סקסיזם פרלמנטרי

סקסיזם ומיזוגיניה כנראה היו הכוכבים של השבוע החולף בפוליטיקה הבריטית. חבר פרלמנט אנונימי האשים את אנג’לה ריינר שהיא משתמשת ברגליה כדי לבלבל את בוריס ג’ונסון בדיונים בפרלמנט, האשמה שזכתה לגינוי גם מג’ונסון עצמו. תלונות על הטרדה מינית הוגשו נגד 56 חברי פרלמנט, ביניהם שרים ושרי צללים. חבר פרלמנט הואשם שצפה בפורנו במליאה, לצד קולגות. בהמשך התגלה שמדובר בניל פריש, שרק קצת לפני הגילוי דיבר בגנות הדבר. צוות המצליפים של השמרנים הואשם בהתנהגות סקסיסטית כלפי חברות הפרלמנט של המפלגה. במקביל, נטען נגד שר צללים ממפלגת הלייבור שהעיר הערות סקסיסטיות כלפי אחת מחברות המפלגה. עכשיו השאלה היא האם הריכוז של כל הטענות האלו בבת אחת תביא לשינוי כלשהו בתרבות העבודה הפרלמנטרית | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

אם צריך לסכם איכשהו את השבוע שחלף על הפוליטיקה הבריטית, הייתי בוחר במושג “גועל נפש”. הכל בגלל הרבה מאוד חשיפות מאוד לא מחמיאות, שכולן באופן כזה או אחר נוגעות ליחס לנשים. אלו יכולות להיות האשמות שחוסות תחת ההגדרה המילונית של “סקסיזם”, דרך האשמות רבות בהטרדות מיניות ועד חבר פרלמנט שצפה בפורנו במליאה. הכינו את שקיות ההקאה.

אינסטינקט בסיסי

בתחילת השבוע (א’) פרסם המייל און סאנדיי (גרסת הסופ”ש של הדיילי מייל) מאמר שנפתח במשפט הבא: “הכל הוגן באהבה, מלחמה ודו-קרב בבית הנבחרים עם בוריס ג’ונסון, אם להאמין לטענות מחברי פרלמנט שמרנים”. ומהן אותן טענות, אתם שואלים? חברי הפרלמנט האנונימיים האלו טענו שאנג’לה ריינר, סגנית ראש מפלגת הלייבור, מנסה לבלבל את בוריס ג’ונסון בדיונים בפרלמנט באמצעות שיכול ואי-שיכול של רגליה, נוסח הסצנה האיקונית מ”אינסטינקט בסיסי”. אחד מהם אמר: “היא יודעת שהיא לא יכולה להתחרות בכישורי הדיבייט של בוריס מחוג הדיבייט של אוקספורד, אבל יש לה כישורים אחרים שחסרים לו”. לפי אותו חבר פרלמנט, היא הודתה בכך בעצמה כשישבה עמו ועם הקולגות שלו למשקה בפרלמנט. מטעם ריינר נמסר למייל שזה “פשוט לא נכון”.

Tories accuse Labour’s Angela Rayner of Basic Instinct ploy to distract Boris Johnson: pic.twitter.com/4FOmi2r8HK

— MoS_Politics (@MoS_Politics) April 23, 2022

במילים אחרות, תחת מעטה אנונימיות כבד, חברי פרלמנט שמרנים השתמשו במייל, המזוהה עם הימין, כדי להאשים את ריינר שהיא משתמשת בגופה כי היא לא מסוגלת להתחרות בג’ונסון (כשסטארמר נעדר מהפרלמנט מסיבה כלשהי, היא מחליפה אותו) בדרכים המקובלות. קשה שלא לחשוב על זה כעל בולשיט טהור. ראשית, עם כל הכבוד לחוג הדיבייט של אוקספורד, לדעתי ג’ונסון הוא דיבייטר דיי בינוני, ששם דגש יותר על בידור מאשר שימוש בטיעונים רציניים, ולרוב מסתדר טוב יותר בקרב קהל של מצביעים מאשר בקרב חבריו לפרלמנט. לעזאזל, אפילו אד מיליבנד הצליח לקרוע לו את הצורה. יש לו גם הופעות טובות לפעמים, אבל הוא לא איזה עילוי שצריך מולו טריקים. שנית, הטענה שהיא אמרה את זה בעצמה פירושה שריינר מטומטמת לגמרי, מה שקצת קשה להגיד עליה. והכי חשוב, ריינר אכן משכלת רגליים כשהיא יושבת בפרלמנט. זה קטע כזה, שיש מי שמוצאים ומוצאות את זה נוח.

