צילום: עמוד הפייסבוק של ראשת ממשלת בריטניה
אתמול בערב, ת’רזה מיי נאמה לתקשורת על הכוונות שלה לגבי הסכם הברקזיט החדש. זה היה נאום ארוך, קרוב לעשרים דקות, אבל ניתן לחלקו למספר תמות מרכזיות. הסיכום והניתוח לא ייעשו לפי הסדר המדויק בו נאמרו הדברים, אלא בהתאם לנושאים השונים שהעלתה.
הנאום
סיכום ביניים
מיי סקרה בקצרה על ההיסטוריה הקצרה שלה עם הברקזיט: היא הגיעה לדאונינג 10 במטרה ליישם את החלטת הציבור לצאת מהאיחוד האירופי, ולרגע היא לא חשבה שזה יהיה קל או פשוט. בתחילה היא קיוותה שכדי להעביר את הסכם היציאה היא תוכל להישען על המפלגה שלה ועל מפלגת ה-DUP, כפי שעוברות רוב ההחלטות בפוליטיקה הבריטית. בהמשך, כשהיה ברור שזה לא אפשרי, היא נפגשה לשיחות עם מפלגת הלייבור כדי להגיע להסכמות שיאפשר העברה של ההסכם בפרלמנט. למרבה הצער, ולמרות שהיו התפתחויות של ממש בנושאים מסוימים, לא הושגה הסכמה של ממש. מיי גם הוסיפה שהיא הקשיבה לחששות של רבים מכל המפלגות: של היוניוניסטים בצפון אירלנד, של תומכי משאל העם השני ועוד. לדברי מיי, היא עשתה שימוש בכל הכלים שהיו ברשותה כדי להבטיח שיהיה ברקזיט עם הסכם, הבטחה שהופיעה במצע הבחירות של המפלגה השמרנית ושל מפלגת הלייבור, שזכו ליותר משמונים אחוז מהקולות בבחירות 2017. בין הכלים היו פשרות רבות, ואפילו הסכמה לוותר על תפקיד ראשת הממשלה מוקדם מן הצפוי.
אם שמתם לב, בשום שלב לא מתוארת איזושהי הכאה על חטא או הודאה בטעות. מיי מודה שהיא עדיין לא הצליחה להגיע לארץ המובטחת של יציאה עם הסכם, אבל היא בשום מקום לא אמרה איפה היא טעתה. היא רק מספרת איזו עבודה קשה ונפלאה היא עשתה. עכשיו, זה לא שהיא לא עשתה מאמצים רבים, וזה לא שהיא אשמה לבד בפארסה הזו, אבל היא לא חפה מטעויות. הדיון שקיימה עם הפרלמנט לפני ההליכה למשא ומתן עם האיחוד האירופי היה מינימלי, והיא איבדה את אמון הפרלמנט. עד כדי כך, שממשלתה הייתה הראשונה בהיסטוריה הפרלמנטרית של בריטניה להיות מואשמת בביזוי הפרלמנט. אבל זה לא חדש אצלה: בסשן הקבוע של שאלות לראשת הממשלה, מיי בעיקר אוהבת להזכיר לג’רמי קורבין מה קרה תחת ממשלת הלייבור (שסיימה את כהונתה לפני תשע שנים, ושקורבין התנגד למדיניותה בנושאים רבים) ולאיאן בלאקפורד על מה שה-SNP מעוללת לסקוטלנד.
עכשיו, זה נכון שפוליטיקאים לא נוטים לדבר על הטעויות שלהם, אבל זה לא אומר שאי אפשר. אם ניקח את שר הסביבה של מיי, מייקל גוב, תוכלו לראות שכשהוא נשאל על כשלים של הממשלה, הוא לא ממהר להאשים את כולם (למרות שהוא לא נמנע מזה לחלוטין). במקום זה, הוא נוקט ברטוריקה של: “אני מסכים שיש עוד מה לעשות בנושא, אבל גם עשינו לא מעט”. אמנם לא אמירה מפורשת של “פשעתי, חטאתי”, אבל הסאבטקסט הוא שהיה ניתן לעשות יותר ושהוא מודה בזה. אצל מיי זה לא ככה, ובמקרה הזה, כשהיא פונה לחברי הפרלמנט אותם היא מאשימה בכך שעוד לא היה ברקזיט, קצת קשה להאמין שהיא תזכה לאמפתיה. יכול להיות מאוד שהיא לא מאמינה שההסכם שלה יצליח לעבור, ושהיא כבר עובדת על איך שתיזכר כשתעזוב את דאונינג 10.
חידושים
כדי להעביר את ההסכם, יש צורך לשנות אותו. לכן, וכדי לשכנע חברי פרלמנט להצביע בעדו, מיי הציעה עשרה שינויים שיוכנסו להצעת החוק שמהווה את ההסכם. כאן הם מופיעים לפי הסדר בו מנתה אותם.
