נאדין דוריס, שרת התרבות והתקשורת, הודיעה על ההחלטה להפריט את ערוץ 4. הערוץ, שנמצא בבעלות ציבורית אך ממומן מפעילות מסחרית, מהולל מכל הצדדים. הממשלה, כך הוסבר, פשוט רוצה להבטיח שהוא יוכל להתחרות בענקיות הסטרימינג, מה שיתאפשר לו רק בבעלות פרטית. המתנגדים להפרטה טוענים שהדבר נובע בכלל מרצון של הממשלה להכנסות, לנקום במערכת החדשות הביקורתית של הערוץ או להסיט את תשומת הלב מפרשת המסיבות. אצל רבים התחושות לסיבות לא ענייניות עלו בגלל העובדה שעד לאחרונה דוריס לא ידעה כיצד ממומן הערוץ. הביקורת לא מגיעה רק מהאופוזיציה, אלא גם מתוך המפלגה השמרנית, ויש מי שמזהירים מפני מרד רציני במפלגה ובמכשולים בבית הלורדים. וכל זה עוד לפני שלמישהו יש מושג מה יהיה מודל ההפרטה | צילום: טום מוריס
אחרי שהממשלה הודיעה שבכוונתה לשנות את מודל המימון של ה-BBC, גוף השידור הציבורי המוכר של בריטניה, הגיע תורו של הערוץ הציבורי הנוסף: ערוץ 4. השבוע שרת התקשורת נאדין דוריס הודיעה על כוונתה להפריט את הערוץ, ככל הנראה עוד לפני הבחירות הבאות. זאת למרות שהערוץ לא מהווה נטל על משלמי המסים ונחשב למופת. הסיבה הרשמית לכך היא נטפליקס, אבל יש מי שטוענים למניעים אחרים.
ערוץ 4: קצת רקע
ערוץ 4 החל לפעול ב-1982 בהתאם לחקיקה של הפרלמנט מ-1980, כשמטרתו הייתה להרחיב את מגוון התכנים והחדשות שמסופקים לצופים הבריטים. אמנם הוועדה שהתחילה לעבוד עליו החלה את עבודתה במינוי של ממשלת הלייבור, אבל המסקנות יושמו בימי לא אחרת ממרגרט ת’אצ’ר. המפריטה הלאומית, כך יצא, הקימה גוף שהבעלים שלו הוא לא אחר מאשר המדינה. הערוץ נמצא אמנם בבעלות ציבורית, אבל הוא לא ניזון מכספי ציבור. הפעילות של הערוץ היא מסחרית ועיקר המימון שלו מגיע ממכירת פרסומות. אבל בניגוד לערוצים פרטיים, הערוץ פועל ללא כוונות רווח, כך שכל רווח שמושג משמש לפעילויות של הערוץ. הבעלות הציבורית באה לידי ביטוי, כמובן, גם באמצעות הניהול. הוועד המנהל נבחר על-ידי רגולטור התקשורת (Ofcom), בהסכמת שר/ת הדיגיטל, התרבות, התקשורת והספורט, כיום נאדין דוריס.
אבל המודל של ערוץ 4 כערוץ בבעלות ציבורית מרים גבות כבר עשורים, ומאז שנות התשעים העניין הזה נבחן. בתחילת 2020 רצו שמועות שבוריס ג’ונסון מעוניין בהפרטת הערוץ. ביולי 2021 שר התקשורת דאז, אוליבר דאודן, הכריז על התייעצות עם הציבור לגבי עתיד הבעלות על הערוץ. ההודעה כללה גם התייחסות חיובית לרעיון של בעלות פרטית, אבל שם הוסבר שזה כדי להגן על עתידו של ערוץ 4 בעולם של צריכת תוכן משתנה. נימוקים דומים הביא גם ג’ון ויטינגדייל, אז שר לתקשורת ונתונים במשרד הדיגיטל, התרבות, התקשורת והספורט (ומי שהחזיק בתפקיד שר התקשורת בממשלת הרוב של דייוויד קמרון, וניסה לקדם תחתיו כבר אז את הפרטת הערוץ). הוא הביא את הצורך להתחרות בענקי תוכן כמו נטפליקס, שמתבססים על צריכת תוכן מסוג שונה מזה שיש בערוץ 4. בערוץ מעולם לא אהדו את הניסיון, ומנכ”לית הערוץ אלכס מאהון הזהירה בספטמבר שהפרטה תפגע לא רק בתכני הערוץ אלא בכלכלה הבריטית כולה.
