רוסיה פלשה לאוקראינה ובריטניה הכריזה במהירות על החרפת חבילת הסנקציות נגד רוסיה. זאת, לאחר שהחבילה הראשונית שהוכרזה הייתה מביכה למדי. כעת, כך בוריס ג’ונסון, בריטניה תחסום את הבנקים הרוסיים מכל גישה למערכת הפיננסית הבריטית או לשטרלינג, תקפיא את נכסיהם של אוליגרכים ועסקים רבים, ויהיו עוד סנקציות שיגיעו בהמשך, בהתאם להסכמות עם שאר מדינות המערב. בפרלמנט הבריטי ישנה אווירת אחדות נגד התוקפנות הרוסית, והבטחת האופוזיציה לחקיקה הנדרשת כדי להשלים סנקציות נוספות מובטחת. בינתיים, בחסות המלחמה, בוריס ג’ונסון זוכה להפוגה מפרשת המסיבות וקיר סטארמר השיג ניצחון על האגף השמאלי במפלגת הלייבור. וכמובן, רבים מנסים להבין איפה נמצא הברקזיט בכל המקום של בריטניה במערכה | בתמונה: דאונינג 10 מואר בצבעי דגל אוקראינה (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)
ובכן, התחלנו. כלומר, כנראה התחלנו בתחילת השבוע, כשרוסיה הודיעה על הכרה בעצמאות המחוזות דונייצק ולוהאנסק, אבל עכשיו ממש התחלנו. כפי שוודאי שמעתם, רוסיה התחילה בפלישה בהיקף מלא לאוקראינה, תוך הבהרה שהיא לא מתכוונת לתת לה להמשיך להתקיים כמדינה. המערב, גם אם פחות ממה שחלק חושבים שראוי, הגיב. בריטניה הייתה בתוך העניין הזה, ובזה יעסוק הפוסט.
בטרם נתחיל, עליי להגיד שאני לא כתב צבאי גדול ולא באמת מצליח לעקוב אחרי כל המהלכים הצבאיים, והם תמיד מופיעים מאוד בקצרה. כמו כן, לרוב הפוסטים נכתבים בלילה ומתוזמנים לפרסום ברשתות החברתיות בבוקר, מה שבעימותים צבאיים אומר שייתכנו לא מעט שינויים בין כתיבת השורות לבין הזמן בו תקראו את הדברים. אם אתם מעוניינים לעקוב אחר המהלכים הצבאיים והדיפלומטיים בקנה מידה רחב יותר, מפורט יותר ומהיר יותר, אני ממליץ לעקוב אחרי שלום בוגוסלבסקי ויאיר נבות בטוויטר (חלק ממה שנכתב כאן על המהלכים הצבאיים נשען עליהם בכל מקרה).
ועכשיו, נתחיל.
המלחמה מתחילה
נתחיל ברקע. מה שנראה כמו הכנות רוסיות לפלישה לאוקראינה לא בדיוק חמק מהעולם. הרבה מאוד כוחות של צבא רוסיה התאספו על הגבולות. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמנם הכחיש שיש כוונה לפלוש, אבל בואו. המערב, מצדו, ניסה לעצור את הפלישה מלקרות בגלל ההבנות של מהלך כזה על העולם כולו בטווח הקצר והארוך. אחת המדינות המובילה בעניין הייתה בריטניה, שמעבר להיותה פעילה דיפלומטית, גם סיפקה לאוקראינה לא מעט נשק הגנתי, כמו טילי נ”ט. היא גם עבדה יחד עם העולם על גיבוש חבילת סנקציות נגד רוסיה במקרה של פלישה, מה שלא היה קל בין השאר בגלל התלות האירופית בנפט וגז מרוסיה. אבל גם העובדה שבריטניה עשתה מעט מאוד כדי להילחם בהון הרוסי שבריטניה שוחה בו, בין השאר בגלל התרומות הפוליטיות שמגיעות לשמרנים ממקושרים לקרמלין, זכתה ללא מעט ביקורת.
