שם שהוזכר הרבה היום הוא אוליבר לטווין (בתמונה), ומסיבה טובה: לטווין הציע תיקון להסכם היציאה שרקח בוריס ג’ונסון, שאפשר להגיד שתקע את התהליך כולו. התיקון, שעבר בפרלמנט היום (ש’), קובע שאישור ההסכם היום לא יהווה את האישור הסופי וידרוש מג’ונסון לבקש דחייה של הברקזיט למרות הכל. התיקון עבר לאחר דיון ער בפרלמנט, בו ג’ונסון חטף לא מעט מהאופוזיציה וגם מהתומכת מבחוץ, ה-DUP. בתגובה, את ההצבעות שבאמת משנות הממשלה מתכוונת לדחות לתחילת השבוע הבא, בזמן שג’ונסון ממשיך להתחייב שלא יבקש דחייה. אם בקשת הדחייה תידחה על-ידי האיחוד, ג’ונסון יקבל מנוף לחץ מעולה מול האופוזיציה כדי להביא לאישור ההסכם שלו. אבל אם תתקבל דחייה, ג’ונסון עשוי למצוא את עצמו מושך את הדיונים, כשבאופוזיציה דורשים הרבה חומרים לצורך הדיון. ואולי, מי יודע, זה אפילו יגרור בחירות. אין ספק: ימים קריטיים עומדים בפנינו | צילום: Policy Exchange

הייתי רוצה לספר שיש התקדמות של ממש בברקזיט, אבל אין ממש. היום (ש’) הייתה אמורה להיות תוצאה לכאן או לכאן, אבל בגלל מספר התרחשויות הדבר נדחה לפחות עד השבוע הבא. הדבר התרחש בגלל שתיקונו של חבר הפרלמנט אוליבר לטווין עבר בפרלמנט, מה שגרם לממשלה להחליט להפסיק עם ההצבעות ולהודיע על הצבעה חדשה בתחילת השבוע הבא. אבל בואו נתחיל מההתחלה.

מה היה הלו”ז המתוכנן?

עקרונית, היו אמורות להתקיים בין שתיים לארבע הצבעות. הראשונה הייתה אמורה להיות על התיקון של אוליבר לטווין (שאפרט עליו ממש עוד רגע), שצורף להסכם היציאה אליו הגיע בוריס ג’ונסון. לאחר מכן, הצבעה על הסכם היציאה עצמו (עם או בלי התיקון, בהתאם לתוצאות ההצבעה הראשונה). אם ההסכם לא היה עובר, הממשלה תכננה להעלות להצבעה הצעה לצאת ללא הסכם. לפני ההצבעה על ההצעה עצמה, הייתה אמורה להיות הצבעה על תיקון של חבר הפרלמנט פיטר קליי, שתדרוש (אך לא תחייב) משאל עם נוסף. לאחר מכן, לסיום, הצבעה על ההצעה לצאת ללא הסכם (שוב, עם או בלי התיקון, בהתאם לתוצאות ההצבעה הרלוונטית).

בפועל, רק ההצבעה הראשונה, על התיקון של לטווין, התקיימה. עקרונית גם ההצבעה השנייה התקיימה, אבל רק לפרוטוקול.

דיון על הסכם היציאה - אוליבר לטווין
ציפו לרצף הצבעות. מתוך הדיון בבית הנבחרים היום (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

מה אומר התיקון של אוליבר לטווין?

אוליבר לטווין הוא חבר פרלמנט, שנבחר מטעם המפלגה השמרנית והושעה ממנה לאחר שהצביע עם האופוזיציה כדי לאפשר את העברתו של חוק בן, שמחייב את בוריס ג’ונסון לבקש דחייה של הברקזיט אם לא יאושר הסכם. לטווין העלה תיקון, שנבחר לעלות לדיון ולהצבעה על-ידי ג’ון ברקו, שקובע דבר מאוד פשוט: להעביר את הסכם היציאה היום לא ייחשב כאישור ההסכם. זה יקרה רק כאשר כל הליך החקיקה יושלם.