כשבוע וחצי לאחר הדברים של מאהון, בוריס ג’ונסון ארגן מחדש את ממשלתו. דאודן הועבר לתפקיד אחר והוחלף בנאדין דוריס, ואילו ויטינגדייל הוחזר לספסלים האחוריים. אבל ההתייעצות עם הציבור לא נגנזה.
ועכשיו?
בתחילת השבוע (ב’) דוריס צייצה בטוויטר על כוונת הממשלה להפריט את ערוץ 4. “הגעתי למסקנה שבעלות ממשלתית מקשה על ערוץ 4 להתחרות בענקי סטרימינג כמו נטפליקס ואמאזון”, היא כתבה, לאחר הקדמה על מקומו החשוב של הערוץ בטלוויזיה הבריטית. “שינוי בבעלות ייתן לערוץ 4 את הכלים והחופש לפרוח ולשגשג…”. את תכנית ההפרטה הבטיחה להציג במסמך מדיניות מסודר בהמשך. עוד הוסיפה שההכנסות מהמכירה יושקעו בסקטור התרבות באופן כזה שיתאם את מדיניות ה”השוואה כלפי מעלה” (levelling up) של הממשלה, אותו סלוגן של בוריס ג’ונסון שעוסק בצורך להקטין את הפערים בין לונדון לבין שאר בריטניה.
Channel 4 rightly holds a cherished place in British life and I want that to remain the case. I have come to the conclusion that government ownership is holding Channel 4 back from competing against streaming giants like Netflix and Amazon. 1/3
— Nadine Dorries (@NadineDorries) April 4, 2022
למה להפריט את ערוץ 4?
מה בעצם הסיבות שהממשלה מעוניינת להפריט את הערוץ? תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את השרים, הם יגידו שהם מתים על התכנים של הערוץ ואפילו על מהדורת החדשות שלו, למרות שהיא רחוקה מלאהוד את הממשלה השמרנית, וההפרטה נועדה פשוט לאפשר לו לקבל את הגמישות להתנהל בעולם משתנה בכל הנוגע לצריכת תוכן. כשמצביעים בפניהם על כך שהנתונים הכספיים של ערוץ 4 דיי משביעי רצון (וזה לפני שאני נכנס לכך שיש יוצרים שחושבים שערוץ 4 לא אמור להתחרות עם נטפליקס כי הוא מציג מודל אמנותי שונה), השרים מסבירים שאולי זה המצב עכשיו, אבל שרוצים להכין את הערוץ לעתיד לפני שהבעיות יתחילו לצוץ. הרבה לא מאמינים בכך. בהתאם, יש הרבה מאוד ספקולציות שעולות.
אפשרות אחת היא שבממשלה פשוט מעוניינים בכספי המכירה. בפעם הקודמת שנעשה מהלך להפריט את הערוץ, תג המחיר שהוצמד לו היה מיליארד ליש”ט. מאז עבר קצת זמן, וייתכן שיחליטו על מחיר גבוה יותר. טיעון נוסף הוא שהשמרנים ממש לא אוהבים את הטון הביקורתי מצד מערכת החדשות. לממשלה יש בטן מלאה על הערוץ, ולתקופה מסוימת שריה אף החרימו את החדשות בערוץ. אז למה לא להפריט וזהו? יש מי שהרחיקו לכת, קישרו לכך את ההחלטה להפסיק עם מודל האגרות של ה-BBC, וטענו שזה נועד להעביר מסר לגופי חדשות ביקורתיים מדי, לפיו הממשלה תפגע בהם אם הם יעשו לה חיים קשים מדי. וכמובן, ישנה הטענה שזה קשור לפרשת המסיבות, שחזרה לכותרות לאחר שהמשטרה החלה לתת קנסות. זה בתורו מחזיר את הלחץ על בוריס ג’ונסון מצד האופוזיציה להתפטר. כלומר, לפי הטוענים כך, מדובר בהסחת דעת.
