שיחות סחר אחרונות בהחלט בין בריטניה לאיחוד האירופי, סופי לגמרי הפעם עם הקובץ. בוריס ג’ונסון ייפגש הערב (ד’) עם נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין כדי לנסות לפתור את נקודות המחלוקת שעוד נשארו על הסכם הסחר בין בריטניה לאיחוד. הנושאים במחלוקת הם דיג, סיוע של המדינה לעסקים ואכיפת ההסכם. האיחוד האירופי מעוניין להשאיר את יחסיו הכלכליים עם בריטניה כפי שהיו. בריטניה, מצדה, מעוניינת לצאת לדרך הרבה יותר עצמאית. בינתיים, לפחות הושגו הסכמות שטרם פורסמו על האופן בו יפעל פרוטוקול צפון אירלנד, שיאפשר לבריטניה להסיר את הסעיפים הבעייתיים מחוק השוק הפנימי. אבל לשיחות הסחר זה עדיין לא יעזור, והשעון עד ל-31 בדצמבר מתקתק | בתמונה: בוריס ג’ונסון בשיחת טלפון עם אורסולה פון דר ליין (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)
הפוסט הזה לא היה אמור להיכתב. ב-16 באוקטובר בוריס ג’ונסון הודיע שהמו”מ על הסכם סחר עם האיחוד האירופי הגיעו לקצן. ובכן, זה היה הקץ הכי מהיר אי-פעם. כי הנה אנחנו, יום ד’ ה-9 בדצמבר, ובוריס ג’ונסון עומד לפגוש בבריסל את נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, כי אולי יש בכל זאת סיכוי. כבר ב-25 באוקטובר זה עמד על הפרק. אז רגע לפני שג’ונסון ופון דר ליין נכנסים לחדר לשיחת ראש בראש, בואו נעשה יישור קו קטן לגבי איפה אנחנו עומדים.
תנאי הפתיחה
ב-31 בינואר 2020 בריטניה עזבה את האיחוד האירופי ונכנסה לתקופת מעבר עד ל-31 בדצמבר 2020. במהלך תקופת המעבר הזו, בריטניה אמנם אינה חברה באיחוד האירופי, אבל עודנה כפופה לחוקיו ומכסיו. הסיבה לכך היא שכל עוד בריטניה חברה בתוך האיחוד, היא לא יכולה לחתום על הסכמי סחר עצמאיים. תקופת המעבר למעשה מאפשרת לבריטניה לשאת ולתת על הסכמי סחר בלי שהיא יוצאת מהאיחוד ומתרסקת על הסלעים. המטרה העיקרית בתקופת המעבר היא, כמובן, להגיע להסכם סחר עם האיחוד. בכל זאת, זה שותף הסחר הכי גדול של בריטניה: ב-2019, 49% מהייצוא ו-52% מהייבוא הבריטי היו כחלק ממסחר עם האיחוד. כלומר, אם בריטניה תגיע ל-31 בדצמבר כשאין לה הסכם סחר עם האיחוד, ה-1 בינואר עלול להיות סיוט בכל מה שקשור למוצרים שמגיעים מהאיחוד וגם לעסקים שבונים על הייצוא לאירופה.
השמרנים הבטיחו שזה יהיה הסכם הסחר הכי קל בעולם, כי פשוט נבקש את המתווה הקנדי ויהיה פשוט סחר חופשי ומופלא. כבר הסברתי כאן למה זה לא בדיוק מה שיש לקנדה עם האיחוד האירופי, אבל האמת היא שזה לא ממש רלוונטי. כי התנאים של קנדה ובריטניה לא ממש זהים. ראשית, קנדה דיי רחוקה ותתקשה להתחרות באופן ישיר עם הכלכלה האירופית. שנית, הסחר של האיחוד עם קנדה הוא משמעותית קטן מזה שעם בריטניה. בנוסף לכל זה, האיחוד האירופי עסוק באיזו פנדמיה עולמית או משהו, אז אין לו ממש ראש לזה. אז נכון שאם בסוף יהיה הסכם סחר לפני סוף השנה זה יהיה חתיכת הסכם מהיר, אבל עם כל המהמורות שבדרך קשה להגיד עליו שהוא מאוד קל.
A reminder of some of the things the Brexit Liars and Charlatans said, that they somehow hope we will all forget pic.twitter.com/74Xcol0Mvp
— ALASTAIR CAMPBELL (@campbellclaret) December 8, 2020
הסרטון שלמעלה מעט דמגוגי, כמובן, כי האמירות בו עוסקות בהסכם היציאה ולא בהסכם הסחר. אבל עדיין, הוא מעביר תחושה של רבים בציבור הבריטי.
מה נושאי המחלוקת?
