“לחיות לצד הקורונה” זו סיסמה ששמענו ממתנגדי הגבלות מתחילת המגיפה. אתמול (ב’) בוריס ג’ונסון החליט, למרות שהקורונה טרם הוכרזה כאנדמיה, שהגיע הזמן לחיות לצדה. כלומר, הסרת כל ההגבלות החוקיות, כולל חובת הבידוד, מימון הבדיקות ודמי המחלה המשופרים למתבודדים. ג’ונסון לא מתעלם מכך שיהיו וריאנטים נוספים, ולכן אמר שהמעבר יהיה לא לימי 2019 אלא לאחריות אישית בנוגע לקורונה. אבל זה העלה את השאלה כיצד העניים יוכלו לנהוג באחריות אישית, אם הם לא יוכלו להרשות לעצמם להפסיד ימי עבודה כדי להתבודד ובכל מקרה לא יוכלו להרשות לעצמם להיבדק. עלתה גם שאלת ההצדקה המדעית, והיה קשה להבין עד כמה היועצים המדעיים של ג’ונסון באמת עמדו מאחורי המדיניות החדשה וכמה ניסו להצדיק אותה לעצמם. וכמובן, קשה שלא לחשוד שהיה פה גם עניין פוליטי פנימי בתוך המפלגה השמרנית | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
נכון, עיניי העולם נשואות לצעדים האחרונים של ולדימיר פוטין, אבל לזה נגיע מחר, אחרי שבריטניה תודיע על סנקציות. בינתיים, ממשלת בריטניה שינתה אתמול (ב’) מודל בהתמודדות עם הקורונה: ממודל של הנחיות מחייבות בחוק למודל שכולו מתבסס על אחריות אישית של האזרחים נטו. מה שנקרא, “לחיות לצד הקורונה”. זאת לאחר שבוריס ג’ונסון הודיע על סיום חובת הבידוד לחיוביים לקורונה ולמעשה כל דרישה חוקית אחרת. החל ממחרתיים (ה’), ההתייחסות של המדינה לקורונה – מבחינת החוק לפחות – תהיה זהה לזו שננקטת כלפי שפעת. כמובן, הממשלה תשמח שאם נדבקתם תישארו בבית ותתרחקו מאחרים, אבל היא לא מתכוונת לעשות לכם משהו אם תחליטו שלא. כעת נשאלת השאלה עד כמה זה אחראי.
מתכוננים להכרזה
הכוונה של ג’ונסון לבטל את כל המגבלות עד האחרונה שבהן ידועה לא מאתמול. לפני כשבועיים, לפני שהפרלמנט יצאה לפגרה קצרצרה של עשרה ימים, ג’ונסון הודיע לפרלמנט על כוונתו להסיר את כל המגבלות הנותרות באנגליה חודש לפני שתוקפן היה אמור לפוג, כדי להתחיל לחיות לצד הקורונה. הוא הבטיח שהוא יודיע על כך סופית לאחר הפגרה. ובכן, הפגרה הסתיימה, אפשר להצהיר. אתמול (ב’) הפרלמנט חזר להתכנס וג’ונסון התכונן לרגע הגדול.
אבל היו כמה מהמורות בדרך לשם. ראשית, כפי שסופר בפוסט הקודם, המלכה הספיקה להידבק בקורונה בסמוך לדיווח על ההצהרה הקרבה. אבל זה עוד בקטנה. רבים פשוט תהו על הנכונות המדעית לנקוט בצעדים האלו. שורה של אנשי מדע ורפואה כתבו מכתב פתוח לכריס ויטי, ראש מערך הרפואה, ולפטריק ולאנס, המדען הראשי, בקריאה להבהיר מה בדיוק חוות הדעת המדעית שניתנה לממשלה שאישרה את הצעד הזה. לתחושת חלק מהחותמים, השניים היו מאוד שקטים לאחרונה, מה שעשוי להצביע על כך שהם לא בדיוק תומכים בגישה בה נקט בוריס ג’ונסון. כנראה שהם לא רואים את המדיניות הזו יותר מדי בחומרה, שכן הדעת הייתה נותנת שלו היה מדובר במדיניות מסוכנת לדעתם הם היו מתפטרים.
