פיצויים והשלמות אחרי שבוע של “היעדרות”. המהומות בצפון אירלנד הולכות ומתגברות, כנראה בגלל הגבול הפנימי שהברקזיט הציב בתוככי הים האירי. החיסונים הופכים לנושא בעייתי בממלכה, לאחר שהרגולטור המליץ לבני פחות מ-30 לא להשתמש בחיסון של אסטרהזניקה, ושהדרכון הירוק זוכה להתנגדות מקיר לקיר. הדו”ח הממשלתי בנושא גזענות ממסדית לא התקבל יפה לאחר שקבע שאין בבריטניה גזענות ממסדית כלל. וגם: ד”ש מדייוויד קמרון ופרשת הון-שלטון שלא מריחה טוב | צילום: Whiteabbey, ויקיפדיה
אחרי כשבוע של היעדרות (שהיה אמור להיות פחות מזה, אבל לפעמים הלחצים לא מתחשבים בתכניות שלי), יש הרבה סיפורים להשלים. בניגוד לפינה “תה מנחה”, כאן אנסה לתת את הסיפורים אמנם יותר בקצרה מבפוסט רגיל, אבל עדיין להתעמק לפחות בחלקם ביותר מ-300 מילה. נתחיל.
הצרות חוזרות?
סביר להניח ששמעתם על המהומות בצפון אירלנד. בשבוע האחרון יש סדרה של אירועים אלימים באזור שידע במאה שעברה הרבה מאוד אלימות. אנחנו מדברים פה על בקבוקי תבערה שנזרקו לעבר המשטרה, זריקת לבנים וגם העלאת אוטובוס באש. האלימות החלה בדרי (או לונדונדרי, תלוי את מי שואלים) והמשיכה משם לבלפסט, בירת צפון אירלנד. אמנם כרגע מדובר בקבוצות קטנות יחסית של מתפרעים, אבל באזור שההיסטוריה שלו כוללת כל-כך הרבה אלימות, הקשה ביותר שנראתה מזה שנים, קשה להאשים את מי שמפחדים שהעניין הזה יסלים לחזרת תקופת הטרור, הידועה בשם “הצרות”. מה גם שעם כל הכבוד לגודל הקבוצות, כשמצליחים להעלות באש אוטובוס ולפצוע לא מעט שוטרים, העובדה שלא הרבה שותפים למהומות האלו פחות מנחמת.
If this picture. If this scene. If this violence, was in any other part of the UK there would be 24 hour news coverage, calls for calm, peace, speeches for hours in Parliament. But because it’s Northern Ireland, what? Just a few words of “don’t do that” will suffice? Speak up. pic.twitter.com/ZbqUMULaX6
— Dr. Jennifer Cassidy (@OxfordDiplomat) April 8, 2021
ממה הדבר הזה נובע? ובכן, תלוי את מי שואלים. גישה אחת, פחות פופולרית אבל כדאי להתייחס אליה כי היא טענה של המשטרה, היא שמדובר בעניין פלילי. לאחרונה המשטרה בצפון אירלנד ביצעה כמה מעצרים בתוך ארגונים בעייתיים, ועכשיו הגיעה העת לנקמה. משם, זה התפתח למה שמערב גם פוליטיקה. הטענה שהרוב מחזיקים בה היא שאכן מדובר בעניין פוליטי, וכולם מסכימים שאם בתקופת “הצרות” עיקר הפרעות היה מצד הלאומנים, כעת הגורמים לבעיות הם דווקא היוניוניסטים. למה? ובכן, שוב, תלוי את מי שואלים.
הגבול הפנימי
תזכורת: הבעיה העיקרית ביישום הברקזיט הייתה צפון אירלנד. הסכם יום שישי הטוב, זה שסיים את תקופת “הצרות”, הבטיח גבול פתוח בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית. אבל הרפובליקה היא חלק מהאיחוד האירופי, ולכן גבול פתוח עם אירלנד פירושו גבול פתוח עם האיחוד. ובשביל גבול פתוח צריך שהסחורה תוכל לעבור באופן חופשי, בלי מכס. כך בריטניה מצאה את עצמה מכריעה בין שלוש אפשרויות: אחת הייתה לסגור את הגבול ולהסתכן בזה שצפון אירלנד תחזור לעלות בלהבות. פחות מלהיב. השנייה הייתה להשאיר את בריטניה באיחוד המכסים והשוק המשותף, כלומר ויתור מסוים על הריבונות שבריטניה הייתה אמורה להשיג עם הברקזיט. ת’רזה מיי ניסתה להשתמש באפשרות הזו כאמצעי זמני עד שיימצא פתרון יותר טוב. ההסדרים שהשיגה, שאפשרו לאיחוד לנעול את בריטניה בשוק המשותף, הפכו את הפתרון ללא מקובל על הברקזיטרים, שהביאו להתפטרותה של מיי. זה משאיר אותנו עם האופציה השלישית: גבול פנימי בין בריטניה וצפון אירלנד. ועל זה בוריס ג’ונסון הלך.
