תוצאות הבחירות לאסיפת צפון אירלנד כאן והגיע הזמן לבחון את המגמות. שין פיין הצליחה להגיע לראשונה למעמד המפלגה הגדולה ביותר, פחות בגלל העלייה המתונה שלה ויותר בגלל ההתרסקות של המתחרה העיקרית, ה-DUP. מי שבאמת הצליחה בגדול הייתה מפלגת הברית, המפלגה היחידה שהגדילה את כוחה הפרלמנטרי. מבחינת הגושים, גם הגוש הלאומני וגם הגוש היוניוניסטי חוו התפוררות והקצנה, והבלתי מזוהים הגדילו משמעותית את כוחם. וכעת, נשאלת השאלה: האם תקום ממשלה? | בתמונה: ראשת שין פיין בצפון אירלנד מישל אוניל, יחד עם נשיאת שין פיין מארי-לו מקדונלד (צילום: שין פיין)

עוד נגיע לבחירות המקומיות באי הבריטי, ברגע שיסיימו לספור שם את כל המועצות. בינתיים, יש גם תוצאות בבחירות לאסיפת צפון אירלנד, שבפועל הן המשמעותיות יותר כשרוצים להסתכל על תהליכים ארוכי טווח. התוצאות הסופיות האלו היוו חתיכת טלטלה, אבל בקונטקסט הנכון הטלטלה היא לא בהכרח מה שמדברים עליו.

תוצאות

כרגיל, נתחיל בתוצאות. באחוז הקולות בשיטה הצפון אירית נהוג לתת את אחוז הקולות שכל מפלגה קיבלה בעדיפות הראשונה. וכמובן אזכיר את הגושים השונים: הגוש הלאומני הוא זה שמעוניין בהתנתקות מהממלכה ובאיחוד עם הרפובליקה שמדרום; הגוש היוניוניסטי מעוניין להישאר נאמן לכתר הבריטי (ושני הגושים האלו צריכים להקים ממשלה ביחד); והגוש הבלתי מזדהה לא מגדיר את עצמו כאן או שם (ומנוע מלהיות מפלגת שלטון).

#AE22 full results: https://t.co/AoACQa8qH4 pic.twitter.com/DyDUUulkZT

— Belfast Telegraph (@BelTel) May 8, 2022

המנצחת הגדולה, אבל עם סייג

שין פיין הגיעה להישג היסטורי, ובפעם הראשונה הגיעה למעמד של המפלגה הגדולה ביותר. זה אומר שלראשונה – בהנחה שהיוניוניסטים לא יעשו צרות בהרכבת הממשלה – תהיה לצפון אירלנד שרה ראשונה מהגוש הלאומני. זה בהחלט הישג יפה ומרשים. וכזה שכדאי בכל זאת לסייג: ההישג של שין פיין היה להישאר במקום, בזמן שה-DUP חטפה על הראש. שין פיין הגדילה את כוחה בסך הכל ב-1.1 נקודות אחוז לעומת בחירות 2017, כשמסתכלים על הקול הפופולרי, ולא הצליחה לתרגם את זה למושבים נוספים. אבל עם אובדן של קרוב ל-7 נקודות אחוז אצל ה-DUP, שין פיין פשוט נהנתה מההפקר. כמובן, גם לדעת להישאר במקום כשהאחרים נופלים זה לא מובן מאליו, אבל בכל זאת כדאי לקחת את זה בהתאם.

This has been an historic election.

An election of real change.

I will lead the Sinn Féin team to Stormont on Monday, ready to get the Executive up and running right away.

To put money in people’s pockets.

To invest in our health service.

And to build a better future for all pic.twitter.com/orrFtCIVwl

— Michelle O’Neill (@moneillsf) May 7, 2022

רצוי להסתכל על העניין בהסתכלות גיאוגרפית יותר רחבה: בבחירות 2020 ברפובליקה האירית, שין פיין הצליחה מאוד, מעל לציפיות של עצמה. המפלגה בלי ספק נמצאת במגמת עלייה, בטח אם נתייחס לעובדה שהיא עולה בהתמדה מהמקום הרביעי ב-1998 למקום הראשון כעת. מדובר בעלייה איטית אך מתמדת. לכן, ההישג הוא עדיין הישג, אבל כפי שייראה בהמשך, סחף של תומכי משאל עם אין כאן. יש פה התמדה שהשתלמה וזה ראוי לציון, אבל מישל אוניל צריכה לשלוח פרחים לראשי ה-DUP, שבלעדיהם ייתכן שהיה צריך לחכות מערכת בחירות נוספת. או בקיצור, בשין פיין לא רצים ספרינט אלא מרתון, והם עדיין לא סיימו אותו.