העניין הגדול היה בקבינט. בבוקר ההכרזה השרים הגיעו לדאונינג 10 כדי לאשר את התכנית. רק שתוך דקות ספורות הישיבה נדחתה, בגלל מחלוקת רצינית בין שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד לשר האוצר רישי סונאק. הרקע למחלוקת היה הדרישה של ג’אוויד למימון נוסף לבדיקות ומערכת ניטור לקורונה, דרישה לה סונאק סירב. צריך להגיד, בהתחשב בעובדה שג’אוויד עזב את משרד האוצר בתחילת 2020 בגלל הכוונה של ג’ונסון לכפות עליו מדיניות פיננסית יותר נדיבה ממה שג’אוויד האמין שנכון, קשה להאמין שכשר אוצר הוא היה מסכים לדרישות שלו עצמו. בכל מקרה, לאחר משא ומתן ממושך בו ג’אוויד התגמש לא מעט, ושדחה את ההצהרה בשעה, הצליחו להגיע להסכמות. אבל זה כן מעלה תהייה: עמדו לרשות הממשלה כמעט שבועיים להיסגר על הפרטים. איך דברים כאלו נסגרים רק ברגע האחרון?
לחיות לצד הקורונה בפרלמנט
באותו אחר צהריים בוריס ג’ונסון הגיע לפרלמנט כדי להכריז על “האסטרטגיה [שתאפשר] לחיות לצד הקורונה”. לאחר שהתגאה בהישגי הממשלה בקורונה מאז החיסונים (את מה שהיה לפניהם עדיף לג’ונסון שלא נזכיר), הוא הסביר את המצב הנוכחי: מספר הנדבקים יורד בהתמדה, כך גם מספר המאושפזים ובאופן כללי הקשר בין הידבקות למוות נחלש למדי. יחד עם הטיפולים התרופתיים שאושרו בבריטניה והבנה טובה יותר של הנגיף לעומת תחילת 2020, יש לאנגליה (שרק בה הממשלה יכולה להטיל את המגבלות) “רמה מספקת של חיסוניות” כדי לעבור מהגנה שנשענת על הנחיות הממשלה להגנה שנשענת על חיסונים וטיפול רפואי.
ארבעה עקרונות
כחלק מכך, ג’ונסון הציג אסטרטגיה שנשענת על ארבעה עקרונות. ראשית, הסרת כל ההגבלות המקומיות מהחוק. החל ממחרתיים (ה’) חובת הבידוד והבדיקות היומיות למאומתים ולמי שבאו עמם במגע קרוב תצא מתוקף ויחד איתה גם התשלום למתבודדים (החזר למעסיקים על דמי מחלה שניתנו לעובדים בשל קורונה יישארו בתוקף לחודש נוסף). עד ה-1 באפריל הממשלה תמליץ את מי שחיוביים להישאר בבית, אבל לאחר מכן תסתפק בהמלצה להתנהל באחריות אישית במקרה של תסמינים, כמו במקרה של שפעת. גם ההמלצה לבדוק דרכון ירוק בכניסה להתקהלויות תבוטל, והאפליקציה תספק אישור על החיסון לצרכים בינלאומיים בלבד. בנוסף על כך, בשל העלויות הגבוהות של מערך הבדיקות (2 מיליארד ליש”ט בינואר בלבד, לדבריו, ויותר מ-15 מיליארד בשנת הכספים הנוכחית), תבוטל חובת הבדיקה הדו-שבועית לחברי הסגל והתלמידים במוסדות החינוך. בנוסף, החל מה-1 באפריל, כשמזג האוויר יקשה על תפוצתו של הנגיף, ייגמר העניין של בדיקות חינם לציבור הכללי.
שנית, הגנה על הפגיעים ביותר באמצעות חיסונים וטיפולים תרופתיים. בתחום החיסונים הדבר ייעשה בין השאר באמצעות מתן בוסטר שני באביב לבני 75 ומעלה ומדוכאי חיסון. שלישית, התכוננות לווריאנטים הבאים שיגיעו, מתוך הנחה שהם יגיעו. זה אומר ניטור של התפרצויות באמצעות הסקרים של המשרד לסטטיסטיקה לאומית (הלמ”ס הבריטית) ומעקב אחר וריאנטים חדשים באמצעות המעבדות. לשם כך, הממשלה גם תהיה מוכנה במקרה הצורך להחזיר את מערך הבדיקות לתפקוד מלא. ולסיום, הישענות על כושר ההמצאה כדי להתקדם בחיסונים ובתרופות שיאפשרו להתמודד עם התפרצויות נוספות.