לפני ארבעה ימים (ב’) בלילה פוטין הכיר בעצמאותם של דונייצק ולוהאנסק, שני מחוזות כביכול פרו-רוסיים במזרח אוקראינה. בתגובה, העולם הציג כמה סנקציות, וכך גם עשתה בריטניה. אבל הסנקציות הבריטיות נחשבו לעלובות משהו: חמישה בנקים ושלושה אוליגרכים שנכסיהם בבריטניה הוקפאו, נאסר על בריטים לעשות עמם עסקים ולאוליגרכים גם ניתן איסור כניסה למדינה. למרות ההסכמה שזה היה הכיוון הנכון, בכל המפלגות היה ניתן למצוא הסכמה שהיה צריך לעשות יותר. אחת הטענות היא, שוב, שבמפלגה השמרנית לא רוצים לוותר על תזרים המזומנים שלהם כל-כך מהר. הממשלה הסבירה, יש לציין, שזה כדי להשאיר עוד סנקציות להטיל במקרה של פלישה מלאה.
אתמול (ה’) לפנות בוקר רוסיה החלה בפלישה בקנה מידה מלא לאוקראינה. ההצדקה השקרית שפוטין נתן לעניין הייתה הצורך לבצע “דה-נאציפיקציה”, לא פחות, של אוקראינה. אוקראינה הותקפה מכיוונים רבים וסבלה מהפצצות על מטרות צבאיות לכל רוחבה של המדינה. הצבא האוקראיני משיב מלחמה שערה והנשיא וולודימיר זלנסקי קרא לאזרחים לאחוז בנשק. ברוסיה, ההצדקה השקרית כנראה לא עשתה את העבודה על הקהל הביתי, ונערכו הפגנות במוסקבה וסנקט פטרבורג נגד המלחמה, שהובילו גם למספר ארבע-ספרתי של עצורים.
מצהירים הצהרות
הבלוג, בכל זאת, עוסק בבריטניה. היה ברור שהממשלה כרגע לא תשלח כוחות צבאיים לסייע לאוקראינה, לא בלי מעורבות של כל נאט”ו, אבל שסנקציות נוספות יגיעו. אבל כדי שסנקציות יהיו באמת יכאבו, יש צורך לגבש אותן עם כל בעלות הברית. לכן, היה ברור שבתחילה יגיעו ההצהרות, ורק בהמשך היום יגיעו הסנקציות עצמן.
בטוויטר
זה התחיל בהצהרות בטוויטר. בוריס ג’ונסון צייץ: “זו קטסטרופה ליבשת שלנו” והבטיח לעדכן את האומה, לשוחח עם מנהיגי מדינות ה-G7 וקרא להיוועדות של מנהיגי נאט”ו. ראש האופוזיציה קיר סטארמר צייץ: “המתקפה של ולדימיר פוטין על אוקראינה נעשתה ללא התגרות ואינה ניתנת להצדקה… כל מי שמאמינים בניצחון הדמוקרטיה על הדיקטטורה, הטוב על הרע, החירות על מגף העור של הרודנות, חייבים כעת לתמוך בעם האוקראיני”. ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי צייץ שזהו “היום האפל ביותר ביבשת שלנו מאז 1945”. השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ן, הצטרפה גם היא: “ההתפתחויות באוקראינה – עד כמה שהיו צפויות – מחרידות ונוראיות. הקרמלין חייב להתמודד עם ההשלכות החמורות ביותר לתוקפנות הזו שנעשתה ללא התגרות. והעולם חייב לעמוד בסולידריות עם אוקראינה”. השר הראשון של ויילס, מארק דרייקפורד, צייץ דברים דומים. הם כמובן לא היו לבד, והתמונה ברורה: ימין או שמאל, יוניוניסטים או לאומנים, בווסטמינסטר ומחוצה לה – יש אחדות בעד אוקראינה ונגד רוסיה.
This is a catastrophe for our continent.
I will make an address to the nation this morning on the Russian invasion of Ukraine.
I will also speak to fellow G7 leaders and I am calling for an urgent meeting of all NATO leaders as soon as possible.
