, שהבטיח את פיתוח הפריפריה)”. ג’ייקוב ריס-מוג, השר ליעילות הממשלה ותומך של טראס במרוץ, ניסה להרגיע והבהיר שמי שכבר עובדים במגזר הציבורי לא יחוו שום שינוי. אבל זה לא הספיק כדי לגרום למתנגדים להירגע. בכל זאת, גם הרעיון לפיו עובדים עתידיים ישתכרו פחות אם יעבדו באזורים האלו לא בדיוק מזמין.

אנג'לה ריינר
“מתכון פנטזיונרי”. אנג’לה ריינר (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

ביקורות נשמעו גם על המספרים שטראס הציגה. אלכס תומאס מהמכון לממשל (אם תרצו, המקבילה הבריטית של המכון הישראלי לדמוקרטיה) תהה איך בדיוק התכנית אמורה לחסוך 8.8 מיליארד ליש”ט, כשהמשכורות במגזר הציבורי עולות 9 מיליארד ליש”ט בשנה. האם טראס מתכוונת להוריד את כל ההוצאות על שכר ל-200 מיליון בלבד? לפי ראש עיריית טיס ואלי, בן האוצ’ן (שמרני), פירוש הדבר הוא קיצוץ של 5.5 מיליון עובדים מהמגזר הציבורי, ביניהם רופאות ומורים. בקיצור, לא נראה שהתכנית הזו ריאלית בלי הפרטה של כל המדינה בערך, מה שאין לטראס כוונה להציע, כי זה פשוט לא יעבור בגרון.

פניית הפרסה

התכנית הזו לא החזיקה הרבה זמן. עוד בצהרי אותו יום (ג’) טראס הודיעה שהתכנית לא תצא לדרך. לא בלי לחלק האשמות, כמובן: “בשעות האחרונות הייתה הצגה מוטעית במכוון של הקמפיין שלנו. רמות השכר במגזר הציבורי בהחלט יישמרו. כל ניסיון לטעון אחרת הוא פשוט מוטעה”. ממטה טראס הבהירו שהתכניות לשכר בחלוקה אזורית לא ייצאו לדרך.

המתנגדים של טראס, כמובן, חגגו. במטה של סונאק התבדחו ש-“The lady is for turning”. הדובר של סונאק אמר שהסיפור מראה “ליקוי רציני בכושר השיפוט של טראס”, במה שבלייבור ישמחו לצטט בקמפיינים שלהם אם וכאשר יתמודדו מול טראס בבחירות הכלליות. מארק הרפר, לשעבר מצליף המפלגה השמרנית וכיום בקבנצ’ר ותומך של סונאק, ביקר את הניסיון להאשים את כלי התקשורת שציטטו מההודעה לעיתונות, ותהה מאיפה טראס תביא עכשיו 8.8 מיליארד ליש”ט. גם בלייבור לא חסכו עקיצות, ואמילי ת’ורנברי – שהיו לה דיונים רבים עם טראס כשאלו היו שרות הסחר הבינלאומי בממשלה ובממשלת הצללים – צייצה שזה שטראס לא הבינה איזו מדיניות היא מקדמת זה משהו שמאוד מאפיין את קו ההתנהלות שלה.

רישי סונאק - מס הדמנציה
נהנה מהרגע. רישי סונאק (צילום: בן סטיבנס, המפלגה השמרנית)

חזרה למס הדמנציה?