נקודות נוספות
מעבר לתכנית ארבע הנקודות הזו, ג’ונסון גם הבטיח להביא לשיתוף פעולה בינלאומי כדי להילחם במגיפות עתידיות, כפי שקרא לעשות בעצרת האו”ם של 2020. כמו כן, הוא הבהיר שהנגיף הזה לא הולך להיעלם לשום מקום, ושאם ימתינו עד לכתו המגבלות יישארו לעוד זמן רב. כעת, כך ג’ונסון, הגיע הזמן לקבל קצת ביטחון ולהסתמך על כושר השיפוט של האזרחים במקום לכפות עליהם מגבלות.
ניתוח ביניים
הגישה של בוריס ג’ונסון מאוד פשוטה: ההתפתחויות הרפואיות בתחום החיסונים והתרופות מאפשר להפסיק להתייחס לקורונה, מבחינה חוקית, בצורה מחמירה יותר מאשר לשפעת. מה שנקרא, לחיות לצד הקורונה. אבל זה יותר מזה: ג’ונסון ממש מעוניין להוריד כל סממן אפשרי לכך שהקורונה עוד מסתובבת. כן, הסקרים עוד יתבצעו והניתוחים לווריאנטים יימשכו. אבל מצד שני, החל מאפריל תתקשו אפילו להיבדק. זאת למרות שג’ונסון מכיר בכך שזה ממש לא סופה של הפנדמיה ושהאנדמיה עדיין לא כאן.
למעשה, בוריס ג’ונסון מסתכל על שאלת בתי החולים. בתי החולים אכן לא קרסו, למרות שבאנגליה מתו מתחילת 2022 יותר מ-4,000 איש. עכשיו, זו שאלה הוגנת: האם מרגע שמערכת הבריאות מסוגלת לתפקד עם הידבקויות רבות במחלה, האם עדיין ראוי להטיל מגבלות חוקיות על האזרחים, גם אם המחלה עודנה בשלב פנדמי? תהיה תשובתכם האישית אשר תהיה, ג’ונסון ללא ספק קבע שזה לא ראוי. לשיטתו, אם ה-NHS מחזיק מעמד למרות שלמעט מגבלת הבידוד לא הייתה למעשה מגבלה רצינית במשך רובו של גל האומיקרון, הרי שאין הצדקה להגבלות כלל. או, שכמו שתכף אראה, זו לא בהכרח הגישה שלו, אבל הוא נאלץ לנקוט בה.
וכמו כן, ג’ונסון, שוב, מהמר. הוא הימר בגישה שלו מול הדלתא והאומיקרון, וההימורים היו מוצלחים אם מסתכלים רק על קיבולת בתי החולים. כעת הוא מהמר שוב, אבל הפעם מדובר בהימור יותר גדול. מה אם יגיע וריאנט חדש, שיהיה עמיד יותר בפני החיסון? מעבר לכך שבריטניה תהיה פחות מוכנה להתמודד עם תרחיש כזה מרוב מדינות העולם, הוא גם יהיה במצב פוליטי בעייתי: הרבה יותר קל להשאיר את החובות הקלות עד שהמחלה תגיע לשלב האנדמי שלה, מאשר להחזיר אותן במקרה של התפרצות חדשה. אם ג’ונסון יצטרך לעשות את זה, פירוש הדבר יהיה שהוא לקח הימור קטלני למדי.