דוריס תחת אש
נאדין דוריס זכתה על ההודעה הזו להרבה מאוד ביקורת. ראשית, כפי שרבים טרחו להזכיר, כשהגיעה לתת דין וחשבון לוועדת הדיגיטל, התרבות, התקשורת והספורט של הפרלמנט, היא הראתה שאין לה מושג בגלל איך עובד מודל המימון של הערוץ. היא הסבירה באותו דיון, שהתקיים בסוף נובמבר, שכאשר ערוץ ממומן מכספי מסים אז רק ראוי שהממשלה תוכל לבחון את המודל בו יפעל בעתיד. חבר הוועדה דמיאן גרין (שמרני) נאלץ להסביר לה שהערוץ לא ממומן מכספי מסים אלא בעיקר מפרסומות. היא, תהו רבים, אמורה להחליט על עתידו של ערוץ 4? כמובן, מאז עברו יותר מארבעה חודשים, אז תמיד אפשר לטעון שהיא עשתה שיעורי בית.
רבים לא משוכנעים, ויש לזה סיבה. ראשית, דוריס כבר הראתה דבקות בעמדתה גם אחרי שהובהר לכל הצדדים כולל היא עצמה שאין לה מושג על מה היא מדברת. לדוגמה, בוריס ג’ונסון טען שקיר סטארמר נכשל באופן אישי כפרקליט המדינה להעמיד לדין את הטורף המיני ג’ימי סאוויל, למרות שסטארמר לא לקח חלק בהחלטה בעצמו. דוריס התעקשה שג’ונסון אמר את כל האמת תוך כדי שהודתה שהיא לא בקיאה בהיסטוריה של סטארמר. שנית, כשהודיעה בינואר האחרון על הכוונה לסיים עם מודל האגרות עבור ה-BBC, היא עשתה את זה תוך כדי שאמרה מפורשות שאין לה מושג ירוק מה יהיה מודל המימון החדש של גוף השידור. בקיצור, היא לא הסכין הכי מעמיקה במגירה.
צריך גם להגיד שההבטחה שלה, להשקיע את ההכנסות מהמכירה בכל רחבי הממלכה כדי להשקיע קצת בתרבות בפריפריה, היא בגדר זריית חול בעיניים. ערוץ 4 עובדים על הגברת הנוכחות בלידס שבצפון אנגליה לאחר שפתחו שם מטה, ומהדורת החדשות של הערוץ כבר משדרת משם (יש גם מטה נוסף בגלאזגו). בבחירות 2017, מצע המפלגה השמרנית הבטיחה לשמור על הבעלות הממשלתית של הערוץ בתמורה לכך שהמטה שלו יוקם מחדש מחוץ ללונדון. כלומר, דוריס מבטיחה להשקיע בהפקות מחוץ ללונדון באמצעות מכירה של ערוץ שפותח מטות מחוץ ללונדון. הגיוני.
ההתנגדות
אבל נאדין דוריס בצד (רק לרגע, עוד נחזור אליה). ההודעה הזו עוררה הרבה מאוד רעש. בדוברות ערוץ 4 הבהירו שהם “מאוכזבים” מההחלטה, אבל ימשיכו בשיתוף הפעולה עם הממשלה כדי לבצע את תפקידם להביא קול אחר ולתמוך ביצירה המקומית. גופים בתעשיית הבידור הביעו חשש מההשפעה של הצעד על היצע העבודה בתחום. שרת התרבות בממשלת הצללים של הלייבור, לוסי פאוול, כינתה את המהלך של דוריס הוא “ונדליזם תרבותי”, ומכירה של נכס שגם ככה לא עולה לציבור דבר. ג’ון ניקולסון, מקביליהן של דוריס ופאוול ב-SNP, האשים שמדובר במתקפה על תקשורת עצמאית, לא בלי להזכיר שעד לאחרונה לדוריס לא היה מושג על מודל המימון של הערוץ. אבל אלו, איך לומר, משוחדים. לערוץ מן הסתם יש אינטרסים לשמר את הבעלות הקיימת, ומהאופוזיציה מצופה להתנגד למהלכי הממשלה.
