עוד דיבייט מאחורינו. בוריס ג’ונסון ניסה להיות ממלכתי ככל שהתאפשר. רורי סטיוארט סבל מהופעה פחות מוצלחת מהרגיל. סאג’יד ג’אוויד הצליח לפרוח פה ושם. מייקל גוב בעיקר רצה לעקוץ את ג’רמי קורבין. ג’רמי האנט לא הצליח לסחוף. ומי שבאמת נתנה הופעה הייתה הצופה כרמלה, שחוששת מיציאה ללא הסכם | תמונה: BBC

אמש (ג’) התקיים הדיבייט השני והאחרון לפני כניסת המרוץ לראשות המפלגה השמרנית לשלב האחרון, שיחל בשבת. הדיבייט התקיים בערוץ BBC 1, והונחה על-ידי אמילי מייטליס. לדיבייט הגיעו כל המועמדים שהצליחו לצלוח את הסיבוב השני של ההצבעות שהתקיים מוקדם ביותר באותו היום. מועמדים אלו הם, בסדר אלפביתי, סאג’יד ג’אוויד, מייקל גוב, בוריס ג’ונסון, ג’רמי האנט ורורי סטיוארט. הנה מספר נקודות מעניינות שעלו בדיבייט. כמובן, היו נושאים נוספים שעלו, אך לא ניתן להתעכב על הכל בדיון של שעה.

לא טראמפ הבריטי

בוריס ג’ונסון זכה בפי לא מעטים לכינוי “טראמפ הבריטי”. בדיבייט, עושה רושם שג’ונסון עשה מאמצים רבים כדי להוכיח שהוא לא. אם טראמפ הרשה לעצמו להגיד בדיבייט מול הילארי קלינטון שהיא “אישה נבזית”, ג’ונסון נמנע מכל עלבון למישהו. הוא אפילו נתן איזה “סליחה אם פגעתי” לגבי אמירת עבר על כך שנשים בבורקה מזכירות תיבות דואר. זה מגיע מאיש שהתייחס לשורשים האפריקאים של ברק אובמה באופן מעליב, טען שוולדימיר פוטין נראה כמו גמדון הבית דובי, ושכראש עיריית לונדון אמר שהוא היה מזמין את דונלד טראמפ לביקור בלונדון, אך שהוא לא מעוניין לחשוף את תושבי לונדון לסיכון לפגוש את דונלד טראמפ. בוריס ג’ונסון שישב שם אמנם לא היה מופת של נימוס, אבל קשה להאשים אותו כששאר המתמודדים התפרצו זה לדברי זה.

זה, כמובן, לא אומר שהוא ענה לעניין על כל דבר. הוא אמנם נתן הבטחות יפות, כמו לשים את נושא האקלים במרכז תכנית העבודה שלו, ליצור מדיניות כלכלית שתיטיב עם העניים וכולי, אבל נמנע מכניסה לפרטים. כשנשאל לגבי הרחבת שדה התעופה הית’רו, נושא לו התנגד כשהיה ראש העיר של לונדון, אך נראה שעומד לקרות בכל מקרה – ג’ונסון התחמק מלתת תשובה ישירה. היה ניכר שהוא בעיקר רוצה לעבור את הדיבייט הזה בלי תקלות. כפי שאמר גורם במפלגה השמרנית: “היחידי שיכול לנצח את בוריס הוא בוריס”. ובכן, נראה שבוריס לא רוצה לתת לבוריס את התענוג.

ג'רמי האנט ובוריס ג'ונסון דיבייט
ג’רמי האנט ובוריס ג’ונסון. צילום: BBC

מורכבות לא פופולרית

רורי סטיוארט המשיך עם הקו שעד כה שירת אותו לא רע: כנות והודאה במורכבות הדברים. למשל, כאשר אחד הצופים מהבית שאל לגבי הורדת נטל המס על השכבות העובדות, כולם הבטיחו הורדות מסים לשכבות הנמוכות. כולם, חוץ מסטיוארט. סטיוארט אמר שאסור להבטיח הבטחות שלא ניתן לקיים, ולדעתו בעת הזו לא ניתן להוריד מסים. זה עלה לו: כאשר הצופה נשאל איזו תשובה הכי קנתה אותו, הוא אמר שזו של ג’רמי האנט. ואז הוא הוסיף, ואמר לסטיוארט שהוא “לא מחובר”. סטיוארט הסביר מאוחר יותר שלדעתו לא ניתן להשקיע בשירותים החברתיים בלי לגבות מסים, אבל מצביע אחד (בהנחה שיגיע לסיבוב האחרון) הוא כבר הפסיד.