ביקורות
התכנית של ג’ונסון זכתה ללא מעט ביקורות, מעבר לטענה הכללית שתכניתו אינה לחיות לצד הקורונה אלא להתעלם ממנה. ראשית, שלא ממש מספיק ברור מה עומד מאחוריה. בהתאם, ראש האופוזיציה קיר סטארמר דרש את פרסום בחוות הדעת המדעית עליה ג’ונסון ביסס את מדיניותו. ג’ונסון ענה שמדובר בנתוני התחלואה, שזמינים לכולם באינטרנט, בהם נראית ירידה בתחלואה ובתמותה. אלו אכן הנתונים, אבל האם המצב כרגע מאפשר להסיר את כל חוקי הקורונה לאלתר? קשה להשתחרר מהתחושה שאם זו התשובה שבוריס ג’ונסון נתן, הרי שחוות הדעת ממש לא תמכה בגישה שלו. כמובן, חשוב להדגיש, כמקבל ההחלטות לגיטימי שג’ונסון יחליט לא לקבל את חוות הדעת, בעיקר אם מתייחסים לכך שחלק מהתחזיות היו פסימיות מדי. אבל אז מן הראוי שיגיד זאת.
שנית, כסף. מדובר גם בסיום דמי הבידוד וגם בסיום הבדיקות החינמיות. סטארמר הזהיר שבלי דמי בידוד, העידוד להתבודד במקרה של הידבקות יהיה נחמד אבל לא אפקטיבי כי אנשים יצטרכו כסף. הילארי בן (לייבור) תהה איך אנשים יוכלו לקבל טיפול תרופתי לקורונה אם הם לא יוכלו להיבדק. ג’ונסון הבטיח שחולים סימפטומטיים יוכלו להיבדק, אבל בתשובה הבאה נאלץ לתקן ולהבהיר שזה יהיה נכון בקרב האוכלוסיות הפגיעות. בעניין הבדיקות, ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד גם תהה על היכולת לאתר וריאנטים חדשים אם אנשים לא ייבדקו.
שלישית, נקודה נוספת שהעלה בלאקפורד, היא התיאום עם הממשלות של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. הרי תקציבים כמו דמי הבידוד נשלטים מהממשלה המרכזית, ואם היא מחליטה לחדול מהם הרי שחובת הבידוד מחוץ לאנגליה היא קליפה ריקה. ג’ונסון טען בנאומו שהדבר נעשה בתיאום עם הממשלות האזוריות, ועם ממשלת סקוטלנד בפרט. אבל בהתחשב בעובדה שהשרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ון, קבלה על הקיצוץ בתקציבי הבדיקות בטענה שזה יפגע גם בבדיקות בסקוטלנד, לא ממש ברור עד כמה התיאום הזה היה מוצלח. וגם אם היה תיאום כלשהו המציאות נשארת כזו: ג’ונסון כופה גם על שאר הממלכה להפסיק עם הבידודים, פשוט כי לממשלות יהיה בעייתי לשלם על ימי הבידוד האלו.
שבחים
אבל לא רק ביקורות נשמעו, אלא גם שבחים: גראהם בריידי, דייוויד דייוויס, מארק הרפר ואחרים בירכו את ג’ונסון על ההחלטה לסיים לא רק עם הגבלות הקורונה אלא גם עם חוקי החירום שנתנו לממשלה את הסמכויות להטיל אותן. לחלקם אמנם היו סייגים ודרישות להבטחות לעתיד, אבל באופן כללי הם בירכו. וזה לא מובן מאליו: מדובר באנשים שבימים אלו עושים לבוריס ג’ונסון כאב ראש.
זה הזמן להכניס הקשר פוליטי רחב יותר: בדצמבר האחרון בוריס ג’ונסון התמודד עם כמאה מורדים במפלגתו (ביניהם שלושת השמות שהוזכרו), כשביקש להחזיר כמה מגבלות בסיסיות כשהובן כמה האומיקרון מדבק. אמנם המרד הזה נשען על תמיכת הלייבור במגבלות, ובכל זאת מרד בסדר גודל כזה הוא מסר עבה לג’ונסון שהוא צריך להתחיל להתחשב גם באגף שתמיד דרש לחיות לצד הקורונה. בנוסף, כפי שאתם אולי זוכרים, ג’ונסון גם נלחם על חייו הפוליטיים בשל פרשת המסיבות (פארטיגייט), אותה סדרה של התקהלויות לא חוקיות שהתקיימו בדאונינג 10 ובווייטהול בימי ההגבלות הקשיחות, חלקן בנוכחותו של ג’ונסון שכעת נחקר באזהרה במשטרה. הרבה שמרנים כבר קראו לג’ונסון להתפטר, ביניהם גם דייוויד דייוויס.