— Boris Johnson (@BorisJohnson) February 24, 2022
הצהרות לאומה
בהמשך הגיעו גם הצהרות של הפוליטיקאים לאומה, בדמות נאומים. הנה כמה נבחרים.
ראש הממשלה
מן הסתם, כראש הממשלה, בוריס ג’ונסון תפס את מרכז תשומת הלב עם הנאום שלו. הוא סיפר שהוא דיבר עם הנשיא זלנסקי, ותיאר את המתקפה הרוסית כ”פתיחת מלחמה ביבשת האירופית שלנו”. הוא הבהיר שבניגוד לאמירה המושמצת, “לא מדובר במדינה רחוקה שאנחנו יודעים עליה מעט מאוד”. לדבריו, מדובר במדינה שוחרת שלום וחירות, ולא ניתן לתת לחירות הזו להיגזל. “אנחנו לא יכולים פשוט להביט הצדה”, הוא אמר. הוא התגאה בהירתמות בריטניה לסייע לאוקראינה בתקופה האחרונה, והבטיח שהוא עובד עם המערב על חבילת סנקציות נגד רוסיה ועל סיום התלות האירופית בגז ונפט מרוסיה. זאת מכיוון ש”דיפלומטית, פוליטית, כלכלית ולבסוף צבאית – ההרפתקה המתועבת והברברית של ולדימיר פוטין חייבת להסתיים בכישלון”. הוא פנה לרוסים ואמר שהוא לא מאמין שזה נעשה בשמם, ולאוקראינים הבטיח שבריטניה עומדת לצדם. “ואם החודשים הקרובים יהיו קודרים […] אני יודע ש[השמש] תאיר באור גדול על אוקראינה”. לסיום אמר שהזכות של מדינה ריבונית לבחור את עתידה היא זכות שבריטניה תמיד תגן עליה.
פרשנות
זה היה נאום טוב שנאמרו בו כל הדברים הנכונים, אבל זה לא מפתיע: לג’ונסון יש יכולת להגיד את כל הדברים הנכונים. הוא אומר אותם גם לגבי משבר האקלים, לעתים לגבי הקורונה ואפילו בברקזיט ניסה להידבר עם המתנגדים כשהבהיר שהבריטים הם עדיין חלק מהתרבות האירופית. הבעיה היא שלא פעם יש פער בין הרטוריקה למעשים. למעשה, זה מה שנטען לאחר שהציג את הסנקציות בתחילת השבוע. לכן, היה צורך לחכות ולראות מה הוא יציג. הנאום עצמו לא כלל פרטים קונקרטיים לא רק בגלל שהוא עוד היה בשיחות עם מנהיגי העולם, אלא גם כי הנוהג הבריטי הוא שהפרלמנט מעודכן ראשון בדברים האלו. אמנם ג’ונסון נוטה להתעלם מהכלל הזה כשנוח לו, אבל הפעם יש צורך באחדות ולכן סביר להניח שג’ונסון לא היה מעוניין בכל מקרה להיכנס לעימות עם יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל.
וכמובן, אי-אפשר להתעלם מ”מדינה רחוקה שאנחנו יודעים עליה מעט מאוד”. המשפט אותו ג’ונסון ציטט הוא התיאור של נוויל צ’מברליין את צ’כוסלובקיה ב-1938, כשהיה נראה שהיטלר הולך לכבוש את חבל הסודטים בכוח הזרוע. צ’מברליין ניסה להסביר את ניסיונותיו להגיע להסדר עם גרמניה הנאצית בכך שהציבור הבריטי לא רוצה להילחם עבור מדינה שאין להם שום סנטימנט אליה. הסכם מינכן, שמנע את הפלישה הצבאית לחבל הסודטים, נזכר כיום כחרפה של פיוס כלפי דיקטטור תוקפני ואכזר (יצוין שיש מאמינים שההסכם הזה קנה לבריטניה עוד שנה קריטית של התחמשות). ג’ונסון למעשה הבהיר שהוא לא מתכוון ללכת בדרכו של ראש מפלגתו לשעבר, והוא לא ימכור את אוקראינה. הוא יגרום לרוסיה לדמם. על השאלה כמה זה שווה בלי מעורבות צבאית (שאנשים כמו יו”ר ועדת ההגנה של הפרלמנט, טוביאס אלווד, קראו לה עוד טרם הפלישה) אני משאיר לכל אחד ואחת לענות, כי אני באמת לא יודע.