ביקורת על העיתון

כבר נגיע לעניין הפוליטי, אבל נתחיל מהביקורת שהושמעה על המייל או סאנדיי עצמו, ולא הייתה חסרה כזו. יש עניין עיתונאי לפרסם שחברי פרלמנט ממפלגת השלטון מנסים להשתמש בטענות סקסיסטיות מהסוג הזה כדי להשמיץ בכירה במפלגת האופוזיציה העיקרית. העניין הוא המסגור: הכתב גלן אואן פתח במשפט שהזכרתי לעיל, שהעדיף למסגר את העניין כסליזי ולא כחבר פרלמנט בעייתי. מילא זה, בהמשך נכתב שריינר מנחיתה על ג’ונסון מהלומות במהלך “חילופי דברים תוססים – יש מי שיגידו פלרטטניים”.

כמובן, המסגור בו בחרו במייל מוגן במסגרת חופש הביטוי והעיתונות, אבל אני מוצא אותו בעייתי. ואני לא היחידי, והמייל ספג ביקורת רבה. מספיק כדי שיו”ר ועדת הנשים והשוויון בפרלמנט, קרוליין נוקס (שמרנית), תכתוב ליו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל כדי שייקח את אישור הכניסה למבנה מגלן אואן. הויל יזם פגישה עם עורך המייל און סאנדיי, דייוויד דילון. דילון דחה את ההזמנה לפגישה, וכתב להויל: “המייל און סאנדיי מצר על סקסיזם ומיזוגיניה על כל צורותיהם. עם זאת, עיתונאים חייבים להיות חופשיים לדווח על מה שחברי פרלמנט מספרים להם על שיחות שמתקיימות בבית הנבחרים, לא משנה עד כמה חסרות טעם מישהו עלול למצוא אותם”.

WATCH: @CommonsSpeaker describes the Mail on Sunday’s article on Angela Rayner as “misogynistic and offensive”.

Hoyle is arranging a meeting with the editor of the Mail on Sunday and the chairman of the press lobby to discuss the issue. pic.twitter.com/IiFZ1RkFT7

— TLDR News UK (@TLDRNewsUK) April 25, 2022

דילון כמובן קצת מיתמם, כי הוא היה יכול למסגר את הדבר אחרת ובצורה פחות צהובה, אבל הוא גם מעלה נקודה חשובה: האם סקסיזם ומיזוגיניה מצדיקים התערבות של הפוליטיקאים בעבודת עורכי העיתונים? מצד אחד, הרצח של דייוויד איימס באוקטובר 2021 הביא את נושא היחס לחברי פרלמנט בצורה כזו למקום רגיש, ואפשר להבין למה יש מי שלא רוצים לאפשר לעיתונאי שמלבה את הלהבות להיכנס. מצד שני, חופש עיתונאי פירושו שלפעמים יפורסמו גם דברים מקוממים, וכל עוד אינם דיבה יש בעייתיות ברצון של יו”ר הבית התחתון של הפרלמנט לזמן את העורך לשיחת נזיפה. איך שלא יהיה, הרגולטור העיתונות המודפסת קיבל אלפי תלונות על הכתבה, כך שאולי לא נאמרה המילה האחרונה בעניין.

