טענה שאנחנו הולכים לשמוע מבוריס ג’ונסון לא מעט, במטרה להפחיד ממפלגת הלייבור, היא ששר האוצר בממשלת הצללים ג’ון מקדונל כל-כך מופרע שאפילו קן ליווינגסטון הרדיקל פיטר אותו מתפקידו במועצת לונדון רבתי, לאחר שמקדונל עשה תרגילים בספר התקציב. הבלוג “יס מיניסטר” עושה צלילה היסטורית בעקבות הטענה הזו, ומנסה להבין מה בדיוק קרה שם. בואו לקרוא על המדיניות של מרגרט ת’אצ’ר כלפי השלטון המקומי, השמאל הרדיקלי בלונדון והארנונה שהביאה לקרע בין ג’ון מקדונל וקן ליווינגסטון | צילום: Rwendland, ויקיפדיה
אם צפיתם בנאומים של בוריס ג’ונסון, יכול להיות מאוד שנתקלתם בהאשמה שהוא זורק כלפי שר האוצר בממשלת הצללים, ג’ון מקדונל. מקדונל, כך ג’ונסון, פוטר מתפקידו במועצת לונדון רבתי על-ידי לא אחר מאשר קן ליווינגסטון, בגלל שעשה תרגילים בתקציב. בגלל שבמקרה וכך יצא, התזה שלי עוסקת בין השאר במועצת לונדון רבתי ממש בתקופה אליה ג’ונסון מרפרר, יצא לי טיפה לעסוק בסיפור הספציפי הזה. לכן, חשבתי שעשוי להיות מעניין לתת את הסיפור המלא מאחורי הטענות של ג’ונסון נגד ג’ון מקדונל, שכנראה הולכות לחזור על עצמן לא מעט במהלך קמפיין הבחירות הנוכחי.
חשוב לציין שלא מדובר כאן באיזושהי בדיקת עובדות לדבריו של ג’ונסון. היסטוריה היא מקצוע שהרבה ממנו נשען על פרשנות, ולכן להגיד עד כמה ג’ונסון צדק או טעה נראה כמו עניין דיי סובייקטיבי וכמעט מיותר. אמנם אחלוק את המסקנות שלי בסוף הסיפור, אבל אשאיר לכם להחליט עד כמה ההאשמות של ג’ונסון כלפי מקדונל מדויקות. כמו כן, אני מתנצל שהתמונות כאן הן עכשוויות ולא תקופתיות, אבל זכויות יוצרים זה עסק קשה.
קצת רקע
לרוב, האסוציאציה הראשונה שעולה עם שמה של מרגרט ת’אצ’ר היא הרפורמות הליברליות* שביצעה בכלכלה הבריטית. עם זאת, בפועל התקופה של ת’אצ’ר הייתה יותר מורכבת, וקשה לדבר אצלה על ליברליזם מלא. הדבר בא לידי ביטוי בין השאר ביחס שלה לשלטון מקומי. בזמן שליברל מהשורה ידבר על ביזור סמכויות, ת’אצ’ר לקחה כיוון שונה. למעשה, היסטוריונים רבים מדברים על הרפורמות שלה בתחום השלטון המקומי במונחים של ריכוזיות. המונחים האלו עולים בהקשר של ת’אצ’ר בעוד תחומים, אבל נישאר כרגע בשלטון המקומי. שתי הרפורמות הידועות ביותר של ת’אצ’ר בתחום הזה הגיעו בכהונתה השלישית: סעיף 28 לחוק השלטון המקומי (שאסר על רשויות מקומיות לתת במה להומוסקסואליות) ומס הגולגולת. אבל, גם הקדנציה השנייה שלה ידעה שתי רפורמות שהביאו להתלקחות רצינית: הגבלת הארנונה וביטול מועצת לונדון רבתי והמועצות המטרופוליטניות.
