פוסט אורח של מתן לס מיזמות אירלנד ישראל (Ireland Israel Business): תקופת המעבר של הברקזיט כבר מאחורינו והגיע הזמן לבדוק איך הדברים עובדים באזור שהביא לכל הסיבוכים – צפון אירלנד. למרות התחלה שקטה יחסית, הבירוקרטיה החדשה שהביא איתה פרוטוקול צפון אירלנד נותנת את אותותיה, עם מדפים ריקים בסופרמרקטים ופגיעה בשרשרת האספקה. העסקים בצפון אירלנד חוששים מסוף “תקופת החסד” ב-31 במרץ, והעסקים באי הבריטי פוגעים בלקוחות הצפון איריים שלהם. בוריס ג’ונסון טוען שמדובר רק בחבלי לידה, ושוקל להפעיל את סעיף 16 הבעייתי של פרוטוקול צפון אירלנד. בינתיים, הכניסה של ג’ו ביידן בעל השורשים האיריים לבית הלבן מסמנת עידן חדש ביחסי ארצות הברית-אירלנד, ובהתאם גם ב”יחסים המיוחדים” עם בריטניה | תרגום מאנגלית: אוריה בר-מאיר | בתמונה: ספינה פורקת מטען בנמל בלפסט (צילום: ויליאם מרפי)
בספרו החדש “בריטניה לבדה: הדרך מסואץ לברקזיט“, העיתונאי פיליפ סטיבנס מתאר את משבר הזהות הקשה שספגה בריטניה עם תבוסתה האסטרטגית במלחמת סיני, ובכך מקשר אותו לתקופה של חשבון נפש לאומי שהצית את תהליך הברקזיט בממלכה. כמו שהכישלון המדיני בסואץ הבליט את חולשתה של בריטניה אחרי מלחמת העולם השנייה והאיץ את התפרקות האימפריה הבריטית, גם יציאתה מהאיחוד האירופי פותחת מחדש דיון קשה על מקומה בעולם.
מאז משאל העם ב-2016, השיח הלאומי כן נגע בהשלכות על תפקידה בזירה הבינלאומית בעידן הפוסט-ברקזיט. אבל, כצפוי, מרבית הפוקוס ניתן לנושאים מקומיים טהורים: מה ברקזיט מספר על השסעים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים והגיאוגרפיים בלבה של בריטניה המודרנית ועל העתיד שלה? עם התחזקותה של ה-SNP והקולות הקוראים לעצמאות סקוטית, האם הממלכה המאוחדת תשרוד? מגפת הקורונה רק העמיקה את המאמץ הקולקטיבי של האומה למציאת תשובות למשבר הקיומי, בין אם בגלל התחושה המוגברת של אסון הממשמש ובא, ובין אם בגלל השעמום.
ככל שהבריטים שקעו בהתבוננות עצמית, דבר אחד בלט יותר מכל לצופה האירי – כשהבריטים חושבים על עתידם, הם לא באמת מדמיינים שצפון אירלנד עדיין שם. העיסוק המורחב של בריטניה בעצמה לא הגיע מעבר לים האירי. הזרקורים שהפנה השיח הלאומי לעתידן של אדינבורו וקרדיף לעולם לא הגיעו לבלפסט. נכון ששאלת צפון אירלנד – או, מדויק יותר, הדיון המתיש אודות גבול פיזי או כלכלי בין צפון אירלנד לבין הרפובליקה האירית – שיחק תפקיד מרכזי בתהליך הברקזיט. ועדיין, הייתה התייחסות קטנה אם בכלל לאוכלוסייה והכלכלה של צפון אירלנד בעולם פוסט-ברקזיט. לעיתים קרובות, הדיונים בפרטים הטכניים אודות הגבול האירי הפגינו את החוסר עניין (וגם חוסר ההבנה) מצד הפוליטיקאים הבריטים לגבי המורכבות של הנושא האירי. קל להסיק שבריטניה אינה רואה גורל משותף עם צפון אירלנד.
השנה יחגגו 100 להקמת מדינת צפון אירלנד כחלק אינטגרלי מהממלכה המאוחדת. ייתכן מאוד שהברקזיט מסמן את תחילת הסוף של ההרפתקה הבריטית באירלנד, ויאיץ את האיחוד של שתי המדינות החולקות את האי האירי.