והיוניוניסטים, בלשון המעטה, לא מתים על זה. ה-DUP הצביעה בפרלמנט הבריטי נגד הסכם הברקזיט של ג’ונסון מהרגע הראשון, והיא עדיין לא נרגעה. בסוף מרץ ה-DUP ומפלגות יוניוניסטיות נוספות בצפון אירלנד איחדו כוחות במטרה לאתגר את פרוטוקול צפון אירלנד, אותה קבוצה של הסדרים סביב הגבול הפנימי, בבית המשפט. היוניוניסטים, אלו שמעוניינים להשתייך לממלכה, שונאים את הגבול הפנימי הזה, כי הוא מפריד בין צפון אירלנד לשאר הממלכה. העובדה שהוא גם מביא לעיכובים בסחורה שמגיעה לצפון אירלנד בטוח לא תורמת. כעת, הלאומנים, אלו שמעוניינים להתאחד עם הרפובליקה האירית, טוענים שעל רקע ההתנגדות הפומבית של ההנהגה היוניוניסטית נותנת אישור ליוניוניסטים מהרחוב לפרוע.
ענייני תקנות
היוניוניסטים, מצד שני, טוענים שזה בכלל קשור לאכיפת החוק. לפני כשנה הלך לעולמו בובי סטורי, מבכירי ארגון הטרור ה-IRA. למרות מגבלות הקורונה של אותה תקופה, שאסרו על לוויות של יותר מ-30 איש, הרבה יותר מזה הגיעו ללווייתו של סטורי. ביניהם גם בכירים בשין פיין. למרות שהמפלגה מהווה את אחת משתי מפלגות השלטון בממשלת צפון אירלנד, התירוץ של אנשי המפלגה היה שהתקנות לא ברורות מספיק. לא שהיה צריך את עובדת היותה מפלגת שלטון כדי לטעון שזה בולשיט, אבל עם העובדה הזו זה בכלל רציני. בכל מקרה, גורמי אכיפת החוק של צפון אירלנד החליטו שלא לנקוט פעולות משפטיות נגד מפרי ההנחיות. לפי היוניוניסטים, זה מה שהרגיז כל-כך את הפורעים, שמרגישים שיש חוק אחד להם וחוק אחד לפוליטיקאים הלאומנים. לפי הפרשנויות, נראה שהרוב נוטים להאמין שהברקזיט הוא הטריגר המרכזי.
ממשלת בריטניה
אחרי שבוע, גם ממשלת בריטניה לא הייתה יכולה להישאר אדישה. שר צפון אירלנד ברנדון לואיס הוציא הודעה שגינתה את המהומות. הוא אמר שהוא מבין את התחושות הקשות שיש בקרב היוניוניסטים לאור פרוטוקול צפון אירלנד, אבל שאלימות לא יכולה להיות הדרך. הוא קרא לכל הקהילות בצפון אירלנד לעבוד ביחד כדי לפתור את המתחים.
אני לא יודע להגיד מה יקרה. יכול להיות שמדובר בקצת הוצאת לחץ של הקורונה ושזה ייעלם כמו שבא. יכול להיות שזה ימשיך ויידרדר. יכול להיות שלאור הלחצים ההולכים וגוברים, יקיימו שם משאל עם על איחוד עם הרפובליקה האירית. ניתן לקוות רק שאנשים יפסיקו להיפגע.
