הבחירות המקומיות נגמרו ויש תוצאות: השמרנים חטפו חזק, בעיקר בגלל בוריס ג’ונסון, אבל היה יכול להיות יותר גרוע. הלייבור נהנו מעלייה, בעיקר בלונדון, אבל אלו היו הליברל-דמוקרטים והירוקים שבאמת שדדו את הקופה. בוויילס וסקוטלנד אלו היו בעיקר המפלגות הלאומניות שנהנו. ובאופן כללי, למרות שהיו מכות וניצחונות מרשימים, קשה להגיד שהייתה פה רעידת אדמה. וגם: על העלאת הריבית וההחלטה לפתוח בחקירה נגד קיר סטארמר | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
על הבחירות לאסיפת צפון אירלנד כבר דיברנו, אז בואו נדבר על הבחירות המקומיות בכל רחבי בריטניה. קשה להצביע על מנצח ברור בהן, אבל דיי ברור מי הפסידו (וזה לא ימנע מאף אחד לטמון את הראש בחול).
תוצאות
נתחיל בתוצאות. כפי שכבר הוסבר, מה שמעניין זה פחות כמה מועצות באופן כללי כל מפלגה השיגה, אלא מה היו השינויים לעומת הפעם הקודמת בה אותן מועצות עמדו למבחן. הפעם, בגלל שהבחירות המקומיות בוויילס וסקוטלנד לא חופפות לחלוטין לאלו של אנגליה, ההשוואה היא ביחס לבחירות של 2018 (אנגליה) ו-2017 (ויילס וסקוטלנד) ביחד.
מפלגה | חברי מועצה | שינוי מ-2017/18 | מועצות | שינוי מ-2017/18 |
המפלגה השמרנית | 1,400 | 487- | 35 | 11- |
מפלגת הלייבור | 3,073 | 108+ | 74 | 5+ |
המפלגה הליברל-דמוקרטית | 868 | 222+ | 16 | 3+ |
SNP | 453 | 22+ | 1 | 1+ |
פלייד קמרי | 202 | 6- | 4 | 3+ |
המפלגה הירוקה* | 159 | 87+ | 0 | 0 |
עצמאיים | 613 | 20+ | 3 | 2- |
אחרים | 77 | 32+ | 67 | 1+ |
*שקלול של המפלגה הירוקה של אנגליה ו-וויילס ושל המפלגה הירוקה הסקוטית
In terms of what a good/bad night would look for the Conservatives & Labour, I broadly agree with the Daily Mail’s analysis here: pic.twitter.com/PPXNflLZ1s
— Election Maps UK (@ElectionMapsUK) May 4, 2022
המפסיד הגדול
קשה להתווכח עם השאלה מי חטף בראש: השמרנים. מעבר להפסד של 487 חברי מועצה בכל האי הבריטי – באנגליה (338), ויילס (86) וסקוטלנד (אובדן של 63 חברי מועצה), הממשלה חטפה שוק על ירך ברחבי הממלכה. בלונדון, היא איבדה ללייבור את וסטמינסטר (שהייתה שמרנית מאז הבחירות הראשונות בגבולות הנוכחיים, ב-1964), וונדסוורת’ (שהייתה שמרנית ברצף מאז 1978) ובארנט (שלא ראתה שלטון לייבור מאז הבחירות הראשונות ב-1964). בוויילס, השמרנים איבדו את המועצה היחידה שבשליטתם המלאה, ובסקוטלנד הם איבדו את המקום השני אחרי ה-SNP לטובת הלייבור. לפי הערכת ה-BBC, השמרנים קיבלו רק 30% מהקולות. לפי הלורד גווין ברוול, שהיה ראש הסגל בדאונינג 10 תחת ת’רזה מיי, זה מצביע על אפשרות טובה מאוד להפסד בבחירות הכלליות. בקיצור, לא מצב מאוד נחמד לבוריס ג’ונסון.
זה הפסד דיי קטסטרופלי בשביל השמרנים (לפחות לשיטת הדיילי מייל), אבל היה יכול להיות יותר גרוע. כדאי לזכור שהיו תחזיות שדיברו על אובדן של 800 חברי מועצה. באזורי החומה האדומה, אותם אזורים שבדרך כלל נוטים ללייבור אבל מאז 2019 נמצאים בשליטת השמרנים, המפלגה נפגעה, אבל פחות (אכן הייתה ירידה בקול הפופולרי). למעשה, ברווחים, זה היה האזור הכי מוצלח שלה. הדבר אומר משהו בנוגע לשאלה האם השמרנים עומדים לאבד את המושבים החדשים האלו בבחירות הבאות. במילים אחרות, ג’ונסון חטף קשה מאוד, אבל לא נוק אאוט.