בקיצור, והדבר נרמז באופוזיציה ובתקשורת, ג’ונסון לא בהכרח מאמין בעצמו שזה הזמן הנכון להסרת כל המגבלות (אמרתי לכם שנגיע לזה), כמו שהוא מנסה לשכך את ההתנגדויות לו. מתנגדי ההגבלות היו אגף לעומתי רציני למשך רוב אורכה של המגיפה, ופיוס שלהם יוכל להציל את עורו. זאת, בעיקר אם ג’ונסון יקבל מהמשטרה קנס על השתתפותו בחלק מההתקהלויות הלא חוקיות שהתקיימו בדאונינג 10, מה שיהווה גושפנקא שהוא הפר את חוקי הקורונה שהוא עצמו קבע. חולשתו הפוליטית יכולה להפוך לעצם הישרדותו: חברי האגף הזה ידעו שג’ונסון לא יעז להחזיר מגבלות עד הרגע האחרון, בידיעה שראשו ייערף (פוליטית) אם רק ינסה. לכן, עדיף להשאיר אותו ולהחזיק אותו אתם יודעים איפה.
גם מגישה פחות צינית, יש פה גבולות גזרה פוליטיים: בחודש הבא היה צורך לחדש גם כך את חוקי החירום שיאפשרו להמשיך בבידודי חובה. לא בטוח שהייתה לג’ונסון בררה.
לחיות לצד הקורונה במסיבת העיתונאים
לאחר מכן ג’ונסון קיים מסיבת עיתונאים לצדם של כריס ויטי ופטריק ולאנס. ג’ונסון חזר בנאומו על הדברים שאמר בפרלמנט, עם דגש נוסף על כך שהמגיפה לא נגמרה. אחריות אישית, בכל זאת. בכל מקרה, גם לוויטי ולוולאנס היה מה להגיד.
ויטי הזהיר שגל האומיקרון עודנו גבוה ועודד להיבדק כל עוד הבדיקות זמינות. את ההזדמנות הזו הוא ניצל כדי להגיד שלא מדובר בגמירה של כל העניין בבום, אלא בעניין מדורג. זה, במחילה, בולשיט. מדובר בצעד אחד גדול, עם תקופת מעבר לא מאוד ארוכה בה המדינה תאפשר למי שרוצים להפגין אחריות אישית. עוד אמר ויטי, חייבים להתכונן לאפשרות שיהיה וריאנט חדש, יותר קטלני או עמיד יותר לחיסונים (או שניהם), ולכן חשוב לשמור על אמצעי הניטור (שהולכים להיפגע, כי קשה לנטר וריאנטים כשאנשים לא נבדקים). בנוסף, החורף הבא, גם בלי וריאנטים חדשים, עשוי להיות בעייתי מאוד.
ולאנס הסביר שגם במקומות אחרים בעולם משחררים הגבלות, אבל כדי לעשות זאת באופן אחראי יש צורך במספר אלמנטים. ראשית, מערכת ניטור טובה (שכאמור, בהיעדר בדיקות זמינות, תיפגע). שנית, יכולת תגובה מהירה במקרה של וריאנט חדש. שלישית, הגנה על הפגיעים ביותר (חבר’ה, לא הצלחתם להגן על המלכה).
השניים נראו כאילו הם ממש לא מרגישים בנוח עם המדיניות החדשה, ושהם ביקשו: ראשית, להצדיק אותה לעצמם; שנית, לספר למעשה לג’ונסון מה צריך לעשות כדי שהמדיניות הזו לא תהפוך לקטסטרופה בטעות. זה בכל זאת דיי מלחיץ להיות אחראיים על הצד המדעי והרפואי של התגובה למגיפה כשפוגעים כך ביכולות שלהם.