אחרים
קיר סטארמר העלה לטוויטר נאום וידאו משלו. הוא טען שאוקראינה נקלעה למלחמה בגלל שפוטין לא מסוגל לגרום לאף אחד לבחור לחיות תחת שלטונו “אלא אם הוא מכוון לו אקדח לרקה”. את העם הרוסי הוא תיאר כמי שנשדד, כספית ופוליטית, על-ידי האליטה במדינה. הוא הזהיר מפני המחיר הכלכלי הלא פשוט שבריטניה תתמודד איתו בעקבות הצורך להתנתק מהגז וההון הרוסיים, אבל שבריטניה תמיד הייתה נכונה להקריב קורבנות כדי להגן על הדמוקרטיה ביבשת. זה אפילו לא מיתוס הבליץ, זו חזרה לגישה שאי-אפשר להשאיר את החבר’ה מהיבשת חמש דקות בלי השגחה. הוא קרא לערוך שינויים גם בבריטניה, שלדבריו במשך יותר מדי זמן מהווה מקלט לכספים הלא כשרים של המשטר הרוסי. בנוסף, הוא אמר שהפלישה לאוקראינה חייבת להיות נקודת מפנה בהיסטוריה, כזו שתביא לנפילתו של פוטין.
My statement on the situation in Ukraine: pic.twitter.com/YHz3Zwepbc
— Keir Starmer (@Keir_Starmer) February 24, 2022
בפרלמנט הסקוטי, ניקולה סטרג’ן נשאה הצהרה משלה. מעבר לגינוי ל”מתקפה האימפריאליסטית” של רוסיה ולקריאות שחזרו על עצמן לסנקציות, סטרג’ן גם קראה לעזור לאוקראינה להתגונן – קרי, לחמש אותה – וגם להיות מוכנים לקלוט פליטים אוקראינים במקרה הצורך. הדגש של סטרג’ן היה בעיקר על מבחן ההיסטוריה: ההיסטוריה תשפוט את מקבלי ההחלטות על הצעדים שינקטו “בשעות ובימים הקרובים”, ובהתאם חייבים לדאוג שהצעדים האלו יהיו כאלה שלא יהוו התעלמות מהמצב.
FM Nicola Sturgeon starts #FMQs by expressing “solidarity” with Ukraine following “Russia’s full-scale invasion”, and condemning the “unprovoked, imperialist aggression of Vladimir Putin”.
Live updates ➡https://t.co/Zk9aMyLdkd pic.twitter.com/Ypk1S1GIj7
— BBC Scotland News (@BBCScotlandNews) February 24, 2022
סנקציות
ב-19:00 (שעון ישראל) בוריס ג’ונסון הגיע לפרלמנט כדי להציג את הסנקציות. אחסוך לכם את הנאום כולו, כי את רובו כבר קראתם מסיכום ההצהרה לאומה, ונעבור לסנקציות עצמן. ואם הסנקציות הקודמות היו דיי עלובות, הפעם מדובר בעניין רציני בהרבה. ג’ונסון התחייב שוב לחבילת הסנקציות “המחמירה ביותר שרוסיה ידעה אי-פעם”. זה כולל הקפאת נכסים ל-VTB, הבנק השני בגודלו ברוסיה, וכמו כן חסימת הגישה של הבנקים הרוסיים למערכת הפיננסית הבריטית ולשטרלינג. לפי ג’ונסון, בארצות הברית פעלו באופן דומה, ומאחר שכמחצית השכר של רוסיה נעשה בדולרים ושטרלינג זו אמורה להיות מכה כואבת. עוד סנקציה היא מניעה מהמדינה הרוסית ומחברות רוסיות לגייס כספים בבריטניה. אזרחים רוסים יוגבלו בסכומים שיוכלו להחזיק בחשבונות בנק בריטיים, ונכסיהם של אוליגרכים ועסקים רוסיים רבים יוקפאו. סנקציות דומות יוטלו גם על בלרוס, שגם דרכה התאפשרה פלישה רוסית לאוקראינה. ג’ונסון הבטיח שיחד עם מדינות המערב מתגבשות סנקציות נוספות, למשל על סחר עם רוסיה (חלק מהאיסורים יוסדרו בחקיקה).