ההצלחה הגדולה

מי שבאמת הצליחה בגדול הייתה מפלגת הברית. עם עלייה של 4.5 נקודות אחוז ולא פחות מתשעה מושבים (עשירית מהמקומות במועצה), ההישג האלקטורלי של הבחירות האלו הוא ללא ספק שלה. למעשה, זו המפלגה היחידה שהצליחה לעלות במספר המושבים בבחירות האלו (יחד עם חבר אסיפה עצמאי נוסף ביחס לבחירות 2017). הדבר מעלה את המפלגה מהמקום החמישי בבחירות 2017 למקום השלישי. יחד עם העובדה שהיוניוניסטים לא רוצים כרגע להקים ממשלה עם שרה ראשונה משין פיין, ההצלחה הזו עשויה לשמש מנוף לחץ על הממשלה הבריטית לשנות את החוקים בצפון אירלנד, כך שגם מפלגות מהגוש הלא מזדהה יוכלו להיות מפלגת השלטון (רצון שלא מסתירים במפלגה).

המפסידות הגדולות

שלוש מפלגות חטפו חזק. הראשונה היא, כמובן, ה-DUP. כאמור, היא הפסידה כמעט שבע נקודות אחוז בקול הפופולרי, וזה עלה לה בשלושה מושבים ובבכורה באסיפה. הניסיון של המפלגה לשחק אותה משוגעת, עם פירוק הממשלה היוצאת והניסיון להתסיס נגד פרוטוקול צפון אירלנד, לא הביא את התועלת המצופה. יחד עם הבעיות שפרוטוקול צפון אירלנד באמת יוצר באזור, היה רק מתבקש שהמפלגה שגיבתה את הברקזיט במשאל העם תחטוף על הראש.

השנייה היא ה-SDLP. האובדן בקול הפופולרי היה משמעותי אבל לא נוראי, 2.9 נקודות אחוז. אבל הדבר עלה לה בלא פחות מארבעה מושבים, הירידה הגדולה ביותר במספר המושבים, אפילו יותר משל ה-DUP. הבעיות של ה-SDLP היו הקושי להישאר רלוונטית, הניסיון לרדת על שין פיין, החוסר במסר ברור והניסיונות הנואשים להמציא את עצמה מחדש, כולל ברית עם מפלגת פיאנה פול האירית, שלא פופולרית במיוחד בצפון אירלנד.

השלישית, והקצת פחות מעניינת לענייננו, היא המפלגה הירוקה, שהתאיינה לחלוטין. למרות שהצליחה לגרוף יותר קולות ממפלגת אנשים לפני רווחים, היא איבדה את שני המושבים שהיו לה ונבעטה מהאסיפה.

המפסידות הקטנות

עקרונית, ה-TUV הייתה אמורה להצליח הרבה יותר. היא הגדילה את כוחה ב-5.1 נקודות אחוז לעומת 2017. ובכל זאת, היא הצליחה לזכות רק במושב היחיד שכבר היה לה. מפלגת ה-UUP חטפה, גם באחוז ההצבעה וגם במושבים, אבל בקטן: 1.7 נקודות אחוז פחות, ואובדן של מושב בודד.

משמעויות גושיות

קל להסתנוור מההישג של שין פיין, אבל הסתכלות רחבה מראה שהסחף הוא לא בהכרח לכיוון תומך האחדות. יחד עם ה-SDLP, הגוש הלאומני איבד ארבעה מושבים. מצד שני, כך גם הגוש היוניוניסטי (אם נתחשב בכך שהעצמאים שנבחרו מגיעים מרקע יוניוניסטי, הרי שהגוש איבד רק שלושה). הגוש הבלתי מזדהה, העצמאי (או ליתר דיוק, מפלגת הברית לבדה), גרף (כמעט) הכל לעצמו.

גם בבחינת אחוז ההצבעה, מתקבלת תמונה דומה. שין פיין וה-SDLP ביחד איבדו 1.8 נקודות אחוז, ואפילו אם נוסיף את מפלגת Aontú שקיבלה 1.5% מהקולות אבל לא הצליחה להיכנס, נגיע ל-0.3 נקודות אחוז פחות לעומת הבחירות הקודמות. ה-DUP, ה-UUP וה-TUV ביחד איבדו 3.3 נקודות אחוז. הגוש העצמאי, לעומת זאת, אם נכלול בתוכו את מפלגת הברית, המפלגה הירוקה ואנשים לפני רווחים, נגיע לרווח נקי של 3.5 נקודות אחוז (לא כל המשתתפים נכללו, אלא רק העיקריים. יש עוד אחוז של מועמדים אחרים).

במילים אחרות, אם נסתכל על הדברים בצורה גושית, הרי שגם הלאומנים וגם היוניוניסטים סבלו מאובדן קולות (ויש בין הגושים תיקו של 35 מושבים, לעומת תיקו 39 בבחירות 2017. אם נתחשב במועמדים העצמאים, הרי שהגוש היוניוניסטי היה ועודנו גדול יותר). נעמי לונג, ראשת מפלגת הברית, הסבירה את ההצלחה של מפלגתה בכך שלאנשים בצפון אירלנד נמאס מכך שהשאלה אם ממלכה או רפובליקה היא מה שמכתיב את כל הפוליטיקה באזור. זה בהחלט מסביר חלק מהעניין, וזה גם מסביר למה ההצלחה של שין פיין אין פירושה שבקרוב נראה משאל עם על איחוד עם אירלנד (שין פיין אמנם רוצים דיון בנושא, אבל בהיעדר רוב מובהק לכך יהיה קשה ליישם).