- הממשלה תחפש הסדרים חלופיים ל-backstop עד דצמבר 2020, כך שלא יהיה צורך להשתמש במנגנון זה. בכך המטרה היא לדבר לצד היותר ימני של המפה, שחושש מכבילה לאיחוד האירופי. ההבטחה הזו אמורה לאפשר להם להיות רגועים יותר, שכן החוק יקבע שהממשלה תעשה ככל שביכולתה לא להגיע למצב הזה בכלל.
- במקרה של הפעלת ה-backstop, הממשלה תבטיח שהאי הבריטי יישאר מאוחד עם צפון אירלנד. מדובר בפנייה ברורה ליוניוניסטים של ה-DUP, שהחשש שלהם מה-backstop היה שהוא ייצור הפרדה שהיא יותר מקיומו של הים, בין צפון אירלנד לבריטניה.
- הסכמי סחר עתידיים עם האיחוד האירופי יאושרו על-ידי הפרלמנט. בגדול זה אומר שהממשלה לא תעשה מה שבא לה עם הסכמי סחר, אבל זה אמור להיות כמעט מובן מאליו, כך שלא ברור את מי זה אמור לרצות, למעט אולי ג’ון ברקו שמנסה לחזק את מעמד הפרלמנט.
- הצעת חוק חדשה לזכויות עובדים, שתבטיח שמצב זכויות העובדים בבריטניה לא יהיה נחות יותר מאשר במדינות האיחוד. פנייה ברורה למפלגת הלייבור, בה חוששים שהיציאה מהאיחוד האירופי תפגע בזכויות העובדים, שרבות מהן מעוגנות בחוקים האירופיים.
- לא יהיה שינוי בהגנה על הסביבה לאחר עזיבת האיחוד האירופי. זו פנייה לכל חברי הפרלמנט, בעיקר לאחר שבריטניה בתחילת מאי הייתה למדינה הראשונה שהכריזה על מצב חירום אקלימי.
- בריטניה תשאף ליחסי מסחר קרובים ככל האפשר עם האיחוד האירופי, בזמן שהיא מחוץ לשוק המאוחד ומסיימת עם התנועה החופשית אליה. מעין ניסיון לפנות בו-זמנית גם לברקזיטרים (אנחנו נהיה עצמאיים) ולרימיינרים (אבל יהיו לנו יחסים עם אירופה). זה בעיקר מאוד מעורפל ולא אומר המון.
- שמירה על חוקי האיחוד לגבי העברת סחורות ומזון, כדי להבטיח שלא תהיה בעיה באספקה עבור מי שזקוקים לה. שוב, פנייה ללייבור שאמורה להבטיח שעבודות של אנשים או רמת חייהם לא ייפגעו.
- הממשלה תביא לפרלמנט פשרה לגבי איחוד המכסים בה יוכלו חברי הפרלמנט לדון, במטרה לפרוץ את המבוי הסתום. פנייה ישירה לקורבין, שרוצה להשאיר את בריטניה בתוך איחוד המכסים.
- תהיה הצבעה האם ההסכם צריך להיות כפוף למשאל עם. זו החדשה הגדולה. מיי למעשה אומרת כאן לכל תומכי משאל העם השני, שהם יכולים לקבל אותו, אבל: הם בעצמם אומרים שהמשאל צריך להיות על הסכם מגובש, ולא רק שידור חוזר של המשאל מ-2016. לכן, אם תומכי המשאל השני מעוניינים שיהיה הסכם לערוך עליו משאל עם שני, הם יצטרכו להצביע בעד ההסכם. ההצבעה בפרלמנט על המשאל אמורה להיערך בנפרד מההצבעה על ההסכם עצמו.
- חובה חוקית להביא לשינויים לגבי ההצהרות הפוליטיות לגבי היחסים עם האיחוד האירופי. משפט דיי סתום, שגם הוא לא מבטיח הרבה.
כל אלו, לפי הבטחתה של מיי, יעוגנו בחוק, כך שהסעיפים האלו לא יופרו לפחות בפרלמנט הנוכחי. זה אמור לענות על עוד חשש של קורבין, שכשסגר את המסך על השיחות בין המפלגות, אמר שאין שום ערובה שאחרי שההסכם יעבור בפרלמנט לא יבוא איזה בוריס ג’ונסון במקומה ויחריב הכל למען יציאה ללא הסכם.
ויש פה עוד עניין: כל הסעיפים האלו לא מצריכים שום שינויים מול האיחוד האירופי. כל הסעיפים כאן הם מחויבות של הממשלה הבריטית כלפי בריטניה. הדבר למעשה מוציא את האיחוד האירופי כצד בעניין, שכן הוא יאשר את מה שהמועצה האירופית מציעה בכל מקרה.