לרבים הסיפור הזה הזכיר את “מס הדמנציה” של ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי. מה זה מס הדמנציה הזה? הבה נחזור לבחירות הכלליות של 2017. מיי הבטיחה במצע הבחירות של המפלגה השמרנית רפורמה בשירות הסיעודי, שתשנה את האופן בו מחליטים אילו מטופלים לחייב בתשלום (מרכוש בסכום מסוים המטופלים מחויבים בתשלום). במקום שמטופלים בבתי חולים סיעודיים יחויבו לפי ערך ביתם (שאותו הם יכולים למכור כי הם לא גרים בו יותר) ומטופלים שממשיכים לחיות בבית יחויבו לפי חסכונותיהם (כי הם לא יכולים למכור את הבית), כולם יחויבו לפי אותו בסיס של שווי הבית והחסכונות יחדיו. פירוש הדבר היה בעיקר פגיעה במי שלא “התמזל מזלם” לחלות במחלה שמצריכה טיפול בבתי חולים, שכן ערך ביתם יחושב מבלי שיוכלו למכור אותו. הרעיון זכה לביקורת רבה מהמפלגות היריבות, ובגלל שפעמים רבות אלו דמנטיים שנשארים לחיות בביתם, הרעיון מותג על-ידי אותן מפלגות כ”מס דמנציה”. בסופו של דבר, מיי נסוגה מהרעיון, אבל זה נחשב לאחד הגורמים להישגה העלוב בבחירות.

ת'רזה מיי - מס הדמנציה
מס הדמנציה פגע בקמפיין. ת’רזה מיי (צילום: ממשלת בריטניה)

כעת, כך טוענים רבים מיריביה, ליז טראס מצאה את עצמה באותה סיטואציה. במקום להיראות כמו ת’אצ’ר הבלתי כפיפה, היא נראית כמו מיי שלנצח תזוהה כראשת ממשלה כושלת בגלל התנהלותה בברקזיט. זה מצב מאוד משפיל להיות בו, ובגלל ששליחת טופסי ההצבעה נדחתה לאחר חשש למתקפת סייבר (מה שגם הוביל לביטול האפשרות לשנות את ההצבעה), סונאק האנדרדוג קיבל עוד זמן לנסות להפוך את הלימון הזה ללימונדה, או לכל הפחות להשפריץ את המיץ שלו לעיניים של טראס. בקיצור, קשה להגיד שאתמול היה יום מוצלח לטראס.

מבט לעתיד

טראס יכולה להאשים במצב הזה רק את עצמה. היא אמנם בעד מודל התשלום האזורי מזה שנים, אבל היא שכחה לקרוא עניין אחד במפה: ב-2019 בוריס ג’ונסון הוסיף למפלגה הפרלמנטרית הרבה מאוד נציגים של הפריפריה. זה לא שהיא לא ייצגה את הפריפריה קודם, והאזורים הכפריים נוטים להצביע לשמרנים, אבל ההשתלטות על עיירות הפועלים של הלייבור הגדילה את ההישענות של המפלגה על הפריפריה. המחשבה שרעיון להציע לעובדי ציבור עתידיים שיעבדו באזורים האלו שכר מופחת יעבור חלק בגרון של חברי הפרלמנט האלו הראתה, כפי שאמר הדובר של סונאק, על ליקוי רציני בשיקול הדעת. מעבר לכך, נראה שהיא נתנה מספרים מופרזים, שנשענו על דוח לא יסודי של קבוצת לובינג, שהוציאו אותה לא רצינית. פניית הפרסה והזיכרונות ממס הדמנציה לבטח לא סייעו לה.

האם מדובר במסמר בקבר של טראס? בואו לא ניסחף. מיי, כזכור, אמנם הפסידה ב-2017 את הרוב הפרלמנטרי של המפלגה, אבל נשארה ראשת הממשלה והעלתה את ההצבעה לשמרנים ב-5.5 נקודות אחוז. ב-2020 בוריס ג’ונסון ביצע בתקופה של פחות מעשרים שבועות מספר דו-ספרתי של פניות פרסה, נפגע מעט בסקרים, אבל חזר להוביל במהירות ובקביעות עד שהתחיל להסתבך בשערוריות בסוף 2021. עם כל הכבוד לזה שנראה שסונאק מצמצם פערים מטראס, הוא עדיין מאחוריה. חובת ההוכחה עדיין עליו, והיא יכולה להתאושש יחסית בקלות, בעיקר כשהיא לא צריכה להתמודד על קולות האוכלוסייה כולה אלא רק של המתפקדים השמרנים, שאוהבים את השבירה שלה ימינה מימי ג’ונסון. אבל הקמפיין שלה ספג מכה לא קלה, שגם אם לא קטלנית תשמש את האופוזיציה בהמשך. היא תדאג שהציבור לא יישאר דמנטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.