אבל גם במפלגה השמרנית יש הרבה מאוד אי-נחת מהעניין. ג’רמי האנט, לשעבר שר הבריאות והיום יו”ר ועדת הבריאות, הביע התנגדות. לדבריו, ערוץ 4 מהווה מתחרה ל-BBC בתחום השידור הציבורי, והפרטתו תגרום לאובדן התחרות הזו. הברונית רות’ דייווידסון, לשעבר ראשת השלוחה הסקוטית של המפלגה השמרנית, טענה שהמהלך הזה מנוגד למדיניות ה”השוואה כלפי מעלה” של הממשלה, שכן הודות לערוץ ענף האינדי במדינה זוכה לפריחה כזו. בהתאם, בתוך המפלגה יש מי שסבורים שהממשלה תתקשה לקדם את ההפרטה בפרלמנט לנוכח ההתנגדות השמרנית.
שמרנים אחרים היו קצת יותר מסויגים. כך למשל יו”ר ועדת התרבות ג’וליאן נייט. הוא אמנם פקפק מאוד בטוהר המניעים של הממשלה (לדוגמה, הציוץ של דוריס פורסם במקביל לשידור המהדורה של הערוץ, מה שמוביל להרמת גבה בעניין), אבל אמר שבגדול ההפרטה יכולה לעבוד אם יעשו אותה כמו שצריך.
מה הלאה בשביל ערוץ 4?
הדברים של נייט מרימים להנחתה בכל הנוגע לעתיד ההחלטה הזו. שתי שאלות עולות בעניין הזה: כיצד היא תיעשה, והאם היא תעבור בפרלמנט?
נתחיל בתשובה לשאלה הראשונה: שאלה שהעלו בפני מי שחוששים למשמעויות ההפרטה על התכנים הייתה: אבל מה אם יעשו את זה עם מגבלות על הבעלים בכל הנוגע להפקות? או כמו שנייט אמר, אם יעשו את זה נכון זה עשוי לעבוד. אבל דוריס עדיין לא פרסמה את מסמך המדיניות שיסביר כיצד תתבצע המכירה של ערוץ 4, למעשה, היא פרסמה את כוונתה להפריט את הערוץ אחרי שהפרלמנט יצא לפגרת הפסחא, ממנה ישוב רק ב-19 באפריל, כלומר יש עוד זמן עד שהפרלמנט יוכל בכלל להעלות בפניה שאלות בעניין. לכן, ספקולציות על כך שהקונים המיועדים הם תאגיד דיסקברי האמריקאי או ITV המקומי, והניתוחים שהפרטה תביא לקיצוץ של עשרות אחוזים בתקציב ההפקות, אומרות בשלב הזה מעט מאוד. יכול להיות שתכנית ההפרטה לא תאפשר קיצוץ כה נרחב או שתרחיק קונים פוטנציאליים. עושה רושם ששוב דוריס מכריזה על תכנית בלי שיש לה מושג מה השלב השני בה.
ותוכן התכנית ישפיע גם על התשובה לשאלה השנייה. צריך לזכור משהו לגבי ההפרטה הזו: היא לא נמצאת במצע הבחירות של השמרנים. המוסכמה אומרת שבית הלורדים לא חוסם הצעות שמופיעות במצע של מפלגת השלטון, אבל במקרה הזה יהיה ללורדים הרבה יותר חופש פעולה. זה אומר שהממשלה תצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לגרום לזה לעבור. כמובן, יש גבול כמה בית הלורדים יוכל לעכב את החקיקה הדרושה, אבל סביר להניח שהממשלה תרצה להימנע ממצב כזה, בעיקר כדי שהמכירה תוכל לצאת לפועל לפני הבחירות הבאות (לכל המאוחר בינואר 2025). זה אומר סבירות גבוהה שהממשלה תנסה מראש לכתוב נוסחת הפרטה שתרצה כמה שיותר מתנגדים מבית. גם לא מן הנמנע שהממשלה תחליט לחכות עם ההפרטה כדי להכניס את ההפרטה למצע הבחירות, ובכך לנטרל אפשרויות להתנגדות בבית הלורדים.
או, שכמו עוד הבטחה של בוריס ג’ונסון, גם זו לא תקוים.