לעבר העתיד
מיי אמרה שלמרות שהיא הצביעה בעד הישארות באיחוד האירופי, היא כן מאמינה שהזדמנויות שמחכות לבריטניה מחוץ לאיחוד האירופי, כשהדגש הוא על הריבונות הצפויה לבריטניה ושחוקיה ייקבעו על-ידי מחוקקיה שלה. היא אמרה שצריך לצאת מהאיחוד האירופי, כי זו הדרך היחידה להפסיק את הקיטוב בפוליטיקה הבריטית, שאם יימשך יפגע באפשרות של בריטניה לכל אלו. לכן, היא הזהירה, חייבים להצביע בעד ההסכם. אם ההסכם ייפול, האפשרות של יציאה עם הסכם תרד מהפרק. אם זה יקרה, האפשרות היחידה לברקזיט תישאר רק זו של יציאה ללא הסכם, שהפרלמנט צפוי לבלום בכל כוחו. זה יביא למשאל עם נוסף או לבחירות כלליות, ואלו עלולים להביא לביטול הברקזיט כולו. היא הוסיפה שהפרלמנטים הבאים שיבואו יוכלו לדון בהתקרבות או בהתרחקות מאירופה, בהתאם להרכב המפלגות בו. ולסיום, אמרה לחברי הפרלמנט שהיא הייתה מוכנה להתפשר, וביקשה מהם לעשות זאת גם. הפרלמנט והממשלה קיבלו הנחיה ברורה מהציבור, לצאת מהאיחוד האירופי, והגיע הזמן ליישם אותה.
פה באמת שאין חדש. אזהרה שהצבעה נגד ההסכם שלה פירושה “בלי הסכם או בלי ברקזיט” היא מוטיב חוזר בנאומים שלה. כנ”ל לגבי החשש (המוצדק, יש לציין) מפני הקיטוב בחברה ובפוליטיקה הבריטית, והטענה שיש ליישם את ההחלטה שהתקבלה ב-2016. כידוע, ההצלחות של הרטוריקה הזו היו מוגבלות ביותר עד כה. הן אמנם הצליחו להקטין את הרוב בו הפסידה מיי מהצבעה להצבעה, אבל היא המשיכה להפסיד.
התגובות
אמנם למיי יש עוד כשבועיים לנסות לשכנע את הפרלמנט, ומאוחר יותר היום כבר תיתן הצהרה ראשונה לבית הנבחרים, אבל אם הנאום הזה הוא מהלך הפתיחה שלה אז הו כדאי שיהיו לה עוד קלפים בשרוול. מהתגובות של פוליטיקאים רבים מתחוור דבר אחד: הם לא מאמינים לה.
חשש שעלה מקורבין, מהמפלגה הליברל-דמוקרטית ומחברי פרלמנט נוספים היה שאי אפשר להבטיח שיורשיה של מיי לא יחזירו את הגלגל לאחור. ב-SNP פשוט מסרבים לכל דבר שמוציא את בריטניה מהשוק המשותף (ובאופן כללי, המפלגה הזו מתנהלת באופן בעייתי למדי). כמובן, יש דבר שמיי יכולה לנסות לעשות כדי להפיג את החששות לגבי מה שיקרה אחרי לכתה: לנסות לדבר עם ועידת 1922 של המפלגה השמרנית, אותו גוף שעליו היא צריכה להסכים על מועד עזיבתה, ולהגיע להסכמה. אם ההסכם ייפול, מיי תתפטר באופן מידי. אם ההסכם יעבור, היא תישאר ראשת הממשלה עד שההסכם ימומש בפועל. לא סיכויים גבוהים, אבל חבל ההצלה היחידי שלה לשכנע שאם ההסכם יעבור בפרלמנט הוא גם ייושם.
מימין, החשש הוא שההסכם הזה ימשיך לכבול את בריטניה לאיחוד, כפי שאמרו חברי פרלמנט כמו איין דאנקן סמית’. חבר הפרלמנט השמרני סיימון קלארק, שהצביע בעד ההסכם בפעם השלישית, אמר שאין סיכוי שיוכל להצביע למה שמיי מציעה. ב-DUP, אומרים שההסכם עדיין “פגום באופן יסודי”. למתנגדים מהצד הזה, אין דבר שתוכל להציע מעבר ליציאה ללא הסכם.
I supported the PM at MV3, to try to get us out on 29 March. But this speech from the PM means there is no way I will support the Withdrawal Agreement Bill.
— Simon Clarke MP (@SimonClarkeMP) May 21, 2019
בקיצור, אלא אם מיי תעשה את הבלתי יאומן, קשה לראות איך היא מצליחה להעביר את ההסכם. אנחנו נכנסים עכשיו לעוד שבועיים של דיונים, כשמחר הציבור הבריטי שאכפת לו מהבחירות האירופיות, צפוי להביע במיי אי אמון רציני.
שיהיה לנו בהצלחה.