אם לתמצת את זה, אז בריטניה רוצה לנצל את תוספת הריבונות שהיא קיבלה כדי להחליט על הכל לבד. האיחוד האירופי, מה לעשות, חושב על עצמו. אז הוא רוצה להבטיח שיחסי הכוחות בינו לבין בריטניה יישארו כמה שיותר אותו הדבר. אחת המטרות היא להבטיח שבריטניה לא תוכל לפתוח בתחרות לא הוגנת עם כלכלת האיחוד במרחק של חציית תעלת למאנש. או, אם לסכם את זה, כל צד ממש רוצה שהסכם הסחר ייטה יותר לטובתו. בהחלט לא הקונספט המהפכני ביותר שידע האדם.
אבל יש שלושה נושאים ספציפיים שיוצרים מחלוקת של ממש. הראשון הוא זכויות דיג. אם לפשט, אז החברות באיחוד יכולות לדוג במים הטריטוריאליים של מדינות חברות אחרות בלי יותר מדי הפרעות, למעט ב-22 הקילומטרים הראשונים מהחוף, ששייכים למדינה. כתבתי “בלי יותר מדי הפרעות”, כי האיחוד האירופי קובע מכסות דיג לכל זן של דג, כדי להבטיח שלא יהיה דיג-יתר. האיחוד האירופי רוצה להמשיך לאפשר גישה למדינות החברות לשטחי הדיג של בריטניה. בריטניה רוצה את הכל לעצמה. אם לא יהיה הסכם סחר, ראוי לציין, הדבר יפגע בייצוא הדגים, שמהווה את רוב מכירת הדגים שנתפסים על-ידי דייגי בריטניה. כשלושה רבעים מהייצוא הזה מגיע למדינות האיחוד. יש לדיג חשיבות לקהילות מסוימות, בעיקר בסקוטלנד, אבל ברמת המאקרו הדיג מהווה רק 0.1% מכלכלת בריטניה.
הלאה. הנושא השני הוא סיוע מדינתי. עקרונית, מדינות האיחוד מוגבלות ביכולת שלהן להוציא כספי ציבור כדי לסייע לעסקים. זאת, כדי לא ליצור תחרות פנימית לא הוגנת בתוך האיחוד. האיחוד רוצה שבריטניה תמשיך לתפקד תחת אותן מגבלות, כדי לא ליצור תחרות לא הוגנת בין שתי הכלכלות. הברקזיטרים, שרואים את היציאה מהאיחוד כיציאה לעצמאות, לא מוכנים לשמוע על זה שגוף חיצוני שבריטניה לא חברה בו יכתיב לה מדיניות כלכלית. ולסיום, נשאלת שאלת האכיפה. האיחוד מעוניין שבתי הדין שלו יפתרו מחלוקות. אתם יכולים לנחש מה התשובה הבריטית לזה.
איך מתנהלות השיחות?
חבל להלאות בזה יותר מדי. בגדול, הכותרות בזמן האחרון היו על זה שהשיחות נמשכות בזמן שהדדליין מתקרב. חלק מהזמן השיחות התקיימו בין הנושאים ונותנים דייוויד פרוסט (מטעם בריטניה) ומישל ברנייה (מטעם האיחוד). ברנייה הגיע ללונדון ופרוסט הגיע לבריסל. הכותרות דיברו על כך שיש סיכוי להסכם אבל שיש כמה נושאים שעדיין במחלוקת. מדהים שהכתבים שדיווחו על זה לא נרדמו תוך כדי שהם דיווחו על אותו דבר יום אחרי יום אחרי יום. בכל מקרה, כדי לפתור את המבוי הסתום, בוריס ג’ונסון ניהל שיחות ישירות עם נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין. כעת, כפי שהוזכר בפתיחת הפוסט, השניים עומדים להיפגש בבריסל.
לשניים צפויה היום (ד’) ארוחת ערב משותפת דיי מתוחה. ובואו נגיד שגם אם מחר ג’ונסון ופון דר ליין יצליחו לפתור את שלושת נושאי המחלוקת, הקשיים לא ייפתרו שם. הרי גם בריטניה וגם האיחוד יצטרכו לאשר את הסכם הסחר הזה. בבריטניה, התפקיד יוטל על הפרלמנט, וזה כנראה יקרה בקלות כי בלייבור שוקלים ברצינות לתמוך בכל הסכם סחר שלא יהיה. באיחוד זה יותר מסובך. גם הפרלמנט האירופי וגם כל 27 מנהיגי המדינות החברות יצטרכו לאשר. מי שעלול להוות מכשול הוא נשיא צרפת עמנואל מקרון. השר הזוטר (מזכיר המדינה) של צרפת לענייני אירופה קלמן בון (Clément Beaune) אמר שצרפת לא תהסס להטיל וטו אם ההסכם ייראה ככזה הנוגד את האינטרסים הצרפתיים. כי לפעמים זה נראה שצרפת ובריטניה מפסיקות לתקוע זו לזו אצבעות בעין רק אם אפשר לדפוק ביחד את גרמניה. ויותר ברצינות, מה שמטריד בעיקר את צרפת הוא נושא הדיג, כיוון שדייגים צרפתים רבים דגים במים בריטיים.