אבל כנראה שהמורכבות הזו הייתה בעוכריו דווקא כשעלתה הסוגיה של דונלד טראמפ והנטייה שלו לרטווט צייצנים אסלאמופוביים. סאג’יד ג’אוויד ניסה להוציא ממנו התחייבות שיגנה את טראמפ בפומבי אם יצליח להגיע לתפקיד ראש הממשלה. במקום להתחייב, סטיוארט התחיל להתפתל ולהסביר על תגובה מאוזנת עקב אילוצים דיפלומטיים. בהתחשב בעובדה שת’רזה מיי העביר ביקורת על מעשה מסוג זה של טראמפ, יהיה לסטיוארט קשה להסביר את ההתחמקות הזו בשלבים מאוחרים יותר.

למרות ששמר על הקו ההתקפי שלו לפיו האחרים חיים בלה-לה-לנד, ההופעה שלו הייתה הרבה יותר חלשה מאשר בדיבייט של ערוץ 4. הוא הודה בזה בעצמו. לדבריו, הוא פחות התאים לפורמט של הדיבייט הנ”ל. עכשיו נשאלת השאלה עד כמה זה יפגע במומנטום שלו, כפי שהתבטא בסבב ההצבעות השני.

גוב נגד קורבין

לפעמים, היה קשה להיות בטוח אם מייקל גוב ידע לאיזה דיון הוא הגיע. אם בדיבייט של ערוץ 4, אחת השאלה הייתה על האופן בו מתכוונים המתמודדים לנצח את מפלגת הלייבור בראשות ג’רמי קורבין, כאן הנושא לא עלה. זה לא מה שהפריע למייקל גוב להעלות אותו כל הזמן. כאשר נשאלו על מדיניות מסים, גוב אמנם פירט את תכניותיו, אבל היה חשוב לו מאוד להגיד שקורבין לא מייצג את מעמד העובדים של בריטניה אלא את האינטרסים של המשטר האיראני. כאשר צופה שאל על אסלאמופוביה, גוב מצא לנכון להגיד שקורבין אנטישמי. כשצופה שאל למה לא ללכת לבחירות כלליות לאחר שייבחר ראש למפלגה, גוב ענה שלאחר הברקזיט יהיה אפשר ללכת לבחירות, והיה חשוב לו להדגיש שזו תהיה הדרך להגיד לקורבין שמקומו בפח האשפה של ההיסטוריה. אמילי מייטליס ניסתה בכל פעם להחזיר את גוב למסלול, ללא הצלחה יתרה.

גוב מנסה, דיי בכוח, לייצר לעצמו תדמית של הקריפטונייט של קורבין. הוא מעלה בכל הזדמנות סרטון מאותו נאום בבית הנבחרים שניתן כלפי קורבין, בו הוא מטיח בו האשמות. יש לזה סיבה: בסקר שנערך, חברי המפלגה השמרנית השיבו שבתמורה לברקזיט הם מוכנים לקבל עליהם את המחיר של פגיעה בכלכלה, עצמאות סקוטית, חבירה של צפון אירלנד לרפובליקה האירית ואפילו הרס של המפלגה עצמה. המחיר היחידי שהם לא יסכימו לשלם, כך מתברר, הוא ראש הממשלה ג’רמי קורבין. אין ספק שקורבין מפחיד את השמרנים. השאלה היא אם באמת גוב יכול לרוץ על הטיקט הזה. להטיח האשמות זה קל, אבל ג’ונסון ממש מחזיק בסקרים שמראים שהוא יכול לנצח את קורבין.