למה בעצם? ובכן, חוק בן קובע שג’ונסון לא יצטרך לבקש דחייה של הברקזיט אם הסכם יאושר עד היום (19 באוקטובר) בחצות. לכן, היה חשש שהארד-ברקזיטרים, שמעדיפים לצאת ללא הסכם מאשר את הסכם היציאה החדש, יעשו תרגיל. הם יצביעו בעד ההסכם היום, יפטרו את ג’ונסון מהצורך לבקש דחייה, ואז בשלבים הבאים של החקיקה יפילו את ההסכם ויביאו ליציאה ללא הסכם. בהתאם, אוליבר לטווין העלה את התיקון שדורש לא להכיר בהצבעה שנקבעה להיום כהצבעה הקובעת לגבי חוק בן, ובכך לחייב את ג’ונסון לבקש דחייה בלי קשר לתוצאות ההצבעה היום.

הממשלה, מבחינתה, הודיעה מראש שאם התיקון הזה יעבור היא לא תעלה את ההסכם להצבעה ותדחה את זה לשבוע הבא. זה אכן קרה.

קצת מהדיון

אז מה בדיוק היה בדיון על ההסכם ועל התיקון? לא אכנס לכל הפרטים, אבל אלו עיקרי הדברים: בוריס ג’ונסון הבטיח שמדובר בהסכם חדש ומצוין, שיאפשר לבריטניה עצמאות כלכלית בלי לכבול אותה לאיחוד האירופי. ג’רמי קורבין ושר הברקזיט בממשלת הצללים קיר סטארמר טענו שההסכם יפגע בזכויות העובדים. בתגובה, איין דאנקן סמית’, לשעבר ראש המפלגה השמרנית ועד היום הארד-ברקזיטר נלהב, העלה שאלה טובה: הטיעון של הלייבור נשען על כך שיש צורך בהגנה על עובדים, צרכנים וכדומה מצד האיחוד, מפני שלא ניתן לסמוך על הממשלה השמרנית שתגן עליהן בעצמה. אבל זה נשען על ההנחה שהשמרנים הולכים להישאר בשלטון, ולכן יש צורך בהגנה מצד גורם חיצוני. אבל האם הלייבור לא אמורה פשוט לנסות לנצח בבחירות? ניתן לאתגר גם את הטענה הזו, אבל היא רלוונטית.

נמשיך: איאן בלאקפורד טען שסקוטלנד היא היחידה שמקופחת. אנגליה, שרוב תושביה הצביעו בעד ברקזיט ב-2016, תקבל במסגרת ההסכם הזה את מה שרצתה. ויילס – אותו כנ”ל. צפון אירלנד הצביעה ברובה נגד ברקזיט ב-2016, ותקבל גישה לשוק המשותף של אירופה ותהנה מסטנדרטים אירופיים בתחומים רבים. רק סקוטלנד, שהצביעה ברובה נגד ברקזיט, לא מקבלת כלום, שכן היא תצא באותם תנאים כמו של ויילס ואנגליה. לא בטוח שה-DUP יסכימו שצפון אירלנד זכתה לתנאי לוקסוס, וחבריה (ובראשם נייג’ל דודס) תקפו את מה שהם תופשים כגבול בין צפון אירלנד לאי הבריטי ואת העקיפה של הצורך בהצבעה בין-גושית באסיפת צפון אירלנד.

ושווה לשים לב גם לדבריהם של שניים נוספים: ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי ואבי בית הנבחרים קנת’ קלארק (שכמו אוליבר לטווין, הושעה מהמפלגה השמרנית עקב תמיכתו באופוזיציה). מיי חזרה על המשנה שלה מימיה כראשת הממשלה, שהדרך היחידה לעצור יציאה ללא הסכם היא להצביע עבור הסכם. קלארק אמר שלמרות שלדעתו מדובר בהסכם רע, הוא עדיין יצביע עבורו מאותם טעמים של מיי.