ומה יש לבוריס ג’ונסון להגיד על זה? הוא קרא לזה “תוצאות מעורבות”, ושהוא הבין את המסר. מה המסר? שהממשלה צריכה להמשיך להתמקד בעדיפויות של הציבור. זה לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שג’ונסון יכול להסיק את זה גם ממלחמה גרעינית. שר ויילס, סיימון הארט, טען דבר דומה. לעומת זאת, חבר הפרלמנט השמרני דייוויד סימונדס טען שהציבור מרוצה מהמדיניות, אבל פחות מהמדינאי שבראש.
המנצחים הקטנים
בזמן שדיי ברור מי הפסיד, פחות ברור מי ניצחו, לפחות ברמה הכלל-בריטית. שם, העסק קצת יותר מורכב.
קיר סטארמר
השמרנים אמנם הפסידו קרוב ל-500 מושבים, אבל הלייבור הרוויחו רק 108. זה לא בדיוק המומנטום שקיוו לו בלייבור. לפי ניתוח של סקיי ניוז, למעט לונדון ומזרח אנגליה, הלייבור איבדו קולות בשאר אנגליה. גם בלונדון, היכן שהלייבור הביאו את ההישגים הגדולים, הם איבדו את טאוור המלטס לטובת המפלגה המקומית Aspire.
אמת, היו גם הישגים. כאמור, המפלגה הצליחה לחזור למקום השני בסקוטלנד (שחשובה מאוד לכל ניצחון של הלייבור) וחיזקה את מעמדה בוויילס. ועדיין, לפי ה-BBC, הלייבור זכתה רק ל-35% בקול הפופולרי. זה לא רע, אבל כפי שהצביע גווין ברוול, תרגום של זה לבחירות הכלליות עשוי להסתיים בהישג לא מספק. בחומה האדומה, אזור המפתח של הלייבור לפגוע בשמרנים, ההערכות הן שהם עלו בקול הפופולרי בנקודת אחוז בודדה, או בכלל ירדו. כמובן, האפשרות של פרלמנט תלוי תספיק כדי להוציא את השמרנים מרחוב דאונינג, שכן לסטארמר יש אפשרות לבנות קואליציות במקרה כזה, אפשרות שכנראה לא תעמוד לרשותו של ג’ונסון. ובכל זאת, העובדה היא שהלייבור לא הצליחה להרוויח יותר מדי מהתבוסות של השמרנים.
קיר סטארמר ניסה להתמקד בחיובי: ניצחונות במועצות שלא ידעו עשורים, אם אי-פעם, ראש מועצה מהלייבור, בעיקר בלונדון. זה בהחלט הישג ראוי לציון, אבל יש בממשלת הצללים מי שמאוכזבים, ולא בטוחים שהתוצאות האלו מאפשרות לבנות על ניצחון מובהק של הלייבור אם הבחירות הכלליות יוכרזו ממש בקרוב. כפי שכבר נרמז בפסקה הקודמת, חלק מההערכות מדברות על פרלמנט תלוי אם דפוסי ההצבעה האלו יחזרו על עצמם גם בבחירות לפרלמנט. לפי אחת מהן, השמרנים יישארו המפלגה הגדולה ביותר, אבל סטארמר יקבל את ההזדמנות לנסות להרכיב קואליציה. להיכשל להיות המפלגה הגדולה בפעם החמישית ברציפות זה לא משהו שמאוד ישמחו עליו בלייבור.
במילים אחרות, הלייבור אכן רשמה התקדמות, אבל הדרך עוד ארוכה. יש מי שלא מודאגים מכך: לפי וס סטריטינג, שר הבריאות בממשלת הצללים, אי-אפשר להתאושש בבת אחת מהמכה שהלייבור ספגה בבחירות 2019. ייתכן שהוא צודק, אבל כדאי קצת להירגע עם השמפניות.
המפלגות הקטנות
מי שבאמת עשו רווחים היו הליברל-דמוקרטים והירוקים. אד דייווי הביא את מפלגתו הכתומה לרווח של יותר ממאתיים חברי מועצה חדשים (יותר ממה שהשיגה הלייבור), ושלוש מועצות חדשות באנגליה (לא הרבה מאחורי שש המועצות החדשות של הלייבור). הם הפיקו רווחים נאים בדרום אנגליה, האזור שאמור להיות “החומה הכחולה”, קרי מגרש הבית של השמרנים. הירוקים יותר מהכפילו את כוחם באנגליה ובוויילס לעומת הישגי 2017/18, ובסקוטלנד (שם יש מפלגה ירוקה אחרת) כמעט הכפילו את כוחם.