רורי סטיוארט, סאג'יד ג'אוויד ומייקל גוב דיבייט
רורי סטיוארט, סאג’יד ג’אוויד ומייקל גוב. צילום: BBC

נגד אסלאמופוביה

אחד הצופים מהבית שקיבלו את האפשרות לשאול שאלה היה עבדאללה פאטל. הוא שאל לגבי האסלאמופוביה במפלגה, ולגבי כך שלמילים יש השלכות. איש מהמתמודדים לא ניסה לפנות לשוליים הגזעניים. כולם התגאו ברב-תרבותיות של בריטניה. כולם הסכימו לדרישה של סאג’יד ג’אוויד, לאפשר חקירה עצמאית לגבי ההאשמות של המפלגה באסלאמופוביה. כן, גם בוריס ג’ונסון. הוא אפילו סיפר על הסבא-רבא המוסלמי שלו. ג’רמי האנט דיבר על “ברקזיט סובלני”. לשאלתכם: פאטל לא שאל על ברקזיט.

בבריטניה, הרב-תרבותיות היא סמל לגאווה עבור רבים. זה אפילו מוין בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון ב-2012. המפלגה השמרנית אמנם מקצינה בכל הנוגע לברקזיט, אבל מנסה להראות שבניגוד לרפובליקנים בארצות הברית, היא לא מקצינה בכל הנוגע ליחס ללא לבנים. אפילו נייג’ל פרג’ האשים את UKIP שנהייתה גזענית. לכן, הגיוני מאוד שכל המתמודדים ניסו להראות שהם גאים באופי הפתוח והסובלני של בריטניה. עם זאת, כנראה שלבוריס ג’ונסון תהיה בעיה קטנה עם העובדה שהוא שכח את שמו של עבדאללה.

הקיצוצים להם הם אחראים

המתמודדים נשאלו גם על מדיניותם בנושא הכלכלי. לא אכנס כאן לגישה הכלכלית של כל אחד, אבל כפי שהוזכר קודם, ניתן לסכם זאת כך: כולם חוץ מסטיוארט רוצים להוריד מסים ובו בזמן להשקיע בשירותים הציבוריים. סטיוארט חושב שזה לא ישים כרגע אם רוצים להגדיל את ההוצאה הציבורית. ג’אוויד טען שברמות מסוימות, הורדת מסים יכולה דווקא להעלות את הגבייה ממסים עקב המרצת הכלכלה.

אבל מה שהיה באמת מעניין זה הרצון של כולם להשקיע: במשבר האקלים, בחינוך, בשירותים הסוציאליים, בנושא בריאות הנפש ועוד. אבל, כפי שהזכירה להם אמילי מייטליס, כולם חברים או היו חברים בממשלה שקיצצה בכל הנושאים האלו. הם הסכימו שיהיה צורך להחזיר את הגלגל בחלק מהנושאים, אבל בנוגע לעובדה שהם עצמם לקחו חלק בקיצוצים הם התפתלו. למזלם, בשלב הזה אין אף מועמד שלא לקח חלק בקיצוצים, כך שלפחות בבחירות הפנימיות יהיה קשה להשתמש בזה נגדם בלי שיוכלו להגיד שכולם עשו זאת.

לא שכנעו

לא כל הצופים נשאלו אם הצליחו לשכנע אותם, אבל ארבעה מתוכם כן. למעט הצופה ששאל לגבי הורדת מסים, שאמר שתשובתו של ג’רמי האנט הכי נראתה לו, לא נראה שהצופים השתכנעו. צופה מצפון אירלנד אמר שהוא נשאר מודאג לגבי עתיד הגבול. צופה תיכוניסטית ששאלה על משבר האקלים אמרה שלא נראה לה שמי מהמתמודדים לוקח את הנושא מספיק ברצינות. עבדאללה אמנם לא נשאל, אך צייץ בטוויטר שלמעט ג’אוויד, לא נראה שמישהו באמת לקח אותו ברצינות. גם חברם למפלגה, מייקל הזלטיין (שיושב בבית הלורדים ולכן לא מצביע בשלב הנוכחי), טען שאף שאלה לא נענתה לעניין ושלא הוצגה שום מדיניות חדשה.