טענה חוזרת

טענה ששווה לשים אליה לב באופן מיוחד, מפני שהיא עלתה מפני נציגים רבים באופוזיציה, הייתה שהממשלה – אם להשתמש בשפה לא פרלמנטרית – מנסה לעשות חלטורה. הדבר בא בעקבות החלטת שר האוצר סאג’יד ג’אוויד שלא לפרסם תחזית על ההשלכות הכלכליות של הסכם היציאה החדש. בפרלמנט נטען הרבה יותר מפעם אחת שהממשלה למעשה מבקשת מהפרלמנט צ’ק פתוח, בלי לשתף את חברי הפרלמנט בהשלכות ההסכם.

דיון על התיקון

היה לחברי הפרלמנט מה להגיד גם על התיקון של אוליבר לטווין באופן ספציפי. מתנגדי התיקון טענו שהוא כופה עוד דחיות של הברקזיט שלא לצורך. לטווין, מצדו, השיב שכל מה שהתיקון הזה עושה לתת תעודת ביטוח מפני יציאה ללא הסכם. אם כל הליך החקיקה יושלם בזמן, עדיין אפשר לצאת ב-31 באוקטובר בלי בעיות, תוך כדי מניעת תרגילים מצד קבוצת ה-ERG האירוסקפטית. יש לציין שהיו תומכים בתיקון שהצהירו על כוונתם להצביע גם בעד ההסכם, ביניהם לטווים עצמו.

תוצאות

ואז הגיע הזמן להצביע. התיקון של לטווין, כפי שהוזכר קודם לכן, עבר: 322 בעד מול 306 מתנגדים. רצף ההפסדים של ג’ונסון בפרלמנט המשיך. מעבר למספר שמרנים מושעים הצביעו בעד התיקון, כך עשו גם כל חברי ה-DUP, המפלגה שבזכותה היה לממשלה השמרנית רוב פרלמנטרי עד ספטמבר. מטעם המפלגה נמסר שהטעם להצבעה הזו היה לאפשר עוד זמן לדיון מעמיק בהסכם, וגם לא הבטיחה את תמיכתה בהסכם עצמו כאשר זה יובא להצבעה. לאחר מכן, נערכה קריאה (בלי הצבעה, כיוון שכולם צעקו אותו דבר) שאישרה את ההסכם עם התיקון. אך המשמעות של זה כרגע קטנה מאוד.

בתגובה, בוריס ג’ונסון הודיע לפרלמנט שההסכם יובא להצבעה נוספת בשבוע הבא (ככל הנראה יום שני), ולא היום כמתוכנן. הוא גם הודיע שאין לו כוונה “לשאת ולתת” עם האיחוד על דחייה של הברקזיט, והוסיף שהוא מקווה שמנהיגי מדינות האיחוד לא ישתכנעו לתת דחייה נוספת. איך שלא יהיה, ג’ונסון מחויב לשלוח היום את המכתב שמבקש דחייה למועצה האירופית. מקור בדאונינג 10 מסר שג’ונסון יפציר במנהיגי מדינות האיחוד לדחות את מכתב הבקשה. בכל מקרה, איאן בלאקפורד אמר שאם ג’ונסון ינסה לעשות תרגיל כלשהו סביב חוק בן, השניים ייפגשו בבית המשפט.

כמובן, נשאלת השאלה למה לא להעלות את ההסכם להצבעה בכל מקרה. ובכן, התשובה פשוטה: עם העברת התיקון הזה, ג’ונסון איבד מנוף לחץ חשוב: היכולת להגיד שזה ההסכם שלו או שום הסכם בכלל. זאת, משום שהוא חייב לבקש דחייה בכל מקרה. זה שם את ההסכם שלו בסכנה גדולה יותר שלא לעבור. לכן, עדיף לו לנשוך שפתיים, לבקש את הדחייה, לקוות שהוא לא יקבל אותה, ואז לקבל בחזרה את מנוף הלחץ שלו. ואם תתקבל דחייה? ובכן, במקרה כזה האופוזיציה תקבל אורך רוח להמשיך להקשות על ג’ונסון. אבל מבחינת ג’ונסון זה עדיין ההימור הכי נכון לקחת.

בוריס ג'ונסון - אוליבר לטווין
עשה בשכל. בוריס ג’ונסון (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

מה עכשיו?