חיסונים רבותיי, חיסונים
קרישי דם
עוד סיפור שהגיע לתקשורת הישראלית הוא הסיפור אסטרהזניקה. למקרה שפספסתם, הנה תקציר: יותר מעשרים מיליון איש התחסנו בחיסון של אסטרהזניקה, או חיסון אוקספורד אם תעדיפו. מתוכם, דווחה אצל 79 אנשים תופעת לוואי אפשרית (כלומר, לא ברור עד כמה היא קשורה לחיסון) של קרישי דם נדירים. 19 מתוכם מתו. מדובר בסיכון של בערך 1 לרבע מיליון. ועדיין, הדבר גרם לחששות מפני החיסון. שלשום (ד’) הרגולטור הבריטי טען שמדובר עדיין בחיסון בטוח לשימוש ועודד אנשים להתחסן. עם זאת, בגלל שייתכן שקיים קשר אמיתי בין החיסון הזה לבין קרישי הדם, ההמלצה עודכנה כך שבני 30 ומטה מתבקשים להתחסן בחיסון של חברה אחרת אם ניתן. למה דווקא הם? פשוט, חישוב של אוניברסיטת קיימברידג’ מצא שרק אצלם הסיכון מהחיסון גדול יותר מהסיכון מהמחלה עצמה.
עכשיו, אם אתם זוכרים, גם ככה יש עיכובים במבצע החיסונים. אז עכשיו החששות האלו בטוח לא יעשו טוב. רוב החיסונים בבריטניה אמורים להיות של אסטרהזניקה. סביר להניח שלא רק הצעירים ינסו להשיג חיסונים של מודרנה או פייזר, אלא גם המבוגרים יותר. למה שהם ייקחו את הסיכון עבור הצעירים? בוריס ג’ונסון זיהה את הפוטנציאל, וניסה להרגיע. הוא ביקש להקשיב לרגולטור שהחיסונים עודם בטוחים, ושעל אנשים להגיע לקבל את המנה השנייה שלהם כאשר ייקראו לעשות זאת. שר הבריאות מאט הנקוק הבטיח שיש מספיק חיסונים אחרים לבני ה-30 ומטה. כמה זה יפגע במבצע החיסונים? קשה כרגע להגיד, ובכל מקרה כרגע ההקלות ממשיכות כמתוכנן.
דרכון ירוק
זוכרים את הוויכוח על הדרכון הירוק? ובכן, הוא ממש לא נגמר. כי עכשיו הממשלה שוקלת מאוד בחיוב את העניין הזה, ומסביב יש הרבה התנגדות. הכוונה היא קודם כל לשמרנים מורדים שמונהגים על-ידי אחד מהמורדים הקבועים תחת בוריס ג’ונסון, איין דאנקן-סמית’. אליהם חבר לא אחר מאשר ג’רמי קורבין. הדבר דווח על-ידי חדשות ערוץ 4 כמשהו מפתיע, אבל בדיונים על הברקזיט, כשקורבין עוד הנהיג את הלייבור, דאנקן-סמית’ אמר שהוא “מתגעגע לחברו” שנהג להיות אירוסקפטי בעצמו. הימין הקשה והשמאל הקשה, בנושאים רבים, יודעים לשתף פעולה טוב יותר מהימין-מרכז והשמאל-מרכז. בכל מקרה, נכון לעכשיו יש לפחות 40 מורדים שמרנים.
למתנגדים הצטרפו גם המפלגה הליברל-דמוקרטית וקרוליין לוקאס מהמפלגה הירוקה. לוקאס חוששת מכך שקבוצות חלשות בחברה גם כך פחות מגיעות לקבל את החיסון, מה שעשוי ליצור מעמדות. אד דייווי, ראש הליברל-דמוקרטים, טוען שאפשר לקרוא לזה “דרכון ירוק”, אבל בפועל זו תעודת זהות ירוקה. וצריך להבין: תעודת זהות נחשבת לעניין מאוד לא בריטי. הרעיון של להציג תעודה כדי להיכנס למקומות נחשב בעיניי רבים לפגיעה ממשית בחירויות. שניהם טוענים שהפתרון הנכון הוא מערך יעיל שידע לבודד את החולים ולגרום להם להישאר בבידוד (לוקאס טענה שהרבה עניים שוברים בידוד כי הם לא יכולים להרשות לעצמם את הימים האלו בבית). בפועל, העולם מראה שיש גבול ליכולת של מערכים מהסוג הזה להתמודד עם המגיפה הנוכחית. ומה עם קיר סטארמר, אתם שואלים? ובכן, הוא לא התבטא באופן מפורש, אבל האמירה שלו שדרכון ירוק יהיה מנוגד ל”אינסטינקט הבריטי” רמזה לאיזה כיוון הוא ילך. איאן בלאקפורד הצטרף ואמר שה-SNP לא תתמוך במהלך.