ושווה גם לדבר על התנועות הפנים-גושיות. בשני הגושים המפלגות שגדלו היו מפלגות הקצה של הגוש, שין פיין ו-TUV. בגוש היוניוניסטי התופעה הזו בכלל בולטת, שכן ה-TUV היא המפלגה שנהנתה מהצמיחה הגבוהה ביותר בקול הפופולרי (רבים כנראה עברו אליה מה-DUP, הנוקשה בפני עצמה). עוד מוקדם לדבר על מגמות ארוכות טווח, אבל ייתכן שאנחנו רואים בתחילת התמוססות הגושים, כשהמתונים שבהם יעברו לבלתי מזדהים וישאירו את הגושים עם מפלגות הקצה בלבד.

מה מכאן?

שתי שאלות עומדות עכשיו על הפרק: ראשית, האם תקום ממשלה? שנית, האם ממשלת בריטניה תפעיל את סעיף 16 של פרוטוקול צפון אירלנד (שמסדיר את הגבול הפנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד, במסגרת הסכם היציאה מהאיחוד האירופי), כפי שרוצים ב-DUP?

התשובה לשאלה הראשונה היא כנראה שלילית. המפלגות היוניוניסטיות כבר אמרו שלא ייכנסו לממשלה בלי שפרוטוקול צפון אירלנד, שפוגע באחדות הממלכה המאוחדת, יעוף דרך החלון. רק שרבים סבורים שפשוט לא מוכנים לקבל את הרעיון של מישל אוניל כשרה הראשונה: השיטה בצפון אירלנד דורשת ממשלה דו-גושית, כשהמפלגה הגדולה בקואליציה מקבלת את השר הראשון והמפלגה הגדולה ביותר בגוש השני מקבלת את סגן השר הראשון. עקרונית, שני התפקידים נושאים באותה אחריות ובאותן סמכויות, אבל יש פה עניין סימבולי. עד היום השר הראשון תמיד היה יוניוניסט, וכעת נראה שתהיה לראשונה שרה ראשונה לאומנית. זה משהו שהיוניוניסטים כרגע לא מוכנים לקבל. כמובן, אי-אפשר להגיד ששוברים את הכללים כי לא אוהבים את התוצאה, ולכן נתלים על העץ של פרוטוקול צפון אירלנד.

וכאן מגיעה השאלה הבאה. אם למשל נשאל את סטיוארט דיקסון ממפלגת הברית, הרי שהוא מאמין שממשלת בריטניה תפעיל את סעיף 16 רק אם היוניוניסטים יזכו להצלחה, ויימנעו מכך אם מפלגת הברית והלאומנים יצליחו. ובכן, הלאומנים לא זכו להצלחה אדירה, אבל ההצלחה של מפלגת הברית מפצה על כך. אבל אם היוניוניסטים לא ייתנו לממשלה לקום בצפון אירלנד כל עוד הפרוטוקול עומד על כנו, האם תישאר לבוריס ג’ונסון בררה? נצטרך לחכות ולראות.

זה כמובן עשוי להוביל לעוד שאלה: האם הדרישה לממשלה הדו-גושית, שלא פעם מביאה את צפון אירלנד לחוסר תפקוד, תישאר? האם ייתכן שהמבוי הסתום הזה יביא לכך שבלונדון יגיעו למסקנה שאין סכנה שדרי תעלה בלהבות אם חלוקת הכוח תיפסק, והחוקים ישונו כך שתקום שם ממשלה כמו בכל דמוקרטיה פרלמנטרית אחרת? קשה לדעת בשלב הזה, אבל כבר אי-אפשר לפסול את האפשרות הזו.

לסיכום

הבחירות האלו הן משמעותיות מאוד לעתיד הקרוב והרחוק של צפון אירלנד. לאו דווקא בגלל ההישג של שין פיין, אלא בגלל התמונה הגדולה יותר: שחיקת הגושים המסורתיים, התחזקות הקיצוניים בכל גוש, וכמובן השאלות לגבי היכולת להרכיב ממשלה ועתיד פרוטוקול צפון אירלנד. הבחירות האלו כנראה מרמזות על משבר פוליטי שבדרך. הצפון אירים כבר מתורגלים אחרי יותר משני עשורים של הניסוי הזה – שהצליח למנוע אלימות אבל לא להביא מערכת מתפקדת – אבל ייתכן מאוד שלאנשים בווסטמינסטר יימאס מהעניין הזה. בקיצור, אנחנו ממש רק בהתחלה.