שאלות
כאמור, מסיבת עיתונאים, ושאלות נשאלו. שאלה גדולה אחת הייתה עניין הפיקוח. שם הובהר טוב יותר (למרות שזה זכה להתייחסות בפרלמנט) שזה ייעשה באמצעות זיהוי התפרצויות. זו תשובה הוגנת בסך הכל: המשרד לסטטיסטיקה לאומית כבר ביצע סקירות שהיו חיוניות מאוד להתמודדות עם הקורונה. השאלה היא האם יכולת הניטור של ההתפרצויות לא תיפגע בלי בדיקות. עניין אחר שעלה הוא היכולת של עניים להתבודד בהתחשב בכך שהם לא יקבלו דמי בידוד (כלומר, דמי מחלה משלב יותר מוקדם של היעדרות מהעבודה). ג’ונסון אמר שצריך לאמץ את התרבות הגרמנית, לפיה לא מגיעים לעבודה כשחולים, בכל מחלה. רק שהוא שכח לציין שבגרמניה דמי המחלה הרבה יותר גבוהים מאשר בבריטניה. בנוסף, ג’ונסון הבטיח שהכסף יגיע למי שיזדקקו לו בדרכים אחרות.
וזה באמת עוד עניין: יש מי שיגידו שלשמור על שגרת חיים תוך כדי שמקפידים על מסכות, בידודים ותו ירוק זה גם סוג של לחיות לצד הקורונה, עוד בשלב הפנדמי שלה. ובכל זאת, לפי ג’ונסון לחיות לצד הקורונה פירושה שהאחריות עוברת לציבור. כפי שוולאנס אמר, הכוונה היא לא לחזור להתנהגות האישית של 2019. אבל דבר כזה מצריך תשתית. כדי שאדם יוכל לדעת שהוא צריך לנהוג במשנה זהירות כי הוא קיבל לא רק שפעת אלא קורונה, הוא צריך להיבדק. אחרת, הוא ייאלץ להתבודד בצורה קיצונית בכל פעם שיחטוף סימפטום, כפי שהומלץ בתחילת המגיפה. כדי שמישהי תוכל להחליט שהיא לא הולכת לעבודה כי היא לא רוצה להדביק את הקולגות, היא צריכה לממן את זה איכשהו. ג’ונסון, בהחלטה שלו, לוקח את התשתית הזו מאנשים רבים שיתקשו לממן זאת בעצמם. לכן, רבים רואים זאת כתוספת ליוקר המחיה.
If you have to pay for a Covid test after 1 April and the responsible thing is to test and stay away from work, the government has just added to the Tory Cost of Living Crisis.
— Chris Bryant (@RhonddaBryant) February 21, 2022
אפשר לחיות לצד הקורונה?
אני לא יודע האם ההחלטה של ג’ונסון “לחיות לצד הקורונה” תתברר כנכונה או שגויה. אני לא אפידמיולוג ולא וירולוג. גם צריך להגיד שיש מחלוקת בקרב המדענים עצמם לגבי הנכונות של תזמון הצעד, כך שלא כולם נחרדים ממנו. בכל מקרה, ג’ונסון לא רק שינה מתודה מהנחיות מטעם המדינה לאחריות אישית, הוא גם הפך חלק מהתשתית ממדינתית לאישית, בפרט את התשתית שמאפשרת לנהוג באחריות אישית. פירוש הדבר הוא שחלק מהאנשים פשוט לא יוכלו לקבל אחריות אישית בלי לפגוע באורח חייהם. יכול להיות שהממשלה לא צריכה לספק בדיקות ביתיות חינם לכל דורש, זה נתון לוויכוח. אבל האם נכון לוותר גם על החינמיות של בדיקות ה-PCR המוסדיות? אמנם הממשלה מצפה שיתפתח שוק של בדיקות שיאפשר להשיג אותן במחירים זולים, אבל השאלה היא עד כמה זה יעזור, בהתחשב בכך שיוקר המחיה רק בעלייה כרגע.
יש פה גם לא מעט פוליטיקה. ראשית, ההחלטות הפיננסיות של ג’ונסון יגרמו לכך שגם הממשלות האזוריות יצטרכו להצטרף לאנגליה, פשוט כי הן יתקשו לממן את מדיניות הבידוד והבדיקות בלי התקצוב מהממשלה המרכזית. שנית, ישנה את כל הפוליטיקה הפנימית של המפלגה השמרנית. האם זה יעזור לג’ונסון להציל את עורו? נצטרך לחכות ולראות.