הרשתות החברתיות התמלאו באזהרות שכעת לא יהיה ניתן להתעלם יותר מהמפלגות האלו. אבל לא הייתי ממליץ למהר עם זה: הבחירות המקומיות אמנם מספקות מקום לציבור להגיד את דעתו על הפוליטיקה הארצית, אבל זה יותר מורכב מזה. היכולת להביע מחאה בלי לשנות את מאזן הכוחות בווסטמינסטר, והנושאים המקומיים שבכל זאת עולים, מביאים לדפוסי הצבעה שונים מבבחירות הכלליות. בהתאם, המפלגות הקטנות לרוב זוכות להישגים טובים יותר מאשר אלו שצפויים להן בבחירות לבית הנבחרים. אד דייווי, כמובן, יותר ממוזמן לרכוב על המומנטום הזה, אבל לא כדאי להשתכר מזה. מה שכן, נראה שדייווי צודק בטענתו שמפלגתו היא חלק מהמפעל להפלת השמרנים.
ניצחון הלאומנים
עוד ניצחון צריך לזקוף לזכותן של שתי המפלגות הלאומניות, ה-SNP בסקוטלנד ופלייד קמרי בוויילס. ה-SNP זכתה להגיע למקום הראשון, עם 453 חברי מועצה, מתוכם 22 חדשים. זה לא מובן מאליו, בהתחשב בכך שהמפלגה נמצאת בשלטון בהולירוד כבר 15 שנה ברציפות. בנוסף, המפלגה זכתה למועצה חדשה בשליטתה הבלעדית, דבר לא מובן מאליו, בהתחשב בשיטת הבחירות שם, שמקשה להשיג רוב מוחלט. הדבר גם הפריך חלק מהתחזיות הקודרות לגבי הצלחת המפלגה בבחירות האלו. פלייד קמרי אמנם לא הגיעה לכזה הישג בוויילס, אבל היא הצליחה להשתלט על שלוש מועצות שלא היו קודם בשליטתה, למרות ההפסד של שישה חברי מועצה.

באזורים האלו ההצבעה היא חוות דעת כפולה: גם על השלטון בלונדון, אבל גם על אלו שבאדינבורו וקרדיף. לכן, שווה להסתכל גם כאן על ביצועי הלייבור והשמרנים. השמרנים היו כישלון רציני בשני המקומות, בעיקר בוויילס. אבל מוקד תשומת הלב היה דווקא על סקוטלנד, שם תהו מה חלקו של דאגלס רוס, ראש השלוחה הסקוטית של השמרנים, בעניין. ראשת ה-SNP ניקולה סטרג’ון הציעה שהדבר נובע מכך שהוא תמך בהדחתו של ג’ונסון כשפרשת המסיבות רק התחילה, ואז חזר בו כשהמלחמה באוקראינה נכנסה לתמונה. התוצאות היו הרבה יותר טובות מרוב מה שהשמרנים השיגו בסקוטלנד אי-פעם, אבל עדיין יש דיווחים על מחשבות להדיח את רוס מתפקידו כראש השלוחה.
מצד שני, הלייבור הראתה הישגים נאים, בעיקר בוויילס. בניגוד לאנגליה וסקוטלנד, שם היא נהנתה רק מחלק קטן מההפסדים של השמרנים, בוויילס רוב ההפסדים של השמרנים היתרגמו לניצחונות של הלייבור. אבל גם סקוטלנד היא לחלוטין מגמה מעודדת, עם מה שנראה כמו אפשרות של המפלגה שם, בהנהגת אנאס סארוואר, לחזור ולהיות כוח משמעותי. עם זאת, גם כדאי לקחת את העניין בפרופורציות: כפי שראש ה-SNP בווסטמינסטר, איאן בלאקפורד, הזכיר, מדובר בתוצאה השנייה הכי נמוכה של הלייבור מאז שכל סקוטלנד עברה להצביע למועצות המקומיות באותו היום. כלומר, זה בעיקר הפסד של השמרנים ופחות ניצחון של הלייבור.