“אימת האדמה”

כמובן, הדיווח של המייל היה החלק הפחות בעייתי בסיפור. העובדה שיש חברי פרלמנט שמשמיצים באופן כזה קולגה מהמפלגה היריבה היא הבעיה האמיתית. אף אחד לא ניסה אפילו להגן ברצינות על הדברים. ביום הפרסום בוריס ג’ונסון צייץ גינוי להאשמות האלו: “עד כמה שאני לא מסכים עם אנג’לה ריינר בכמעט כל עניין פוליטי, אני מכבד אותה כפרלמנטרית ומצר על המיזוגיניה שהופנתה כלפיה באנונימיות היום”. הוא גם איים ב”אימת האדמה” (בלשון שייקספיר ב”המלך ליר”) למשמיץ אם יימצא. מצליפי המפלגה השמרנית הבטיחו שינסו לאתר את מי שאמר את הדברים, כדי שיוכלו לנקוט נגדו בסנקציות משמעתיות, למרות שלא נראה שנפתחת חקירה של ממש על-ידם.

As much as I disagree with @AngelaRayner on almost every political issue I respect her as a parliamentarian and deplore the misogyny directed at her anonymously today.

— Boris Johnson (@BorisJohnson) April 24, 2022

מותר לתהות מי בדיוק חשב שיהיה רעיון טוב להעלות את הטיעון הזה רגע לפני הבחירות המקומיות. המחשבה שזה לא יתפוצץ לשמרנים בפרצוף כל-כך אידיוטית שקשה להאמין שמי שהיא עברה במוחו היה פיכח. להערכתי, מדובר בניסיון נואש להתגבר על העובדה שג’ונסון נמצא בצרות בסקרים כבר קרוב לחצי שנה רצוף.

חברות פרלמנט התחילו לשתף בהתנהגות סקסיסטית בהן נתקלו. קרוליין נוקס סיפרה כיצד היא וחברת פרלמנט לשעבר היו מושא לכתבה שהשוותה בין השדיים שלהן. קים לידביטר (לייבור) סיפרה שבמפגש עם חבר פרלמנט הוא הרגיש יותר בנוח לדבר לעוזר הגבר שלה מאשר אליה. רייצ’ל ריבס, שרת האוצר בממשלת הצללים, אמרה שנמאס לה “מהיחס לו זוכות חברות פרלמנט ונשים בפרלמנט”, והביעה תקווה שהסיפור של ריינר יביא לשינוי בהתנהגות הזו.

ריינר עצמה סיפרה שהיא ניסתה להניא את המייל מלפרסם את הסיפור, ואף סיפרה שלראיון הטלוויזיוני שהתקיים לאחר מכן בחרה להגיע בחליפת מכנסיים כדי שההאשמות האלו לא יצברו תאוצה. אבל היא לא קבלה רק על ענייני סקסיזם ומיזוגיניה. לדבריה, המאמר הזה הוא גם “מעמדי” (classist). הכוונה להשוואה של ריינר, שנשרה מבית הספר בגיל 16 לאחר שנכנסה להיריון, לבוריס ג’ונסון שלמד באיטון ובאוקספורד. ריינר טענה שהכתבה, כפי שנכתבה, הייתה פוגענית כלפי מי שנמצאות ונמצאים במעמד שלה.

מטרידים בסיטונאות

לפני שבועיים הסאנדיי טיימס דיווח על דבר מזעזע: הוגשו לגוף האחראי בפרלמנט כ-70 תלונות על לא פחות מ-56 חברי פרלמנט בטענה שהטרידו מינית או שעשו דברים חמורים אף יותר. זה המון. בראשון הסאנדיי טיימס פרסם פולו-אפ: מתוך 56 החברים האלו, שלושה מהם שרי קבינט ושניים מהם שרים בממשלת הצללים. כלומר, מדובר במי שהגיעו לטופ של הממשלה. בגלל שהתלונות נבדקות תחת חשאיות, לא ניתן להשעות את מי שהטענות מופנות נגדן עד שתסתיים החקירה של הגוף האחראי (התכנית העצמאית לתלונות וטענות, או ICGS).