בפרקים הקודמים
כפי שציינתי במאמר הקודם שכתבתי עבור בלוג זה, הנושא הצפון אירי נהיה במהירות למופע צדדי עבור הברקזיטרים. ראו, לדוגמה, את מערכת היחסים בין קבוצת המחקר האירופית (ERG) האנטי-איחוד של המפלגה השמרנית לבין ה-DUP, מפלגה נוקשה ורגרסיבית שתמכה בברקזיט. ה-ERG שמחו לקדם את הדאגות של ה-DUP לגבי הגרסה הקודמת של הסכם היציאה, פרי עבודתה של קודמתו בתפקיד של בוריס ג’ונסון, ת’רזה מיי. ה”ברית” הזו לא האריכה ימים – ה-ERG שמחה להתעלם לחלוטין מה-DUP ברגע שהסכם היציאה של ג’ונסון הונח על השולחן, למרות שההסכם שלו היווה תוצאה אומללה ביותר עבור צפון אירלנד – כנראה גרועה בהרבה ממה שהיה צפוי לצפון אירלנד מההסכם של מיי. ברור שלא ל-ERG ולא לאף אחד אחר בפוליטיקה הבריטית היה ממש אכפת מהאינטרסים האמיתיים של צפון אירלנד. עבור הברקזיטרים במיוחד, ה”פרס” הגדול של השלמת הברקזיט ניצח בקלות בסדר העדיפויות, וצפון אירלנד שוב שיחקה תפקיד משני לפוליטיקאים בלונדון. כתוצאה מכך, וגם כחלק מהסכמה בין-קהילתית נדירה לאזור, כל חברי הפרלמנט שייצגו את צפון אירלנד הצביעו נגד הסכם הסחר של ג’ונסון.
מעמדה של צפון אירלנד בהקשר הברקזיט
אנשים
ראשית, חשוב להזכיר מה הברקזיט לא יישנה. בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, וכחלק מתהליך הקמת הרפובליקה האירית כמדינה עצמאית, נחתמה אמנת אזור הנסיעה המשותף (Common Travel Area) בין המדינות. האמנה הבינלאומית, שזכתה לאישור מחדש בשנת 2019, נחשבת למרחיקת לכת באופייה והיא קודמת לחברות של שתי המדינות באיחוד האירופי. האמנה מגדירה את המעמד המיוחד שיש לאזרחים אירים ובריטים במדינה השנייה – לצורך העניין, המדינה האחרת אינה נחשבת “מדינה זרה” ואזרחיה אינם נחשבים ל”אזרחים זרים”.
לפי האמנה, אזרחים בריטים ואירים יכולים לנוע בחופשיות ולהתגורר בשתי המדינות ללא מגבלות וגם ליהנות מזכויות נלוות, כולל הזכות לעבוד, ללמוד ואפילו להצביע בבחירות מסוימות. האמנה גם מאפשרת לאזרחים בריטים ואירים לקבל שירותי רווחה ושירותי בריאות במדינה השנייה ללא אפליה על-בסיס אזרחותם.
בנוסף, יש גם את הסכם בלפסט (הסכם יום שישי הטוב) שנחתם בשנת 1998 והביא לסיום של הסכסוך בצפון אירלנד. בין היתר, ההסכם נוקט בשיטה ייחודית לנטרל את הלאומניות שתדלקה את הסכסוך – הוא מאפשר לתושבי צפון אירלנד לחיות לפי מצפונם, כבריטים או אירים (או גם וגם). ההסכם גם שואף להסדיר את ה”נורמליזציה” של צפון אירלנד אחרי עשרות שנים של מלחמה על ידי פירוז האזור מסמלי הסכסוך – המיליציות התפרקו מנשקיהם, והמדינה (קרי, בריטניה) פירקה מאפיינים בוטים של השלטון, כגון עמדות צבא ומחסומים במעברי הגבול. בגדול, הרעיון מאחורי ההסכם היה לטשטש את הגבול עצמו, ולמחוק את הדברים הפיזיים ו/או סמליים שהמחישו את המעבר בין המדינות, כגון מחסומים, בדיקות מכס, ואפילו הזדהות על ידי דרכון.
https://www.youtube.com/watch?v=K7dFcV4AjhA
כמו אמנת אזור הנסיעה המשותף, הסכם בלפסט אינו מושפע מהברקזיט – לפחות על-פי התחייבויותיה החוזרות של הממשלה הבריטית. עוד על כך בהמשך.
סחורות
בהתאם לפרוטוקול צפון אירלנד, שהוסכם כחלק מהסכם היציאה בין בריטניה לאיחוד האירופי כדי למנוע גבול פיזי על האי האירי, צפון אירלנד נשארת כפופה לחוקי השוק של האיחוד האירופי. פירוש הדבר הוא שסחורות שמועברות מהאי הבריטי לצפון אירלנד דורשות עבודת ניירת חדשה, וחלק מהסחורות – במיוחד מוצרים מהחי – עומדות בפני חוקים נוקשים מבעבר.
תקופת המעבר הגיעה לסיומה ב-31 בדצמבר 2020, ובתחילה לא הרבה קרה, עם מעט סימנים של כאוס או תורי משאיות בנמלים. חלק מהבעיות שעלו היו תוצאה של הקורונה לא פחות משל הברקזיט. עם זאת, חשוב לציין שתחילת ינואר היא זמן שקט של השנה, ושבכל מקרה חברות אגרו רזרבות בציפייה לכאוס שיביא עמו הברקזיט.