בסך הכל
קשה להגיד שיש פה איזו בשורה אדירה. כן, השמרנים חטפו חזק, אבל לא משהו שיביא להורדת של בוריס ג’ונסון מהכיסא. הוא אולי פחות יציב עכשיו, אבל זה לא כנראה לא יספיק כדי לראות אותו הולך. הלייבור זכתה להתאוששות, אבל אפילו לא במשהו שיכול לכסות על ההפסדים של השנה שעברה (כמובן, בסייג שאז הבחירות נערכו באזורים אחרים). המפלגות הקטנות הן אלו שזכו להישגים נאים באמת, ולא ברור כמה הן יוכלו לתרגם אותם למושבים בפרלמנט. בקיצור, כנראה שחלק מהפוליטיקאים יצטרכו לחשב מסלול מחדש, אבל כנראה שאף אחד לא יחליף נהג ואף אחד לא ידהר לתוך דאונינג 10.
אבל, לא כדאי להיות שאננים. שתי בחירות ביניים במושבים שמרניים צפויות בשבועות הקרובים (טרם הוכרז תאריך): וייקפילד וכמו טיוורטון והוריטון. הראשון מושב חומה אדומה, שיהווה מבחן ליכולת של בוריס ג’ונסון לשמור על החומה הזו. השני נמצא בדבון ונחשב למאוד בטוח עבור השמרנים, אבל הליברל-דמוקרטים כנראה ינסו להמשיך במגמת ההדחה של השמרנים מהמושבים הקבועים שלהם. אם השמרנים יאבדו את שני המושבים האלו, וייתכן שאפילו במקרה של אובדן רק אחד מהם, הכיסא של ג’ונסון ירעד הרבה יותר חזק.
ועוד שני נושאים
הנושאים האלו בקושי נכנסו לבחירות הכלליות בגלל התזמון שלהם, אבל הם עשויים להשפיע על הפוליטיקה ולכן כדאי להתייחס אליהם. ראשית, ביום הבחירות (ה’) הבנק המרכזי, בנק אנגליה, הודיע על העלאת הריבית ב-0.25 נקודות אחוז, כך שכעת היא עומדת על אחוז שלם. כדי להוסיף לכיף, הזהירו שם מאינפלציה שעד אוקטובר תגיע ל-10.25%, הגבוהה ביותר מאז 1982, ובנוסף גם מפני מיתון אפשרי. מדובר בזמנים מאתגרים מאוד לעולם כולו, והעניין הזה עשוי להגביר את הלחץ על הממשלה לפעול בנחישות רבה יותר כדי להפחית את הלחץ על האזרחים.
מה שצפוי לתפוס יותר כותרות הוא ההחלטה של משטרת דורהם שלשום (ו’) לפתוח מחדש את החקירה בעניין ההתקהלות הבלתי חוקית כביכול שקיר סטארמר נכח בה (עם בירה ביד) באפריל 2021, לאחר שלדבריה הגיע לידיה מידע חדש ומשמעותי. בנוסף, המייל און סאנדיי חשף מזכר שמראה שהטיעון העיקרי של סטארמר, לפיו הארוחה והבירה בהן צולם סטארמר היו בזמן עבודה, לא היה נכון שכן לפי התכנון לאחר האוכל כולם חזרו למלון. מקור של הסאנדיי טיימס אישר את המידע הזה.
Absolutely bang to rights. https://t.co/Xrnee5mkmQ pic.twitter.com/6mLHL4URvJ
— Guido Fawkes (@GuidoFawkes) May 7, 2022
זה רציני, כי סטארמר אמר על ג’ונסון שעצם זה שהוא נחקר מהווה עילה להתפטרות, שלא לדבר על הטיוח. כעת, הוא מסרב לעשות, בטענה שהוא בטוח שהמשטרה לא תגיע למסקנה שהוא הפר את החוק. וס סטריטינג סירב לענות על השאלה האם סטארמר יתפטר במקרה שיקבל קנס, בטענה שהוא “מסרב לשחק במשחק הזה”. אבל כנראה שאם סטארמר ייקנס, הוא ייאלץ להתפטר, מהסיבה הפשוטה שלא תהיה לו בררה. זה גם למה המשחק של תומכיו של ג’ונסון, למשל שרת התרבות נאדין דוריס, להזכיר לסטארמר את אמירות העבר שלו על ההתקהלויות האלו כשהן נגעו לג’ונסון, עשוי לחזור כבומרנג. הניסיון הוא כמובן להראות את סטארמר כצבוע, וכל עוד הוא יהיה בתפקיד איזו הצדקה יש לג’ונסון לעזוב? אבל אם סטארמר ייקנס ויתפטר, הלחץ על ג’ונסון עצמו להתפטר רק יגדל. בכל מקרה, הסיפור של סטארמר עשוי להתברר כמכה אנושה לקמפיין של הלייבור.