החל מ-1974 מצע המפלגה השמרנית כלל הבטחה לבטל את הארנונה. ביטול הארנונה היה פרויקט שהיה חשוב לת’אצ’ר באופן אישי, כיוון שהיא ראתה בה מס רכוש לו התנגדה אידיאולוגית, וגם מצאה שהוא לא הוגן ברמה הפרקטית. בפועל, היא כשלה במציאת שיטת מיסוי מקומי שתוכל להחליף את הארנונה, הן כשרת הסביבה בממשלת הצללים של אדוארד הית’ (באותה תקופה, משרד הסביבה היה אחראי לשלטון מקומי), הן כראשת האופוזיציה והן בכהונתה הראשונה כראשת הממשלה אותה התחילה ב-1979. לכן, לקראת בחירות 1983, היה צורך להראות שמשהו בנושא הזה נעשה. זה הביא את ת’אצ’ר להכניס למצע המפלגה השמרנית ב-1983 שתי הבטחות בנושא: הראשונה, להעביר חקיקה שתאפשר לממשלה להגביל את הארנונה; השנייה, לבטל את מועצת לונדון רבתי ואת שש המועצות המטרופוליטניות שהיו קיימות באותה תקופה, אותן ת’אצ’ר הגדירה כבזבזניות.
למקרה שיש צורך להבהיר: באותה תקופה המטרופולינים הגדולים עבדו בשתי רמות – רמת הרובע (וסטמינסטר, האקני וכדומה) ורמת המטרופולין (לונדון רבתי, מנצ’סטר רבתי ועוד). המועצות המטרופוליטניות היו החדשות יותר מבין שני הנדבכים, בזמן שלמועצות הרובעים היה עיגון היסטורי חזק יותר.
ברוכים הבאים ללונדון רבתי
מעבר לצורך להראות התקדמות כלשהי בנושא הארנונה, הייתה למרגרט ת’אצ’ר עוד סיבה לרצות להיפטר ממועצת לונדון רבתי בפרט: קן ליווינגסטון. ליווינגסטון הגיע מקבוצת ה-London Labour Left, ממנה צמחו גם ג’רמי קורבין, וכמובן ג’ון מקדונל (ואחרים). קורבין התחיל במועצת הארינגיי ובבחירות 1983 נבחר לפרלמנט, ג’ון מקדונל הגיע ב-1981 למועצת לונדון רבתי לאחר ששירת בתפקיד פקידותי במועצת קמדן, וליווינגסטון עצמו הגיע למועצת לונדון רבתי ב-1973, לאחר שירות קצר במועצת למבת’. מה שאפיין את החבורה הזו הייתה ההשתייכות לשמאל רדיקלי, שבניגוד לסוציאליזם של דורות מוקדמים יותר בלייבור, גם הביא עמו רעיונות שהחלו לצבור תאוצה בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה, ונתנו מקום רב יותר לזהות, תרבות נגד וכדומה. כינוי רווח לשמאל שהחבורה הזו ייצגה היה “השמאל ההזוי” (loony left).
ב-1981 מפלגת הלייבור תחת הנהגתו של אנדרו מקינטוש ניצחה בבחירות למועצת לונדון. מיד לאחר הבחירות, ליווינגסטון עשה למקינטוש תרגיל הדחה מעמדתו כראש השלוחה הלונדונית של המפלגה, לקח את העמדה לעצמו ונהיה לראש המועצה. ליווינגסטון השתמש בכוחו כראש המועצה כדי לשמש אופוזיציה לממשלת ת’אצ’ר: הוא פרסם על ראש בניין העירייה שלט עם מספר המובטלים בלונדון, אותו היה אפשר לראות מבניין הפרלמנט ששכן מהצד השני של התמזה; הוא נפגש עם אנשי ארגון הטרור ה-IRA; הוא העלה את הארנונה כדי לסבסד את דמי התחבורה הציבורית בעיר ועוד. הדבר הוביל לכך שיש היסטוריונים שטוענים שליווינגסטון שימש כאופוזיציה אפקטיבית יותר מאשר מפלגת הלייבור הפרלמנטרית. לא מפתיע, אם כן, שת’אצ’ר הייתה נחושה להיפטר ממנו.
ב-1982, חבר המועצה הטרי ג’ון מקדונל מונה לתפקיד יו”ר ועדת הכספים. במסגרת תפקיד זה הוא היה יכול לעצב תקציב שתאם את השקפותיו שלו ואת השקפותיו של ליווינגסטון. לפי ליווינגסטון, מקדונל סיפק תקציבים מאוזנים מבלי להישען על הלוואות. היחסים בין השניים היו טובים, וב-1984 – במקביל לתפקיד בוועדת הכספים – מקדונל מונה לתפקיד סגן ראש המועצה. במשך תקופה השניים היו צמד חמד של ממש, אבל החברות הזה חוותה אתגר קשה.