בנוסף, הממשלה מקווה במושב הפרלמנט הבא (לאחר הפסחא) להעביר חקיקה שתפגע ב”הון בלתי מוסבר”, וכמו כן תוקם “יחידת קלפטוקרטיה” בסוכנות הלאומית לפשיעה, שתפקידה יהיה למצוא הון ונכסים רוסיים נחבאים בבריטניה, כדי שלאוליגרכים שביססו את מכבסת הכספים שלהם בלונדון לא יהיה איפה להתחבא. זה מוזר שמחכים עם החקיקה הנדרשת כל-כך הרבה זמן, שכן כבר שלשום (ד’), לפני הפלישה, קיר סטארמר דחק בג’ונסון לזרז את החקיקה. היה אפשר לצפות שהפלישה תזרז את זה. בכל מקרה, ג’ונסון גם יודע שיש רצון להעיף את רוסיה מהאגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין-בנקאית (הידועה גם כ-SWIFT), מסלקה בינלאומית ענקית. אבל בשל חוסר שיתוף פעולה מצד חלק מבנות הברית זה לא ממש מתאפשר (כנראה בעיקר בגלל קפריסין, איטליה וגרמניה).
בקיצור, חבילה לא רעה בתור התחלה, ויש עוד לאן ללכת. ג’ונסון גם למעשה מוכן סוף-סוף לנתק את המפלגה שלו מההון הרוסי, אחרי שנים שהוא ומיי גררו רגליים בנושא. נראה שהוא ניסה להימנע מכך כל עוד ניתן, אבל כעת כבר לא ניתן.
תגובות בפרלמנט
כמה דברים מעניינים שעלו בדיון: ראשית, כמובן, האופוזיציה הציעה באופן גורף תמיכה בממשלה כשזה מגיע לפעולות נגד רוסיה (שווה אגב להזכיר שראשי האופוזיציה מקבלים עדכונים ביטחוניים על המתרחש). ברוח זאת, קיר סטארמר קרא לג’ונסון להאיץ את תהליך החקיקה והבטיח את תמיכת האופוזיציה. שנית, במענה לשאלה של איאן בלאקפורד, ראש ה-SNP בווסטמינסטר, על סיוע הומניטרי לפליטים ולאזרחי בריטניה שתקועים באוקראינה, ג’ונסון הבטיח שכוח הומניטרי מחכה ליד הגבולות כדי לסייע, אבל לא ממש התחייב לגבי קליטת הפליטים האוקראינים בבריטניה עצמה. שלישית, יו”ר ועדת החוץ של הפרלמנט, טום טוגנדהאט (שמרני), קרא לפעול לא רק נגד הרוסים עצמם, אלא גם נגד מערביים שלוקחים חלק בחברות הרוסיות ובכך מאפשרים את הפעולה הרוסית. לפי טוגנדהאט מדובר בלא פחות מבוגדים, ובהתאם הוא מבקש לעדכן את חוק הבגידה כדי שיכלול גם אותם. כמו כן, הוא ביקש מג’ונסון שידבר לעם הרוסי באמצעות השלוחה של ה-BBC ברוסיה. ג’ונסון אמר שהוא בודק סנקציות לגבי הבקשה הראשונה והסכים לבקשה השנייה.