עכשיו צריך לחכות לשני דברים: ראשית, שבוריס ג’ונסון יעשה את המוטל עליו בחוק ויבקש את הדחייה (נכון לכתיבת שורות אלו עדיין יש לו זמן וזה טרם קרה). שנית, שהאיחוד האירופי יגיב. מצד אחד, חוקי האיחוד קובעים שכל מנהיגי מדינות האיחוד צריכים להסכים פה אחד על הדחייה. נשיא צרפת עמנואל מקרון כבר אמר שלא אמורות להיות דחיות נוספות של הדדליין. לכן, על פניו דחייה לא בטוחה. מצד שני, מקרון עשה שרירים כאלה גם מול ת’רזה מיי, ומה גם שהוא גם הבטיח שלא יהיה מו”מ מחודש על ההסכם של מיי ועובדה שהיה. כמו כן, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל טענה שדחייה היא “בלתי נמנעת” אם יבקשו אחת, והיא עשויה להפעיל את כובד משקלה. בקיצור, לא הייתי שם את הכסף שלי על אף אחת מהאפשרויות.

במקביל, גם יו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו מערים קשיים: הוא הודיע שלא ייתן לאותה שאלה בדיוק לעלות לדיון נוסף ולהצבעה, למרות שישקול את העניין עד יום שני. הוא הערים קשיים דומים גם על ת’רזה מיי כשרצתה לנסות להביא שוב את ההסכם שלה להצבעה. לכן, יהיה צורך מצד הממשלה להכניס איזשהו טוויסט בעניין. עוד לא ברור בדיוק מה יהיה הטוויסט הזה.

ומה יקרה עם ההסכם?

ובכן, תלוי אם תאושר דחייה או לא. אם לא תאושר, לבוריס ג’ונסון יהיה מנוף לחץ חזק מאוד, וייתכן מאוד שרבים מהאופוזיציה כבר יעדיפו להצביע להסכם מאשר לקחת את הסיכון הרציני שתהיה יציאה ללא הסכם. הסיכוי איכשהו להגיע לאפשרות שלישית בפחות מעשרה ימים היא לא סבירה בעליל. אם תאושר דחייה, כל ההליך ייכנס למוד אחר לגמרי. יהיה יותר זמן לנהל את הדיון, מה שיאפשר לאופוזיציה לדרוש מהממשלה את כל המסמכים, התחזיות ושאר החומרים הרלוונטיים כדי ללמוד את החומר כמו שצריך. זה עשוי לגרור את הדיונים עוד תקופה ארוכה. ייתכן, כמובן, שג’ונסון יביא להסדרת ההסכם במהירות גם עם דחייה מעל הראש, אבל היכולת שלו לעשות כן תקטן משמעותית.

זאת, בהנחה שבמקרה של אישור הדחייה הדיונים יימשכו כרגיל. יכול להיות מאוד שינסו ללכת לבחירות. אמת, בנסיבות הנוכחיות לג’ונסון יש יתרון: הוא הביא הסכם, ואלו חברי הפרלמנט שלא מסוגלים להסכים על שום דבר כי הם לא באמת רוצים ברקזיט. מצד שני, נייג’ל פרג’ אורב לג’ונסון מעבר לפינה, ומשמיץ את ההסכם של ג’ונסון בפני כל אחד שירצה להקשיב. בשיטת הבחירות הבריטית, כל מה שפרג’ צריך לעשות זה למשוך מג’ונסון מספיק קולות כדי לאפשר למפלגה אחרת להשיג את מרב הקולות במחוזות בחירה קריטיים ולא לאפשר לג’ונסון להשיג רוב בפרלמנט. לכן, אם יהיו בחירות, למרות היתרון שההסכם יביא לג’ונסון על הלייבור, לא ניתן לצפות ברצינות מה יקרה.

נייג'ל פרג' - אוליבר לטווין
ממתין לבוריס ג’ונסון מעבר לפינה. נייג’ל פרג’ (צילום: גייג’ סקידמור)

אז בינתיים, פשוט נחכה ליום שני ונראה מה קורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.