לכן, בוריס ג’ונסון מודע לכך שהקרב הנוכחי לא יהיה קל. הוא כבר מתחיל להתפתל. מצד אחד, הוא מבהיר שגם אם לא יהיה דרכון ירוק, יהיה צורך להוכיח איכשהו שאדם לכל הפחות נבדק ונמצא שלילי לקורונה. מצד שני, הוא כבר מבהיר שלא יהיה צורך בו במקומות חיוניים, ושעוד רגע הממשלה רק תסיים לעבוד על הפורמט ותראו שכולם יהיו מרוצים. בהצלחה עם זה.
גזענות? אנחנו?
עוד דבר שקרה בשבוע שעבר הוא שחרורו של דו”ח ממשלתי בנושא גזענות. הוועדה שחיברה אותו קמה לאחר הרצח של ג’ורג’ פלויד בארצות הברית והפגנות ה-Black Lives Matter שהגיעו עד לממלכה. אם לסכם את הדו”ח, זה יכול להיות במשפט הזה: “בפשטות, אנחנו כבר לא רואים את בריטניה כמקום בו המערכת מוטה בכוונה נגד מיעוטים אתניים”. או, בפחות מילים: אין יותר גזענות מערכתית בבריטניה. יש אנשים גזענים, בהחלט, אבל המדינה כמערכת לא גזענית. אולי הפקיד שטיפל בכם גזען, אבל זו לא מדיניות רשמית של המדינה. עוד נכתב בדו”ח שהדרך שעברה בריטניה בנושא היחס למיעוטים אתניים צריך להיות מודל עבור מדינות אחרות. וחשוב להבהיר: כמעט כל חברי הוועדה הם ממיעוט אתני זה או אחר. לא מדובר בחבורה לבנה שקובעת עבור עצמה שאין גזענות, אלא באנשים שחווים גזענות.
כמובן, דבר כזה לא עובר בלי ביקורת. אנשי אקדמיה שחוקרים יחסים אתניים טענו שהדו”ח הזה לא היה רציני מספיק ושהוא בעיקר מאכזב. לדבריהם, העובדה שלמשל 60% מאנשי הצוותים הרפואיים שמתו במהלך המגיפה הם ממיעוטים אתניים מוכיחה שיש גזענות מוסדית. פרנסס אוגריידי, מזכ”לית קונגרס האיגודים המקצועיים (TUC), טענה שחברי הוועדה נבחרו בפינצטה על-ידי ממשל ג’ונסון כדי להכחיש את קיומה של גזענות מוסדית. אני לא יודע עד כמה ג’ונסון באמת היה מעורב בבחירת האנשים, אבל אני חייב להגיד שהעניין הזה של לשמש דוגמה לעולם נשמע כמו משהו שג’ונסון ביקש להכניס לדו”ח. האיש לא הולך לישון לפני שאמר לפחות ארבע פעמים באותו יום שבריטניה היא הכי נהדרת בעולם בתחום כלשהו. אקטיביסטים אחרים טענו שממצאי הדו”ח הם “כיתת אמן בגזלייטינג”. הבישוף של דובר אמר שבריטניה עדיין רחוקה מלהוות דוגמה לעולם. גם קיר סטארמר לא נשאר מאחור וטען שהוא “מאוכזב” מהדו”ח. טוב, לפחות הוא לא כועס.
זה לא השתפר משם. חלק מחברי הוועדה גרסו שלא היו שותפים לכתיבת הדו”ח ודרשו ששמם יוסר ממנו. אנשי מקצוע טענו שהדו”ח הזה מסכן בני מיעוטים. סמואל קאסומו, יועצו של ג’ונסון לענייני מיעוטים אתניים, התפטר. בדאונינג 10 הכחישו שזה קשור לדו”ח, אבל מקורות אחרים טוענים שזה בהחלט קשור. בסוף, אפילו הממשלה נאלצה לקחת צעד אחורה ולומר שהיא “תבחן את הדו”ח” במקום לאמץ אותו במקום.