רביעית, ג’וליאן לואיס (שמרני), הזכיר את תפקידה של בריטניה כעיר מקלט לממשלות גולות (למשל, פולין במלחמת העולם השנייה), ושאל אם ג’ונסון יציע לאוקראינה האפשרות לקיים בבריטניה ממשלה גולה במקרה הצורך. ג’ונסון אישר שההצעה כבר הוצעה לזלנסקי. בהתחשב בכך שהנשק ההגנתי שהועבר מבריטניה לאוקראינה אמור לסייע גם במלחמת גרילה, דיי ברור שהמודיעין הבריטי לא בונה יותר מדי על הישרדותה של אוקראינה. ג’רמי האנט (שמרני), בעבר שר החוץ, קרא להכין את הצבא הבריטי כך שיהיה ניתן לנקוט לא רק בצעדים כלכליים אלא גם בצעדים צבאיים במידת הצורך. ג’ונסון, כמובן, הסכים.
שאלת הלגיטימיות
בתוך כל זה, עולה שאלה לגבי יכולתו של ג’ונסון להנהיג את בריטניה בשעה אפלה זו. ג’ונסון הרי נמצא תחת חקירת משטרה וקריאות – כולל ממפלגתו שלו – להתפטר. יום לפני המתקפה אד דייווי (שהגיע אתמול להפגנות בלונדון נגד רוסיה) עוד ניסה לרמוז שהשמרנים לא ראויים למשול בגלל זה. אבל עכשיו? כפי שהבהיר טום טוגנדהאט, משאירים את זה בצד מפני שג’ונסון צריך לרתום את מדינות העולם לסנקציות וצעדים נוספים. ולא סתם אני מתייחס דווקא לטוגנדהאט: הוא אמנם לא הצהיר בפומבי שג’ונסון צריך ללכת, אבל הוא בינתיים היחידי מהמפלגה השמרנית שהצהיר על כוונתו לנסות להחליף את ראש המפלגה במקרה של הדחה או התפטרות. סיכוייו קטנים, אבל כל האחרים אמרו כל הזמן שהם תומכים בג’ונסון או שאין להם כוונה לעסוק בכך כשהכל תאורטי. זה אומר שטוגנדהאט ראה איך ג’ונסון נמצא לקראת סופו הפוליטי וכנראה אף התכוון להצביע נגד ג’ונסון בהצבעת אי-אמון כראש המפלגה, אם תהיה כזו. כעת, הכל מושהה.
כנראה שבאמת ג’ונסון לא יודח בקרוב בשל המלחמה. אמת, אמנם בשתי מלחמות העולם כבר התחלפו ראשי ממשלה, אבל זה היה בגלל כישלונות צבאיים. הרברט הנרי אסקווית’ איבד את מקומו ב-1916 בשל כישלונות בחזית והקושי להתמודד עם מרד חג הפסחא. נוויל צ’מברליין לא התפטר ב-1940 בגלל שה”שלום” של הסכם מינכן החזיק רק שנה, אלא בגלל הכישלון לסייע לנורווגיה לאחר שגרמניה פלשה אליה. לעומת זאת, המסיבות הן עניין שיכול לסבול דיחוי. לכן, לפחות עד שהמערכת הפוליטית תעבור לנושא הבא, ג’ונסון יכול להרגיש יחסית בטוח.
עניינים נוספים
שני עניינים נוספים ששווה להידרש אליהם. הראשון הוא Russia Today, או בקיצור RT, ערוץ רוסי שנחשב לשופר של הקרמלין. יש לו שלוחה בבריטניה, וכעת רבים מעוניינים שלא לאפשר לו לשדר מאדמתה. ג’ונסון הבטיח שהרגולטור הרלוונטי, Ofcom, יבדוק את העניין. בינתיים, ניקולה סטרג’ן הורתה לחברי מפלגתה, SNP, שלא להתראיין לערוץ. זה כנראה לא רק בגלל ההתנגדות לערוץ עצמו, אלא גם בגלל המבוכה שקודמה בתפקיד, אלכס סלמונד, גורם למפלגה בכך שיש לו תכנית בערוץ. הוא אמנם מזמן לא ראש המפלגה או אפילו חבר בה, אבל אחרי שבוריס ג’ונסון השתמש בכך נגד איאן בלאקפורד דיי ברור שהתדמית נשארה. סטרג’ן, אגב, גינתה את סלמונד על העניין.