מגבילים את הארנונה
בבחירות 1983 המפלגה השמרנית זכתה לרוב הפרלמנטרי הגדול ביותר שמפלגה כלשהי השיגה מאז 1945 ועד אותה תקופה. מרגע זה, ועד שמועצת לונדון רבתי בוטלה רשמית ב-1986 (טוני בלייר יחזיר אותה במבנה שונה ב-2000), הממשלה והמועצה מצאו את עצמן במאבק ראש בראש. ליווינגסטון הוציא תעמולה מטעם המועצה שתקפה את הממשלה, והמועצה נלקחה בשל כך לבית המשפט יותר מפעם אחת. אבל הממשלה תקפה את המועצה מעוד כיוון: בהתאם לחוקי הגבלת הארנונה שהממשלה העבירה, היא השיתה הגבלות על מועצת לונדון רבתי, שהכריחו אותה להציג ארנונה חדשה ובהתאם גם תקציב חדש.
מועצת לונדון רבתי לא הייתה היחידה שסבלה מהטלת הגבלה כזו. הגבלת ארנונה הושתה גם על מרזיסייד, מועצת דרום יורקשייר, שפילד, ליברפול, מנצ’סטר, איזלינגטון, למבת’ ועוד. כמעט כולן היו בשליטת מפלגת הלייבור. בחלק מהמועצות האלו הוחלט לא להציג ארנונה, ובהתאם גם לא להציע תקציב. היה מדובר בצעד לא חוקי, אבל לאחר שחברי מיליטנט במועצת ליברפול השפילו את שר הסביבה פטריק ג’נקין כשזה הגיע לעיר לצורך מו”מ על הנושא, מועצות רבות קיבלו עידוד לנקוט בצעד הזה.
הקרע
ג’ון מקדונל תמך ברעיון של סירוב הכרזה על ארנונה חדשה. על פניו, גם קן ליווינגסטון תמך ברעיון, אבל באופן הרבה מסויג: הוא הצהיר שאם לא יצליחו להעביר במועצה את ההחלטה שלא לקבוע ארנונה, הוא יחפש פשרה שתתיישר עם החוק. זה הוביל לכך שמקדונל הוביל מתקפה חריפה על ליווינגסטון בתוך המועצה, כשהוא סוחף אחריו מספר חברי מועצה מהלייבור. מקדונל טען שליווינגסטון משתפן, וליווינגסטון טען מצדו שמקדונל יוצר פילוג בשורות השמאל.
במרץ 1985, כשהגיע הזמן להצביע על תקציב מתוקן תחת ארנונה מתוקנת, ליווינגסטון אכן הצביע נגדו, אך למרות זאת התקציב עבר במועצה. בכך, המועצה יישרה קו עם החוק. אבל בעוד ליווינגסטון קיבל עליו את התוצאה, ג’ון מקדונל טען שהיה עליו להתעקש. בגלל שמקדונל היה יו”ר ועדת הכספים, צופה ממנו שיתפטר לאחר שהצביע נגד התקציב. מקדונל סירב לעשות כן, ובמהרה הופשט מסמכויותיו כאשר לא ניתן לו מקום בוועדת המדיניות, שבמועצה שנדונה לכליה בתוך שנה הייתה בעלת משמעות אדירה בכל הנוגע להחלטות עתידיות על התקציב. במאי 1985, בדיוק שנה לאחר שמונה לתפקיד, ג’ון מקדונל פוטר על-ידי קן ליווינגסטון מתפקידו כסגן ראש המועצה.
הקרע לא הפסיק שם, והשניים תקפו זה את זה על גבי דפי העיתונים (בעיקר הגארדיאן והלייבור הראלד), לעתים במישרין ולעתים בעקיפין. מקדונל לא היה לבד במתקפה שלו על ליווינגסטון, וחברו אליו אנשים נוספים באגף הרדיקלי של הלייבור, כמו ראש מועצת למבת’ טד נייט. ליווינגסטון כתב באוטוביוגרפיה שלו מ-1987 שמקדונל שיחק במספרים כדי להראות שהגבלת הארנונה תביא לקיצוצים של 135 מיליון ליש”ט, בזמן שבפועל היה ניתן להגדיל את ההוצאות תחת הארנונה המוגבלת. מקדונל פטר את החישובים של ליווינגסטון כ”פיקציה גמורה”.