דודג’י דייב
זוכרים את דייוויד קמרון? ובכן, הוא חזר לחיינו, ולא בצורה חיובית. בתחילת השבוע שעבר התחוור שקמרון השתמש בקשריו הישירים עם שר האוצר רישי סונאק כדי להשיג הלוואה במימון המדינה לחברה בה עבד כיועץ, גרינסיל קפיטל. יותר מאוחר, הסאנדיי טיימס חשף עוד על קשריו של קמרון עם החברה. ב-2010 קמרון נכנס לדאונינג 10. בינתיים, הבנקאי האוסטרלי לקס גרינסיל בנה את חברה משלו בשם גרינסיל קפיטל. ב-2012 גרינסיל נעזר בקשריו עם הייווד כדי לשכנע את קמרון לקבוע הסדר פיננסי בין ה-NHS לבתי המרקחת שייעזר בחברה פיננסית פרטית. נטען שהדו”ח שעל בסיסו קמרון אישר את העסקה היה ערוך ובמקור לא תמך בהסדר. עד סוף 2013 גרינסיל כבר מונה ליועץ מבחוץ לממשלה. ב-2018, קמרון החל לעבוד כיועץ בגרינסיל קפיטל ובאותה שנה, באורח פלא כמובן, גרינסיל קפיטל זכתה במכרז לנהל את ההסדר הפיננסי של ה-NHS. במרץ האחרון החברה קרסה, וחשפה שורה של פעולות פיננסיות חשודות.
האם היו ריקושטים? בהחלט. המפקח על הלוביסטים חקר האם קמרון התנהג לפי הכללים המצופים מלוביסטים. הוא מצא שלא הייתה בעיה חוקית עם מה שקמרון עשה. אבל זה עדיין מריח מהון-שלטון, עם הביקורת שלבכירי ממשלה לשעבר נורא קל למכור את הידע הפנימי שלהם על המתנהל במסדרונות הממשלה לשוק הפרטי כדי להטות מכרזים. לכן, יש דרישות לחקירות נוספות של הפרשה הזו, אותן מובילה מפלגה הלייבור. הוועדה לסטנדרטים בחיים הציבוריים, הגוף הציבורי שאמור לחקור דברים כאלה, לא יכולה לחקור את זה כי היא לא מתעסקת במקרים נקודתיים. אם משהו יקרה עם זה, זה יקרה כי הפרלמנט יחליט לחקור את זה. אבל זה לא נגמר כאן.
חופש המידע
חוק חופש המידע בבריטניה יותר יעיל מאשר בישראל, מה שהביא לכך שבקשת חופש המידע ממשרד האוצר לחשוף את התשובות של סונאק לקמרון זה לא לקח הרבה זמן. בגדול, שני המסרונים שנחשפו מראים שסונאק לא הבטיח לקמרון דבר, אבל כן אפשר לפרש אותם כמתן יחס מיוחד לקמרון בכך שצוות במשרד האוצר ניסה לבדוק במיוחד את האפשרויות שאפשר להציג בפני קמרון. את המסרונים שקמרון שלח לא היה ניתן לחשוף מסיבות דיי ברורות. זה כמובן הביא את שרת האוצר בממשלת הצללים, אנליזה דודס, להאשים את סונאק בכך שהוא “פתח את הדלת” עבור גרינסיל קפיטל ושייתכן שהוא שבר את הקוד המיניסטריאלי (דבר שהמוסכמות דורשות התפטרות בגינו). בקיצור, אם עד עכשיו קמרון היה הבעייתי בסיפור הזה – ומשיחות שערכתי עם בריטים, חלקם טוענים שהדבר מראה ששיקול הדעת הכללי של קמרון לאורך כל כהונתו כראש הממשלה – עכשיו גם הממשלה אשמה. החשיפה שהגוף המפקח על הלוביסטים התכנס רק פעם אחת מאז 2019 בוודאי לא מוסיפה לאמינות של הממשלה.
קשה לדעת עד כמה זה יחדש. הממשלה של ג’ונסון גם ככה לא זוכה להרבה קרדיט. ג’ונסון נמנע מלפטר אנשים שמפשלים, אפילו כשזה ממש מתבקש ואפילו משתלם פוליטית. הוא נותן גב לשרים שלו בלי יוצא מן הכלל, תמיד אומר שיש לו “אמון מלא” בהם ופוטר כל האשמה. לכן, אני מתקשה לראות איך דווקא זה ייגמר אחרת מכל הסקנדלים הקודמים, שעשו המון רעש ולא הרבה מעבר. אולי ה-SNP בסקוטלנד והלייבור בוויילס יעשו בזה שימוש בבחירות האזוריות כדי לתקוף את השמרנים, אבל ספק שזה יתקדם הרבה מעבר לכך. לא בלי גיבוי של גופים בלתי תלויים בעלי סמכויות, וזה כאמור לא יינתן.