בשבוע שעבר, עם הביקוש שעולה לאחר ימי חג המולד והשנה החדשה, סימני האזהרה האמיתיים הראשונים החלו להופיע, עם סופרמרקטים בצפון אירלנד שדיווחו על בעיות רציניות בשרשרת האספקה שלהם. תמונות של מדפי מזון ריקים הציפו את הרשתות החברתיות ומנהלי הסופרמרקטים הזהירו את ממשלת הממלכה המאוחדת שנדרשת התערבות דחופה כדי למנוע עוד הפרעות לאספקת המזון של צפון אירלנד. רשתות המזון מזהירות שרגולציות הברקזיט החדשות “אינן בנות ביצוע”. ישנה דאגה ספציפית מפני “פי התהום” עבור עסקים וצרכנים החל מה-31 במרץ – סוף “תקופת החסד” לאכיפת הפרוצדורות החדשות. ראשי עסקים מצפון אירלנד ובריטניה מתחננים בפני ממשלת בריטניה לשאת ולתת עם האיחוד האירופי על הארכה לתקופת החסד. בוריס ג’ונסון הפנים שיש פגיעה בסחר, אבל כינה אותה “חבלי לידה” שיסתדרו אחרי שהחוקים החדשים יהיו מוכרים יותר. ברור שהאמירה הזו לא התקבלה יפה בקרב המקומיים. חבר הפרלמנט מטעם ה-DUP איאן פייסלי ירה חזרה שראש הממשלה “דפק” את צפון אירלנד ושלטעון אחרת יהווה עלבון לאינטליגנציה של הצפון אירים.
אם מחסור במזון לא היה מספיק גרוע, אז מתברר שההשפעה העקיפה של הבירוקרטיה הנוספת בשינוע סחורות בין האי הבריטי לצפון אירלנד הוא שחברות בריטיות החלו לגבות יותר מהלקוחות שלהן בצפון אירלנד – או שבכלל הפסיקו למכור לצפון אירלנד. כשלוקחים בחשבון ששיעור ההכנסה הפנויה בצפון אירלנד הוא הנמוך ביותר בממלכה, מדובר בחדשות רעות בהחלט. כעת ישנו חשש רציני שעסקים רבים בצפון אירלנד לא ישרדו את המכה הכפולה של הקורונה והברקזיט.
מה התחזיות?
אין צורך להגיד שהפגיעה בסחר שאנו עדים לה כעת היא בדיוק מה שהמומחים הזהירו מפניו ועלה מהנתונים. כעת נותר רק לראות עד כמה רע המצב יהיה בצפון אירלנד. לאחרונה, ראש הממשלה הזהיר (איים?) שהוא יכול להפעיל את סעיף 16 לפרוטוקול צפון אירלנד. סעיף זה מאפשר לבריטניה או לאיחוד האירופי “להציב באופן חד-צדדי אמצעי הגנה ראויים” אם יישום ההסכם גורם ל”קשיים כלכליים, חברתיים או סביבתיים רציניים שעלולים להימשך”. במילים אחרות, בריטניה מאיימת כעת שתבטל את הכללים החדשים, בקושי חודש לתוך הסדרי הפוסט-ברקזיט החדשים. יש לזכור שהבירוקרטיה החדשה קיימת כדי להגן על שלמות השוק הפנימי של האיחוד האירופי – פעולה חד-צדדית של בריטניה כדי לבטל אותה עלולה לפגוע בשוק הפנימי ולדרוס את כל הסכם הסחר בין בריטניה לאיחוד.
כל פעולה חד-צדדית כזו מצד בריטניה גם תסכן את הסכם בלפסט/יום שישי הטוב ושוב נמצא את עצמנו חווים דז’ה וו – הנה שוב מגיע עניין הגבול באירלנד. בכל מקרה, דבר גדול אחד השתנה בחודש הזה, כשכל העיניים נשואות לוושינגטון וממשל ביידן הנכנס שיושבע היום (ד’). בעוד שבארבע השנים האחרונות ראו נשיא אמריקאי בדלן שעודד את בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי, הממשל הנכנס הבהיר את מחויבותו לשיתופי פעולה בינלאומיים. בפרט, ג’ו ביידן – אדם שגאה בשורשיו האיריים – לא הסתיר את קשריו העמוקים לאירלנד ובהתאם הצהיר במפורש שהוא לא יאפשר לבריטניה לעשות שום דבר שיפגע בהסכם יום שישי הטוב. “יחסים מיוחדים” חדשים נרקמים בין ארצות הברית לאירלנד – ובריטניה מוצאת את עצמה בעמדה מוזרה למדי.