הקרע הגלוי בין השניים פגע בכל יכולת של הלייבור ליצור מראית עין של אחדות, מה שהביא לכך שמועצות נוספות החליטו ליישר קו עם החוק ולא לנסות את התרגיל של מועצת ליברפול (שגם הובסה בסוף, אבל זה לפעם אחרת).
למה בעצם ליווינגסטון לקח צעד אחורה?
היה אפשר לצפות שיצור כמו קן ליווינגסטון, שאירח אצלו אנשי IRA, לא יפחד מאיזה עניין פעוט כמו תקציב לא חוקי. אז למה הוא פתאום נבהל מהאפשרות הזו? אם מאמינים לגרסה שלו כפי שהוצגה באוטוביוגרפיה, הוא חשש שאם יגלו שמקדונל שיחק במספרים (בהנחה שאכן שיחק בהם), הם ייראו “כמו השקרנים המזדיינים הכי גדולים מאז גבלס”. בסך הכל סיבה הגיונית לא רק לפטר את מקדונל, אלא גם לא להתעקש על תמיכה בתקציב בעייתי שנשען על חישובים מעוותים.
אבל ישנה אפשרות אחרת. כזכור, מועצת לונדון רבתי לא רק התמודדה עם הגבלה על הארנונה, אלא גם עמדה בפני סגירה. בהתאם, באותה תקופה דווח שליווינגסטון חיפש את מקומו כמועמד לפרלמנט מטעם הלייבור. במקביל (וקצת לפני זה), מדיניות הממשלה מול המועצות הסוררות זכתה לגיבוי מפתיע מראש האופוזיציה דאז, ניל קינוק (מהפלג המרכזי בלייבור). קינוק חשש מעליית השמאל הרדיקלי בשלטון המקומי אם זה יקבל תמיכה להתנהלות הלא חוקית שלו, ולכן העדיף שהממשלה תטפל בעניין. לכן, אם מאמינים לגרסתו של ג’ון מקדונל לגבי ספר התקציב, המסקנה היא שמה שקרה זה שליווינגסטון ראה צורך להתקרב יותר לקינוק כדי להגדיל את סיכוייו לקבל את המועמדות (למרות שכמובן, בנוסף יש לקבל את הסכמת הסניף המקומי של המפלגה). מאוחר יותר, היו דיווחים על התקרבות של ליווינגסטון למחנה קינוק. לכן, הוא העדיף ליישר קו עם קינוק, ולתמוך בתקציב הלא חוקי רק למראית עין, אבל לא להתאבד עליו. בהמשך, מקדונל פוטר כיוון שנהיה יריב מר מדי.
בחזרה לג’ונסון
כאמור, זו לא בדיקת עובדות, כי קשה להגיד שיש הסכמה מלאה על העובדות. עם זאת, ולמרות שיש לו שם של שקרן פתולוגי, קשה להגיד שבוריס ג’ונסון משקר בעניין הזה. הסיפור לפיו ג’ון מקדונל פוטר בגלל תכסיסים בתקציב הוא הסיפור שמספר קן ליווינגסטון. כמובן, היריבות המרה בין ליווינגסטון לג’ונסון בשני סבבי בחירות לראשות עיריית לונדון, מביאה לכך שלא ברור אם ג’ונסון מאמין לגרסת ליווינגסטון או שהוא מחפש לתקוף את מקדונל. ובכל זאת, זו דרך אחת להבין את הסיפור, שמתבססת בעיקר על מילה של אדם לא חף מאינטרסים. ישנן אפשרויות נוספות שמסבירות את הקרע שנוצר בין ליווינגסטון למקדונל, והבחירה איזו אפשרות היא הסבירה ביותר (למרות שלא תמיד יש סתירה) מתבססת בעיקר על השאלה למי רוצים להאמין.
*במונח “ליברליזם” אני מכוון למשמעות האירופית-קלאסית של המונח, המדברת על כלכלת שוק נטולת רגולציה ודגש על חופש הפרט, ולא למשמעות האמריקאית של המונח, המזוהה דווקא עם נטייה מהמרכז שמאלה.