המספרים האלו הביאו קריאות לשינוי מבני ביחסי העבודה בפרלמנט. נכון להיום, חברי הפרלמנט אחראים לא רק על העסקת הצוות הפרלמנטרי שלהם, אלא גם על כל ענייני משאבי האנוש שנובעים מכך. כלומר, לעוזרת פרלמנטרית שחווה הטרדה מצד חבר פרלמנט עשוי להיות קשה למצוא אוזן קשבת (ולכן הוקמה ה-ICGS ב-2018). דייב פנמן, מזכ”ל של אחד האיגודים לעובדי מדינה, טען שהדבר מראה שלמרות שיש שיפור במכניזם לטיפול בהטרדות, עדיין יש צורך בשינוי יחסי הכוח בין חברי הפרלמנט לצוות הפרלמנטרי שלהם. לדבריו, ה-ICGS, שגם נועדה להתמודד עם בריונות בפרלמנט, מסייעת “למי שמרגישים שביכולתם להתלונן”. מבחינת ג’ס פיליפס, שרה לאלימות במשפחה בממשלת הצללים, אמרה שהמספרים האלו מראים ש”צריך לעשות יותר”, ודרשה לכנס פאנל של חברי פרלמנט ומומחים. קרוליין נוקס אמרה שהיו לה חששות שה-ICGS לא תספק את כל הסחורה.

וגם ישנה השאלה מה ייעשה בשרים, אם יימצאו אשמים. לאחר שבוריס ג’ונסון סירב לפטר את שרת הפנים פריטי פאטל אחרי שהואשמה בבריונות, ולא מתפטר בעצמו למרות שנמצא שהפר את החוק במהלך הגבלות הקורונה, לרבים קשה להאמין שהוא יעשה את הדבר הנכון אם ייחשף שאחד השרים הטריד מינית. בשאלות לראש הממשלה ג’ונסון נשאל על-ידי קרוליין לוקאס (ירוקה) האם יתחייב לפטר אותם אם יימצאו אשמים. ג’ונסון אמר שזה יהווה “בסיס לפיטורים”. בהתחשב בכך שחברי פרלמנט הושעו מהמפלגה על ימין ועל שמאל בשל האשמות בהטרדות מיניות, אני בספק שהוא לא יעמוד במילתו.

פורנו בפרלמנט

את הוויכוח על השאלה כמה פורנו הוא דבר חיובי או שלילי לא נפתור כאן. אני כן חושב שעל דבר אחד לא יהיה צורך להתווכח: יש מקומות שבהם לא אמורים לצפות בו. כמו שנגיד למד עובד רכבת שהשמיע בטעות פורנו בכריזה. אבל זה קצת פחות מצחיק כשחבר פרלמנט צופה בפורנו בזמן דיון במליאה, כשהוא יושב ליד קולגות.

אם לשמרנים לא היו חסרות הצרות עם ההאשמות נגד אנג’לה ריינר, אז בהמשך השבוע (ג’) הגיעה תלונה למצליף הסיעה מאחת השרות הזוטרות על כך שתפסה חבר פרלמנט מהמפלגה צופה בפורנו בטלפון שלו, תוך כדי דיון במליאה. לאחריה, הגיעה תלונה מחברת פרלמנט נוספת. בתחילה המצליף הראשי הבטיח לבדוק את העניין, אבל חזר בו למחרת והציע להגיש תלונה ל-ICGS (כאילו שלא עמוסים שם גם ככה). הדבר העלה את הלחץ מצד חברות פרלמנט של המפלגה לנקוט בצעדים נגד אותו חבר.

כמובן, הגינויים הגיעו מקיר לקיר. כך למשל ניל פּריש (שמרני), יו”ר ועדת הסביבה והחקלאות, התראיין ל-GB News ואמר, למרות הכחשותיו שישנה תרבות בעייתית בפרלמנט, שיש לטפל בעניין הזה בצורה רצינית. למה אני מזכיר דווקא אותו? כי אתמול (ו’) פריש נחשף כמי שצפה בפורנו בפרלמנט. פריש, כמובן, הושעה מיד מהמפלגה השמרנית, ושמו נמסר לנציבת האתיקה של הפרלמנט. זאת בנוסף לחקירה מקבילה של ה-ICGS. פריש אמר לתקשורת שאת מה שפתח הוא פתח בטעות, אבל שיחכה לתוצאות החקירה נגדו, ואם יימצא אשם יתפטר מהפרלמנט. בוריס ג’ונסון נמצא תחת לחץ לפטר אותו כבר עכשיו, מחשש שהדבר יעיב על המפלגה בבחירות המקומיות.