אבל הסנסציה הייתה הצופה כרמלה. כרמלה מודאגת מהאפשרות של יציאה ללא הסכם, עקב הפגיעה האפשרית בעבודה של בעלה ובעתיד ילדיה. לכן, היא שאלה, איך יכול להיות שהמתמודדים בכלל מוכנים להשאיר יציאה ללא הסכם על השולחן. למרות שרורי סטיוארט אמר שהוא מתנגד, ולמרות שהאחרים ענו שזה בעיקר כדי לחזק את עמדתה של בריטניה במשא ומתן, לא נראה שזה עבד. כשנשאלה אם חששותיה קיבלו מענה, היא ענתה שלא ונשמעה מבועתת. כרמלה נהייתה לוויראלית ממש. חברת הפרלמנט ג’ס פיליפס (לייבור) צייצה: “כרמלה לראשות הממשלה”, וגם השתמשה בה כדי לעקוץ את המתחרים.

כרמלה דיבייט
לא השתכנעה. הצופה כרמלה (צילום: BBC)

ברקזיט

אל תדאגו, לא שכחתי. אז בגדול, אלו ההבדלים שהחמישייה הציגה לגבי ברקזיט: סטיוארט מעוניין לנסות להעביר את ההסכם של מיי בפרלמנט באמצעות פשרות. הוא גם דוחה את האפשרות של יציאה ללא הסכם. ארבעת האחרים מעוניינים לחזור למשא ומתן עם האיחוד האירופי, כדי להשיג משהו טוב יותר, כשהסוגיה המטרידה אותם היא ה-backstop. אם לא יצליחו להגיע להסכם, ייצאו ללא הסכם. ארבעתם רוצים להשיג הסדרים אחרים בגבול הצפון-אירי, אבל לא לגמרי ברור מה הם. ג’ונסון וג’אוויד גם נפלו בבדיקת עובדות בנושא. הם נבדלים אלו מאלו, בכך שבעוד מייקל גוב וג’רמי האנט יהיו מוכנים לתת הארכה נוספת אם הם יראו שהסכם חדש הוא בהישג יד, בוריס ג’ונסון וסאג’יד ג’אוויד מסרבים להישאר באיחוד יום אחד מעבר ל-31 באוקטובר. לדבריו של ג’אוויד, ברגע שהדדליין נזיל, העמדה במו”מ נחלשת.

ביצועים

כאמור, רורי סטיוארט הצליח הרבה פחות לעומת הופעות אחרות שלו. בוריס ג’ונסון היה סביר, אך היה ניתן לראות עליו שהוא עוצר את עצמו כדי להישאר ממלכתי. מייקל גוב היה בעיקר בלתי נסבל, גם בגלל חיתוך הדיבור שלו וגם בגלל הצורך שלו לדבר על עצמו ועל קורבין. אני מאמין שלג’רמי האנט הרוב היו אדישים – מבחינת תוכן הוא היה בסדר, לעתים קונקרטי ולעתים לא, אבל הוא לא עורר שום רגש. הוא לא עצבן, הוא לא סחף, פשוט כלום. מזל שכתבתי לעצמי הערות, או שלא הייתי זוכר מה הוא אמר. מי שיותר הצליח היה סאג’יד ג’אוויד, שהוא אמנם לא מאוד כריזמטי, אבל הצליח לנצל את השאלה על האסלאמופוביה כדי לפרוח ולו לרגע. וגם לעוד רגע, כשאמר שכל המתמודדים צריכים להתאחד מאחורי המנצח, יהיה אשר יהיה.

הדיבייטים הבאים יתקיימו במהלך יולי, כשכבר יישארו שני מתמודדים. דיבייט אחד יתקיים גם הוא ב-BBC, ואחד נוסף בסקיי ניוז. עד אז, יש היום (וכנראה גם מחר) סבבים אחרונים לפני שנדע מי יהיו שני המתמודדים הסופיים. כלומר, מי יהיה זה שיתחרה בבוריס ג’ונסון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.