This morning’s @thetimes cartoon https://t.co/8wPxlzAIJw pic.twitter.com/4kWzlpwFkt
— Morten Morland (@mortenmorland) December 8, 2020
ספק בלבי שצרפת באמת תערים קשיים במקרה בו יהיה הסכם. הרי כשהניסיון להעביר את הסכם הברקזיט בפרלמנט הפך לאחת הפארסות הפוליטיות המפוארות בהיסטוריה הבריטית, צרפת התריעה שלא תהיה הארכה לחברות בריטניה באיחוד בלי סיבה טובה. בסוף, היא אישרה את כל הבקשות בלי יותר מדי בעיות. אבל האיום עודנו מרחף.
פריצת דרך אחת
אבל לא הכל שחור. עוד עניין בעייתי שהעיב על השיחות בין בריטניה לאיחוד היה פרוטוקול צפון אירלנד. כזכור, כדי לשמור על הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית פתוח, בריטניה והאיחוד הסכימו על גבול פנימי בין צפון אירלנד לאי הבריטי. ההסכם אומר שמנגנון שייקבע על-ידי ועדה משותפת לבריטניה והאיחוד, הוא פרוטוקול צפון אירלנד, אילו סחורות יוכלו לעבור בלי בעיות וכיצד. אבל אז בוריס ג’ונסון וממשלתו הציגו את חוק השוק הפנימי, שחלק מסעיפיו נותנים לבריטניה לעקוף את ההסכם הזה ובכך לעבור על החוק הבינלאומי. החוק שנוי במחלוקת גם בתוך בריטניה עצמה, אבל בהחלט הרגיז גם את האיחוד. למרות שהחוק הוא ככל הנראה תוצר של הרצון של בוריס ג’ונסון ללכת עם ולהרגיש בלי, היה לממשלה סיבה רשמית. הסיבה הרשמית לסעיפים הבעייתיים הייתה שבריטניה צריכה רשת ביטחון, למקרה שהאיחוד האירופי יתקע למעבר הסחורות בין האי הבריטי וצפון אירלנד מקלות בגלגלים.
אז נראה שלבעיה הזו נמצא פתרון. שר הקבינט מייקל גוב ומארוש שפצ’וביץ’, אחד מהנציבים של האיחוד, הגיעו להסכמה כיצד פרוטוקול צפון אירלנד יעבוד. פרטי ההסכמות טרם פורסמו והדבר צפוי לקרות רק בימים הקרובים. ועדיין, זו התקדמות חשובה. ראשית, כי היא הביאה לכך שממשלת בריטניה הבטיחה שתסיר את הסעיפים הבעייתיים מחוק השוק הפנימי. שנית, הדבר מבטיח את המשך המסחר התקין בין צפון אירלנד והאי הבריטי.
כמובן, לא כולם מרוצים. העסקים בצפון אירלנד טענו שההגעה להסכמה ברגע האחרון לא מאפשרת להם להתכונן כיאות. נייג’ל פרג’ גם לא התלהב וצייץ: “אם מייקל גוב אומר שיש הסכמה פרגמטית על צפון אירלנד, והאיחוד האירופי מאושר, אז אתם יודעים שממשיכים לדרוך עלינו”. אבל פרג’ תמיד היה טהרן שסירב לכל דבר שהוא לא ברקזיט על מלא, ושצפון אירלנד תישרף מבחינתו. גוב עצמו, אגב, נאלץ להתפתל, כשהסביר שמוצרי מזון, בעיקר מוצרים שמקורם בחי, יצטרכו בדרכם מבריטניה לצפון אירלנד לעבור במכס. לדבריו, גם כך האי האירי כולו היה דיי אחיד בנושא של בריאות בעלי חיים. העיקר לא להודות שיש גבול פנימי.
When @MichaelGove says there is a pragmatic agreement on Northern Ireland, and the EU are happy, then you know we are being walked all over.
— Nigel Farage (@Nigel_Farage) December 8, 2020
לאן הולכים עכשיו?
אין לי מושג. יכול להיות שהשיחה בין ג’ונסון לבין פון דר ליין תפתור את מה שנשאר ותאפשר לנו לסיים את הסיפור בצורה חלקה. ויכול להיות שלא, ובריטניה תצטרך לעמוד בפני כמה חודשים קשים של עיכוב סחורה ועליית מחירים. אבל הנושאים האלו לא ייפתרו בקלות. האיחוד לא רוצה כלכלה גדולה שמתחרה בו באופן פרוע במרחק של מטר ממנו. בשביל בריטניה, נושאי ההתעקשות הם עניין עקרוני של ריבונות. לאפשר לדייגים צרפתים לדוג במים בריטיים זה רעיון שלא יעלה על הדעת מבחינת הברקזיטרים. ואיפשהו, בין האינטרסים והעקרונות המנוגדים, צריך למצוא פתרון פרגמטי.