השני הוא קואליציית Stop the War, שבגדול מטילה חלק מהאחריות על התוקפנות הרוסית על התפשטות נאט”ו. על מכתב פתוח שקרא להפסקת ההתפשטות הזו חתמו 11 חברי פרלמנט מטעם הלייבור. זאת בנוסף לג’רמי קורבין וקלודיה ווב שמושעים מהמפלגה הפרלמנטרית. שלשום (ד’) ג’ונסון קרא לקיר סטארמר להשעות את אותם 11 חברים מהלייבור. לא ברור אם זה נעשה בעקבות הקריאה או לא, אבל סטארמר (באמצעות מצליף הסיעה אלן קמפבל) איים על החותמים בהשעיה. “אתם יכולים להיות דוברים של הקרמלין או חברי פרלמנט של הלייבור”, אמר גורם לדיילי מירור, “אבל לא שניהם”. בכל מקרה, כל ה-11, עד האחרון שבהם, התקפלו. זה ניצחון ענק לסטארמר על האגף השמאלי של המפלגה, שכן בין המתקפלים יש כמה מקורבים לקורבין כמו ג’ון מקדונל ודיאן אבוט. בכך שלא השעה אותם אלא שהם התקפלו, הוא גם השיג את המסר שהלייבור תומכת בנאט”ו וגם יוציא את האגף השמאלי דיי דביל אם ינסה למחות נגד סטארמר.
הפוליטיקה הבריטית במלחמה
המלחמה באוקראינה למעשה נותנת הזדמנות לבריטניה. לא רק כדי להתנקות מהתלות במשאבים הרוסיים ולנקות את המערכת הפיננסית שלה מהון מולבן רוסי. מדובר בהזדמנות לקחת את התפקיד שהאגף הגלובליסטי של הברקזיטרים (וכן, זה דבר) שאף אליו. הם רוצים להיות הכוח שמוביל את העולם המערבי באתגרים השונים, ככוח מחוץ לאיחוד. בריטניה משחקת תפקיד חשוב בסיטואציה באוקראינה, ובתקופה שקדמה לסנקציות הייתה מהמובילות שסייעו לאוקראינה להתכונן. גם יש הזדמנויות בכך שניתן לקבל החלטות מסוימות לבד. מצד שני, יש מי שמאמינים שהבעיות הכלכליות שגורם הברקזיט מונעות מבריטניה להטיל את הסנקציות שהיא הייתה רוצה, וגם חוסר היכולת להשפיע על האיחוד האירופי מבפנים. יהיה צורך לחכות ולראות איך הדברים מתקדמים, וגם איך דברים יזוזו בזירות אחרות (למשל, טייוואן) כדי לדעת בוודאות אם הברקזיט סייע לבריטניה בזירה הזו או פגע בה. מה שכן אפשר להגיד עכשיו, בלי קשר לברקזיט, זה שבריטניה מתקשה להזיז חלק מהמדינות ה”בעייתיות” כדי להטיל סנקציות נוספות.
בתוך בריטניה, כפי שאפשר לראות, הרבה צומח בפוליטיקה הפנימית כחלק מהמצב. בחסות המצב הזה סטארמר כנראה השיג את אחד מניצחונותיו החשובים ביותר על האגף השמאלי בלייבור. ה-SNP עושה עוד כברת דרך להתרחק מהמורשת של אלכס סלמונד. בוריס ג’ונסון זוכה לאפשרות להתחמק מפרשת המסיבות בלי עונש. וכמובן ההון הרוסי שמגיע למפלגות. מן הסתם זה לא ייעצר בהון רוסי, ונוכל לצפות שגם הון זר מסוג אחר ייחסם. בתקופה בה יש טענות רבות לשחיתות בפוליטיקה הבריטית, זה צעד מתבקש. הימים אינם ימים טובים בעולם, אין בכך ספק. אבל הפוליטיקה הבריטית גם מקבלת מהם כמה הזדמנויות. היא כנראה הייתה מעדיפה לא להגיע לסיטואציה שהביאה אותן, אבל לפעמים אין בררה.