השמרנים לא קפצו להגן על פריש. חלק מהקולגות שלו ניסו להתחמק ממתן תשובות לתקשורת. קארן בראדלי, יו”ר ועדת הפרוצדורות של הפרלמנט, הצדיקה את כל הצעדים שננקטו נגד פריש. מי שכן הגנה עליו הייתה אשתו, שטענה ש”אם היינו כועסות על כל גבר שצופה בפורנו לא יישארו הרבה רעיות בעולם”. השאלה היא כמובן לא הצפייה בפורנו, אלא הצפייה בו במליאה, לצד קולגות, באופן שעשוי לפגוע בתחושת הביטחון שלהן בעבודה.

סקסיזם אצל המצליפים

חכו, יש עוד. מערך המצליפים של השמרנים קיבל תלונות על סקסיזם מצדו. אחת התלוננה שלא אפשרו לה לצאת מהצבעה כדי לקחת את בנה או בתה לבית חולים (אזכיר שלשמרנים יש רוב פרלמנטרי ענק, כך שאין פה חשש אמיתי מהפסד בהצבעה), בזמן שלגברים נותנים להיעדר לצורכי חופשה. אחרת כונתה על-ידי המצליפים כ”זורמת” (shagger). הדברים הועלו באותו פורום בה הועלה עניינו של פריש לראשונה, פגישה של המצליפים עם ועידת 2022, קבוצת חברות פרלמנט שמרניות שנועדה להוות תשובה מודרנית לוועידת 1922, שמרכזת את פעילות הבקבנצ’רס השמרנים כולם. עוד נטען שהמצליף הראשי, כריס היטון-האריס, פתח את הישיבה ב”נאום מתנשא”. עם זאת, נטען מטעם המצליפים, הם התאפסו על עצמם במהירות כשהושמעו בפניהם התלונות.

סקסיזם בממשלת הצללים

שלא תחשבו שרק אצל השמרנים יש בעיות מהסוג הזה. חברת פרלמנט ולשית התלוננה שאחד מחברי ממשלת הצללים אמר לה שהיא “נשק סודי”, כיוון שהנשים רוצות להיות חברות שלה והגברים רוצים לשכב איתה. איני יודע מיהי אותה חברת פרלמנט, כיוון שהיא חוששת להיחשף, וגם שמו של שר הצללים לא נחשף.

בלייבור הבטיחו לחקור את העניין. ראש המפלגה קיר סטארמר אמר שהוא מוצא את הדבר “מדאיג מאוד”, ושר הרווחה בממשלת הצללים שלו, ג’ונת’ן אשוורת’, הציע לחקור את העניין גם בלי תגובה רשמית. אבל היו מי שלא קיבלו את המצב. מטעם מפלגת השוויון לנשים צויץ: “לא פלא שאלימות ופגיעה מתפשטות בחברה, כשחברי פרלמנט מפחדים יותר לדווח על התנהגות מיזוגינית מאשר ממש להיות מיזוגיניים”.

לסיכום

השבוע האחרון לא בדיוק מהווה חידוש לגבי כך שהיחס לנשים, בתוך ומחוץ לפרלמנט, טעון שיפור. סקסיזם, למרבה הצער, לא קיים מאתמול. אבל השבוע הזה כן הגדיש את הסאה. למרות הטענות של רבים לפיהן סקסיזם לא מהווה תרבות של ממש בפרלמנט, קצת קשה להתייחס לזה ברצינות כרגע. קרוב ל-60 חברי פרלמנט שהוגשה נגדם תלונה על הטרדה. וזה עוד לפני שנכנסים לשלל ההתנהגויות הבעייתיות שפורטו בפוסט הזה. לכן, יש מי שצופים עכשיו תגובת נגד רצינית, שאולי תמשיך את השינוי ביחסי העבודה בפרלמנט ובמפלגות. זה אמור להשיג לא רק הגנה על נשים (כצעד ראשוני), אלא גם על עובדים שסובלים מבריונות, שגם נהייתה למכה בפרלמנט. ובכל מקרה, כמו שאמרתי קודם, גועל נפש של שבוע.